יש כאן מישהי שיצאה מזה לגמרי לחיים מאושרים?
מחפשת סיפורים מעודדים
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
דיכאוןהריון ולידה
חברה טובה שליאיזה יום שמח
חצי שנה לא קמה מהמיטה ולא נגעה בתינוקת היתה עם כדורים כל הזמן עד שהחליטה די!
היום היא אומרת שהכל עניין של בחירה, כשהיא החליטה שהיא חוזרת לעצמה היא חזרה
היא כן מפחדת מילודה צפופה אבל חוצמיזה היא סבבה לגמרי
בהצלחה יקרה
תתפללי על זה
עניין של בחירה?ורדון
לא מדויק לדעתי.
גם פותח פתח לטענה של ׳את לא מספיק רוצה לצאת מזה ולכן לא מצליחה׳
וזו טעות.
גם פותח פתח לטענה של ׳את לא מספיק רוצה לצאת מזה ולכן לא מצליחה׳
וזו טעות.
למה לא בחירה?איזה יום שמח
אומרת לך מסיפור של חברה ממש קרובה
ואני לא נכנסת לדיון של מה אישה מרוויחה מהסביבה כשהיא בדיכאון אבל זה נושא אחר
הפותחתהריון ולידה
עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ט"ז באייר תשע"ח 09:13
יש משהו בזה שרמת התיפקוד נתונה לבחירה במידה מסויימת, אני יכולה
להכריח את עצמי לתפקד למרות שזה ממש ממש קשה
אבל הדיכאון עצמו לגמרי לא בחירי ובטח שלא שווה את מה ש"מרוויחים" ממנו
(את באמת חושבת שנעים לי עם זה שהילדים לא מספיק מטופלים?
את חושבת שנעים לי עם זה שבעלי סובל וצריך לתת יותר מכרגיל?)
מודה לה' כל יום שהסביבה שלי לא חושבת כמוך ולא חושבת שבחרתי להיות בדיכאון
ולא לתפקד כי זה כיף לשכב כל היום במיטה ולבכות ולא לעשות כלום
(מתארת לעצמי שלעולם לא היית בדיכאון אחרת אין מצב שהיית מדברת ככה)
היציאה מהדיכאון היא בחירה לא?איזה יום שמח
יש הרבה חילוקי דעות בפסיכולוגיה כמה בחירה יש לאדם
היהדות מאמינה בבחירה כמעט מוחלטת
הפסיכולוגיה כמעט ולא מאמינה שיש לאדם בחירה
לא התכוונתי לפגוע בך
ויש גישות שונות לחיים
בהצלחה יקרה ורק טוב
זה קצת יותר מורכבאורי8
לפעמים הבחירה היא להחליט לקחת טיפול תרופתי וללכת לטיפול רגשי. וזה מה שיכול לעזור לצאת מהדיכאון.
זה לא - פשוט קומי ותבחרי לא להיות בדיכאון.
יש לדיכאון גם מרכיב פזיולוגי- ביולוגי, שלזה התרופות עוזרות. וגם מרכיב רגשי שלא תמיד מספיק להחליט ולבחור כדי לצאת ממנו, לפעמים הבחירה היא לקבל עזרה.
זה לא - פשוט קומי ותבחרי לא להיות בדיכאון.
יש לדיכאון גם מרכיב פזיולוגי- ביולוגי, שלזה התרופות עוזרות. וגם מרכיב רגשי שלא תמיד מספיק להחליט ולבחור כדי לצאת ממנו, לפעמים הבחירה היא לקבל עזרה.
כןורדון
כמו שאי אפשר להגיד לאדם חולה-תבחר להיות בריא. אם אתה עדיין חולה כנראה שאתה לא מספיק רוצה.
בחירה לבד לא מורידה חום ולא מרפאה מחלות, גם לא דיכאון.
אלא אם כן מדובר בדכדוך קל. לא בדיכאון.
בחירה לבד לא מורידה חום ולא מרפאה מחלות, גם לא דיכאון.
אלא אם כן מדובר בדכדוך קל. לא בדיכאון.
גם את אמרת שחברה שלך לקחה כדוריםיפעה1986
נגד, לא? אז הבחירה שלה הגיעה אחרי הכדורים...
לא אמרתי לא לקחת כדוריםאיזה יום שמח
מאיפה הבאת את זה?
אני חושבת שצריך גם לבחור לקחת כדורים
הלוואי שכל אישה שצריכה כדורים תיקח ותעזור לעצמה ולמי שסביבה
הבאתי את זה מזה שאמרתיפעה1986
שחברה שלך יום אחד החליטה ובחרה... אז אמרתי שאם היא גם לקחה כדורים, כמו שאמרת, אז הבחירה שלה לא הגיעה משום מקום...
ממש!ורדון
לאנשים מבחוץ קל לומר שזו הבחירה שלך ותשני גישה לחיים. יש מצבים שחייבים עזרה מבחוץ ולבד פשוט אי אפשר להתרומם. גם אם יש רצון עצום!!!!
האשמה כבדה מאודורדון
ולגמרי לא נכונה.
זה לא תלוי רק ברצון ובבחירה. לפעמים יש צורך בעזרה תרופתית. לפעמים רק תרפיה אבל לומר שמספיק לבחור לצאת מזה וזהו?!
אולי החברה שלך לא סיפרה לך הכל. ותיזהרי עם ההצהרות שאת יוצאת בהם כי נשים שקוראות אותך יכולות ליפול עמוק יותר ממה שהם עכשיו רק בגלל שאת טוענת שזו בעצם הבחירה שלהם. והן הרי לא רוצות להיות שם, אז עכשיו הוספת להם עוד אבן על הלב. ממש לא מה שיעזור להן
זה לא תלוי רק ברצון ובבחירה. לפעמים יש צורך בעזרה תרופתית. לפעמים רק תרפיה אבל לומר שמספיק לבחור לצאת מזה וזהו?!
אולי החברה שלך לא סיפרה לך הכל. ותיזהרי עם ההצהרות שאת יוצאת בהם כי נשים שקוראות אותך יכולות ליפול עמוק יותר ממה שהם עכשיו רק בגלל שאת טוענת שזו בעצם הבחירה שלהם. והן הרי לא רוצות להיות שם, אז עכשיו הוספת להם עוד אבן על הלב. ממש לא מה שיעזור להן
אדרבה אם צריך טיפול תרופתי חובה לקחתאיזה יום שמח
חייבת לדייק כאן איזה דיוקהודיה60
שימי לב שהיא בחרה. זה בא ממנה, לא מהסביבה.
מהסביבה חשוב לקבל רק חום, הכלה, אמפטיה.
לשמוע מהסביבה שזה בחירה שלך זה הכי מפיל שיש.
צריך המון כח כדי לבחור לקום מזה וקשה מאד מאד למצוא את הכוח הזה כשהסביבה שלך משדרת לך שאת עושה את זה לעצמך. שזו את שלא בסדר.
צריך עוד הרבה הרבה הרבה יותר כח בשביל להתגבר על היחס הלא מכיל של הסביבה וגם לרצות לקום וגם לקום בסוף וגם להעזר בדרך.
תודה רבה, מחדדת את השאלההריון ולידה
אפשר לצאת מזה לגמרי?
חלק ממה שמקשה עלי לצאת מזה זה ההבנה שגם אם אצא מזה
לעולם לא אצליח להגיע לרמת האושר שהיתה לי בחיים הקודמים,
החיים ש"לפני", אושר פנימי והרגשה שהכל טוב לי ולא חסר לי כלום
רוב האנשים לא חיים כל הזמן בתחושת אושר מתמדת והרגשה שלא חסראורי8
גם מי שלא בדיכאון( ב"ה לא חוויתי) לא חי כל הזמן בתחושת אושר פנימי מתמדת ותחושה שלא חסר לו כלום, זו מדרגה אמונית ורוחנית גבוהה לחיות כך כל הזמן( וגם אם יודעים זאת בשכל ומרגישים כך לפעמים, יש משהו בנפש שמושך לראות חסרונות וקשיים).
רוב האנשים מתמודדים לפעמים עם כעסים, עצבות קלה , קצת פחדים או חרדות וגם לפעמים מאושרים, שמחים ומרוצים. זו עבודת חיים שיש כמעט לכל אדם.
נראה לי שבגלל שאת עכשיו בדיכאון- בקיצונייות לתחושות הקשות , נראה לך שפעם היה לך רק אושר, לי נראה שזה לא שחור לבן, אלא רצף, יש לך אפשרות להתקדם ברצף הזה למקום שבו יש יותר שמחה, וללמד דרכים שיעזרו לך להתמודד עם תחושות קשות כשהן עולות. האשליה שאפשר להיות במקום שכולו אושר מוסיפה לך דיכאון.
שמעתי פעם משפט חשוב, לא זוכרת בשם מי- שהאויב הכי גדול של "הטוב" הוא- " הכי טוב", האשליה שיכול להיות מצב אידיאלי מייאשת אותנו מלהתקדם בלהוסיף עוד קצת טוב, כי הוא לא יהיה "הכי טוב".
רוב האנשים מתמודדים לפעמים עם כעסים, עצבות קלה , קצת פחדים או חרדות וגם לפעמים מאושרים, שמחים ומרוצים. זו עבודת חיים שיש כמעט לכל אדם.
נראה לי שבגלל שאת עכשיו בדיכאון- בקיצונייות לתחושות הקשות , נראה לך שפעם היה לך רק אושר, לי נראה שזה לא שחור לבן, אלא רצף, יש לך אפשרות להתקדם ברצף הזה למקום שבו יש יותר שמחה, וללמד דרכים שיעזרו לך להתמודד עם תחושות קשות כשהן עולות. האשליה שאפשר להיות במקום שכולו אושר מוסיפה לך דיכאון.
שמעתי פעם משפט חשוב, לא זוכרת בשם מי- שהאויב הכי גדול של "הטוב" הוא- " הכי טוב", האשליה שיכול להיות מצב אידיאלי מייאשת אותנו מלהתקדם בלהוסיף עוד קצת טוב, כי הוא לא יהיה "הכי טוב".
תודההריון ולידה
ברור שא"א להיות כל הזמן בשמחה אבל באופן כללי לחיות חיים שמוגדרים כחיים מאושרים
וברור שעדיף להיות בין הדיכאון לאושר מאשר להיות בדיכאון אבל זה צובט בלב
אולי מה שצובט לך בלב הוא לא קיים במציאות?אורי8
ורק אשליה שמקשה עלייך לצאת מהדיכאון?
מה הכוונה חיים שמוגדרים כחיים מאושרים?
מי מגדיר?
ב"ה כנראה החיים שלי מוגדרים החיים מאושרים, תודה לה', לא חוויתי דיכאון. ועדיין אני מתמודדת כמעט יום יום, עם כעסים, לפעמים עצבות, פחדים מכל מיני דברים. וכמובן שלצד זה יש גם תחושות אושר , שמחה וכו'...
אני חושבת שלצאת מזה זה ללמוד להתמודד עם המחשבות השליליות, הפחדים, העצבות, לדעת מה לענות למחשבה הזו כשהיא באה . יש לי קצת ידע מקצועי , לא ספציפית בטיפול בדיכאון, אבל עוסקת בתחום טיפולי וממה שלמדתי, אחד ההבדלים בין אנשים בדיכאון וכאלה שלא, שלאנשים בדיכאון יש יותר מחשבות שליליות, שאחת מובילה לשניה. אחד הכלים לטיפול( כללית, יש עוד הרבה) הוא ללמד איך לעצור את הרצף השלילי הזה ולהכניס יותר מחשבות חיוביות, גם המחשבה שלא תצאי מזה היא מחשבה שלילית , אולי תעני לעצמך שלצאת מזה זה לא להגיע לאושר פנימי תמידי, אלא להוסיף רק עוד קצת טוב , קצת מחשבות חיוביות יותר ממה שיש עכשיו( על קצה המזלג, מן הסתם את הולכת לטיפול כלשהו)
מה הכוונה חיים שמוגדרים כחיים מאושרים?
מי מגדיר?
ב"ה כנראה החיים שלי מוגדרים החיים מאושרים, תודה לה', לא חוויתי דיכאון. ועדיין אני מתמודדת כמעט יום יום, עם כעסים, לפעמים עצבות, פחדים מכל מיני דברים. וכמובן שלצד זה יש גם תחושות אושר , שמחה וכו'...
אני חושבת שלצאת מזה זה ללמוד להתמודד עם המחשבות השליליות, הפחדים, העצבות, לדעת מה לענות למחשבה הזו כשהיא באה . יש לי קצת ידע מקצועי , לא ספציפית בטיפול בדיכאון, אבל עוסקת בתחום טיפולי וממה שלמדתי, אחד ההבדלים בין אנשים בדיכאון וכאלה שלא, שלאנשים בדיכאון יש יותר מחשבות שליליות, שאחת מובילה לשניה. אחד הכלים לטיפול( כללית, יש עוד הרבה) הוא ללמד איך לעצור את הרצף השלילי הזה ולהכניס יותר מחשבות חיוביות, גם המחשבה שלא תצאי מזה היא מחשבה שלילית , אולי תעני לעצמך שלצאת מזה זה לא להגיע לאושר פנימי תמידי, אלא להוסיף רק עוד קצת טוב , קצת מחשבות חיוביות יותר ממה שיש עכשיו( על קצה המזלג, מן הסתם את הולכת לטיפול כלשהו)
מאוד מסכימה עם עיניין המחשבותאמא לגוזלים
שמעתי לא מזמן הרצאה של רב , הרב יגאל כהן שאגב מדבר מדהים בכל הנושא הזה , שצריך להכניס כמה שיותר מחשבות חיוביות וממילא מחשבות שליליות לא יגיעו וכמובן המון המון תפילות להשם
אני לא חושבת שאי אפשר לצאת מזה לעולםאמא לגוזלים
אני חושבת שעם טיפול נכון כן אפשר להגיע לאושר , סיפוק שמחה אמיתית
אני לא חושבת שדיכאון זו בחירה , זו הרגשה פנימית שלא בדיוק אפשר לעצור אותה ,אם אני בוחרת לא להיות בדיכאון . זה פשוט מגיע לפעמים עם עוצמות שזה משתק ומתחיל לעשות ייסורי מצפון של למה אני ככה ולמה הילדים והבעל צריכים לסבול.
אני באמת לא מאחלת לאף אחד להגיע למצב הזה זו הרגשה נוראית, הייתי שם בעבר ויכולה להגיד שהיום אני באמת מאושרת .יש מידי פעם דידוכים קלים אבל בזה אני מאשימה את ההריונות הורמונים של אחרי לידה וכדומה
אני לא חושבת שדיכאון זו בחירה , זו הרגשה פנימית שלא בדיוק אפשר לעצור אותה ,אם אני בוחרת לא להיות בדיכאון . זה פשוט מגיע לפעמים עם עוצמות שזה משתק ומתחיל לעשות ייסורי מצפון של למה אני ככה ולמה הילדים והבעל צריכים לסבול.
אני באמת לא מאחלת לאף אחד להגיע למצב הזה זו הרגשה נוראית, הייתי שם בעבר ויכולה להגיד שהיום אני באמת מאושרת .יש מידי פעם דידוכים קלים אבל בזה אני מאשימה את ההריונות הורמונים של אחרי לידה וכדומה
תודההריון ולידה
טיפול עזר לי עד מידה מסויימת, אולי טיפול תרופתי יעזור יותר עכשיו
בדכ ממליצים במקרים שטיפול פסיכולוגי לא עוזר לבד,טארקו
לשלב אותו עם טיפול תרופתי, אבל מחקרים רבים מראים שההשפעה של טיפול תרופתי הרבה יותר טובה בשילוב עם טיפול פסיכולוגי למינהו.
ואולי שווה לנסות טיפול אחר(אצל איש מקצוע אחר, או שיטה אחרת..)
אולי תרפיות?
ואולי שווה לנסות טיפול אחר(אצל איש מקצוע אחר, או שיטה אחרת..)
אולי תרפיות?
טיפול תרופתיאורי8
טיפול תרופתי אמור לעזור לאדם להרים את עצמו למצב שהוא יוכל להעזר יותר בטיפול הפסיכולוגי.
הטיפול הפסיכולוגי יכול לתת כלים כדי להתמודד עם עצמך, עם הקשיים שלך וכל מה שמכניס אותך לדיכאון, אבל לפעמים ללא תמיכה תרופתית הטיפול הפסיכולוגי לא יעיל, כי את לא יכולה ליישם את מה שאת מקבלת בו .
הטיפול הפסיכולוגי יכול לתת כלים כדי להתמודד עם עצמך, עם הקשיים שלך וכל מה שמכניס אותך לדיכאון, אבל לפעמים ללא תמיכה תרופתית הטיפול הפסיכולוגי לא יעיל, כי את לא יכולה ליישם את מה שאת מקבלת בו .
הסבר מעולה 
הודיה60
אני חושבת שתמיד נשארים עם לב שבורלעניין0
אחרי משבר נפשי.
והעולם הופך להיות יותר מורכב, רגיש ושביר מנה שהיה קודם.
אבל זה לא רע, יש בזה המון כוח ועוצמה.
וההרגשה הפנימית היא של חיבור עמוק יותר לעצמי וחיים מדוייקים יותר.
והעולם הופך להיות יותר מורכב, רגיש ושביר מנה שהיה קודם.
אבל זה לא רע, יש בזה המון כוח ועוצמה.
וההרגשה הפנימית היא של חיבור עמוק יותר לעצמי וחיים מדוייקים יותר.
מנסיון שלי זה לא נכוןהודיה60
מה שאת מתארת זה שלב בתהליך ההחלמה, כשמגיעים לשלב של החלמה מהדיכאון כבר לא מרגישים שנשארים עם לב שבור. מרגישים מחוזקים, שלמים, עם לב נקי, המון כח ועוצמה ושמחת חיים.
^^^לב אמיץ
בעיה רצינית שככה זה כאב
כן. חיפשת סיפורים מעודדים - קבליהודיה60
אני יצאתי מזה לגמרי, רמת האושר שלי אחרי גבוהה יותר מאשר לפני ונשמרת לאורך שנים + לידות.
אם את רוצה פירוט - אפשר בפרטי.
ובלי קשר, אני מסכימה גם עם דבריה של אורי8
מדהים ובהחלט מעודד!הריון ולידה
הי יקרה..חולמת לוחמת
אמנם לא אחרי לידה אבל הייתה תקופה בחיי. האמת שאני לקחתי תרופות הומופאטיות וטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. אני מרגישה שיצאתי מזה.. (יש לי עדין נטייה אבל אני משתדלת לתפוס את זה לפני... ולטפל..) בדיוק לא מזמן קלטתי שאני רוצה לחיות ואני אוהבת את החיים. ואז נפל לי האסימון. שיצאתי מזה..!!!
אספר לך על המקרה שליאמא ועוד...
בעיה רצינית שככה זה כאב
ריגשת מאד.הודיה60
מקסים!!!!אמא לגוזלים
הפותחת, ואוו מדהימההריון ולידה
תודה על השיתוף הזה!
מנסיון שלי שעברתי דיכאון קשה מאודכלה נאה
אחרי לידה שלישית שלושה קטנים לטפל לבד
בלי לישון ולאכול נורמלי התמוטטתי!
התעלפתי במכולת ומאז התקפי חרדה קשים
מחנק בגרון. עצבות חושך בלב יאוש וחולשה איומה.
המשפחה לא הבינה אמרו לי- די תצאי מיזה
מה חסר לך ?
לא חסר לך כלום
וזה רק הכניס אותי ליאוש יותר חזקשאפילו לא רציתי לחיות!
כי למה אני ככה?
בזמן הזה הלכתי למוח אחד ולא עזר. תרפיסטית
קניתי ויטמינים אומגה שלוש וכל מיני צמחים
וכלום. ולא רק לא עזר זה החמיר.
עד שהפנו אותי לאירגון ניצה והם שלחו אותי לפסיכיאטר.
כל הסבל הזה נמשך שנה!
הכדורים עזרו ברוך השם חזרתי לחיים.
לדעתי יותר טובים
פחות רגישות יותר בגרות. ומעריכה את החיים והשיגרה
מאז עברתי עוד שלוש לידות בכיף. רק מה לא הפסקתי את הכדורים עד היום שש עשרה שנה!
רק במינון נמוך יותר.
מפחדת לחזור לזה.
הרופא אמר שכל עוד שאני רוצה ילדים לא כדאי להפסיק לגמרי.
אף אחד לא יאמין עלי .
שהשם יתן לך בריאות הנפש והגוף במהרה!
בלי לישון ולאכול נורמלי התמוטטתי!
התעלפתי במכולת ומאז התקפי חרדה קשים
מחנק בגרון. עצבות חושך בלב יאוש וחולשה איומה.
המשפחה לא הבינה אמרו לי- די תצאי מיזה
מה חסר לך ?
לא חסר לך כלום
וזה רק הכניס אותי ליאוש יותר חזקשאפילו לא רציתי לחיות!
כי למה אני ככה?
בזמן הזה הלכתי למוח אחד ולא עזר. תרפיסטית
קניתי ויטמינים אומגה שלוש וכל מיני צמחים
וכלום. ולא רק לא עזר זה החמיר.
עד שהפנו אותי לאירגון ניצה והם שלחו אותי לפסיכיאטר.
כל הסבל הזה נמשך שנה!
הכדורים עזרו ברוך השם חזרתי לחיים.
לדעתי יותר טובים
פחות רגישות יותר בגרות. ומעריכה את החיים והשיגרה
מאז עברתי עוד שלוש לידות בכיף. רק מה לא הפסקתי את הכדורים עד היום שש עשרה שנה!
רק במינון נמוך יותר.
מפחדת לחזור לזה.
הרופא אמר שכל עוד שאני רוצה ילדים לא כדאי להפסיק לגמרי.
אף אחד לא יאמין עלי .
שהשם יתן לך בריאות הנפש והגוף במהרה!
אני תחיה דולה
אפשר לצפות בקטע שהתראיינתי בו על זה
אני מתנצלת ממשאיזה יום שמח
לא רוצה לפגוע באף אחת
רק אומרת שיש גישות שונות לחיים
לא כל מה שאומרים לנו אנחנו חייבם לקחת
מעריכה אותך על זה הודיה60
אגב, מה זה 'בריאות לתמיד'?
הפותחתהריון ולידה
אני חייבת לציין שאמנם בתחילה היה לי קצת קשה עם הגישה הזאת
אבל עכשיו אני מבינה שגם בה יש משהו נכון ואולי אנסה את זה בהמשך
תודה!
שמעת על אהובה צוקרמןאיזה יום שמח
אני כותבת דברים מהגישה שלה
על עצמינביעה
לידה שניה, תינוקת שצורחת כל הזמן, לא ישנה, בעל במילואים חודש וחצי אחרי לידה- לחודש.
דיכאון.
ואף אחד לא הושיט לי יד- או יותר נכון לא ידעו כיצד.
מה הרגשתי?
שיורד על עיניי תריס שחור שלא יכולה להרים לבד.
ה-כ-ל שחור.
ילדה צורחת
אני אפטית.
...
אוף, בא לי לבכות.
.
אחרי שההוא חזר,
הוא היה חוזר-למשל-מהתפילה-
ואני- יושבת במיטה, מבט אטום. חושך בלב.
מ5 אני מנסה להרגיע אותה.
בהתחלה- הוא לא הבין, חשב שאני מאשימה אותו- ולכן הסתגר, הרגשתי שאני עומדת ליפול יותר,
ארזתי את כוחותיי ואמרתי לו- אני צריכה אותך. את העידוד שלך, כי אני נופלת.
ב"ה, הוא הבין, ישב איתי בערך שעה(היינו מוזמנים לסעודת שבת אותה שבת בבוקר, והם חיכו וחיכו..), אחרי שעה של עידודים ומילים מחזקות-
הרגשתי ש-
התריס שעל עיניי, החושך- נפתח לאט לאט, ויש בעולם אור.
הרגשתי שיצאתי לחרות. ממש. מתוך כלא.
.
עד לפעם הבאה שהיא צרחה, ולא היה מי שיעזור לי איתה. להרגיע.
..
פעם ראשונה שאני מספרת את הסיפור שלי.
זה קרה לפני כמעט 10 שנים,
ובלידה האחרונה-
בביות מלא פעם ראשונה שניסיתי- כשהקטן צרח צרח ולא היה אף אחד לעזור,ואני גמורה אחרי לידה- הרגשתי שהתחושה הנוראית עומדת לחזור אליי,
הלכתי לאחיות ביקשתי העברה למחלקה רגילה-
לא לבד בחדר
לא לבד איתו 24/7..
שמתי אותו בתינוקיה, והצלתי את נפשי.
.
חזרתי הביתה- הילד צורח בלילה, לא נרדם- אני רוצה להגיד לך שבחודשיים הראשונים היה לי לא פשוט. ממש. לא רציתי. לא רציתי להשאר איתו. רציתי לברוח. וברחתי לפעמים.. מיד כשהאיש חזר, בבכי..
.
ב"ה אחרי חודשיים הקטן התאפס,
היום הוא בן 10 חוד', ואני אוהבת אותו כל כך. שכחתי מההתחלה..
אבל בעלי לא, הוא מעדיף שנמנע, כי- "זה לא אשמת הילד שהוא לא מקבל אהבה".
.
לי זה כואב
.
רק משתפת..
מאחלת לך שתצליחי לצאת מזה,
ומבחינתי העזרה הכי גדולה-
שמישהו יתן יד עם התינוק,
התאווררות
ו-
הבנה. בלי להאשים.
בהצלחה,
שולחת מכאן חיבוק
❤
דיכאון.
ואף אחד לא הושיט לי יד- או יותר נכון לא ידעו כיצד.
מה הרגשתי?
שיורד על עיניי תריס שחור שלא יכולה להרים לבד.
ה-כ-ל שחור.
ילדה צורחת
אני אפטית.
...
אוף, בא לי לבכות.
.
אחרי שההוא חזר,
הוא היה חוזר-למשל-מהתפילה-
ואני- יושבת במיטה, מבט אטום. חושך בלב.
מ5 אני מנסה להרגיע אותה.
בהתחלה- הוא לא הבין, חשב שאני מאשימה אותו- ולכן הסתגר, הרגשתי שאני עומדת ליפול יותר,
ארזתי את כוחותיי ואמרתי לו- אני צריכה אותך. את העידוד שלך, כי אני נופלת.
ב"ה, הוא הבין, ישב איתי בערך שעה(היינו מוזמנים לסעודת שבת אותה שבת בבוקר, והם חיכו וחיכו..), אחרי שעה של עידודים ומילים מחזקות-
הרגשתי ש-
התריס שעל עיניי, החושך- נפתח לאט לאט, ויש בעולם אור.
הרגשתי שיצאתי לחרות. ממש. מתוך כלא.
.
עד לפעם הבאה שהיא צרחה, ולא היה מי שיעזור לי איתה. להרגיע.
..
פעם ראשונה שאני מספרת את הסיפור שלי.
זה קרה לפני כמעט 10 שנים,
ובלידה האחרונה-
בביות מלא פעם ראשונה שניסיתי- כשהקטן צרח צרח ולא היה אף אחד לעזור,ואני גמורה אחרי לידה- הרגשתי שהתחושה הנוראית עומדת לחזור אליי,
הלכתי לאחיות ביקשתי העברה למחלקה רגילה-
לא לבד בחדר
לא לבד איתו 24/7..
שמתי אותו בתינוקיה, והצלתי את נפשי.
.
חזרתי הביתה- הילד צורח בלילה, לא נרדם- אני רוצה להגיד לך שבחודשיים הראשונים היה לי לא פשוט. ממש. לא רציתי. לא רציתי להשאר איתו. רציתי לברוח. וברחתי לפעמים.. מיד כשהאיש חזר, בבכי..
.
ב"ה אחרי חודשיים הקטן התאפס,
היום הוא בן 10 חוד', ואני אוהבת אותו כל כך. שכחתי מההתחלה..
אבל בעלי לא, הוא מעדיף שנמנע, כי- "זה לא אשמת הילד שהוא לא מקבל אהבה".
.
לי זה כואב
.
רק משתפת..
מאחלת לך שתצליחי לצאת מזה,
ומבחינתי העזרה הכי גדולה-
שמישהו יתן יד עם התינוק,
התאווררות
ו-
הבנה. בלי להאשים.
בהצלחה,
שולחת מכאן חיבוק
❤
נביעה את מדהימהאמא לגוזלים
התרגשתי לקרוא אותך כל הכבוד שבחרת לשתף מניחה שגם לך זה לא היה פשוט
מאחלת לך רק טוב בעזרת השם המון רוגע נפשי שלווה ושמחה
וכמובן גם לפותחת השירשור
מאחלת לך רק טוב בעזרת השם המון רוגע נפשי שלווה ושמחה
וכמובן גם לפותחת השירשור
תודה, תבורכינביעה
הפותחת, תודה יקרה על השיתוףהריון ולידה
גם אצלי נקודת המפנה הראשונה לטובה היתה שיחת שיתוף ועידוד עם בעלי
קודם כל ברור שאפשר לצאת מזה לגמרי.יפעה1986
תאמיני בזה ותדעי שזה לא אומר עלייך כלום! זה עובר ומגיע לכולם בחיים ובטח שבלידה. העיקר שאת מלאה תקווה ומודעות לבעיה. לטפל בזה בשיחות או בכדור זה לא משנה העיקר שתצאי מזה מחוזקת ושמחה!
אחרי נביעה והשיתוף המדהים שלה לא נשאר לי מה לומר...
אחרי נביעה והשיתוף המדהים שלה לא נשאר לי מה לומר...
חיבוק גדול והמון כוחות אהובה. שרה'לה92
תודה רבה יקרות!הריון ולידה
בעיה רצינית שככה זה כאב
נכואמא ועוד...אחרונה
בס״ד
האמת היא שרציתי גם להודות לכל מי ששיתפה כאן... אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני ״שומעת״ כל-כך הרבה ״גם אני!״ כאלה (בטח בבת אחת) וזה כ״כ עוזר לראות ״בעיניים״ שיש עוד רבות וטובות שעוברות/עברו דברים דומים!! חלקכן ממש ״מוכרות״ לי מכל מיני תגובות שכתבתן בשרשורים אחרים ושגרמו לי מאד להעריך אתכן והנה עכשיו הדמויות המוערכות והאהובות משתפות בחוויה דומה לשלי ואני מרגישה כל-כך יותר נורמלית ובסדר בזכותכן. וכמובן שלשמוע כל-כך הרבה הצלחות זה דבר מדהים. ב״ה.
ולך הפותחת - ממש תודה שכתבת והעלת את זה!! אני קוראת כאן כבר 4 שנים (קוראת מלאאא, בקושי כותבת) וזאת נראה לי הפעם הראשונה שהנושא החשוב כל-כך הזה עולה בצורה כזאת ומקבל כזאת במה. אני מניחה שרבה מאיתנו נתרמנו ממנו.
רק בריאות, טוב ואושר לך, לכל המתמודדות, לכל המחלימות ולכל ה״בוגרות״ ❤️❤️❤️!!
(נ.ב: גם הדכאון ב״ה״ הידיעה שעברתי לא היה קשור ללידה).
האמת היא שרציתי גם להודות לכל מי ששיתפה כאן... אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני ״שומעת״ כל-כך הרבה ״גם אני!״ כאלה (בטח בבת אחת) וזה כ״כ עוזר לראות ״בעיניים״ שיש עוד רבות וטובות שעוברות/עברו דברים דומים!! חלקכן ממש ״מוכרות״ לי מכל מיני תגובות שכתבתן בשרשורים אחרים ושגרמו לי מאד להעריך אתכן והנה עכשיו הדמויות המוערכות והאהובות משתפות בחוויה דומה לשלי ואני מרגישה כל-כך יותר נורמלית ובסדר בזכותכן. וכמובן שלשמוע כל-כך הרבה הצלחות זה דבר מדהים. ב״ה.
ולך הפותחת - ממש תודה שכתבת והעלת את זה!! אני קוראת כאן כבר 4 שנים (קוראת מלאאא, בקושי כותבת) וזאת נראה לי הפעם הראשונה שהנושא החשוב כל-כך הזה עולה בצורה כזאת ומקבל כזאת במה. אני מניחה שרבה מאיתנו נתרמנו ממנו.
רק בריאות, טוב ואושר לך, לכל המתמודדות, לכל המחלימות ולכל ה״בוגרות״ ❤️❤️❤️!!
(נ.ב: גם הדכאון ב״ה״ הידיעה שעברתי לא היה קשור ללידה).
רופא/ת עיניים לילדיםאפונה
אשמח להמלצות באיזור ירושלים דרך לאומית, אם יש חיה כזו שגם עונה בטלפון וגם עם תורים סבירים.
פתוחה גם לשאר חלקי הארץ כי אני כבר מלא זמן בסרט הזה ונשבר לי.
תודה!
בהצלחה 
לצערי זו חיה נדירה.....אמהלה
יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים
היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.
תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר
אני התייאשתי....
כשאני פעם הייתי צריכה תור ולא קבעתי מספיק מראשבארץ אהבתי
הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).
הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.
זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.
אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).
גם אני פעם קבעתי ככההשם שלי
תור מהיום למחר.
כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.
בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.
כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.
חושבת שהן אומרות להתקשר ב 11 כל יום לגבי ביום שאחראחת כמוני
בהצלחה
יש לך לאומית זהב?עודהפעם
היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.
היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.
מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.
לאחד הילדים ישאפונה
לשניים האחרים לא...
נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.
לא יודעת אם רלוונטימתיכון ועד מעון
אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות
נבדוק תודה!אפונה
הוא מדהים!טארקואחרונה
כמה זמן לקראתציונה.
הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?
יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.
אני נוסעת כמעט עד המשוערחמדמדה
מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)
אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף
ואם יש ציר- נזוז
אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…
וואו איזה אומץ חחחקל"ת
אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..
לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..
זו היתה לידה ראשונה, לא היתה לי הסטוריה להשוותחמדמדה
אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…
(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)
לרוב בכל מקרה לא יוצא לי לנסוע רחוקהשם שלי
אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.
יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.
תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.
מתחילת תשיעישיח סוד
אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .
קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית
אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם
אני נסעתי גם בשבוע 38+בוקר אור
נוסעת עד הלידה בלי בעיהדיאן ד.
מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)
לידה זה דבר ארוך.
ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.
כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.
כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ
סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.
לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.
שבוע 37-38 לשהות של שבת כבר לא נוסעתכחל
בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט
לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות
בהתחלה מתחילת תשיעישומשומונית
כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.
באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.
פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.
לא הייתי נוסעת לאיזור אילת או קרית שמונה משבוע 38שיפור
אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער
זהו זה לא מרחק סבירציונה.
בגלל זה השאלה.
ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.
פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.
ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...
במצב שהייתי צריכה ללדת בבי"ח מסויםשימושיתאחרונה
(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.
אני אישית נוסעת בלי הגבלההשקט הזה
כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה
אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.
תלוי מה זה רחוקעדיין טרייה
לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.
מישהי ממשאבי אנוש?אפרסקה
או, עלילותיי עם הבוס חלק ד'
מהפרקים הקודמים: הבוס שלי מאוד תובעני, לא אלאה אתכם בפרטים, ואני מסוף יולי מחפשת מקום חדש. התראיינתי לכמה מקומות ויכול להיות שיש משהו ממשי, אבל כלום לא סגור.
בתחילת אוגוסט הבוס שלי קלט שאני מסתובבת בלינקדין והתעמת איתי, אמרתי לו שאני אכן מחפשת אבל מבחינתי אפשר ליישר את ההדורים ושאמשיך במקום העבודה הנוכחי שלי. הבוס שלי רצה שאשאר והבטיח לי העלאה.
היום הוא מתקשר, ואמר לי שמבחינתו או שאני יורדת ל50% משרה בשכר נמוך יותר או שאני מתפטרת. אמרתי לו שחלילה אני לא מתפטרת. ושמבחינתי אני רוצה להישאר באחוז משרה שלי עכשיו, הוא אמר שזה לא אפשרי וזה או 50% או כלום. אז אמרתי 50%. הקלטתי הכל כמובן.
עכשיו שאלתי את הצ'ט, והוא אמר לי לשלוח מייל לבוס ולהגיד שאני רוצה להישאר באותם אחוזי משרה, ולא, שיפטר אותי. כי אם אני מסכימה בעצם לירידה ל50% אני בעצם מסכימה להרעת התנאים ואז כשיפטרו אותי אזי האבטלה תהיה נמוכה יותר..
עכשיו, השאלה אם לעשות מה שהצ'ט אמר? להגיד שאני לא מסכימה לרדת באחוזים? או פשוט לרדת ל50% ולחכות שיפטר אותי? כי הבוס שלי מבחינתי רוצה שאני אתפטר.
עכשיו ברור שאני עדיין מחפשת עבודה אבל אני לא רוצה להתפטר לפני שיש לי משהו ביד.
מה אומרות?
אה וסתם נקודה הוא כבר הפעיל מכבשי לחץ כאלה על 4 עובדים קודמים (אז אני לא מופתעת שתורי הגיע) וכולם בסוף התפטרו מעצמם אז השאלה אם יש לי כח למכבש לחץ הזה...
והקטע המצחיק הוא שאני עובדת יחידה כרגע אז לא ברור לי מה התכנון העתידי שלו 😂 הוא כבר חצי שנה מנסה למצוא עובדים נוספים וכלום אף אחד לא עומד בדרישות חחח
אל תסכימי לרדת ל50 אחוז משרההמקורית
הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר
תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה
אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף
אם תחליטי לתבוע
תודה רבהאפרסקה
לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..
השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?
אני חושבתהשם שלי
שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.
אבל בשביל זהאפרסקה
אני חייבת לא להסכים ל50%?
או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?
אם הסכמת אין לך עילה להתלונן כי הסכמתהמקורית
האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות
אוקייאפרסקה
אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?
תכתבי לו שאת לא מסכימההמקורית
זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב
זה הגיוני
סבבה תודה 🙏אפרסקה
אוף אין לי כח לשטויות האלה.
במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?
תתייעצי עם עורך דין שמבין בזההמקוריתאחרונה
יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר
(לא פרסומת)
צהבת איך להוריד? ואיך לגרום לו ליציאות?,שגרה ברוכה
אז הצהבת במגמת עליה. הברית שנדחתה עוד מילא... מאוד לא רוצה להגיע לאשפוז. אשמח לכל טיפ שיש לכן (שמנוסה)
אבל מה הקאצ הכי גדול?
הצהבת יוצאת בקקי... והילד לא עושהההה אני מיואשת כבר.
עשה אולי פעמיים מאז שהשתשחררנו. מה עושים עם זנ?? והמוזר שלא נראה שסובל! לא מתפתל. לא מתכווץ. אני יודעת מה זה שהם סובלים מעצירות וכאלה.. מכירנ מהילדים הגדולים. אבל הוא רגוע ושליו. אבל אני חייבת את היציאות בשביל הצהבת.
יונק בעיקר. היה פה ושם מטרנה אבל כרגע לא באה הישועה לא מההנקה ולא מהמטרנה.
אז גם טיפים לזה אשמח..
אחחח
הדאגות לא פוסקות. רוצה לנוח כבר. ככ רציתי לסיים עם הברית לעשות וי.
כרגע המטלה זה לא להגיע לאשפוז כי רק זה מה שחסר פה ממש לחוסר איזון בבית. יאללה נעבוד בזה
וואי איזה קשוח!!EBM
איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.
להניק הרבה/ לעבור למטרנה לכמה ימיםיעל...
לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב
אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)
הן עשו פלאים והצהבת ירדה
הוא אוכל בתדירות גבוהה?כבת שבעים
לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות
תסחטי טיפונת חלב כל פעם אחרי ההנקהחילזון 123
ותתני לו בכפית.
תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.
וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים
ויטמין e בשבילך
קודם כל לבדוק שהוא אוכלאפונה
שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה
ממש ממליצהציונה.
לך לקחת יועצת הנקה מקצועית
צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות
נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה
תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב
בהצלחה!
מנסיוןג'ינג'ית
כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..
מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.
בהצלחה! זה ממש סיוט!
אצלי הרופאת ילדים המליצה על שמשעל הנסאחרונה
להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,
עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.
מתי לספר לילדים על ההיריון?אבןישראל
אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..
אני חושבת שסיפרנוהשם שלי
באזור שבוע 16.
לילדים יותר קטנים.
את יכולה לספר מתי שאת רוצה
אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.
קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.
סיפרתיירושלמית במקור
לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק
אני סיפרתי לגדולה שלי אחרי הא"ס הראשוןמתואמת
בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.
לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.
ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.
לבן 4 ששאל בשבוע 10- סיפרנו אז שימושית
בדרך כלל אני מספרת לילדים בשבוע 18מבורכת
כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה
באחרון סיפרנו לגדולות ממש מוקדםמוריה
כי הרגשתי ממש רע.
לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.
אני לא יוזמת..הם שואלים אותי מיום אחרי הלידה ועדאולי תדעו
בכלל
כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא
אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו
כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת
אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן
בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח
עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה
תודה למי שענתה!אבןישראל
נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,
הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!
השיקולים שלירק טוב!אחרונה
כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.
סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..
בית החלמההחלמה
אני לקראת לידה בעז"ה ושוקלת ללכת לבית החלמה.
תמיד היה נראה לי מוזר ומשעמם ללכת לבד.
אני מרגישה הפעם מכל מיני סיבות שאם לא אלך לא אצליח לנוח כמו שצריך.
אשמח לכל מידע מנשים שנסעו לבד.
איךזה?
בחדר זוגי יש פרטיות? או ששווה להשקיע בחדר פרטי? באמת טוב ומפנק?
המלצות על בית החלמה?
ושאלה אחרונה- כדי לשים את התינוק בתינוקיה חייבים להגיע ישר מבית החולים?
תודה לעונות!
אין לי מושג אבל הייתי הולכת לחדר לבדאורוש3
לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.
מצטרפת לשאלות-גם לי יש מחשבה ללכתמחכה עד מאוד
ממליצה בחום ♥️מולהבולה
על ביכורים בירושלים
מלון ומפנק ברמות
לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה
אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש
וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון
מנסה לענות.דיליהאחרונה
אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.
אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.
פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.
לי זה ממש מנוחה.
יש לכן רעיונות מה לתת לאכול לילדים בבוקר שבת?אוהבת את השבת
שיהיה קל וקצר ממש
לפני התפילה
מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
עונהבאתי מפעם
שקית עם בייגלה
פירות חתוכים
חלה עם ממרח
יש לנו דגני בוקר ויוגורטים מיוחדים לשבתשימושית
אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
מי לא מספיק?
איזה סוג אוכל את מחפשת?השם שלי
אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר
ואחר כך גם עוגה.
את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.
לחם עם ממרחשנהב
ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.
ביסקויטיםכורסא ירוקה.
לא הבנתי לאן אתם ממהריםדיאן ד.
את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?
בני כמה הם?
אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.
מתי הם קמים?רק טוב=)
אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב
אולי לקחת איתכם שקית קורנפלקס או ביסקויטים לדרך?תוהה לעצמי
קיגל תפו"א/ איטריותרק טוב!
ירקות
ביצה קשה
פירות חתוכים
מעדן
קרקרים
לביבות ירק
מאפינס מתוק או מלוח
מעדן. אצלי הולך הדנונה עם הכדורי שוקולדNeverאחרונה
לא קשור אבל אתן תמיד עוזרות אז..השם גדולל
שוקלים להשאיר את הבן שלנו כיתה, כרגע הוא בכיתה ו כיתה קטנה, ואנחנו רוצים להעביר אותו לבית הספר אחר מכמה סיבות
קטן במחזור
חוסר בשלות ריגשית
קושי חברתי- מנסה להדביק את הפער בכל מחיר ולא מצליח וכל המשאבים הולכים לזה.
בעיית קשב וריכוז ואימפולסיביות.
בקיצור הוא בהישרדות וממש רואים את הפער מבחינת הבשלות שלו והבגרות שרחוקה שנות אור מהילדים בשכבה שלו.
בית הספר מודע לכל ההיסטוריה שלו מאז כיתה א. הוא מנסה להתחקות אחרי ילדים שלא בהכרח הולכים בדרכים טובות ואנחנו ממש חוששים מה יהיה איתו בהמשך. רוצים להוריד ממנו את מפלס הלחץ לרצות ולהיות בקו ישר עם ילדים שהם יותר גדולים ממנו פיזית וגם יותר גדולים בראש.
יש לנו תקשורת מהממת איתו ואני יודעת שגם אם בהתחלה הוא יתנגד עם הזמן הוא יתרכך.
אשמח לתובנות, לניסיון שלכן מי שהייתה בצומת הזו..
השאלה הראשונה שעולה לי היא אם התייעצםהמקורית
עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל
וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה
נשמע לא פשוט♥️
יש כזו אפשרות בכלל?מתיכון ועד מעוןאחרונה
ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.
מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו