שתבינו שזה מרב פחד ממהרדמה הלא מוכרת והכואבת. בפעמים הקודמות זה לא היה ניתוח קיסרי אלא טיפולים אחרים. לטעמי יותר מבאס כאבים שפוחדים מהם מאשר המתנה למפגש עם התינור ולהנקה.יש לכן נסיון עם מקרה כמו שלי?

עברתי 3 במקומית. אני פוחדת ממחטים והחויה היתה מאד לא נעימה, מצטערת להפחיד אותך יותר.

וגם שומעים הכל ומרגישים (לא כאב, אבל מרגישים משיכות ולחיצות וכו)

אז כן, רואים את התינוק לשניה. זה לא כזה חויה כי לא נותנים לך להחזיק או משהו, שמים לך אותו מול הפרצוף חצי שניה- הנה תראי, ולוקחים. לטעמי לא שווה את זה בכלל והפעם אם לא יתנו לי כללית אני לא אכנס לחדר ניתוח עד שיתנו לי.

ואיך את חושבת להכריח את הצוות לקבל כללית? תסבירי לי קצת על הפעמים הקודמות שלך: ביקשת כללית ולא קיבלת? אמרו לך למה לא תקבלי? אני קצת בונה על טיפות רסקיו שירגיעו אותי, אפשר נראה לך או שאי אפשר בגלל הצום או משהו? אולי זה לא עוזר?

כי אומרים שזה פחות טוב לתינוק. ביקשתי ואמרו לי שלא כדאי ושמתי את טובת התינוק לפני.

אבל ממה שקראתי זה לא כזה קריטי והפעם עדיף שאני אהיה שפויה עבור התינוק. אולי.

אני מתכננת לדבר עם הרופא חודש לפני ולהתעקש בתקווה שלא יהיה קשה מדי.

תעדכני מה קורה!! אולי יש לי סוג אחר של פחד מאשר לך... אבל מה את מתכוונת שפויה? איזה סוג פחד יכול לגרום לך לא להיות שפויה? האם הרגשת חוסר בטחון בצוות שהרדים?

שפויה זה לא מתה מפחד.

יש לי ביטחון בצוות אני פשוט פוחדת נורא.

בניתוח האחרון האחות היתה צריכה לגרור אותי פנימה (בטוב, לא בכח, אבל במילים ובזה שהיא חיבקה אותי ודחפה בעדינות לחדר ניתוח) והיא גם החזיקה לי את היד כל הניתוח ועד היום אני לא יודעת איך קוראים לה אבל היא תקבל על זה שכר גדול בגן עדן.

אז הפחד שלי מהניתוח הוא גדול מאד מאד מאד. לקח לי מעל 5 שנים וטיפול פסיכולוגי לשקול את הרעיון של לעבור עוד אחד. אז אני חושבת שאני ממש מקרה קיצון כנראה.

אני סוף סוף נתקלת במישהו שמגלה הבנה כולם רק אומרים לי "זה רק שניה אחת וזהו וזה שוה בשביל תינוק..." אבל אני מפחדת... תגידי זה כל כך כואב או שהפחד מעצים את הכאב וגורם לך (ואולי גם לי ...) להרגיש שזה בלתי עביר?

לא. ההרדמה לא באמת זכורה לי ככואבת, זה דקירה של מחט בסופו של יום.

אבל החדר ניתוח קר ומנוכר ומפחיד והמחט ממש גדולה, והמרדים הפחיד אותי, והתהליך הוא שמחזיקים אותך חזק ואומרים לך לא לזוז כדי שזה יכנס למקום הנכון. ואני מרוב פחד רעדתי כמו עלה אז איך אני לא אזוז? ואז עוד יותר פחדתי כי אולי אני אזוז וזה יגרום לי לנזק. בקיצור, הפחד מכניס ללופ משוגע. אני מרגישה שזה לחלוטין לא שווה את זה בשבילי.

זו החויה שלי, ומלא נשים יגידו לך שבכלל לא הרגישו ככה והכל היה להן טוב ועבר תוך שניה, והתהליך הוא כמו אפידורל.

אבל זה כן יותר טוב לתינוק אם את חושבת שאת כן יכולה לעמוד בחמש דקות של פחד... תחשבי על זה.

מאד מבינה אותך, באמת!

בודאי שאני מסוגלת לעמוד בחמש דקות של פחד. עשיתי את זה מלא פעמים בחיי אבל ממש לא מעונינת לעבור את זה שוב. מאד מעונינת בכללית כי אני יודעת שאני מתאוששת ממנה מציון ומהרדמה בגב סובלים אחר כך עוד סבל. דרך אגב בכלל לא מרגיע שזה כמו אפידורל כי גם מזה אני ממש פוחדת. בלידה הקודמת (ילדתי רק פעם אחת) לא לקחתי אפידורל. אמרתי לכולם שזה מאידיאל אבל לך אני אומרת שהרבה מזה היה פחד אמיתי מתהליך לא נעים שכזה. אבל תגידי לא אמרו שאפשר לקבל הרדמה כללית, כמו שנשים אחרות כתבו לי פה?

לפחות אני לא סבלתי מזה בכלל.

לא הציעו לי כללית אבל הפעם אבקש ואני שמחה בדיוק כמוך לגלות שכנראה זה לא בעיה לקבל. מקווה שזה יתברר כנכון.

גם לי יש נסיון טוב עם הרדמה כללית  וזה מנחם אותי, אבל באמת שלא היו סיבוכים או כאבים בגב מזה. ממש לא.

רק אני ממש לא נהניתי לשמוע את הרופא אומר דברים כמו תעביר לי את הסכין וכאלו. מוותרת על התענוג...

למה בכלל הגעת לקיסרי אם אפשר לשאול?

גם כן כואב נפשית כי לידה אחת כבר חוויתי ואני כל כך רוצה לחזור על זה אבל זה מסוכן מידי.

על כל הרדמה לא משנה אם כללית או ספינלית או אפידורל צריך לחתום ואם לא תחתמי לא יוכלו להרדים אותך מקומית.נקודה. די נרגעתי כשנזכרתי באמת איך החתימו אותי להרדמה ספינלית אבל בגלל שהתעלפתי ממש כשהושיבו אותי בשביל ההרדמה בגב (הרופא אמר לי שזה בגלל שהתרגשתי המההרדמה אבל אני לא האמנתי לו כי פחדתי בחיים שלי מלא פעמים בלי להתעלף. אחרי שנתנו לי חמצן לכמה דקות ניסו עוד פעם ועוד פעם התעלפתי אבל אני חושבת שזה היה פשוט כי הייתי מיד אחרי לידה בשלב שהגוף לא הספיק להתאושש עד כדי ישיבה בלי תמיכה), נתנו לי כללית והיה מצוין. אז תרגעי ביחד איתי.

ירושלים ולא מכירה את הבי"ח הללו. תפרטו על אופי המקום מבחינת אידיאולוגיה רפואית, רמת הרופאים האנושיות של הצוות, הנקיון וכל מה שיעזור לי להכיר יותר. נשמח לחסרונות מול יתרונות, הרכב אוכלוסיה של מאושפזים וצוות. מודה לכל אחת!

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר