הוא ביקש שילמדו אותו שתיקות .
ואני ידעתי רק מילים, אפילו לא חלקי אותיות
לפעמים הוא תפס בלחש כזה שפחדתי שהוא ישבר באמצע המילה. אבל הוא תמיד הצליח לסיים. משאיר לי רק את העיניים לנסות ללמוד מהן עוד
פעם הוא אמר שאם הייתי הכוכב שלו הוא היה מכסה את השמש כדי שנצליח להיות לעוד שניה ביחד.
אבל היה לו כוכב אחר. ולי היה את הלילה להסתכל בשניהם ולהבין כמה זה רחוק ממני.
בדיוק איפה שהתחילו הפחדים תתחיל האהבה
זאת התקווה
ולכי תרוצי אחרי החלומות שלך. יש דברים שמקבלים כשצריך
לא שניה אחת לפני. אכשהו
יש לי הרגשה שפספסתי את הרגע שלי. כשהייתי עוד באמצע הדמיון על עולם אחר, שבו הוא נמצא
אולי אם לא הייתי מפחדת כל כך מהצל של עצמי הייתי נותנת לו להשאר . או בכלל, להיות
אבל הייתי עסוקה מדי. בלהבין למה הם שם ואני פה. למה אני אני.
ואיך בכלל אני אמורה להתקרב כשאני עוד קורסת למטה
הוא ביקש שילמדו אותו לפרוט.
ואני. אני רק ידעתי איך לגעת