חצי שנה לא קמה מהמיטה ולא נגעה בתינוקת היתה עם כדורים כל הזמן עד שהחליטה די!

היום היא אומרת שהכל עניין של בחירה, כשהיא החליטה שהיא חוזרת לעצמה היא חזרה

היא כן מפחדת מילודה צפופה אבל חוצמיזה היא סבבה לגמרי

בהצלחה יקרה

תתפללי על זה 

אומרת לך מסיפור של חברה ממש קרובה

ואני לא נכנסת לדיון של מה אישה מרוויחה מהסביבה כשהיא בדיכאון אבל זה נושא אחר

יש משהו בזה שרמת התיפקוד נתונה לבחירה במידה מסויימת, אני יכולה

להכריח את עצמי לתפקד למרות שזה ממש ממש קשה

אבל הדיכאון עצמו לגמרי לא בחירי ובטח שלא שווה את מה ש"מרוויחים" ממנו

(את באמת חושבת שנעים לי עם זה שהילדים לא מספיק מטופלים?

את חושבת שנעים לי עם זה שבעלי סובל וצריך לתת יותר מכרגיל?)

מודה לה' כל יום שהסביבה שלי לא חושבת כמוך ולא חושבת שבחרתי להיות בדיכאון

ולא לתפקד כי זה כיף לשכב כל היום במיטה ולבכות ולא לעשות כלום

(מתארת לעצמי שלעולם לא היית בדיכאון אחרת אין מצב שהיית מדברת ככה)

יש הרבה חילוקי דעות בפסיכולוגיה כמה בחירה יש לאדם

היהדות מאמינה בבחירה כמעט מוחלטת

הפסיכולוגיה כמעט ולא מאמינה שיש לאדם בחירה

לא התכוונתי לפגוע בך

ויש גישות שונות לחיים

בהצלחה יקרה ורק טוב

מאיפה הבאת את זה?

אני חושבת שצריך גם לבחור לקחת כדורים

הלוואי שכל אישה שצריכה כדורים תיקח ותעזור לעצמה ולמי שסביבה

שימי לב שהיא בחרה. זה בא ממנה, לא מהסביבה. 

מהסביבה חשוב לקבל רק חום, הכלה, אמפטיה.

לשמוע מהסביבה שזה בחירה שלך זה הכי מפיל שיש. 

צריך המון כח כדי לבחור לקום מזה וקשה מאד מאד למצוא את הכוח הזה כשהסביבה שלך משדרת לך שאת עושה את זה לעצמך. שזו את שלא בסדר.

צריך עוד הרבה הרבה הרבה יותר כח בשביל להתגבר על היחס הלא מכיל של הסביבה וגם לרצות לקום וגם לקום בסוף וגם להעזר בדרך.  

אפשר לצאת מזה לגמרי?

חלק ממה שמקשה עלי לצאת מזה זה ההבנה שגם אם אצא מזה

לעולם לא אצליח להגיע לרמת האושר שהיתה לי בחיים הקודמים,

החיים ש"לפני", אושר פנימי והרגשה שהכל טוב לי ולא חסר לי כלום

ברור שא"א להיות כל הזמן בשמחה אבל באופן כללי לחיות חיים שמוגדרים כחיים מאושרים

וברור שעדיף להיות בין הדיכאון לאושר מאשר להיות בדיכאון אבל זה צובט בלב

טיפול עזר לי עד מידה מסויימת, אולי טיפול תרופתי יעזור יותר עכשיו

מה שאת מתארת זה שלב בתהליך ההחלמה, כשמגיעים לשלב של החלמה מהדיכאון כבר לא מרגישים שנשארים עם לב שבור. מרגישים מחוזקים, שלמים, עם לב נקי, המון כח ועוצמה ושמחת חיים.

ואני חושבת שיש להפריד בין נטיה פיזיולוגית לדיכאון לבין דיכאון שמתפרץ כתוצאה מחוויות רגשיות שהובילו למצוקה הקשה.

אמנם ההבחנה היא מעט מלאכותית, אבל קיימת.

ובכל זאת, בשני המקרים, אפשר לצאת מהדיכאון ולחיות חיים שמחים.

הריון ולידה היקרה , לגמרי אין סיבה לאבד תקווה - ההחלמה והשמחה קרובות יותר ממה שאת יכולה להרגיש כרגע.

התחושה הקשה שאת מתארת היא חלק מהדיכאון עצמו. הסיחי את הדעת מתחושות כאלה. תשתדלי עד כמה שאפשר לדבוק בתחושות ובמחשבות החיוביות שעולות בך.

בעז"ה החלמה מלאה בקרוב .

אני יצאתי מזה לגמרי, רמת האושר שלי אחרי גבוהה יותר מאשר לפני ונשמרת לאורך שנים + לידות.

אם את רוצה פירוט - אפשר בפרטי.

ובלי קשר, אני מסכימה גם עם דבריה של אורי8 

בס''ד

שלום יקרה,

אני מבינה כל-כך את הצורך שלך לשמוע ''סיפורי הצלחה''! לי, בזמנו, זה דבר שעזר לי המון!! זה הפיח בי את התקווה שכה נעלמה לנו בזמן של דיכאון... אז אשתף מנסיוני, בתפילה ש''ה' שפתי תפתח'' ויצא לך רק טוב ותועלת מדבריי בע''ה.

הדכאון בו חליתי לפני כמה שנים היה קשה מאד מאד! והוא גם נמשך תקופה מאד ארוכה. ואז ב''ה הצלחתי להחלים. חזרתי לחיים טובים באמת, מלאי אושר, רוגע, והכרת טוב. חיים משופרים אפילו, אם משווים למה שהיה לפני הדיכאון. משהו יותר שלו, יותר בוגר, יותר חומל, יותר נקי.

למען הסר ספק, ברור-ברור שגם אחרי שהחלמתי החיים המשיכו להיות חיים רגילים: עם נפילות, בכי, לחץ, כעסים ועצבים, כמו שיש בחיים של כל אחד בערך. אבל התחושה הכללית היתה תחושה של חיים מאושרים, עם שלווה, אהבה וסיפוק. (התרשמתי שלדבר כזה התכוונת כשדיברת על 'אושר פנימי והרגשה שהכל טוב לך ולא חסר לך כלום'. אני מתארת לעצמי שלא התכוונת לחיים של 100% שמחה, בכל שעה ושעה - אלא לחיים שהסך הכל שלם שמח וטוב).

אני מזדהה עם התיאור של לעניין0, גם אחרי שכבר הרגשתי טוב, נותרה רגישות / מורכבות / שבירות מסויימת, ובה המון כוח ועוצמה. אצלי זה ממש היה נכון.

בשנים הראשונות שבאו אחרי הדיכאון, היה בי רצון למחוק את תקופת הדיכאון מזכרוננו. לא הדחקנו אותו, בעלי ואני, ודיברנו עליו הרבה והכל אבל המחשבה היתה שאילו זה רק היה אפשרי, אז הייתי מוחקת את התקופה הארורה הזאת מחיי. בשנים שבאו אחר-כך גיליתי שלאט לאט משהו השתנה בתוכי. הבנתי שבזכות הדיכאון הגעתי לכמה וכמה דברים נפלאים בחיי שלדעתי לעולם לא הייתי זוכה להם לולא הניסיון הקשה שעברתי. הבנתי שהגיע זמן חדש, בו אני מסוגלת לומר לה' ''תודה'', גם על הקשיים האדירים האלה שחוויתי. 

אולי עקבת אחרי הדברים שכתבתי לפני כמה ימים בפורום ואולי קראת שאני כרגע סובלת מדיכאון בדרגה קלה. ידעתי תמיד שזה יכול לקרות אבל זה כמובן לא הופך את זה לדבר פשוט. אני חושבת שאחד ההסברים לכך שהפעם מדובר במשהו ברמה נמוכה הרבה יותר זה בגלל שלאור הניסיון מהעבר נבניתה בתוכי אמונה חזקה מאד שאפשר לצאת ממשברים, ויותר מזה - שהם הזדמנות ומתנה. אז אני כרגע עם הרבה יותר סבל מהרגיל, אבל לוקחת את זה - איך לומר? - בצורה ''טובה''. (שזה ממש פרדוקסלי, כי עצם הדיכאון זה להיות עם ראייה הרבה יותר שלילית על הדברים) 

אני מאד אוהבת לכתוב ולפני כמה ימים ניסיתי לתאר (לעצמי, ביומן שלי) איך אני מרגישה. זה היה יום לא פשוט אבל הידיעה הפנימית שעוד אצמח ואגדל מכל זה הדהדה בקרבי. חשבתי לשתף אותך... 

אני נזכרת באור גדול

היה יום יפה בחוץ

והגשם ירד.

היו לי פחדים וחשתי כעס.

ועם זאת - הרגשתי

רגועה,

אוהבת,

מפוייסת,

ומלאת הכרת טוב.

בכיתי והתעצבנתי

כמו שבוכים וכמו שמתעצבנים

בחיים.

האור הזה היה מלטף ועוצמתי.

הוא נבע מליבי

הוא נשלח משמיים

ממאמציי ומן עבודתי

ומידו של ה' יתברך.

התכרבלתי לתוכו

כל פעם

שחשתי עצובה או מפוחדת מדי.

אני מאמינה באמונה שלמה

שהאור הזה עדיין כאן.

עד שאפגוש בו שוב

אני בוחרת -

לאחוז בזכרונו.

מאחלת לך את כל הטוב והבריאות שבעולם ואני מחזקת את ידייך! 

תודה על השיתוף הזה!

אפשר לצפות בקטע שהתראיינתי בו על זה

הבלוג של תחיה-ללדת מאהבה

 לא רוצה לפגוע באף אחת 

רק אומרת שיש גישות שונות לחיים

לא כל מה שאומרים לנו אנחנו חייבם לקחת 

אגב, מה זה 'בריאות לתמיד'?

אני חייבת לציין שאמנם בתחילה היה לי קצת קשה עם הגישה הזאת

אבל עכשיו אני מבינה שגם בה יש משהו נכון ואולי אנסה את זה בהמשך

תודה!

אני כותבת דברים מהגישה שלה 

גם אצלי נקודת המפנה הראשונה לטובה היתה שיחת שיתוף ועידוד עם בעלי

בהחלט עודדתן וגם עצם השיתוף עשה לי טוב 

דרך אגב הדיכאון שלי הוא לא אחרי לידה

משהי בשם הניה שוחט, היא ממש מצחיקה ויש לה הופעות בכל הארץ, היא חרדית לא דתית לאומית

או מישהי כמו חנה כהן אלורו

לא דוס, אבל דתי. לא הייתי בהופעה.

ותראי אם יש משהו מתאים

יש הצגה על החיים של נעמי שמר עם שירים שלה, אולי יתאים לכם

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

למשל השיטה הייחודית של חב"ד.

עונת אור זרוע למי שנוהג וכו'

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

מתיחות של האזור כדי לשחרר את השרירים התפוסים?

מוזר, אם זה רק שרירים תפוסים זה אמור להשתפר די מהר עם מתיחות ותרגול עם מאמנים.

צלקת מהלידה זה מציק אבל גם בר טיפול ומשתפר עם הזמן.

לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור, כי הגוף כבד מתרגל שזה כואב ומתכווץ כל פעם וזה גורם למעגל של כאב.

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

אולי היא תיתן המןצה לטיפול שונה

או תמקד את הפזיותרפיסטית

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

שזה בהחלט יכול לעכב קליטה, תלוי מה בדיוק יש לך. מוזר שאמרו שלא רלוונטי. הייתי הולכת לשמוע עוד חוות דעת אצל רופא פרטי, גם לגבי הזרע. 

זה אצל פרופסור פרטי עם הרבה המלצות שקיבלתי עליו. ממה שכתב לי זה נישה גדולה rmt=3 ..

אני גם קראתי שזה מעכב וגם מסוכן להריון ויכול לגרום להפלות .

גם לגבי הזרע אנחנו הולכים לרופא פרטי עם המלצה

סתם ערערו אותי .. כנראה רצו להצדיק את זה שלא שלחו אותנו לבדיקות רלונטיות 

ולאחר מכן להחזיר עובר כבר באותה מחלקה ובינתיים בעלי יעבור את הטיפול לוירקצו כי זה גם לוקח זמן.. הבנתי שאין לי ברירה ובאמת להתייעץ עם עוד גורמים ואני באמת שמחה שעשיתי את זה

תודה לךך

מניסיון מר שלי- תלכי על מה שהלב שלך אומר,תתייעצי שוב ושוב אם צריך

גם פרופ' לא בהכרח מבינים טוב, לפעמים הרופאים הפשוטים יותר מבינים יותר. שוב מניסיון עשיר שלי בתחום הריון ולידה (לא קשור לנישה אבל בכללי) 

מוזר שלא עשו היסטרוסקופיה לפני הטיפולים.

בהצלחה רבה!! לא יודעת לגבי מה שנמצא אצל הבעל...