לא הכי קשור לפורום אבל כאן כולן נשים וגם יותר תוסס פהפצלשית שמחה

מקווה שזה בסדר.. פתחתי פצלש כי אני ניק מוכר ולא נעים לי 

 

קצת רקע - נשואים באושר מעל 13 שנים, יש לנו כמה ילדים. יש לנו זוגיות יפה ב"ה.

קשה לי לפתוח את הנושא אפילו באנונימיות, אבל הקושי להשאר עם זה לבד בתוך עצמי והמחשבה/תקווה שאולי אקבל פה תובנות וזויות ראיה חדשות גורמות לי להתגבר ולכתוב

 

הנושא הוא כזה - במשך השנים המראה החיצוני כבר לא אותו דבר וקשה לי עם השינוי שניכר כל כך על בעלי, שהיה כזה חתיך כשהתחתנו והיום הוא עדיין נראה מעולה אבל השיערות הלבנות כל כך מבגרות, והוא גם השמין במשך השנים, לא משהו קריטי, הוא לא נקרא שמן אבל לי זה מאד מפריע.

אני מרגישה נורא להרגיש ככה כי באמת שעם השנים והחיים אני רק מעריכה אותו יותר, אוהבת אותו יותר, מכבדת אותו יותר. 

הפנימיות שלו כל כך עשירה וגם חיצונית הוא נראה בסדר גמור וקשה לי לקבל את עצמי, אולי אני לא בסדר שאני מרגישה את זה אבל קשה להתווכח עם רגש

אני לא מדברת איתו על זה כי לא רוצה לפגוע בו וגם זה לא משהו שבשליטתו (חוץ מהשומן אולי) ואין לי טענות אליו.

הקושי שלי הוא עם עצמי, קושי לקבל את השינוי. ולזה נוסף הקושי של איך אני מעיזה בכלל להרגיש ככה כלפי הבעל המדהים שלי, בקיצור - סלט שלם.

מקווה לקבל פה תובנות או עצות להתמודד 

 

תודה לכול מי שקרא

תגידי תודה להשם שהכל בסדר . תסתכלי בדברים הטוביםהיכונו
שכתבת ותחשבי כמה היו רוצות חיים כמו שלך
פספסת את הנקודה לגמרי.פצלשית שמחה

אני מודה לה' אלף פעמים כל יום ובכלל לא מסתכלת על אחרים ובטח שלא משווה

 

 

אבל שלא תחשבי שזה הוקוס פוקוס שזכיתי בבעל מושלם והכל דבש 

השנים הראשונות היו קשות מנשוא ולאט לאט עבדנו ובנינו בדם, יזע ודמעות. זה לא קרה מעצמו ולא בא לבד. הזוגיות היפה ב"ה זה תוצאה של עבודה קשה והמון תפילות ודמעות

 

ומדי פעם יש קשיים שצצים ועולים, ההתמודדות נעשית קלה יותר כי המיומנות בהתמודדות עם קשיים גבוהה יותר. ולפעמים יש קושי שמציף ופונים לחכמת ההמונים...

את נורמלית מאדמיואשת******

ואם את מקפידה על החיצוניות שלך אז אני חושבת שזה סביר לדבר איתו בעדינות לפחות על ענין השומן.

אולי תדברי על זה מהקטע של בריאות, אורך ימים וכו, ותשחילי תוך כדי שזה גם קצת מפריע לך. מאד בעדינות כי זה עלול להשפיע לרעה, תזרמי עם השיחה ותראי.

לחילופין אם גם את צריכה לרדת במשקל אולי תגידי לו שזה בטח מפריע לו גם, ותציעי הליכות משותפות שיכולות גם לקרב בינכם.

אני לא חושבת שצריך להרגיש רע עם ההרגשה כי אנחנו בני אנוש ומראה עיניים משפיע. פשוט צריך לחשוב הרבה מתוך ההכרות שלך איתו מה הדרך הכי נכונה לגשת לזה ואולי להתייעץ עם מישהו גם.

תודה גם לך, עניתי פה למטהפצלשית שמחה


מבינה אותך מאדיונתו
את הכי נורמלית שיש, וכמו שכתבת, אי אפשר להתוכח עם רגש. ככה את מרגישה וזה בסדר גמור והכי לגיטימי, במיוחד אם את כן משקיעה בעצמך ונראית מעולה.
לדעתי את יכולה לדבר איתו על זה. נשמע שיש בינכם קשר מעולה ואתם אוהבים אחד את השניה מאד. אני הייתי אומרת בדרך חיובית, אולי להתחיל בלהגיד כן כמה הוא נראה טוב בעינייך וכמה הוא חתיך, וכו וכו ואז להגיד בקטנה שבגלל שהשנים עוברות המראה החיצוני קצת השתנה- לא להאשים אותו! לא להגיד אתה פחות חתיך וכאלה. להגיד שממש אהבת כשהוא היה רזה והיית שמחה אם הוא יוכל להשתדל לשאוף לשם , כמובן גם בגלל שזה בריא יותר, ועם השנים אנשים שלא מודעים הולכים ומשמינים וזה ממש לא בריא.


עכשיו כשאני קוראת יש מצב שיותר יפה להגיד קודם את הקטע הבריא, תחשבי מה נראה לך.

סתם לדעתי כמו שגבר יכול להעיר לאשתו על זה שהיא כבר לא מה שהיתה, אחרי כמה לידות וכו וזה הכי לגיטימי, גם לנו מותר להעיר להם על זה. ותכלס הרבה יותר כי הגוף שלנו כלכך משתגע , משמין, מתעגל , חוזר לעצמו , רפוי יותר, מתחזק ושוב חוזר כל זה ושוב... להם לא באמת קשה לשמור על עצמם... נראה לי בכל אופן....

בהצלחה יקירה ואת הכי מובנת בעולם. אישה טובה, אמיתית וכנה.
תודה על התגובה, כשאני קוראת אותך מתחדד ליפצלשית שמחה

אני באמת משקיעה בעצמי מאד וזה הרבה בשבילו כמובן שגם בשבילי אבל לא יודעת אם היה לי עד כדי כך את הכח להתמיד אם זה לא היה כל כך חשוב לו

 

בכללי אנחנו אוכלים בריא וגם לו זה חשוב. אבל כשאני קוראת את התגובות מתחדד לי שהשומן זה הקטע הפחות משמעותי

 

יותר קשה לי עם השערות הלבנות, העור המתבגר - שעם זה באמת אין מה לעשות, אנחנו כבר לא בני עשרים. זה גם באמת מגוחך להיות בן ארבעים ולהראות בן עשרים אבל 

אולי זה משבר גיל הארבעים הממשמש ובא... 

לא יודעת מה לחשוב, בלגן לי בראש

 

אז באמת לגיטימי מאד לדברמיואשת******

אם זה חשוב לו שאת תשקיעי בעצמך אז ממש לגיטימי לצפות גם את ההפך וזה משהו שאפשר לדבר עליו.

 

עור ושיער זה באסה. אנחנו שמות מלא קרמים כל החיים ואני בשום אופן לא מבינה מה הבעיה שגם גבר ישים קרם לחות ויטפח את עצמו ולו רק בשביל אשתו. כל נזקי השמש והעור המקומט מה הקטע? אין מצווה להתקמט מהר יותר ולהגביר סיכון לסרטן העור אם אתה גבר....

אבל זה כל כך לא מקובל וזה מעצבן. אני מאד מסכימה איתך למרות שאין לי באמת עזרה להציע...

היתה לי תקןפה כזאתרימון א"י
במיוחד הקושי נראה לי היה שאני נשארת יחסית צעירה והוא נראה פתאם ככ מבוגר לעומתי. ועוד שהתחתנו הוא היה ממש בחור חתיך....והזמן עשה את שלו וזה עבר, לא יודעת איך. אני זוכרת את עצמי מנסה לעשות לעצמי מעין שטיפת מוח שהחיצוניות זה לא העיקר, והעיקר הפנימיות. וזה מצחיק שהיום אני מאוד אוהבת איך שהוא נראה והשער הלבן, והקצת קרחת בכלל לא מפריעים לי, כשהקשר טוב ואוהבים, אז אוהבים גם את החיצוניות.
איזה כיף שעבר לךפצלשית שמחה

כנראה שזה התהליך שצריך לעבור...

אני צעירה ממך ועוד לא שםשרה'לה92
אבל אולי תסתכלי על זה בקטע של בעלי התבגר, השנים והחוויות שעבר ועברנו נתנו את אותותיהם, הוא בוגר יותר, חכם יותר, אנחנו גדלים יחד...
וכאלה..
מקווה שהצלחתי להעביר את המסר, קשה לי להסביר..
אוסיף עוד אם אצליח לבטא יותר טוב לעצמי.
בהצלחה ממש, זה מרגש שאת מנסה לחפש ולראות את הטוב!
תודה על הכיווןפצלשית שמחה

וגם על המילים הטובות, כל הודעה פה מוסיפה עוד קצת למכלול

וואי אני מה זה לא חושבת שלגיטימי שגבר יעיר לאשתומיואשת******

הפוך

אחרי כל מה שאנחנו עוברות בשביל ללדת ילדים שהם שלהם לא פחות מאשר שלנו, אבל כל הקושי המשקל השינויים לפני ואחרי לידה אנחנו צריכות להתמודד איתם לבד שלא להזכיר הנקה וגידול הילדים.... 

אחרי כל זה שבעל "יעיר" לאשתו כפי שניסחת את זה זה הכי לא לגיטימי בעולם.

 

לדבר על זה, לאפשר התעמלות, לבשל בשבילה בריא, זה כן. להעיר?? בחיים לא.

זה ממש לא שיויוני ואי אפשר להציג את זה ככה.

 

 

מבינה שהמילה "יעיר" מציקה לך אבל הרעיון בגדול כן מובןפצלשית שמחה

כל מה שאנחנו עוברות הכל נכון אבל חוץ מלהיות אמהות אנחנו גם רעיות.

אנחנו זוג ואם חשוב לנו הקטע הזוגי, האינטימי, האישי אז צריך להשקיע גם בזה. 

אני מאד מבינה את בעלי שהרבה יותר כיף ונעים לו שאני רזה ומטופחת. הוא צודק, גם לי יותר נעים ככה. 

 

הוא בחיים לא יעיר לי בצורה לא יפה אבל יש לו מספיק דרכים מאד יפות להראות לי כמה זה חשוב לו, זה רגש טבעי שאי אפשר להתעלם ממנו או למחוק אותו 

נכון שזה רגש טבעי ואני לא מצפה ממנו להיעלם אבל...מיואשת******

זה לא כזה שחור לבן.

יש הרבה דברים שנעימים לי יותר, למשל אם הוא לא יתקרח.... לא לגמרי בשליטתו נכון?

גם השינויים בגוף שלנו הם לא לגמרי בשליטתינו. חלק מהעבודה הזוגית זה לא רק שהאשה תעבוד להיות רזה (נדלג על מטופחת זה יותר קל ואפשרי) שזה עבודה קשה, סיזיפית, בלתי נגמרת, וככל שהגיל מספר ההריונות והילדים עולה היא הופכת להיות סיוט יותר גדול (כמובן תלוי בגנים שלך ) 

ואני מצפה מבעלי לתמוך, לעזור, לשמור על הילדים כדי שאוכל לצאת להתעמלות, לחתוך לי סלט אם אין לי זמן בגלל שאני עובדת ועוד הרבה דברים, ויחד עם זאת לגמרי מצפה ממנו לאהוב לקבל ולהכיל את העובדה שחלק מהשינויים בגוף הם בלתי הפיכים ושיש גבול לכמה אפשר להשקיע ברזון ושזה תמיד מגיע על חשבון משהו אחר ולאהוב אותי גם אם אני מידה 42 ומטופחת ולא 38 ...

 

אני מכירה גבר שאם אשתו עולה שתי קילו זה מפריע לו והוא אומר לה. לדעתי זה בושה.

 

אז כן, זה נקודה חשובה בזוגיות וצריך לעבוד עליה אבל היא לא עובדת רק לכיוון האשה אלא גם לכיוון הגבר. אני אשלים עם זה שהוא מתקרח ולא צובע שערות ולא מורח קרם לחות והוא ישלים עם זה שלא לעולם אראה דוגמנית. ויחד נמשיך לאהוב אחד את השני.

לא התכוונתי לזהיונתו
ברור שלא להעיר! ממש ממשש לא
אבל גבר שמפריע לו שאשתו כבר לא מה שהיתה, מכל מיני בחינות. אפילו היה רוצה שתתאפר כמו שהיתה מתאפרת פעם, סתם דוגמא.
אני חושבת שזה בסדר להגיד בצורה יפה ועדינה שלא תפגע. וגם לדעת שלא בטוח שהיא תצליח ולהבין אותה לגמרי אם לא.

זוג שיש לו תקשורת טובה ואהבה גדולה יעבור כזה דבר בשלום ובשמחה
הזדמנות להתאהב מחדשברכה בעיסה
באופן אישי, כבר כשהתחתנו היו כמה מגרעות חיצוניות שקצת עיכבו אותי מלהחליט, למרות שהייתי מאוהבת מעל הראש.
אישה חכמה שהתייעצתי איתה אמרה לי תסתכלי על כל הגברים עשר שנים יותר והם כמעט כולם עם קרחת גדולה... וכרס... זה בסדר.
עם הזמן התאהבתי גם במגרעות והם באמת כבר לא מפריעות לי, קרחת נראית לי גברית מספיק והדברים האחרים הם פשוט חלק מהאיש שאני אוהבת.

קראתי לאחרונה מאמר מעניין על שימור החשק בזוגיות והטיפ העיקרי שם היה להתבונן מבחוץ על בן הזוג כאילו הוא מישהו זר ומושך, וליצור בראש את האפשרות להתרגש ממנו מחדש. כי אנחנו נופלים בזה שלפעמים אנחנו כל כך מכירים מקרוב ושמים לב יותר לחסרונות.

בראש שלך הוא עדיין אותו הבעל הטרי והחתיך וקשה לך להשלים עם השינויים (בהחלט מטלטל).
תנסי לצאת איתו לדייט ולדמיין התחלה חדשה, לגלות אותו מחדש. אולי אפילו נופש זוגי לכמה ימים.
להתאהב מחדש.
כתבת מקסים!!רימון א"י
ממש!כמו הלבנהאחרונה


להתאהבנביעה
בכרס??
Never!

יש לך את המאמר המלא?פצלשית שמחה

מעניין אותי לקרוא את זה.

כתבת יפה, תודה.

זה לא מאמר בגוון תורניברכה בעיסה
יתכן שהשפה תצרום לחלק מהגולשות פה.
והוא די ארוך, אבל אני מצאתי בו תועלת.
חשבתי שוב על מה שכתבתפצלשית שמחה

זה ממש מיוחד. אם אני מתבוננת עלינו כאילו מבחוץ ואמיתית עם עצמי הרי המראה של גבר צעיר וחתיך כבר לא מושך אותי, לא מדבר אלי, עברתי את השלב הזה, גם אני כבר לא שם. 

קשה לי לומר להתאהב מחדש כי אף פעם לא הפסקתי לאהוב, הלב שלנו מאד מורכב - האהבה והתסכול היו שם במקביל - אבל כן אפשר לומר להתאהב במראה החדש, להתאהב בשינוי ולראות אותו באור חדש - לראות אותו כלכתחילה, לא כמשהו שבדיעבד נאלצים להשלים איתו.

הבאת אותי לחשיבה חיובית

 

יפה לך! מרשים אותי יכולת הקבלה והשינוינביעה
את לא היחידה...נביעה
אנחנו נשואים 12.5 שנים...
מגיל עשרים יפה
לאמצע גיל שלושים-
ואבאלה-
גם לי זה לא פשוט.
אני משקיעה המון בחצוניות טובה ונאה-
איפור, גבות, שפם, רגליים, בטן, מטפחות יפות, תכשיטים, בגדים יפים, נעליים..
מרגיש לי שאני עדיין נשית ויפה, על אף 7 הלידות,
אבל הוא.. שאני בהחלט אוהבת...שהיה רזה..וחתיך..
וואי,
הקרחת, הבטן(כרס😥)
הוא היה מעט כפוף בגב- ועכשיו עם כל אלה- זה פשוט
....
אבא שלו עם כרס עצומה..
חוששת מאוווד שהוא יגיע לשם...
הוא עדיין גברי וחתיך וטוב- הגובה, הפנים, שאר הגוף-
אבל האמת, גם לא זה לא פשוט.
שיער בראש- מלא- לגבר- זה יפה.
בטן שטוחה- זה בסיסי😲
אבא שלי שומר על עצמו,
גם בגיל 60, עדיין שטוח..
והבעל שלי...
(אנחה).
זה מה יש.
מתמקדים בטוב.
ב"ה יש לי בעל אוהב ותומך
אנחנו עובדים נכון על הזוגיות, יש רצון הדדי להיטיב לשני ולמשפחה,
אז זהו..
רק קצת משתתפת איתך לתסכול שאין מה לעשות איתו.......
ומוסיפה-נביעה
אם אני לא משקיעה בחיצוניות שלי-
גם אי ניראית ◼◼◼
בשביל זה קיים טיפוח...
הבדל גדול......
( לא נורמלי מה קו של אייליינר שחור מעל העפעף עם מעט אבקה כחולה מתחת עושה לפנים.. סידור של גבות נכון.. מטפחות גבוהות בצבע מחמיא לפנים, זה פשוט כזה הבדל! בין הייצור הזה שהתעורר בבוקר)
חמודה, העלית לי חיוך על הפנים פצלשית שמחה


וואי, אחוות אחיותפצלשית שמחה

באמת זה לא קל. 

התחברתי למה שכתבה ברכה בעיסה - להתאהב מחדש.

להשקיע בבגדים של האיש...שמחה
גם יכול לעזור.
משפיע על איך שהוא נראה.

למרות שעיקר העניין זה באמת כמו שברכה בעיסה כתבה
ממליצה לשנות לתזונה בריאה בלי לדבר על זה ולעשות מזה עסקאם ל2

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

תיקון לכותרת - וכן לא לעשות מזה עסק....אם ל2

בהצלחה

שבוע 39-לחץ מהסביבהמנסה לענות

שבוע 39

לידה מתקדמת

צירים באים והולכים ומתעתעים

ואני יודעת שאני לא יולדת לפני התאריך

וכבר שבועיים לחץ לחץ

בעבודה-את לא רוצה ללדת? את עדיין פה?

וחמותי ששולחת הודעות לחץ מה קורה/מתקשרת/מתקשרת וידאו!! פעם או פעמיים ביום (ברור לי שזה מדאגה אבל בכל זאת)

ודודה של בעלי שמחליטה באיזה תאריך בדיוק אני צריכה ללדת.. ועוד

אני בן אדם יחסית רגוע אבל עוד לא הגעתי לשבוע 40 וככ הרבה לחץ! איך מרגיעים את זה ולא כועסים על כולם? מרגישה לחץ בפנים שעושה כאב ראש ולא נעים לי בכלל..

מטריף. תנסי לסנן ככל הניתןאורוש3

לפעם הבאההשם שלי

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

לא שואלים מתי.. פשוט קובעים חחמנסה לענות

בעיני כדאי להגיד לאנשים שאת פוגשת או מדברת איתםכתבתנו

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

יווו זה מחרפןןןדיאן ד.

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

חח זה טווובמנסה לענות

איזה חפירה🤦‍♀️🤦‍♀️יעל מהדרום

זו הסיבה שאף פעם לא שיתפתי תאריך לידהממתקית

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

אני אמרתי לכולם תאריך שבועיים אחרישושנושי

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

רוב האנשים לא יודעיםמנסה לענות

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

אני משחקת אותה שוכחת...ממתקית

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

חחחמנסה לענותאחרונה

לקחתי יומיים חופש ואני בדיכאוןאנונימית בהו"ל

אולי תעזרו לי לנצל את החצי יום שנשאר לי?

אני עובדת במשרה מלאה פלוס פלוס בהייטק

עם שלושה ילדים, הגדול בן 7

רגילה לחיים מאוד אינטנסיביים של נסיעות מחוץ לעיר וג'ינגול של בית עבודה ילדים זוגיות וכו.

הרגשתי שעמוס לי מאוד ולקחתי לי את אתמול והיום חופש

ואני לאאא יודעת מה עושים עם הזמן הפנוי שלי

ניסיתי לישון (ואני אוהבת בדרכ) אבל פשוט לא הצלחתי

אני קצת מסדרת את הבית

חשבתי לאפות

כמובן בצהריים אני עם הילדים אז זה לא חופש מוחלט

אבל עדיין

הלכתי לאיבוד וזה עושה לי דיכאון החוסר מעש זה וגם ההבנה שאני לא יודעת להיות עם עצמי, להעסיק את עצמי, להירגע, לחיות את הרגע.

ממש עצוב לי

אולי לצאת לעשות קניות?מישהי מאיפשהו

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

ותנסי לא לשקוע בעצבותמישהי מאיפשהו

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

יש יום יפה בחוץדיאן ד.

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

לקבוע קפה עם חברהיום שני
  • ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

  • למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

  • ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

  • להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

  • ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

  • אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

  • אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

לצאת לקניון ולפנק את עצמךעוזרת

זה לא אומר שאת לא יודעתבאתי מפעם

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

נכוןנעמי28

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

איזה כיף לך!!! וכל הכבוד לך שלקחת זמן לעצמךממתקית

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

תודה לכן!!!אנונימית בהו"לאחרונה

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

התייעצות לגבי איך לחגוג יום הולדת?אובדת חצות

תאומים בני 6

אוהבת לחגוג עם המשפחה המורחבת

מצד שני הגיע גיל 6 וצריך עם חברים

הבעיה שהפרדנו אותם לשתי כיתות

וזה נראה לי מטורף להזמין שתי כיתות לחדר דיירים או רק בנים מכל כיתה ואז זו כמות ילדים של כיתה אחת אבל אין בנות

לא כ"כ יודעת מה לעשות …

וזה עוד לפני האירגון שזה חתיכת עבודה

איך אפשר לעשות את זה קליל?

ואף פעם אני לא יכולה להתחלק עם עוד אמא כי אני כבר עושה לשני המתוקים שלי

בטוחה שחייבים?אפונה

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

כל ההורים האחרים מזמינים את כל הכיתה?ירושלמית במקור

אולי בכלל שווה להסדיר "מדיניות קבועה" עם המורהירושלמית במקור

בגיל כזה שיחגגו בכתהאורוש3

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

הם רק בני 6, רק תחילת כיתה א..טארקו

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

חייבים לעשות לכל הכיתה? אי אפשר להזמין קצת חברים?לפניו ברננה!

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

נשמע הגיוני להזמין רק את הבנים משתי הכיתותחילזון 123

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

אנחנו בגיל הזהנעמי28

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

במקום להזמין כיתה שלמהכורסא ירוקה.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

אולי כדאידווקא לחגוג להם בנפרדמקקהאחרונה

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

לא קשור אבל אתן תמיד עוזרות אז..השם גדולל

שוקלים להשאיר את הבן שלנו כיתה, כרגע הוא בכיתה ו כיתה קטנה, ואנחנו רוצים להעביר אותו לבית הספר אחר מכמה סיבות

  1. קטן במחזור

  2. חוסר בשלות ריגשית

  3. קושי חברתי- מנסה להדביק את הפער בכל מחיר ולא מצליח וכל המשאבים הולכים לזה.

  4. בעיית קשב וריכוז ואימפולסיביות.

    בקיצור הוא בהישרדות וממש רואים את הפער מבחינת הבשלות שלו והבגרות שרחוקה שנות אור מהילדים בשכבה שלו.

    בית הספר מודע לכל ההיסטוריה שלו מאז כיתה א. הוא מנסה להתחקות אחרי ילדים שלא בהכרח הולכים בדרכים טובות ואנחנו ממש חוששים מה יהיה איתו בהמשך. רוצים להוריד ממנו את מפלס הלחץ לרצות ולהיות בקו ישר עם ילדים שהם יותר גדולים ממנו פיזית וגם יותר גדולים בראש.

    יש לנו תקשורת מהממת איתו ואני יודעת שגם אם בהתחלה הוא יתנגד עם הזמן הוא יתרכך.

    אשמח לתובנות, לניסיון שלכן מי שהייתה בצומת הזו..

השאלה הראשונה שעולה לי היא אם התייעצםהמקורית

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

אנחנו אמורים להיפגש להתייעצותהשם גדולל

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

לכן בדיוק שאלתיהמקורית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הוא מטופל תרופתיתהשם גדולל

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

יש כזו אפשרות בכלל?מתיכון ועד מעון

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

ישהשם גדולל

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

האם הוא אמור להשאר כיתה באותו בית ספרזמינה

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

ממש לא! מעבירים אותו.השם גדולל

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

שואלת בעדינות כי אני בסירה דומהמולהבולה

האם עשיתם אבחון תקשורת?

עשינו אבחון שבודק גם את זההשם גדולל

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

קודם כל בהצלחהוהרי החדשה

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

המטרה כי להקל עליוהשם גדולל

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

נשמע רעיון הגיוני לפי הנתונים. בהצלחה בהחלטה!!!שיפור

תודה רבה, אמן!השם גדוללאחרונה

בית החלמההחלמה

אני לקראת לידה בעז"ה ושוקלת ללכת לבית החלמה.

תמיד היה נראה לי מוזר ומשעמם ללכת לבד.

אני מרגישה הפעם מכל מיני סיבות שאם לא אלך לא אצליח לנוח כמו שצריך.

אשמח לכל מידע מנשים שנסעו לבד.

איךזה?

בחדר זוגי יש פרטיות? או ששווה להשקיע בחדר פרטי? באמת טוב ומפנק?

המלצות על בית החלמה?

ושאלה אחרונה- כדי לשים את התינוק בתינוקיה חייבים להגיע ישר מבית החולים?

תודה לעונות!

אין לי מושג אבל הייתי הולכת לחדר לבדאורוש3

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

מצטרפת לשאלות-גם לי יש מחשבה ללכתמחכה עד מאוד

ממליצה בחום ♥️מולהבולה

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

מנסה לענות.דיליה

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

באמת גרביים?רק לרגע9

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

לא חייביםאפונהאחרונה

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

אבות גם כן מסתובבים שם? או שיש גברים בצוות?ירושלמית במקור

יש גבריםאפונה

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

רק לגבי תינוקיהשלומית.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

ואני הלכתי לבד והיה לי מושלםשלומית.

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

אני גם הייתי כמוך עד שילדתי בקיסרימולהבולה

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

רופא/ת עיניים לילדיםאפונה

אשמח להמלצות באיזור ירושלים דרך לאומית, אם יש חיה כזו שגם עונה בטלפון וגם עם תורים סבירים.

פתוחה גם לשאר חלקי הארץ כי אני כבר מלא זמן בסרט הזה ונשבר לי.

תודה!

בהצלחה לצערי זו חיה נדירה.....אמהלה

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

כשאני פעם הייתי צריכה תור ולא קבעתי מספיק מראשבארץ אהבתי

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

גם אני פעם קבעתי ככההשם שלי

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

חושבת שהן אומרות להתקשר ב 11 כל יום לגבי ביום שאחראחת כמוני

בהצלחה

יש לך לאומית זהב?עודהפעם

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לאחד הילדים ישאפונה

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

לא יודעת אם רלוונטימתיכון ועד מעון

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

נבדוק תודה!אפונה

הוא מדהים!טארקו

תבדקי באתר דוקטוריםרק טוב=)

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

תחפשי דר דורון שדהאחות אחת

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

אם את בקטע של פרטימישהי מאיפשהו

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

האמתאפונה

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

מבינה אותך מאודמישהי מאיפשהואחרונה

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

מתי לספר לילדים על ההיריון?אבןישראל

אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..

אני חושבת שסיפרנוהשם שלי

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

סיפרתיירושלמית במקור

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

אני סיפרתי לגדולה שלי אחרי הא"ס הראשוןמתואמת

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

לבן 4 ששאל בשבוע 10- סיפרנו אז שימושית

בדרך כלל אני מספרת לילדים בשבוע 18מבורכת

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

באחרון סיפרנו לגדולות ממש מוקדםמוריה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

אני לא יוזמת..הם שואלים אותי מיום אחרי הלידה ועדאולי תדעו

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

תודה למי שענתה!אבןישראל

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

השיקולים שלירק טוב!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

סיפרתי בשלבים לכל ילד לפי גילוהרמה

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

סיפרתי בסביבות שבוע 14, ממש לפני שסיפרתי לכולםשיפור

למה לחכות?112233445566אחרונה

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

איך אפשר לטשטש בטן הריונית,?מעיין34

יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן

לפעמים חולצת טוניקה בגזרה רחבה ומתחתיום שני

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

זה שלב שקצת קשה לטשטש בונעמי28

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

יש שמלות קומות שיכולות להתאיםפצלושון

שולחת לך בפרטי תמונה

וואו בחודש שישי?מבורכת

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

חח כנ"ל רואים עלי מההתחלה..הגדילה לעשות חמותיאולי תדעו

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

אני יכולה לייעץ לך שלי מאוד עזר פשוט לשחרר את זההרמה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

תודה רבה על התגובותמעיין34

אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.

ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות

למה לטשטש? זה הדבר הכי יפה שיש בעולם!שושנושיאחרונה

מי שלא מפרגן שיטפל בעצמו..

לפעמים להסתיר ולטשטש גורם לזה להיראות גדול יותר

קוראת עכשיו את התגובה הבאה שלך - אני הייתי מנצלת את האירוע כדי לפרסם את הנס הגדול שבורא עולם עשה איתכם.

אם כי כמובן עניין של תחושה אישית.

מזל טוב *2

אולי יעניין אותך