חצי שנה לא קמה מהמיטה ולא נגעה בתינוקת היתה עם כדורים כל הזמן עד שהחליטה די!

היום היא אומרת שהכל עניין של בחירה, כשהיא החליטה שהיא חוזרת לעצמה היא חזרה

היא כן מפחדת מילודה צפופה אבל חוצמיזה היא סבבה לגמרי

בהצלחה יקרה

תתפללי על זה 

אומרת לך מסיפור של חברה ממש קרובה

ואני לא נכנסת לדיון של מה אישה מרוויחה מהסביבה כשהיא בדיכאון אבל זה נושא אחר

יש משהו בזה שרמת התיפקוד נתונה לבחירה במידה מסויימת, אני יכולה

להכריח את עצמי לתפקד למרות שזה ממש ממש קשה

אבל הדיכאון עצמו לגמרי לא בחירי ובטח שלא שווה את מה ש"מרוויחים" ממנו

(את באמת חושבת שנעים לי עם זה שהילדים לא מספיק מטופלים?

את חושבת שנעים לי עם זה שבעלי סובל וצריך לתת יותר מכרגיל?)

מודה לה' כל יום שהסביבה שלי לא חושבת כמוך ולא חושבת שבחרתי להיות בדיכאון

ולא לתפקד כי זה כיף לשכב כל היום במיטה ולבכות ולא לעשות כלום

(מתארת לעצמי שלעולם לא היית בדיכאון אחרת אין מצב שהיית מדברת ככה)

יש הרבה חילוקי דעות בפסיכולוגיה כמה בחירה יש לאדם

היהדות מאמינה בבחירה כמעט מוחלטת

הפסיכולוגיה כמעט ולא מאמינה שיש לאדם בחירה

לא התכוונתי לפגוע בך

ויש גישות שונות לחיים

בהצלחה יקרה ורק טוב

מאיפה הבאת את זה?

אני חושבת שצריך גם לבחור לקחת כדורים

הלוואי שכל אישה שצריכה כדורים תיקח ותעזור לעצמה ולמי שסביבה

שימי לב שהיא בחרה. זה בא ממנה, לא מהסביבה. 

מהסביבה חשוב לקבל רק חום, הכלה, אמפטיה.

לשמוע מהסביבה שזה בחירה שלך זה הכי מפיל שיש. 

צריך המון כח כדי לבחור לקום מזה וקשה מאד מאד למצוא את הכוח הזה כשהסביבה שלך משדרת לך שאת עושה את זה לעצמך. שזו את שלא בסדר.

צריך עוד הרבה הרבה הרבה יותר כח בשביל להתגבר על היחס הלא מכיל של הסביבה וגם לרצות לקום וגם לקום בסוף וגם להעזר בדרך.  

אפשר לצאת מזה לגמרי?

חלק ממה שמקשה עלי לצאת מזה זה ההבנה שגם אם אצא מזה

לעולם לא אצליח להגיע לרמת האושר שהיתה לי בחיים הקודמים,

החיים ש"לפני", אושר פנימי והרגשה שהכל טוב לי ולא חסר לי כלום

ברור שא"א להיות כל הזמן בשמחה אבל באופן כללי לחיות חיים שמוגדרים כחיים מאושרים

וברור שעדיף להיות בין הדיכאון לאושר מאשר להיות בדיכאון אבל זה צובט בלב

טיפול עזר לי עד מידה מסויימת, אולי טיפול תרופתי יעזור יותר עכשיו

מה שאת מתארת זה שלב בתהליך ההחלמה, כשמגיעים לשלב של החלמה מהדיכאון כבר לא מרגישים שנשארים עם לב שבור. מרגישים מחוזקים, שלמים, עם לב נקי, המון כח ועוצמה ושמחת חיים.

ואני חושבת שיש להפריד בין נטיה פיזיולוגית לדיכאון לבין דיכאון שמתפרץ כתוצאה מחוויות רגשיות שהובילו למצוקה הקשה.

אמנם ההבחנה היא מעט מלאכותית, אבל קיימת.

ובכל זאת, בשני המקרים, אפשר לצאת מהדיכאון ולחיות חיים שמחים.

הריון ולידה היקרה , לגמרי אין סיבה לאבד תקווה - ההחלמה והשמחה קרובות יותר ממה שאת יכולה להרגיש כרגע.

התחושה הקשה שאת מתארת היא חלק מהדיכאון עצמו. הסיחי את הדעת מתחושות כאלה. תשתדלי עד כמה שאפשר לדבוק בתחושות ובמחשבות החיוביות שעולות בך.

בעז"ה החלמה מלאה בקרוב .

אני יצאתי מזה לגמרי, רמת האושר שלי אחרי גבוהה יותר מאשר לפני ונשמרת לאורך שנים + לידות.

אם את רוצה פירוט - אפשר בפרטי.

ובלי קשר, אני מסכימה גם עם דבריה של אורי8 

בס''ד

שלום יקרה,

אני מבינה כל-כך את הצורך שלך לשמוע ''סיפורי הצלחה''! לי, בזמנו, זה דבר שעזר לי המון!! זה הפיח בי את התקווה שכה נעלמה לנו בזמן של דיכאון... אז אשתף מנסיוני, בתפילה ש''ה' שפתי תפתח'' ויצא לך רק טוב ותועלת מדבריי בע''ה.

הדכאון בו חליתי לפני כמה שנים היה קשה מאד מאד! והוא גם נמשך תקופה מאד ארוכה. ואז ב''ה הצלחתי להחלים. חזרתי לחיים טובים באמת, מלאי אושר, רוגע, והכרת טוב. חיים משופרים אפילו, אם משווים למה שהיה לפני הדיכאון. משהו יותר שלו, יותר בוגר, יותר חומל, יותר נקי.

למען הסר ספק, ברור-ברור שגם אחרי שהחלמתי החיים המשיכו להיות חיים רגילים: עם נפילות, בכי, לחץ, כעסים ועצבים, כמו שיש בחיים של כל אחד בערך. אבל התחושה הכללית היתה תחושה של חיים מאושרים, עם שלווה, אהבה וסיפוק. (התרשמתי שלדבר כזה התכוונת כשדיברת על 'אושר פנימי והרגשה שהכל טוב לך ולא חסר לך כלום'. אני מתארת לעצמי שלא התכוונת לחיים של 100% שמחה, בכל שעה ושעה - אלא לחיים שהסך הכל שלם שמח וטוב).

אני מזדהה עם התיאור של לעניין0, גם אחרי שכבר הרגשתי טוב, נותרה רגישות / מורכבות / שבירות מסויימת, ובה המון כוח ועוצמה. אצלי זה ממש היה נכון.

בשנים הראשונות שבאו אחרי הדיכאון, היה בי רצון למחוק את תקופת הדיכאון מזכרוננו. לא הדחקנו אותו, בעלי ואני, ודיברנו עליו הרבה והכל אבל המחשבה היתה שאילו זה רק היה אפשרי, אז הייתי מוחקת את התקופה הארורה הזאת מחיי. בשנים שבאו אחר-כך גיליתי שלאט לאט משהו השתנה בתוכי. הבנתי שבזכות הדיכאון הגעתי לכמה וכמה דברים נפלאים בחיי שלדעתי לעולם לא הייתי זוכה להם לולא הניסיון הקשה שעברתי. הבנתי שהגיע זמן חדש, בו אני מסוגלת לומר לה' ''תודה'', גם על הקשיים האדירים האלה שחוויתי. 

אולי עקבת אחרי הדברים שכתבתי לפני כמה ימים בפורום ואולי קראת שאני כרגע סובלת מדיכאון בדרגה קלה. ידעתי תמיד שזה יכול לקרות אבל זה כמובן לא הופך את זה לדבר פשוט. אני חושבת שאחד ההסברים לכך שהפעם מדובר במשהו ברמה נמוכה הרבה יותר זה בגלל שלאור הניסיון מהעבר נבניתה בתוכי אמונה חזקה מאד שאפשר לצאת ממשברים, ויותר מזה - שהם הזדמנות ומתנה. אז אני כרגע עם הרבה יותר סבל מהרגיל, אבל לוקחת את זה - איך לומר? - בצורה ''טובה''. (שזה ממש פרדוקסלי, כי עצם הדיכאון זה להיות עם ראייה הרבה יותר שלילית על הדברים) 

אני מאד אוהבת לכתוב ולפני כמה ימים ניסיתי לתאר (לעצמי, ביומן שלי) איך אני מרגישה. זה היה יום לא פשוט אבל הידיעה הפנימית שעוד אצמח ואגדל מכל זה הדהדה בקרבי. חשבתי לשתף אותך... 

אני נזכרת באור גדול

היה יום יפה בחוץ

והגשם ירד.

היו לי פחדים וחשתי כעס.

ועם זאת - הרגשתי

רגועה,

אוהבת,

מפוייסת,

ומלאת הכרת טוב.

בכיתי והתעצבנתי

כמו שבוכים וכמו שמתעצבנים

בחיים.

האור הזה היה מלטף ועוצמתי.

הוא נבע מליבי

הוא נשלח משמיים

ממאמציי ומן עבודתי

ומידו של ה' יתברך.

התכרבלתי לתוכו

כל פעם

שחשתי עצובה או מפוחדת מדי.

אני מאמינה באמונה שלמה

שהאור הזה עדיין כאן.

עד שאפגוש בו שוב

אני בוחרת -

לאחוז בזכרונו.

מאחלת לך את כל הטוב והבריאות שבעולם ואני מחזקת את ידייך! 

תודה על השיתוף הזה!

אפשר לצפות בקטע שהתראיינתי בו על זה

הבלוג של תחיה-ללדת מאהבה

 לא רוצה לפגוע באף אחת 

רק אומרת שיש גישות שונות לחיים

לא כל מה שאומרים לנו אנחנו חייבם לקחת 

אגב, מה זה 'בריאות לתמיד'?

אני חייבת לציין שאמנם בתחילה היה לי קצת קשה עם הגישה הזאת

אבל עכשיו אני מבינה שגם בה יש משהו נכון ואולי אנסה את זה בהמשך

תודה!

אני כותבת דברים מהגישה שלה 

גם אצלי נקודת המפנה הראשונה לטובה היתה שיחת שיתוף ועידוד עם בעלי

בהחלט עודדתן וגם עצם השיתוף עשה לי טוב 

דרך אגב הדיכאון שלי הוא לא אחרי לידה

בן 3 וחצי

הבנתי שזה במקום המנה של כיתה א', ושמחתי מאוד שאיפשרו לנו לחסן אותו בטיפת חלב בלי תור. כל עניין החצבת מלחיץ מאוד, ואנחנו גרים בעיר עם התפרצות

לק"י

לנו הציעו לעשות בטיפת חלב בחופש שלפני כיתה א'. וגם הציעו לעשות כבר גם את של כיתה ב'.

עשינו רק את של א', ובכיתה ב' באתי אליהם לכיתה כשהם עשו.

(סליחה אם אני רק מבלבלת יותר😅 אין לי מושג לגבי מה ששאלת....).

לא על חצבת.

זה במקום החיסון של כיתה א'. חיסון חצבת זה שתי מנות, ומהרגע שקיבלת אותן זה לכל החיים.

הרעיון הוא שצריך שתי מנות חיסון בשביל להיות מחוסנים, כשבדר"כ נותנים את המנה השניה יחד עם עוד חיסונים בכיתה א', ועכשיו כיש התפרצות חצבת מקדימים את החיסון כדי שהם יהיו מחוסנים גם אם הם עוד לא הגיעו לכיתה א'

בדקתי בגוגל ובכיתה א' נותנים את החיסון המרובע.

לק"י

כשאני שאלתי על זה בטיפת חלב, אמרו לי שבגלל שאין אצלינו התפרצות, אז לא מקדימים.

(האמת שב"ה שאין...שימשיך ככה😅).

הם לא מקדימים איפה שאין התפרצות ... הם אומרים שקודם הם צריכים מספיק חיסונים לכל מי שלא התחסן.

ביררתי עם רופאה, היא אמרה שמחסנים מנה שניה בבית ספר כדי שכמה שיותר ילדים יתחסנו (בבית ספר יש יותר סיכוי שיתחסנו מאשר ההורים בטיפת חלב)

מבירור קצר בהרבה מדינות נותנים את 2 המנות בהפרש של כמה חודשים ( כמו הרבה חיסוני שגרה)

בכל מקרה זה מעלה את אחוזי ההגנה ולא מחסנים שוב בכיתה א 

לפני שנים, כשהילדים שלי היו בני 2.5 ו4, נחשפנו לחולה חצבת.

ואז קראו לנו לקבל את המנה השניה בדחיפות. מסתבר שזה עוזר אם מתחסנים בתוך 48 שעות אחרי החשיפה.

כשהגיעו לכיתה א' הסתבר שהם פטורים מחיסון )ומאד שמחו כשכל הכיתה התחסנה והם לא 😀(

אחרי 2 מנות הם מחוסנים לכל החיים

החשש שלי היה, שהחיסון לא אפקטיבי מספיק אם קיבלו אותו בגיל צעיר מידי, אבל גם לילד בן 2.5 אמרו לי שזה מספיק טוב. כנראה שהסיבה שמנה שניה היא רק בכיתה א' ולא קודם , היא מה ש@שומשומ כתבה.

ועוד מסר חשוב - אם אתם בסביבת התפרצות עם ילד שעוד לא חוסן ויש לכם חשד שנחשפתם לחולה, תלכו מהר! כמה שיותר מוקדם, זה עשוי להציל גם לאחר חשיפה. 

אצלנו בבית הספר מאפשרים להורים שרוצים לבוא ולהיות עם הילד בשעת החיסון. אפשר לדבר עם המורה

וזה אומר שהילד מחוסן.

ד"א המליצו לי כבר לחסן את הבייבי. מ3 חודשים אחרי החיסון הראשון זה נותן הגנה מושלמת.

עוד לא חיסנתי חיסון שני, אבל מתכננת בקיץ בעז"ה לעשות.

לי האחות בטיפת חלב.

החיסון הראשון מספק הגנה, אך לא מוחלטת.

במידה ויש התפרצות באזורכם זה כבר ממש כדאי.

בחיסון אחד.

חיסון לפני גיל שנה זה לא במקום החיסון מעל גיל שנה אלא בתוספת.

בשונה מהקדמת החיסון של כיתה א' לאלו שקבלו מנה ראשונה אחרי גיל שנה.

אחרי שהתינוק נולד.

הוא לא יכול להתחסן עד גיל חצי שנה אז הרגיש לי יותר בטוח שלפחות הגדולים יהיו מחוסנים פעמיים

החיסון עם "אחות זרה".

אני הגעתי עם הבת שלי לחיסון של כיתה א' ולא הסכמתי שיחסנו לפני שאני מגיעה.

מעבר לזה, אפשר גם לקחת לחיסון אחה"צ במרפאה ולא לחסן בבית הספר. בחירה של ההורים.

בכל אופן, אני לא הקדמתי לקטנים של את החיסון אבל זה ממש תלוי איפה את גרה.

כי החיסון הראשון נראה לי מספיק גם בזמן התפרצות

וגם כי אין התפרצות באיזור שלנו

הלוגיקה המקורית של חיסון אחרי מס' שנים נראה לי יותר חשוב

מרצון של משרד הבריאות לחסן כמה שיותר בלי הבחנה מספקת

החיסונים במסגרת מותאמים לילדים

כולם עוברים אותו ויש מסגרת תומכת 

כי הסטטיסטיקה מוכיחה שאחרי גיל שנה פחות אנשים מגיעים לטיפות חלב אז לכן עושים בכיתה א כדי לכסות כמה שיותר

במדינות שונות עושים גם בהפרשים הרבה יותר קטנים 

המנה הראשונה מגינה את הילד מהמחלה, אבל לא מכסה את זה ב100 אחוז אלא ב 93-95 אחוז. וגם אם יחלה סביר להניח שהמחלה תהיה פחות קשה ומסוכנת.

עם 2 מנות אז הוא מחוסן כמעט לחלוטין.

ובעיקרון אין סיבה להמתין עם החיסון עד כיתה א

להיפך

עדיף כמה שיותר מוקדם במיוחד בתקופה כזאת שיש התפרצות. 

לדעתי אין סיבה לא להקדים.

רפואית מספיק 3 חודשים בין 2 מנות להגנה מקסימלית 

יש רק סגולות וסיפורים, ומתכונים והמלצות שאף אחד מהם לא באמת משפיע ביולוגית. 

להוסיף בדל של סיכוי, לדבר שהוא סטטיסטית סביב 50%
זה לא נחשב להשפיע. 

אפילו באתר מקווה….

רוצים בת ?! • מקוה.נט

נגיד אני מכירה זוג שזכו ל2 תאומים בנים ואחרי זה עוד זוג של תאומים בנים

אח של האישה זכה עם אשתו ל2 תאומות ואחריהן עוד שתי תאומות (לשני האחים האלה יש רק 2 זוגות תאומים מאותו מין, אין להן מהמין השני)

וגיסתי ילדה 3 בנות ואחריהן זוג תאומות בנות

מרגיש שזה לא מקרי אלא יש דפוס חוזר

ומושפע מהגנטיקה של האם. הנטייה התורשתית מתבטאת ביכולת לשחרר יותר מביצית אחת בביוץ (ואז התאומים כמובן לא זהים).

תאומים זהים הם גם חלק מהמקריות של הטבע, ולא גנטיקה.  

מבחינה גנטית-ביולוגית, האב הוא זה שקובע את מין העובר.

כל תא בגוף שלנו מכיל כרומוזומי מין. קיימים שני סוגים עיקריים: X ו-Y.

האם נושאת שני כרומוזומי X (כלומר XX). לכן, הביצית שלה תמיד תכיל כרומוזום X בלבד.

האב נושא כרומוזום X וכרומוזום Y (כלומר XY). תאי הזרע שלו מתחלקים לשני סוגים, כאלו שנושאים X וכאלו שנושאים Y.

המין נקבע לפי סוג הזרע שמצליח להגיע ראשון לביצית ולהפרות אותה:

זרע X + ביצית X = עובר ממין נקבה (XX).

זרע Y + ביצית X = עובר ממין זכר (XY).

מכיוון שהביצית תמיד תורמת X, ה"החלטה" הגנטית תלויה בזרע של האב

למרות שיש המון "שיטות סבתא" (תזונה, תזמון יחסים מול מועד הביוץ, תנוחות), המדע עדיין לא מצא הוכחה חד-משמעית לכך שניתן להשפיע על התוצאה באופן טבעי. בטבע, הסיכוי הוא פחות או יותר 50-50.

להריון הראשון נכנסתי במשקל הכי גבוה- נולדה בת. לשני והשלישי נכנסתי במשקל נמוך יותר- נולדו בן ובת.

בדקתי באינטרנט וזה ההסבר:

יש פולקלור בקרב טייסי קרב על כך שנולדות להם כמעט רק בנות.

• ההסבר המיתולוגי: הלחץ האטמוספרי או כוחות ה-G שפועלים על הגוף בטיסה פוגעים בתאי הזרע הנושאים את כרומוזום Y (שהם קטנים ומהירים יותר אך פחות עמידים) ומשאירים את הזרעים הנושאים X "בחיים".

• האמת המדעית: מחקרים שנעשו על טייסים הראו תוצאות מעורבות. חלקם אכן הראו נטייה קלה לבנות, אך לא נמצאה הוכחה חותכת שזה קשור ישירות לטיסה עצמה.

אחת התאוריות הביולוגיות המוכרות גורסת כי במצבי לחץ קיצוני, מתח נפשי או חשיפה לתנאים סביבתיים קשים, הגוף נוטה "להעדיף" לידת בנות.

• ההסבר: עוברים ממין זכר (XY) נחשבים לעיתים לרגישים ופגיעים יותר מבחינה ביולוגית בשלבים המוקדמים של ההיריון.

• התוצאה: תחת סטרס גבוה (כמו בשירות קרבי אינטנסיבי), יש סיכוי גבוה יותר שהריונות של בנים לא ישרדו את השלבים הראשוניים, או שזרע "נשי" (X) יפגין עמידות גבוהה יותר.

ואולי יש התאמה למה שכתבת על תת-משקל? שגם זה ביטוי למצבי קיצון? 

בשביל שיצא זכר, העובר צריך "להתאמץ"

כלומר הביולוגיה סוג של מושכת לכיוון הנקביות, כולנו התחלנו בעוברות עם מאפיינים נקביים, אבל אצל זכרים יש טסטוסטרון וכו שעוזרים לעוברים "להפוך" לזכרים.

(לכן נגיד לכולנו יש פטמות. גם לגברים)

העובר הוא עם מרכיבים משותפים.  לא רק הפטמות.  

כולנו מתחילים בדיוק באותו האופן ברחם.

בשבועות הראשונים להתפתחות (עד שבוע 6-7 בערך), העובר הוא "ניטרלי". רק לאחר מכן, בהשפעת כרומוזומי המין והורמונים (כמו טסטוסטרון), הגוף מתחיל להתמיין לזכר או נקבה.

אלו הפטמות, וגם איברי המין בשלב המאוד מוקדם של העובר.  לכל בן יש צלקת למטה, קו תפר שמרמז שהיה שם משהו שנסגר.   

מותר להתפלל על מין העובר

ב40 ימים הראשונים של ההריון

אחרי 4 בנים היא התפללה על בעלה שיזכה לקיים מצוות פרו ורבו (לפי השיטה שפרו ורבו זה בת ובן)

החמישית זו גיסתי היחידה והמהממת😊

אבל עליתי על השיטה איך להרגיש שלמה ללא חסרים

גם עם בנים בלבד

בסוף גם אם יולדים הפוך ממה שרצו לפחות מרגישים שלפחות ניסיתם 🤣

וככל שאת יולדת יותר ויותר ילדים את יותר ויותר מבינה איזה פלא ונס גדול ומתנה שקיבלנו בחינם ממש! ומה זה משנה בן או בת

זה פשוט כיף לגדל אותם בשמחה ובבריאות

ביי

אמא ל5 בנים 🙃

שהוא העשירי מ10 אחים בנים בלבד

כשאחותי התארסה אמרתי לבעלי

תראה מה יכל לקרות אם היינו מתמידים 😂

מצד שני יש בזה משהו ממש נוח כולם אותו המין. אני רואה אצלי בבית.

מודה שביום שאולי תיוולד לי בת אז אני אשמח מאוד אבל גם יהיה לי חששות כי כבר התרגלתי.

ואם במספרים הזויים אנחנו מדברות

אז גיסתי באה מבית של 12 בנות (ועוד 2 בנים)

וגיסי מבית של 11 בנים ו4 בנות.

לא מצליחה להבין איך מפעילים מכונות בכאלו בתים 🙃🤣

מתוכם רק בת אחת, וגם לה יש תאום😂

מבית עם 11 ילדים (גם בנים גם בנות בעיקר בנות)

2 מכונות כביסה/ ייבוש

ואיפה יש מקום לככ הרבה מיטות בבית?

13 ילדים

3 נשואים 10 בבית

תכלס אחרי כל חתונה נולד עוד אחד אז הם אף פעם לא היו 13 ביחד

יש 3 חדרי שינה

2 הקטנים עם ההורים

4 בחורות בחדר עם מיטת קומותיים

הקטנים בעוד חדר

וחלק ישנים בסלון קבוע....

ויש מכונת כביסה אחת ומייבש אחד וכל הזמן בפעולה

רוצה בנים, 

יש לי בן בכור ואחריו בת. ועכשיו בהיריון-מסתמן שעם עוד בת, מחכה לסקירה מאוחרת, לוודא. 

אבל בגדול, נראה לי שמה שקרה אצלי באופן אישי, זה שהיחסים היו לקראת סוף הביוץ בהיריון השני והשלישי.. אז נראה לי שיוצא בת.. 

אני לא מבינה בזה מספיק, 

אבל נראה לי שזה המצב אצלי.. 

כמובן ש.. תודה לה' על היריון בריא ותקין! 

 בהיריון הבא ננסה אחרת.. 

אני עשיתי לעצמי שינוי בתפיסה שממש עוזר

הבנתי שבעצם הרבנים האלה הרי לא מרוויחים כלום

הם אנשים יראי שמים וצדיקים שמקדישים זמן מהחיים שלהם בשבילנו

כדי שאנחנו נוכל לטבול בטהרה ולקיים את ההלכות כמו שצריך

אין להם שום אינטרס "להיכנס לי לתחתונים" כמו שמישהי תיארה פה פעם

דבר ראשון זה עזר לי להעריך את הרב

ואחר כך גם ההבנה שזה באמת באמת לא מזיז להם משום כיוון

הם רגילים, מסתכלים נטו צבע/ גודל וכו וממשיכים הלאה בחיים

וזה כמו שלא נעים לעשות בדיקות פנימיות 

אבל מי שבודק עושה את זה לטובתי

אז פה זה פחות נורא, כי זה אפילו לא מולי

בעלי הולך, חוזר עם תשובה

הכתם כבר בפח ואפשר לשכוח

לחשוב על זה מכיוון אחר - אם רופא היה אומר לכם שמבחינה רפואית צריך לחכות כמה ימים, זה היה לך סבבה?

אם כן, אז הרבה פעמים הפער נובע מזה שאנחנו תופסים צרכים רפואיים, כלכליים, חוקיים וכד' כ"צורך" וצרכים דתיים כ"בחירה". אבל באמת באמת ברגע שבחרת ללכת לפי ההלכה, ברור שיש דברים שהיית רוצה לעשות אחרת ולא בחרת את הנקודות הספציפיות האלה, אבל הם חלק מצורך גדול יותר - צורך דתי. זה ממש צורך שיש לך, מרגע שאת רוצה לשמור נידה כמו שצריך.

גם אם זה היה רפואי זה לא היה בחירה שלך הנקודה הספציפית והיית עושה את זה כצורך שנובע מבחירה גדולה יותר, להישמע לרופאים מתוך הנחה שזה הדבר הנכון.

לפעמים לשנות את הסתכלות על מצווה קשה כ"צורך" דתי ולא כבחירה ממש עוזר

תבדקי עם רב גדול אם אפשר

אנחנו בדקנו עם כמה רבנים וכולם התירו להשתמש בתחתונית גם בשבעה נקיים ואז זה לא נחשב כתופס טומאה אם לא הסתכלת והיה דם. וגם אם הסתכלת זה הרבה יותר קל.

תחתונית ב7 נקיים כן תופס טומאה

ברוב המקרים הן יודעות לענות, וגם במקרה שהיתה שאלה מורכבת יותר, אחת שהבאתי לה העבירה את השאלה ליועצת אחרת.

באמת מזדהה עם הקושי להביא לרב. לי זה ממש לא עוזר לדעת שהוא מתייחס לזה בשוויון נפש, עדיין אני מרגישה שאני לא מסוגלת לזה. מודה לה' ולאנשים שקידמו את מפעל יועצות ההלכה.

חוץ מזה אם יש כתמים בצבע מסוים שאת יודעת שהרב התיר לך בעבר מותר לך להתיר לעצמך.

ממש מבינה אותך❤️

א' לא חייבים להביא לרב כתמים. אפשר לבחור לחכות.. לי זה עוזר לדעת שזה בחירה שלי ללכת, מתוך מטרה שיקצר.

ב' תחתונית- לי זה ממש עזר. קודם כל כי זה יותר קל להקל על תחתונית (גם אם לא נוהגים מראש שזה לא מקבל טומאה ואז הכל מותר...)

דבר שני זה לא בגד. תחתונים מבחינתי זה יותר אינטימי... דבר שלישי- אפשר באנונימי! משאירים אצל הרב בתיבה עם מס' טלפון והוא שולח הודעה מותר/אסור, בלי להזדהות.

ג' לגבי הללמוד בעצמך- זה יורת בהמשך לא'. אפשר ללמוד בעצמך ומה שאת יודעת שמותר אז הוא מותר (למשל אם את בטוחה שזה צבע שהתירו לך פעם) אבל רב הוא יורת מומחה ולכן יכול להתיר יותר כתמים. ובאמת, זה עוזר לי לחשוב שמראים על מנת לזרז את עניני הטהרה.

ובסוגריים אומר שלא אמור להיות כל כך הרבה כתמים. אם אתם מראים הרבה אז או שבאמת לקבל מהרב קוים מנחים מה מותר מה אסור

או שאפשר לעשות כל מיני דברים (תוספים וכדו') כדי לחזק את הרחם. לא אמורים ללכת לרב כל חודש... 

נכון שאחרי לידה יש יותר ועדיין..

קשה לנשום אז לא יונקים טוב, והליחה עושה רפלקס הקאה ופליטה.

כדאי לנסות בכיוון הזה - מי מלח, סינרג'י, שמן עיסוי לדרכי הנשימה וכאלה 

עשיתי לו אמבטיה ועכשיו הוא יונק. מי מלח אני צריכה לקנות לו (או שלגיטימי להשתמש בשפריצר מהתינוק הקודם לפני שנתיים? כמובן לחטא לפני כן...)

אפשר אינהלציה רק עם מי מלח. יעזור גם עם השיעול וגם לשחרר את הנזלת.

ולהגביה את המזרן- לשים מגבת מקופלת מתחת למזרן וכד'.

אני משתמשת בספריי כזה. בטוח לתינוק מגיל לידה. עוזר מאד!!! שמה לפני השינה או בפעם הראשונה שמתעורר בלילה עם האף הסתום ועד הבוקר משוחרר לו....

ולגבייך- את צריכה כרגע בעיקר לשתות, מלא תה ירוק עם לימון, שימי קצת דבש בשילך, תקחי ויטמים C וחיזוקית

ותנוחי איתו כמה שיותר

תרגישי טוב יקרה

תנגבי לו את האף עם צמר גפן טבול בחלב אם, מייבש ממש

יש בעיה שהוא ישן איתי במיטה הלילה? לי יש חום, לו אין. שתי סיבות שחשבתי שיהיה בעייתי, 1- אולי אם אני חולה אז פחות אפשר לסמוך על האינסטינקטים שלי (אני לא מרגישה ככה, מרגישה אותו כמו קודם ושאין סיכוי שאמעך אותו בטעות) 2- אולי לישון מתחת לפוך אחד של מישהו עם חום זה חימום יתר לתינוק?

פשוט לא מכירה מציאות של להחזיר אותו למיטה שלו אחרי הנקה בלילה וזה יהיה לי ממש קשוח (וגם לו, הוא תמיד התעורר מזה בפעמים הבודדות שכן ניסיתי)

לק"י

מפחיד אותי שהפוך יכסה לו את הפנים בטעות.

ועקרונית אפשר לכסות אותו בשמיכה משלו.

לא יודעת לגבי מה ששאלת.

תרגישו טוב!!

או מראש להניק גם כשהוא עם שמיכה משלו מחוץ לשמיכה שלי? אני אנסה אם זה עובד.

אף פעם השמיכה לא עלתה על הראש שלו, אפילו שאני כן מכוסה במקביל לראש שלו, דואגת שהשמיכה תהיה רק עד הכתפיים שלו 

מתחת לשמיכה שלך.

אן שתשני יותר חזק כי את חולה..

וואי רפואה שלימה ומהירה!!!

אולי תקחי אקמול בשביל הלילה?

לגבי הלינה המשותפת

אני משתדלת לישון עם סווצ'רט חם כדי לשא ארצה להתכסות וגם מתכסה בשמיכה של הילדים כדי שלא  תעלה עליו בטעות.. מכסה לי בדיוק מהרגליים עד הכתפיים כזה בלי אפשרות להתכרבל ככ כדי שלא יכסה אותו בטעות בראש..

קודם בקשר לפליטות, הייתי מנסה לתת ארוחות קטנות ותכופות. לתת לו לינוק כמה דק, הפסקה כמה דק ושוב. כדי לתת יותר זמן להתעכל (בעקרון אומרים שהנקה מתעכלת ישר אבל בגלל הצינון נראה לי שיכול להקל עליו).

מבחינת הדבקה אל תדאגי בכלל, החלב מלא בנוגדנים גם למה שיש לך וגם למה שיש לו. ואם הוא יעלה חום זה למרות ההנקה, בטוח שלא בגלל.

ובקשר לשינה משותפת, האמת שבאמת קשוח ממש! הייתי כן חוששת מחימום של התינוק כי אין לו מערכת וויסות טובה עדיין. אולי לבקש עזרה מהבעל שיקח אותו אחרי הנקה? גם בכל מקרה את חייבת לנוח ולישון טוב כדי להחלים.. זאת התרופה הכי טובה בשבילך.. ובשינה משותפת ישנים בכל זאת פחות טוב.

לא רק שישנתי עם הפיצי במיטה שלי (ומאיזה שהוא שלב גם בשמיכה שלי) אז גם בן השנתיים בא בשקט בשקט, טיפס למיטה שלי ונרדם לידנו, אז שמתי את הפיצי בצד השני ואחרי שעה וחצי שכבר היה לי צפוף מדי ולא הצלחתי לישון לקחתי אותו למיטה שלו.

נראה לי שבלילה ירד לי החום כי באיזה שוא שלב בלילה היה לי ממש חם והזעתי.

אולי זה היה לא ממש אחראי מצידי אבל ברוך ה' התינוק כאן חי ונושם (בכבדות עם הרבה נזלת אבל זה כבר לא אשמתי)

בפורים יש בעיקר פקקי ענק

רעש נוראי (מוזיקות רמקולים)

והרבה אנשים ברחוב

בעיניי אין שום דבר מעניין בכלל ובפרט לילדים

יש אווירה טובה, שירים ותחפושות מצחיקות 🤣

פחות מתאים עם ילדים בעיניי.

אצלנו יש מסגרות בשושן פורים אז אפשר ללכת רק אנחנו

אין חניה. מלא פקקים. 

אולי כדאי לשקול הגעה ברכבת.

או חניון חנה וסע של הרכבת הקלה.

אם תלכי לרחוב יפו תראי שיכורים, ציבור מגוון.

אם תלכי בגאולה - תראי שיכורים חרדים / חסידים

המטרה העיקרית שלנו היא ללכת לבקר חברים שגרים בבתי הונגרין. והדרך לשם מגניבה לגמרי.

איכשהו תמיד אנשים ששלחו משם תמונות זה היה נראה מגניב,

האמת שגם עוד לא מצאנו מה לעשות בפורים עצמו אצלנו

לחוות שמחה אותנטית, מראות מעניינים

במקום לשבת בבית ולשמוע את כל השירים והחגיגות בבתים השכנים …

ישמעו ממכם שירים וחגיגות

למה לא?

בעיני- אין על פורים משפחתי.. עפ חברים או משפחה אמיתית.. סעודה שיכולה להתחיל בצהריים ולהמשך עד הערב אם נמצאים עם האנשים שכיף לך איתם

(ואומרת את זה בתור מישהי שהולכת לארח פה בפורים לפחות 20 איש, כולל בחורי ישיבה בשיעור א שכנראה ישתכרו בפעם הראשונה🤮😵‍💫)

אבל יותר אווירה של מסיבת סטודנטים/פסטיבל

ממש לא בהכרח ביגוד צנוע

וגם לא לגיל של ילדים בכללי

ברשויות גדולות לפעמים עושים משהו מיוחד לילדים נגיד באיזה פארק גדול. דוכנים של אוכל ומשחקים וציורי פנים וכו.

תבדקי בתל אביב. הם משקיעים הרבה פעמים בעניין הפעילויות לילדים.

לא הייתי יוצאת עם ילדים סתם כך לאיזור מבוגרים בפורים, בגלל השכרות…

(אבל מי לא אוהב ציורי פנים ובועות סבון?)

לטייל פה בזמן שהילדים עוברים בין הבתים ושולחים משלוחי מנות זה בדיוק התמונות שאת רואה בדר'כ בבוקר לפני סעודת פורים

אבל באמת אם את לא כסה מכירה אנשים אז אין סיבה להסתובב ביום כזה בירושלים...

יש בשוק וביפו המון חגיגות

לא נראלי מתאים לילדים

ביום הכל עמוס אבל לא כזה מעניין

מלא פקקים, אין בכלל מקומות חניה בשום מקום.

עמוס ומעצבן..

כיף לנו במקומות שאנחנו מתארחים, אבל המעבר ממקום למקום על הפנים.

בעיני אין מה לבוא במיוחד לירושלים אם אין מקום ספיציפי שמעניין אתכם להיות בו.

לא יודעת אם זה מייחד דווקא את ירושלים, או שבכל ריכוז דתי בפורים יש ככה.

יש הרבה אנשים מחופשים, הרבה שירים, הרבה שיכורים (אם אלה בחורי ישיבה אז בדרך כלל אלה שיכורים "מהוגנים"), הרבה שמחה ברחוב.

יש גם הרבה פקקים, ולהתנהל ברכב זה סיוט.

לי אישית קשה עם הרעש הרב שמייצר הרחוב בפורים, אבל יש כאלה שאוהבים...

טיפסו לנו על האוטו כשאנחנו בפנים מנסים לנסוע

נטפלו אלינו להגיד שאנחנו מיזרוחניקים וכופרים שוב ושוב

כל זה בשתי פעמים שונות ובאוזני הילדים שלי כמובן

והיו עוד מקרים כשהייתי נערה

בעיני לא מהוגן בכלל

או בשעות הבוקר המוקדמות

החל משעות הצהריים המוקדמות עומס מטורף בדרך לירושלים.

לא יודעת אם זה מראות ואווירה שמתאימה לילדים קטנים, נוער ומעלה זה חגיגי וסוחף

יש בדכ עדליאדע במרכז העיר, אבל לא יודעת אם בסגנון דתי או אחר. 

ממליצה להתקרב לעיר ביום הזה.

לוקח שעות ארוכות להגיע מאזור לאזור

פקקים איומים.

ה"עד דלא ידע" שהעיריה עושה, בעיני, לא מתאים לציבור הדתי.

באזורים החרדיים שם יש הרבה אקשן- הנסיעה פשוט מסייטת.

לי אין ברירה כי צריכה ללכת להורים לסעודה, למדנו לסוע מוקדם בבוקר כדי לא להקלע לפקקים, ועדיין לוקחים בחשבון שנסיעה שבד"כ לוקחת 20 דקות תקח שעה וחצי.

בחזור הסיוט נוראי אפילו יותר.

בקיצור

תעשו כיף עם הילדים בבית.

אני לא מתחברת לירושלים בפורים.

אבל כנראה זה תלוי באזור

באזורים שהיינו היה שיכורים ממש בצורה לא כיפית.אנשים שחסמו אוטובוסים ומכוניות, מלא שעשנו כולל נערים. ומחר ספריי שלג שבעיני זה דוחה

לא חושבת שיש בפורים משהו מיוחד דווקא בירושלים (בניגוד להרבה חגים אחרים...) אני חושבת שבהרבה ריכוזים דתיים אפשר למצוא אוירה מקסימה בפורים. אני באופן אישי יותר נהנית בפורים ביישוב, אחרי ששנים רבות הייתי בפורים בירושלים...

ולמרות שההורים שלי עדיין גרים שם, אחרי פעם או פעמיים של נסיעות סיוטיות, החלטתי שאני לא באה לירושלים בפורים.

ובאמת שירושלים עיר מהממת ומיוחדת.

אבל בפורים, אם לא גרים שם ומתנהלים ברגל בלבד, זה לא שווה את זה 

קיבוע לקיר דורש קדיחה, לצערי וצערך.

אצלי המים לא הורסים ולא שמתי רגליים אבל אני שוטפת בסמרטוט, לא שופכת.

אם את שופכת זה ייהרס.

לק"י

אז כדאי שנשים רגליים. לא ניקח סיכון על הפעמים שאנחנו כן שוטפים😅

ונחפש מקדחה משכנים בהשאלה.

יש אצלינו 2, בלי רגליים, לא נהרס מהמים..

אני כן יגיד שאנחנו לא שופכים מים הרבה אבל מה שכן לא ראיתי שנהרס וזה עוד יד שניה ומאיפה שהגיע יודעת שכן היו שופכים מים בתדירות גבוהה 

האמת שנראה לי שהכי פשוט לוותר על הרגליים כרגע. ואם נראה שמתחיל להיהרס או שאנחנו שוטפים עם כמויות של מים, אז נחבר אותן.

יש בפנים מפתח אלן כזה שאיתו מבריגים.

לקיר כן צריך אבל אני לא קיבעתי.

לרגליים לדעתי מספיק מברג ידני.

צריך לא מעט ברגים

בעלי הרכיב לא מזמן

זה היה אולי 20 ברגים

הוא השתמש במברגה חשמלית 

אנחנו לא קבענו לקיר

כמה כוורות

אלה שיש להן 2 קומות יציבות

אלה עם 4 קומות פחות יציבות

אבל אם הן עומדות בפינה או במקום שלא מזיזים מטפסים

זה לא מסוכן 

כל הילדים שלי עלו ובדקו ,לפחות שלב אחד 🙄😅

למזלי זה היה מקובע, לצערם הם נתקעו בגובה כלשהוא חח

ולדעתי ההרכבה היתה די פשוטה, אבל לקבע כן צריך מישהו שיודע לקדוח בקיר .

לק"י

כצפוי עוד לא הרכבנו🤦‍♀️

אני תוהה אם זה יקרה עוד כשיהיו ילדים בבית או רק לנכדים.

חבל זה לא מאוד מסובך

פשוט תתחילי ותראי שזה זורם

עבר רק שבוע..

בעלי אומר על זה- "לא צריך להזכיר לי כל חצי שנה"😂

בכל מקרה, לילדים שיש או שיהיו, עדיף למנוע מראש את הסיכון המיותר הזה.

ולגבי מים- אם אתם לא שופכים כמויות, אין צורך ברגליים.

תתחדשו ותהנו 🥰

אני למדתי להרכיב הכל לבד.

איקאה ההוראות ממש פשוטות, וכוורת זה יחסית קל.

תוציאי קודם את כל החלקים, תראי מול ההוראות שאת מבינה מה כל חלק, ותתחילי לפי השלבים בהוראות.

אם תתקעי באמצע בעלך יהיה חייב לעזור..

לק"י

אני חוששת שנרכיב, ואז נתקע עם זה שוכב באמצע הבית עד שנקבע לקיר.

אבל צודקות כולכן, מקווה מחר לפשוט על זה💪

מישהו צריך לתפעל את העסק

אני בדר"כ בכובע של מנהל עבודה

מתאמת זמן שמתאים לשנינו

מוודאת שיש את כל האבזור הדרוש

עוקבת אחרי ההוראות

מצביעה על החלקים לפי הסדר

ובעלי מבצע את העבודה הפיזית (עם הפסקות)

לכוורת כמו שלך צריך לפנות לפחות חצי שעה להרכבה (לא יודעת כמה זמן זה קיבוע לקיר)

אגב יש לאיקאה שירותי הרכבה

כשקניתי ארון מורכב

הזמנתי הרכבה

לק"י

הרכבה עלתה עוד 250.

גם ככה ההובלה עלתה יקר...(290).

וחושבני שנסתדר עם זה.

סביר להניח שנפצעת

וגם אם זה מהרחם לא יעשו כלום

ורוב הסיכויים שגם לא יראו כלום בבדיקה.

רק אם ממשיך כדאי להיבדק.

שזה כנראה מהיחסים

זה קרה לי גם עם מוליך של אגיסטן בשבוע 5 אותו סיפור נקודת דם בשאריות אגיסטן

כנראה האיזור רגיש

בשבוע 16, צוואר הרחם הרבה יותר רגיש וגדוש בכלי דם בגלל ההורמונים והעלייה בנפח הדם.

סביר להניח שהיה חיכוך שיצר פציעה קטנטנה בנימי הדם של צוואר הרחם.

תני לגוף להירגע. בלי מאמץ פיזי ובלי יחסים נוספים ביומיים הקרובים כדי לאפשר למקום להחלים.

העובדה שהיית בסקירה והכל היה תקין, גם מוסיפה להרגשה שסה"כ הכל בסדר. 

אולי יש דברים שאפשר לעשות אותם שוב כמו שהיית רוצה?

אולי, וכנראה זה מה שנכון

אבל זה לא ירפא לי את הבאסה והפספוס מהברית שהיתה

וזה קשה לי

אני באמת יכולה להבין אותך... אולי תרצי לשתף מה הפריע לך?

אשתף אותך שגם בברית שלנו - במעמד הברית בעלי החליט שהוא מוסיף שם נוסף 🤦‍♀️

ובתמונות גיליתי שהמאפרת הדביקה לי ריסים בצורה לא מדויקת, בצד אחד היה חסר ריסים. תתארי לך איך זה היה נראה. אז אין מה לדבר על התמונות..

אחרי הברית ישר נכנסתי להניק וכשיצאתי אנשים כבר התחילו ללכת..

אבל גילוי נאות האמת היא שאצלי שלא משנה לי כלום מזה- זה התינוק שאני כלכך אוהבת אמאלה כמה הוא מתוק.. אני פשוט מכורה אליו!

מפריע לי שהבגד של התינוק היה קצת גדול ולא ישב בול

ושלא הייתי עם תכשיטים שרציתי, מרגישה פחות נשית...

וגם אני מאוהבת ברמות בילד אבל זה לא מוריד לי מהבאסה