מזה הדבר בזה?? מזה שעבוד??

הם צריכים ללכת ביחד! אין דבר כזה להיכנע בזוגיות! [אבוי לזוגות שיש אצלם מפסידים ומנצחים...]

אבל תמיד אפשר לשכנע את אחד הצדדים.

להכניע אף פעם לא.

אני אוהבת לותר לבעלי בדברים שלא עקרוניים לי כי אני אוהבת אותו.

רק חסר לו אקדח ביד וזהו היא כבר תהיה בדרך למעון לנשים מוכות (והוא בדרך לכלא)....

האידיאל הוא שניהם מחליטים ביחד ומגיעים להבנה ביניהם.

גם אם יש חוסר הסכמה בנושא מסויים, לומדים להתפשר-פעם הוא ופעם היא.

צריך להיות מאוד רגישים אחד לשני ולדעת לפעמים לוותר. ואם היא מוותרת

זה לא אומר שהיא "נכנעת" היא פשוט אוהבת ומכבדת את בעלה...

זה לא כלל שאם יש חילוקי דעות אז יש מישו שקובע! זה ממש לא הולך ככה!!

בעל ואשה הם לא שופט ונאשם! הם לא סוהר ואסיר! הם לא.. טוב, אני ארגע...

צריך שיהיה שיתוף פעולה בינהם והם צריכים להגיע לפשרה ולויתור הדדי!

אם יש מחלוקת ממש קשה אולי אפשר להתיעץ עם מישו, אבל אין בזה כללים מי צודק!!!!

נראה לי שאין יותר גרוע מזה לקשר...

ותקני אותי אם אני טועה או אם לא הבנתי אותך נכון...

מה קרה לכם בזמן האחרון?

עד מתי? עד מתי שהיא מוצאת את עצמה בחוץ..

או עד מתי שהיא מצליחה לעבור מחריץ הדלת.

ה' ישמור....  |נכנע|

"איזו אישה כשרה?

העושה רצון בעלה"

שעושה את הרצון שלו שיהיה' לרצונו יתברך

צריך שתהיה חלוקת תפקידים הוגנת,

לדוג' אצלינו- בעלי אחראי על כל הצדדים הכלכליים וכו'... אני על דברים של הבית,

וכמובן שבדברים הרציניים של החיים מקבלים החלטות ביחד, לפעמים יש ויתורים, לשני הצדדים,

לפעמים מגיעים לפשרה אחרי מו"מ...

אין כניעה ולא מנהיגות.

אמנם האישה היא עיקר הבית ורוב ההסכמות בבית לא יכולות להתבצע בלי ה "O.K" שלה ..

אבל יש פעמים שהאישה כן צריכה לוותר  , ולאפשר לבעלה לעשות גם את הרצונות שלו .

הגבולות של הוויתור תלויים בכל אישה בנפרד, יש אחת שיפריע לה מאוד ויתור כלשהו ולשניה זה בכלל לא יפריע ..

יש כאלה שחושבות כמוך שרוב ההחלטות בידה של האשה אבל מידי פעם גם לה מותר לוותר לבעלה, ויש שבדיוק הפוך. שהוא המחליט והקובע וכדאי לו להתפשר כשמתחשק.

הכלל הפשוט הוא שכל זוג מתנהל ע"פ האופי של שניהם וההדרכה שקיבלו. ואני שב וטוען ע"פ מה שלמדתי ואני לומד, שהבית צריך להתנהל ע"פ שני בני הזוג בשיתוף פעולה מלא, כשלכל אחד תחומי אחריות משלו, ובהם במקרה של מחלוקת דעתו תתקבל (דוגמאות נורמאליות (וכל זוג יכול להחליט אחרת): פרנסה, לימוד תורה עם הילדים- בעל. חינוך, נקיונות- אשה, ויש הרבה תחומים משותפים כגון חינוך ילדים, משפחה וכד'). בכל מקרה להכרעה "שרירותית" כזאת מגיעים רק אחרי הרבה דיבורים והבנה ונסיונות להתפשר ולוותר, ולא מתוך כעס ולחץ והתנצחות חלילה. אם אין הכרעה- דעת רבותיי ודעת יועצים זוגיים איתם התייעצתי בעבר נוטה שהולכים אחר הבעל, או פונים לייעוץ מקצועי.

להערה של אבא שמואל: וויתור תמידי נחשב מעשה מאוד לא חכם כי זה מביא להרגשת ניצול והכנעה ועתיד להתפוצץ ביום מן הימים ואת ההשפעות אי אפשר יהיה לשער. מ"מ הן ודאי יהיו חמורות בהרבה. ואני מדבר בשם הנסיון ומחקרים.

יכול להיות שקישרתי את המשפט לדבר לא נכון ולא הראיתי את הצד שהתכוונתי לומר ..

אני לא חושבת הגבר יכול לעשות מה שהוא רוצה בבית , וגם לא האישה .

שניהם ביחד צריכים להחליט ולדבוק במטרה שלשמה הקימו את המשפחה.

הוויתור  יעשה בזמן שיש חילוק הלכתי , או שיש צורך עז לעדות דבר כלשהו או שזה דבר עקרוני לאחד משני הצדדים שלשם כך הבן זוג השני צריך לוותר לו .  

ורציתי לשתף אתכם ולהסביר יותר משהו שלמדתי , על חינוך הילדים ועל היכולת לשינוי אופי המשפחה.

עקרת בית = עיקר הבית

האישה היא עיקר הבית הרבה מחינוך הילדים תלוי בה (ולפעמים גם חינוך הבעל ....;)  אל תקחו ללב..)   הילדים רואים את אמם עובדת בבית והיא יוצרת אצלהם את הרצון  בלהיות כמוהה (במקרה  שזו בת ..דוגמה אישית : אני רוצה להיות כמו אמא שלי .. לעשות הרבה בלי לדבר על זה .. -המעשים שאמא שלי עשתה ולא בטוח שהיא התכוונה לחנך אותי על ידם , דווקא הם חינכו אותי ...) ובמקרה שזה בן -אז הוא ירצה אישה כמו אמא שלו.

הפעולות של הניקיון, בישול , יחס לכל הילדים, עזרה לזולת , כבוד לבעלה, אמונה בקב"ה, הם אילו שיוצרים את החינוך וזה מה שבונה את הבית .

אם האישה עצבנית (ויכול להיות שגם הבעל..) , יש סיכויים רבים שהילדים יהיו עצבניים והמשפחה תסבול מצעקות, מריבות , שימוש באלימות ובתקפנות כדי להשיג משהו בדרך המהירה .

אותו הדבר גם לגבי הגבר , בכוחו יש הרבה מאוד מה לשנות לטובה ולתרום בביתו את זה הבעל והאישה  ישיגו ע"י היחס שלהם לילדים, ע"י כיבוד הורים שעושים , ע"י כבוד למסכנים , נתינת צדקה , לעשות שלום בין אנשים , כבוד לבני הזוג ועוד הרבה

בסופו של ענין:... עקרת הבית ואף עקר הבית בכוחם ליצור במשפחתם אופי מיוחד שעליו עבדו יחד ואף וויתרו כשהיה צריך , אופי שהגיע מהפעולות של שני הבני זוג, ומפעולות אילו הילדים למדו והתחנכו מהוריהם לעשות מעשים טובים ויצרו משפחה טובה .

ובעזרת ה' הלאה יהיה גם לנו את האפשרות לעשות זאת על הצד הטוב ביותר !!

שבת שלום

וחודש טוב ומבורך ! 

זה לא בהכרח סותר(סתם הערה כללית-באמונה אין מחלוקות יש גישו שונות לאותו דבר)

באופן הגלוי-עושה רצון בעלה(כפשוטו)

באופן הנסתר-מעצבת את הרצון של בעלה

שאלה אחרת-האם זה נאמר כהדרכה או כתיאור מציאות?

היא גם מוציאה לפועל את הרצון האמיתי שלו.לפעמים זה אפילו הפוך.

וזה לא שאני טוענת שאין עניין שהאישה תהא מוכנה להסכים לבעלה.אלא שהמשפט הזה טיפה הוצא מהקשרו

לגבי השאלה השנייה-

לדעתי זה תיאור מציאות והדרכה.כמו כל דבר בחיי הנישואין:יש דברים שנכנסים איתם לזוגיות,שהם מבחינת מציאות קיימת,ומבלעדי השאיפה התמידית לשמר אותם זה ידעך. לכן חשוב שישמו את הדברים כ"הדרכה"-עניין שחותרים אליו.

כמו שכבר נאמר כאן - זה המסלול הישיר לכלא (עבור הגבר) ולמעון לנשים מוכות (עבור האישה), אלא אם כן רק האישה נשארת בכלא (של הבעל).

לענ"ד הזוגיות צריכה לבוא ממקום של שיתוף ונתינה, וממילא כ"א ירצה לעשות למען השני. במקרים שיש מחלוקות, מדברים ומבררים, עד שמגיעים לתשובה המוסכמת על שני הצדדים. אם ל"ע מגיעים למצב שממש קשה להכריע, עדיף להתייעץ במישהו חיצוני מאשר להשאיר את זה להתפוצץ או שאחד הצדדים "יכנע" לשני, דבר שיוביל לפיצוץ מאוחר יותר.

וכמובן שהכל צריך להיות מבוסס על התורה, ובתחום הזה הבעל הוא המוביל. מצד שני, האשה היא זו שיכולה לעזור לבעלה לעלות, או ח"ו לרדת.

בעז"ה שנזכה לחיים טובים!

הזוגיות באמת נבנת מתוך שיתוף, כבוד ולפעמים גם וויתור.

ולפעמים אם ממש קשה לקבל הכרעה אפשר לערב גורם חויצוני.

נ.ב:

בבקשה לאאאא להשתמש במושג: "הכנעה" זה ממש נותן לקשר בין בני זוג

 קונוטציה שלילית של רודן ושפחה או משהו בסגנון.

בס"ד

מ'זה?!? באיזה תקופה אנחנו חיים?

מחליטים ביחד..

מבססים ת'קשר על הקשבה אמון ופתיחות! (ולא אני לא חיה בסרט! יש כזה דבר!)

בחיי שהשאלה הרגיזה אותי!

אישה צריכה לגרום לגבר להאמין שהוא זה שקבע...
ז"א שגם כשהיא מחליטה לתת לו את התחושה שהוא זה שהחליט ע"מ שהוא ירגיש טוב עם עצמו.
כמובן שבאמת האישה ג"כ שותפה בהחלטות.

בינינו - מי היתה רוצה בעל לפלף שנכנע לאשתו כל הזמן?...

תודה! לא זכרתי.

בס"ד

זה ברור שצריך לגרום לבעל את "טפיחת האגו" הזו ולתת לור הרגשה שהוא החליט..נו גברים זה ידועה..

אבל מ'זה לומר "להכנע"?!? זה כל כך מרגיז כך המילה! תגידו להסכים להתפשר להקשיב אבל להכנע?!? לא נראלי שבעלי יזכה לקבל ממני הרבה "כניעה" (בעע על המילה) בחיינו... הוא יקבל "ויתור" "התפשרות" אבל בהחלט לא "כניעה"!

סתם. נראה לי שהוא התכווין שהאישה לא תתן לו תחושה שהוא נכנע לה
אלא שהיא גורמת לו לרצות מה שהיא רוצה בצורה חכמה. אני לא כ"כ סגורה על זה
אז אני יכולה לשאול אותו.

ברור שזה לא זיוף כי אם הוא לא באמת רוצה את זה הוא לא ירגיש שזה הוא החליט.

אבל קראתי את התגובה שלך, ונזכרתי בגרושתי..

בעלי אמר לי: אישה צריכה לגרום לגבר להרגיש שהוא החליט
גם אם בעניין מסויים היא החליטה.
היא לא מחליטה בכל עניין!
התגובה שכתבתי עכשיו היא כתגובה לעדיאל שהגיב לתגובה שלי.
ודרך אגב כמו שעמית טליה כתבה - זהו אחד הפירושים ל"אישה כשרה עושה רצון בעלה"
שהיא עושה את הרצון - גורמת לו להרגיש שרצונה הוא רצונו.

וההפך הוא הנכון - במקרים שבעלי לא רוצה משהו וזה דבר שהוא מהותי בשבילו אני לא ארצה שהוא "יכנע" לי
והוא גם ממש לא כזה! אני שמחה שהוא לא כזה כי אז הוא לא היה גבר. הוא היה נמושה!

ממש נפגעתי ממה שרשמתם!!!

זה רק היה נשמע לא טוב.

אני חושב שהפשט שהיא עושה מה שבעלה רוצה (כמו הסיפור שהגמרא מביאה שם)

ברור שגם הגבר צריך לספק את רצון אישתו

זה בכל אופן נראה לי הדרכת התורה

בעלי התכוון להסביר לי שכשאני רוצה משהו כדאי לי לעשות את זה בצורה נכונה ולא מתנשאת.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת