כמו לדוגמא לישון בקורס שאת משלמת עליו המון כסף...

או להגיע באיחור...

או לא לרצות ללמוד...ולברוח לים עם חברות...

הרגלים של ילדים בבית ספר.

ומה שבאמת חשוב זה איך שאת מרגישה והשמחה האישית שלך.

אפשר מידי פעם לא להכנס לשיעורים,אע"פ שמשלמים עליהם ולפעמים המון. יש דברים,לפחות לדעתי,שיותר חשובים

אפשר לחדש קשר עם חברות או לחזק אותו

אפשר להחליט שאת עושה שבתות אצל אנשים שאת אוהבת וכך זה יתן לך כוחות מחודשים לכל השבוע שלאחר מכן

כל שעולה על דעתך ומסתדר ונח לך.

לגבי עזרה לך ולאחרים-תמיד המעגל המצומצם הוא הוא החשוב.גם בהלכה בנושא אחר יש עניין של :"עניי עירך קודמים".במקביל,אף אחד לא מבקש מאתנו להתנכר לכולם ולא לעזור.אבל אולי מה שכן אפשר לעשות זה להניח את הדברים בפרופרציה הנכונה

בהצלחה

מה לעשות??? לעשות!!!

"יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". אנחנו עוזרים לעצמנו יותר מאשר אנו (מדמיינים ש)עוזרים לאחרים.
(כמה שזה נכון)....

בע"ה

לא, באמת.. אני כל היום אוכלת!

ועכשיו קצת ברצינות- אני לומדת תקשורת ותנ"ך. בתקשורת אני ממש נהנית מכל רגע ומחכה לכל קורס.באמת.
בתנ"ך יש לי ממש בעיה. אז אני יכולה להגיד לך שבסמסטר הראשון יום שני [היום ללימודי התנ"ך] הייתי קמה בבוקר בדכאון קליני. והולכת עם פרצוף של תשעה באב למכללה , ועם לוח ספירת הגומר ליום שני מוכן ביד..

א-ב-ל שיניתי גישה.
אמרתי לעצמי שזה לא ילך ככה, או שאני עוברת חוג [ואגב, בעקבות ניסיון רע ומר בש"ל אני בהחלט בעד לעזוב כשלא מתאים]
או שאני נשארת וקמה ביום שני עם חיוך מרוח על הפנים, לא משנה שהוא מזוייף לחלוטין.

וב"ה, אני יכולה להגיד לך שביום שני האחרון [יו, זה היה אתמול..] חזרתי ב'אורות' מהמכללה! לגמרי! הרגשתי שאני לומדת במדרשה שלי [בנוסף אני גם לומדת במדרשה.. ישתבח הבורא..] ולא במכללה.
ותאמיני לי, הקורסים לא השתנו- זה הכל תלוי בי. ברצון שלי לקבל ולשמוע.

בנוסף, לעשות המון המון דברים שאוהבים, [אה, ולאכול!! ]

ואני בעד לישון בשיעורים נוראיים באמת, וללכת לים כשצריך. לא להיות מקובעים..
מידי פעם זה טוב.

ועוד משהו- לישון מוקדם בלילה. [ולאכול טוב, כבר אמרתי? ] לעשות דברים שיתנו לך כוחות.
גם כוחות נפש- כמו שיעורי תורה וכד'.

ב"הצלחה אחותי היקרה! שאי ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳