"אין אפוטרופוס לעריות", זה אומר שצריך להיזהר מראש מקרבה אסורה.

זה לא תירוץ להצדיק דברים חמורים, ולומר כאילו זה "נורמה", וצריך לקבל...

הכאב שאת מרגישה נורא. מפלח. הראש והלב לא נחים. אפילו דמעות לא מספיקות כנראה..

כנראה בעלך סובל מבעיה קשה של התמכרות לפורנו ולתאווה. הוא אוכל את עצמו, חי באשמה. שונא את מה שהוא גורם לחייו. לך ולילדיו.

מציעה לך לפנות ל'שמור עיני' (תחפשי בגוגל), יש להם גם קבוצות נשים שנשואות למכורים לפורנו. 

והכי חשוב, מלא תפילות לאבא שבשמיים! ולא לריב איתו (זה רק מקשה על ההתמודדות)- יש מצב שהוא לא שולט בזה או לא שלט בזה. אם יסכים תנסי שיצרו איתו קשר מהאתר.. ויתחיל טיפול. 

 

ה' יעזור לך, להתאושש, להרגיש טוב יותר, לחוש את הטוב שיש בך - להבין שהחיים שלך אינם תלויים רק במה שהיא איתו. 

מתוך שתריגיש חסונה יותר עם עצמך, עם הילדות, מול ה' - יקל לך יותר גם לחשוב הלאה. ואולי תצליחי גם, אם תרצי, לתת לו צ'אנס מחודש.

הנסיון להתייחס כאילו "לא קרה כלום", הוא או מזעזע, או טעות קשה במחשבה מה יעזור.

בלי להזדהות קודם כל עם כמה שזו הרגשה קשה, אין סיכוי לכלום.

אח"כ צריך לראות הלאה.

אם אכן, כפי שאני מבין כעת, היו "רק" שיחות - אז כמובן זה פחות חמור בהרבה מאשר אם היה בפעל, כמו שהיה ניתן להבין ההודעה הראשונה.

מה שאולי יכול טיפה לעזור, זה שצריך לדעת שזה לא כי את "לא טובה בעיניו", אלא סוג של דבר יצרי, מבחיל, שעומד בפני עצמו. 

אם יצא מזה לגמרי, אז יתכן שהידיעה שזה כך, תוכל לסייע לך להתגבר בכ"ז.

ב. מה שאמא שלך אמרה ש"מה את רוצה ממנו" וש"תשמחי שהוא לא" (לא הבנתי מה לא.. הרי לפי דברייך כן. אם כי לא בקביעות עם איזו מישהי), וש"גם לך יש מגרעות".. - ממש לא שייך. בוודאי לא "שתפסיקי להיות נודניקית"... מה שייך. בוודאי שדבר כזה עושה הרגשה קשה ודוחה.

ובוודאי שאפשר להבין מה שלא רצית ללכת לחמותך. צריכה זמן לעיכול ומחשבה.

ג. אלא מה? בהיות שאת אומרת שהיום הוא בעל טוב ואבא טוב ומצטער על זה מאד - אז זה חשבון שלך, האם את רוצה/יכולה לעבור על מה שהיה, בגלל שעשה תשובה.

נתחיל מכך שזה נכון  וגם לנשים יש יצרים אבל לגברים יש יצר חזק פי כמה וכמה. היצר הרע של העריות הוא קשה מאין כמוהו עבור הגברים.

אז האם זו סיבה לקיים שיחות כאלו? לא!

אבל..... נקודת היסוד שלך היא מוטעית.

את חייבת להבין שכל גבר בעולם שהיה מנהל שיחות מעין אלו עם נשים היה חושב לבגוד באשתו. זה הכרח המציאות, אם גבר נמצא עמוק בתוך שיחות כאלו, אתרי פורנו וכדו' המציאות מחייבת שהוא יחשוב גם על בגידה באשה כי הוא מפנטז כל היום על דברים כאלו והרצון לבגוד הוא חלק מכך.

אם בעלך אומר לך שהוא לא בגד בך אני חושב שיש פה בסיס טוב להתחיל להרים את הקשר חזרה למעלה ולהבין מה הבעיה אצלו, מה הבעיה אצלך (כן כן, גם אצלך) ולהבין כיצד אתם מתרוממים למעלה.

אזרוק לך כאן כמה נקודות לחשיבה, כולן מתוך רצון לסייע ולא להקניט חס ושלום:

1. לשבת עם בעלך לשיחה שאליה את מגיעה לא כעוסה אלא קשובה, לנסות להבין כיצד את יכולה לסייע.

2. לעשות בדק בית אצלך פנימה ולהבין למה בעלך מחפש ריגושים מחוץ לבית. אני לא אומר שיש אצלך בעיה, רק מעלה את הנקודה.

3. להבין שלגבר יש יצרים, זו לא סיבה לבגוד ולא לקיים שיחות כאלו עם נשים אך לקבל את זה שבעלך הוא לא מלאך, יש לו קשיים והוא יכול ומסוגל להתגבר עליהם יחד איתך.

4. להתפלל, והרבה. הוא האבא של הבנות שלך, הוא בן זוגך, הוא הסבא של הנכדים שלך. לא מפרקים זוגיות על שיחת טלפון עם אישה, גם אם זו שיחה אירוטית. אנשים עושים שינויים, אנשים חוזרים בתשובה אנשים משתנים מקצה לקצה. תתפללי עליו בדמעות ושערי דמעה לא ננעלו.

5. חייבת לצאת מנקודת התוכחה והכעס, הכעס שלך מוצדק אך אם תמשיכי להניע את עצמך עם הכעס הזה והתוכחה כלפיו דברים לא יתקדמו, יש בתוכך כח להכיל, להבין ואולי בהמשך אפילו לסלוח. תאמיני בזוגיות שלכם, זוגות התרוממו ממקומות נמוכים יותר. תאמיני שעם רצון משותף וסיוע הדדי אתם תעלו על דרך המלך.

6. בעלך נפתח בפנייך ומספר לך מה הוא עשה. זה ראוי לציון, לשים את הדברים על השולחן לא היה קל לך אבל גם לא היה קל לו. בכלל. הפתיחות הזו חשובה. את לא רוצה לדעת כמה גברים בוגדים בנשים שלה, בשיחות טלפוניות, בבתי בושת, בשפיכת זרע לבטלה, בהסתכלויות אסורות, בדיבורים עם נשים וכו'. לא באופן חד פעמי אלא במשך שנים רבות. אתם במקום טוב, שמתם את הקלפים על השולחן, תנסו לעזור אחד לשני.

7. לערב את אמא של בנושא זו טעות, לא משנה כמה את קרובה אליה. יש דברים שמשאירים בין בני זוג. אני לא יודע אם הוא יצליח להחזיר את אמונך. זה תלוי הרבה בך ובו אבל את האמון של אמא שלך יהיה לו קשה להחזיר פי כמה וכמה. אם בכלל.

מאחל לכם המון בהצלחה! בהצלחה עם בן הזוג, בהצלחה עם הילדה. שה' יתן לכם כוחות. תאמיני שאפשר להתרומם מזה. אני מבטיח לך שאפשר.

הרי לניק עלום אפשר להגיד כל מה שאי אפשר להגיד לבן זוג.

האם התשובה מציאותית?  - - 

אולי לא עבורה..

אולי הילדה על הספקטרום היא הבת שנולדה לפני שהתרחק ממנה

והחשד באבחנה ביחד עם החשש מבגידה  - הכל התערבל ביחד לטינה  גדולה

יכול להיות שרגשית זה נתפס כמו ממש בגידה.. 

לא יודעת

וזה בלשון מאד עדינה.

תואיל לא להגיד בשמה מה "היא רצתה"..

ואם מישהי היתה כותבת כמו ש"ציטטת" כעת כביכול שהיא רצתה - זה היה טוב בהרבה מלאָן שאתה הולכתָ את הדברים. ובוודאי שגם כדי לכתוב מה שכתבת בתחילה - שהיו בו גם דברים נכונים - קודם כל צריך לחוש בדיוק את מה שכתבת כעת שהיא כביכול "רצתה". בלי להרגיש, באמיתיות, את עומק הצער, אי אפשר לעזור לעלות ממנו. להגיד "תתפללי עליו", זה לא במקום בשלב כזה. היא הנפגעת.

אם רצית לא לומר "דבר שאינו נשמע", היית צריך לעצור מיד בהתחלה. 

ודבריך לא נשמעו, לא רק בגלל ה"שומע", אלא בגלל האופן שבחר האומר לומר.

אתה התחלת כאילו אתה בא מלמעלה עם איזה מידע מיוחד. ו"הסברת" לה שכל מי שהיה מדבר כך, היה מתכוון לבגוד. לא נכון. בהחלט יתכן מי שלא היה מתכוון, ואת יצרו הכעור בענין זה, הוציא כך.

כתבת נכון, שאם הוא לא בגד, אז זה מצב פחות קשה - אבל המשכת בהשלכת דברים אליה. לכתוב לאשה שזועקת על דבר כזה, שהיא צריכה לעשות "בדק בית" ולמה הוא מחפש ריגושים מחוץ לבית, כשאינך יודע כלום על מה שביניהם, זה דבר חמור. כך עונין את המעוקות?   מה שנתוּן, שקרה דבר חמור ביחס אליה, אין שום נתון על משהו שהיא לא בסדר. אמנם נזהרת שאתה רק זורק את הנקודה - לא כל נקודה זורקים בכל זמן, בפרט כשהנחת היסוד צריכה להיות שאינה קיימת.

הרי בעצמך כתבת אח"כ שבכלל מזלה שלא קרו דברים חמורים יותר שכאילו קורים "המון" (אצל כולם זה כי האשה לא סיפקה משהו?..); ושם כבר הגזמת לצד השני. לתאר כאילו כל העולם בעצם "מושחת" ושתגיד תודה שזה רק זה... כלומר, שתוריד את רף הציפיה כביכול.

כתבת לה שזו היתה טעות לערב את האמא, כי האמא לא תסכים לסלוח לו... בסוף התברר שההיפך - האמא היא זו שהרגיע את ביתה, ע"י הארת הטוב שבבעלה. 

ומה אמרת אז? ש"אתה" היית יוצא מדעתך אם היו מערבים את חמותך במקרה כזה, והוספת, "קצת הזוי"... כלומר: לא הזוי מה שהוא עשה, אלא זה שהיא עירבה את האמא שלה - ולא כי היא לא עזרה, היא עזרה מאד - אלא כי היתה מדברת "עליך" איתה על דבר כזה. כלומר, שוב, כאילו זה משהו לא כזה "נוראי", שמצדיק בקשת עזרה כזו. המושגים המוסריים שלה בענין זה נכונים יותר.

אז אכן, בוודאי שלאיש שהגיע לכך, מאד לא נעים שחמותו תדע, אבל לאשה מאד לא נעים שזה קרה.. ואם היא במצב של חוסר אונים, פונה לאמא שלה - אז להגיב שזה "הזוי", היתה צריכה להתחשב בכך שבעלה "יוצא מדעתו שהיא מדברת עליו", זה עצמו דומני מה שהזוי..

אני לא יודע מניין הדברים הללו באים. ונכון גם שהיו דברים חשובים שכתבת, על התשובה וכו'. וגם ניכר שלכתחילה באת לגמרי מרצון לסייע. ונכון גם שלעיתים בגלל הערה על משהו בשרשור, אדם (כלומר אתה) נכנס למגננה ואז אומר דברים שאולי לא היה אומר בישוב הדעת. אבל כשמי שהעלה את הנושא, זה מי שנפגעה מאד, לגמרי בצדק, ורואים שלא הצלחת להיכנס מספיק לעומק צערה, טרם העצות, ושדרכת על דבר שבצדק רגיש במצב כזה - הכי טוב זה לתפוס צעד אחורנית.

ובכללי, אני לא חושב שמעודדים אשה במצב כזה, ע"י מה שמסבירים לה שכאילו "כולם".. לא נכון.

צריך לתת מקום לצער, לתרעומת.

על גבי זה, דווקא על גבי זה, אפשר לפתוח פתח לתשובת אמת, לראות צדדים טובים שיש - לעלות מזה. 

וטוב שיש לך דוגמה מהאבא מצד אחד, וחיזוק מהאמא מצד שני לראות את הטוב שבבעלך.

הצלחה רבה.

ב. אינה צריכה לחפש "מה הבעיה אצלה".

ג. שיחה שלה עם בעלה לא צריכה להיות מתוך "איך היא יכולה לסייע". היא כעוסה בצדק. זה לא סותר שיתכן שלבעלה היה אכן יצר חזק לא התגבר עליו.

ד. מי אמר ש"לא מפרקים זוגיות" על דבר כזה? אלא מה, אכן אפשר לחזור בתשובה. כשרוצים לעורר מישהו לקבל את התשובה של השני - זה לא ע"י שאומרים לו שבעצם מה שהוא מרגיש איתו נורא ואיום, הוא לא אמור להרגיש כך... על גבי זה, אפשר להסביר ממה זה בא, מה זה אומר ומה לא, ולנסות להפנות את המיקוד אל תשובת-אמת שאדם עשה, במקרה שעשה.

ה. לקרוא "בגידה" לכל התערובת שכתובה שם, השוואה של דברים חמורים שבחמורים עם אחרים, זה לא דבר שמוסיף טוב בעולם.

ברוך ה'.

ומי שיכולת והסכמת "לעבור על פשע" של בנו - וגם לטובת בנותיו הקטנות.. - בוודאי יגמול לך כמידתך...

הלוואי שתזכו מעתה לבנין שהוא רק של קדושה וטהרה ונאמנות, אהבה ואחוה ושלום ורעות.