למה??? למה לפסול בשנייה ששומעים מחלה כרונית??

יש כל כך הרבה מחלות כרוניות. חלק שמצריכות טיפול תרופתי ותו לא. חלק שאפילו את זה לא מצריכות.

גם בתוך אותה המחלה יש רמות שונות שלה. דוגמא- קרוהן- מחלת מעיים דלקתית כרונית.

יש חולים שצריכים לקחת תרופות כל יום וזהו. יש חולים שצריכים להקפיד על תזונה מסוימת בלי תרופות. יש חולים שצריכים שילוב של שניהם יש חולים שצריכים אחד משניהם או שניהם רק בתקופות מסוימות בחיים וממש לא באופן קבוע (בא בהתקפים שתדירותם משתנה מאחד לאחד) ויש כאלה שצריכים טיפול תרופתי מסיבי, ניתוחים, תזונה מלאכותית, כריתת מעיים צורך להיות צמוד לבי"ח. זה מרגיש לי מאוד סטיגמטי לפסול ברגע ששומעים מחלה בלי לברר איזו מחלה ומה הרמה שלה אצל הבן אדם הספציפי הזה.

וכן, לגיטימי מאוד בעיני לספר רק בפגישה שלישית. לא כדי להונות. הוא לא סיפר אחרי האירוסין. אלא כדי למנוע שמועות וסיפורים וריכולים של חצי עולם ואשתו. שידע רק מי שצריך לדעת וזה רלוונטי לו ולא כל מי ששמע את השם שלו וישר בצירוף מצבו הרפואי. וכן, גם שלא יפסלו מיד בלי להכיר ולראות ולשמוע ממנו. לדעתי זה הגיוני ביותר. הוא לא מנסה 'לחפות' על מחלה עם אופי. הוא מנסה להראות שקודם יש אופי ואז מחלה. שהמחלה זה לא שם ראשון שלו אלא משהו שהוא מתמודד איתו מהצד ולא מנהל לו את החיים. הוא רוצה שתכירי אותו ורק אז תעשי את השיקולים. הוא רוצה שיהיה לך יותר מוטיבציה לבדוק אודות המחלה וההשפעות שלה על החיים המשותפים ושלא תפסלי אוטומטית רק כי שמעת את צמד המילים מחלה כרונית ואין לך כח להיכנס לזה. 

למה בחור מקסים ומדהים ואכפתי ומוכשר וכו'... שהקב"ה החליט להעמיד לו נסיון צריך להתחתן עם מישהי בעלת מום ולצמצם כ"כ את האפשרויות שלו?!

אני מכירה אנשים עם מחלות כרוניות, אתן רק כמה דוגמאות שתביני למה זה כ"כ כואב לי...

1) בחורה מוכשרת, חכמה, יפה, צעירה, עדינה, חברותית. שיש לה איזו שהיא מחלה כרונית שקשורה בעקיפין למערכת הרבייה- היא לא משפיעה במאום (!!!) על התפקוד היומיומי שלה ו... על הפוריות ח"ו. זה לא פוגע בנ"ל בכלל. המחלה מתבטאת נטו בכאבי בטן שברגע שהיא נוטלת תרופות הם מפסיקים כליל. ירתיע בחורים? סביר להניח שכן. בלי שום סיבה!!! מה אכפת להם שתקח כדורים אם זה לא משפיע על כלום? צמד המילים מחלה כרונית.

2) בחור מדהים, ירא שמיים, מוכשר, וכו'... צליאקי. לא יכול לאכול גלוטן. למה הוא צריך להתחתן עם מישהי בעלת מום? למה אף אחת לא מוכנה לקחת על עצמה להכין אוכל בלי גלוטן?

3) בחור עם קרוהן. ברמה נמוכה. מאוזן על ידי תזונה. כשיש התקפים והם לא תדירים לוקח גם תרופות. אבל למה פוסלים אותו? כי יש כאלה שאצלם זה מסובך? אצלו זה לא!!! 

אז כן, הגיוני לספר בפגישה שלישית ( זה גם לא מאוד מתקדם, זה השלב שבו זה מתחיל להיות רציני אבל לא מידי.) ואנחנו כחברה צריכים ללמוד להכיל 

שוב סליחה אם זה מעט תוקפני. נכתב ברגשות מעורבים 

מה הבעיה במישהי עם מום?

היא פחותה במשהו ממישהו??

למה גם מישהי עם מום לא יכולה להתחתן עם מישהו שיש לו "רק" מחלה כרונית?

כתבת בלב מדמם, סליחה, אם כבר אז עד הסוף.

פשוט זה לא נראלי הוגן לשדך מישהי עם מום רק למישהו עם מום.

הכל תלוי איזה מום וכמה חמור המום וגם מישהי עם מום וגם מישהו עם מום יכולים להתחתן גם עם אנשים רגילים ובריאים.

הכל נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות

הרבה אנשים מתחתנים עם חולי צליאק.

(לדוגמא גיסתי חולת צליאק)

אם בן אדם פוסל על משהו זה לא אומר שהוא פוסל אנשים כאלה באופן כללי אלא שהוא לא מוכן, אין לו כוחות, להתמודד עם העניין הזה. זה ממש לא אומר כלום - אם הבן אדם יותר טוב או פחות. מחלה כרונית זה קשה, לא כולם מוכנים להתמודד עם זה, וזה לגיטימי.

אבל, (וזה לבעלת השרשור), הרבה פעמים היתרונות וההיכרות שנעשתה עם הבחור בשלוש/ארבע הפגישות עולות על החסרונות, ומביאות לך את ה"למה". אני לא ארצה לצאת עם מישהו שיש לו איזושהי בעיה כי אין לי סיבה להכניס את עצמי מראש לזה. אבל אם אני מכירה את הבן אדם - והוא מדהים, והקשר יכול להיות מדהים.. בקיצור אחלה גבר, אני כן אשקול את העניין לגבי הבעיה, ואולי אחליט שאני מקבלת את המחלה ומוכנה לללמוד להתמודד איתה. 

בכל אופן, דייט שלישי/רביעי, זה נשמע לי הוגן, לא מתאהבים עדיין בדרך כלל בשלב כזה והרגשות לא מבלבלים עדיין, אבל מכירים קצת ויש על מה להתלבט בשלב זה. 

בהצלחה!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.