או עונה חדשה כמו "נא לענות על השאלה"..?

אבל לא מאמינים לי 

באמת, חשבתי שאת בת 27 או משהו כזה

בס"ד

זה דווקא די ברור למה

הכל יחסי.

וזה לא קשור.. כי השאלה מה המחמאה..

יש מחמאות על בגרות, יש על יופי, יש על חוכמה..

באמת שלא מובן מה פרימיטיבי פה.

כי גם נשים בנות 60 יוחמאו אם יגידו להן שהן נראות כמו 45-50..

מה לעשות, מאז גיל 20-25 יש משהו נחמד בזה שאומרים לך שאתה נראה צעיר ורענן יותר.

אבל אם אומרים לך שאתה נראה ילד זה פחות מחמיא. כי זה לא סתם צעיר ורענן. זה צעיר ופעור..

את לא יכולה להיות רק עצמך בת 20 וזהו..

זה או שאת הכל וזה כולל להיות בת 16..

או שאת לא כלום..

אבל זה סוד..

בס"ד

שכולם אוהבים אותי ואי אפשר לעמוד בפניי

טוב לראות גם אותך

בס"ד

מזל שלא עשית את זה מהלידה. אתה יודע שאומרים שחלק ממה שמרכיב אדם זה מה שהוריו עשו מעצמם אז טכנית ישמצב שאני כזאת כבר מגיל מינוס משהו

אבל אלה עם הסוכריות הצבעוניות בפנים למה כמעט כולם פה ילדים  

חחח אחלה חשיבה עסקית

כתיבה של חודשים היא מוזרה, כי זה לא בסיס עשר אלא 12

בשביל לכתוב את שלך, צריך לייצג אחרת

אולי

23,10

או 23+10/12

או לא יודע מה.

צריך לברר מה עושים בקופת חולים בנושא הזה.

תודה.

וגם @פסידונית. חן חן.

ברגע זה התחייבת בנפשך!

אני אישית הייתי ממליץ על סקילה. חוצפה שכזו..

איפה כל העו"ד שפה? אני רוצה לתבוע אותה על הוצאת דיבה! על הסתה! על חילול שם שמיים נורא!

עכשיו צריכים להיות משפטים של:

"  בכלל חשבתי שאתה בן 16!!"

ואז מגיע השלב שאני מוחמא..

@סלט

ש*אתה* משתתף בסקר כזה כאחד הניקים!

מה השלב הבא? להצטרף לפורום ברוך ל"ע??

@שריקה לא הייתה לי ברירה

לא רציתי שהוא יערוך ויעלים את הרגע הנדיר ופורץ הדרך הזה...

קודם כל, באמת דפקת לי את אפשרות העריכה!!!

ב. בואי לא נסחף.. ברוך שלא עשני ברוך.

נפילה חד פעמית. לא יקרה יותר..

כבר עשיתי תשובה (אמנם חלקית כי כבר אי אפשר למחוק, אבל לפחות חרטה, וידוי וקבלה לעתיד).

עד שירצה את חברו.

@אורה2x

{ר}ציני??

איך הצלחת להגיע לזה????

אנחנו עדיין מדברים באורנגוטנגית..

ערך קצרמר בויקיפדיה.

התייאשתי מזמן..

תייג את @ע מ שיפתחו לעצמם פורום צעירים חצופים מתחת לעשרים

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ולא את ציבור הבית שלך.

אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.

ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד