כבר סיכמנו שאני מצחיק

כרגע.

אחר כך כנראה שלא
יש לנו מבחן בדבר הכי לא שימושי שקיים
אז...

לפחות מקצועות אישה וכו

הוראה יסודית, גננות, מזכירות, מכירות ודברים בסגנון

למה דווקא זה?

את אוהבת את זה?

אם בעלי לומד, אני צריכה להיות בבית עם הילדים.
מרגע שאני שולחת אותם לחיידר /תת עד שהם חוזרים אני יכולה לעבוד, וזה השעות תאימות.

את לא צריכה לוותר על דברים שאת טובה בהם ויכולה לעשות אותם, רק בגלל שזה יגרום לחצי שעה פחות עם הילדים.

 

תחשבי איזה נחת זה כשהאישה עובדת עבודה טובה, ואין ב"ה בעיות של פרנסה ובעלך יוכל ללמוד בנחת ורגוע מכל הדאגות והבעיות.

הגמרא אומרת שתורתו של דואג (האדומי..) הייתה מן השפה ולחוץ

ומפרשים את הגמרא שמי שדואג לפרסנתו.. אפעם התורה שלו לא תהיה שלמה

ולכן גם בני תורה צריכים מידי פעם.. אולי לעבוד עבודה קטנה (למשל.. סת"ם? להעביר שיעור, להיות חזנים/לקרוא בתורה בתשלום, ללמד ילד טעמים ועוד..)

 

אז תחשבי איזה נחת ואיזה רוגע יהיה אם תעבדי עבודה טובה, שמכניסה כסף ב"ה.

 

תתיעצי, אל תוותרי מעכשיו על החיים שלך,

את יודעת כמה תורה את תוכלי להרבות רק אם תהיי בעבודה טובה??!!?

את יודעת איך זה יעזור לך לגדל ילדים בצורה שאת רוצה בהשקפה שלך בלי שום טרדות ובעיות?!

 

אל תוותרי.

דברי עם מישהי שאת מכירה

מבוגרת

שתבין אותך ותוכל לייעץ לך לטוב

זה לא סותר את זה שבעלי יעבוד, אבל שיעבוד במשרה תורנית כלשהי. חוץ מזה, כסף זה לא מה שחשוב בחיים. צריך רק את המינימום בשביל לחיות. לא כו?

זה גם לא כאילו שיש משהו שאני טובה בו, לפחות לא משהו שאפשר להתפרנס ממנו...

כן, כי יש כל כך הרבה כאלו

נכון, צריך את המינימום, אבל יש דברים שעולים כסף

ובשביל לחיות צריך כסף.

 

כשיש כסף הראש רגוע, ואני אומר את זה לא על סמך עצמי.. מי שדואג לפרנסה שלו.. לא יצליח ללמוד וכל היום כשהוא לומד הוא יחשוב על הארנונה וכו..

 

זה יכול לעזור. מאוד.

 

את לומדת בטליה, לא?

בטוח יש מלא מלא דברים שאת טובה בהם שאת יכולה בע"ה לסדר לעצמך את העתיד

 

אוי

אין בכלל?

אין לך דמות שאת מעריכה? להתייעץ איתה?

אני לא בטוחה למה קיבלו רותי לכאן.
ועוד יותר לא מבינה למה ההורים שלי הכריחו אותי ללכת לכאן. אבל...

חוץ מזה, אם יש לנו מספיק זה מספיק. לא צריך יותר...
לא אמרתי שנייה במחסור, אמרתי שנחיה במספי'ק.

ולא.

אוקי, גם אני לא מבין את ההורים שלי

אבל זה לא תירוץ למה לא להשקיע בחיים שלך.

 

אוקי - אם יש מספיק תני הכל לצדקה. בלי לפחד.

ואני מאמין שאת תוכלי לעשות את זה.

אבל.. לפחות תהיי בטוחה שאת יכולה, תפתחי לעצמך את הדלת הזאת

אחכ אם לא תרצי את הכסף תתרמי אותו לאיזה כולל/ישיבה/החזרה בתשובה או משהו..

לא חסר ב"ה.

אבל לא לוותר מלכתחילה,

זה עושה נחת, לא לדאוג לפרנסה.

אל תוותרי מעכשיו.

בהצלחה לך

 

וזה עצוב

את חייבת לחפש מישהי שאת מעריכה..

אדם יודע מה טוב לו, וזה לא נשמע שהיא רוצה לעבוד ו"להגשים את עצמה" אבל כבולה. יש עוד דרכים להגשים את עצמך חוץ מלעבוד בעבודה שמכניסה הרבה כסף.

בלי לנסות.

 

זה נשמע שהיא לא מרגישה שלמה מהוראה,

אלא היא פשוט רואה שזו הדרך היחידה להיות בדרך החיים שהיא בוחרת לעצמה

 

ועל זה אני חולק

כי בדרך חיים כזאת אפשר לחיות עם עבודה טובה בצורה טובה

זה לא עניין של מה ההורים שלי רוצים...

זה עניין של נטו איו לי מה לעשות עם מתמטיקה אלא אם כן אני ארצה לעבוד בראיית חשבון...

וחיים בצמצום וזה מספיק...
לא? אם יש מיותר תורמים. אם אין אז פחות.


ואי אפשר...

טוב.. אוקי.

 

מתמטיקה מחפשים בכניסה לאוניברסיטה

זה יעזור לך בהמון מקצועות טובים בחיים

אין למה לוותר

 

 

צמצום זה מספיק

אז תעבדי עבודה טובה ותתרמי.

תעשי חסד.

שיהיה לכם ראש רגוע.

 

 

תעשי מה שטוב לך, אל תוותרי על מקצועות טובים רק כי את רוצה לחיות בצניעות!

למה שאני אלך ללמוד באוניברסיטה? זה חוסר צניעות.

בשביל כל מכללה חרדית נורמלית לא צריך בגרויות...
צריך חוצים או משהו בסגנון.

נכון,

אבל זה יעזור לך בתואר

 

אני מניח שאת רוצה עבודה מכובדת בע"ה.

 

למרות שאת רוצה לחיות בצניעות

בגרויות קטנות כאלו
של חרדיות פתוחות

ולצערי כבר עכשיו אני צריכה לעשות תואר. ת..

זה צנוע מספיק. לא?

בואו העדר את זה כך.
אתה בתור בן לא יכול ללכת ברחוב ליד בנות כאלו.

ותעופי משם

אני לא יכולה לראות כלום...

אז תעשי את התואר שלך ותעופי משם

אסור לך לוותר על משהו שאת משקיעה/תשקיעי עליו רבות רק בגלל שקשה (ורק אציין שקשה בצדק.)

 

בהצלחה רבה!!!

זה יכול לדרדר אותי! ממש!
זה ממש קל לסחף, וזה מדרון חלקלק שלא בא לי להחליק בו.

א. 

ב. ואני בטוחה שיש אנשים שישמחו לעזור לך אם רק תבקשי.. (מדריכה מהאולפנה,סניף, אמא, מחנכת, מחנכת/מורה לשעבר,חברה טובה שמבינה, (אפילו מישי גדולה יותר שסתם את מרגישה איתה בנח-אני עשיתי אתזה לא מזמן) 

 

ולגבי ההידרדרות אני מזדהה ממש ואני חושבת שאת צריכה למצוא מקום להיאחז בו שיתן לך כח.. משהו שימלא אותך. גם מבחינה רוחנית וגם להתאורר. (אם זה לימוד קבוע, חברות שטוב לך איתם, שיעור שבועי/ מדרשה, ספור, חוג תחביב, התנדבות ועוד)

 

בהצלחה רבה! ופה באישי בשמחה אם תרצי...

 

אין... אני מנותקת. מהסביבה בכל מעגל שקיים לי..
כלומר, זה נשמע ממש נואש. אבל ככה זה.. ואין מה לעשות עם זה.
ויש לי לימוד יומי. ברור. בינתיים ההספ' בה דף ביום ועשרים פרקים, אבל מתישהו לא יהיה לי זמן לזה... וא זלא יהיה לי מה לעשות..

גם דברים שקבועים לא תמיד אני יכולה... נגיד אתמול בגלל הבגרות - לא נבחנתי, אבץ זה חומר שאני שולטת בו בה אז הייתי במתקפת שאלות עד בערך 3 בבוקר - לא יכולתי, וסוף קורסים וחגים ובלאגנים...

ותודה לך♥️

קודם כל- יש את ה' יתברך שמאמין בך כל יום מחדש

להתפלל על זה, לומר לו את כל מה שאת מרגישה, חושבת.. אפשר גם בכתיבה אם יותר זורם בהתחלה. 

זה דבר ראשון וזה שווה יותר מהכל

 

דבר שני- כולם מרגישים ככה לפעמים. שתדעי שהרבה פעמים הבנות הכי מקובלות בחברה מרגישות הכי לבד. 

תנסי למצוא 2-3 בנות שהיית רוצה להיות חברה שלהן ותתחילי להשקיע בזה. זה לא דבר שבא לבד, זה מצריך מאמץ. אני מדברת מניסיון, צריך להשקיע בזה מחשבה, לתת את הלב. ולפעמים מתאכזבים, אבל מתגברים ועוברים הלאה, וזה שווה את זה כשנוצרת חברות טובה. 

 

חומצזה, בתור התחלה, יש לך מדריכה, (גם באולפנה וגם בסניף) שאני בטוחה שישמחו לעזור וללוות אותך בתהליך של זה.

 

לימוד יומי זה ממש לא ברור מאליו- אז כל הכבוד לך!

ואם את מרגישה שזה לא משהו שתוכלי להמשיך באפן קבוע כי זה גדול מידי, תורידי את הכמות, העיקר ההתמדה והרצף.

 

וזה בסדר שמידי פעם מתבטל, החיים שלנו לא כל שבוע אותו דבר (וטוב שכך) אבל יש מסגרת כללית ומשבוע לשבוע זה משתנה טיפה.

 

ולגבי אתמול- איזה אדיר שאת יודעת תחומר! אבל את ממש לא חייבת לעזור אם זה פוגע בך...שעות שינה זה חשוב

 

וסופי קורסים זה קשה (לפי מה ששמעתי, אני סה"כ בתיכון) אבל אני מאמינה שאם זה משהו שחשוב לך את תצליחי.זה בכללי בחיים. יש תקופות עמוסות וקשות יותר מכל מיני בחינות, אבל עם אמונה שזאת הדרך, ממשיכים קדימה. 

נשמע שאולי את צריכה לחשוב אם זאת באמת הדרך שאת רוצה, אחרת יהיה מאוד קשה להמשיך בה..

 

אני אשמח ממש לעזור אם אפשר (ואני מתכוונת לזה! אל תתפדחי!)

 

ברור שיש את הקב"ה. הוא העיקר והוא הבסיס לכל הדבר הזה שקורה כאן.

העניין הוא כמו שאמרנו מקודם - מעגלים. החברות הכי טובות שלי, אם הן עדיין הן קטנות ממני, אז זה לא בא בחשבון. מי עוד נותר חוץ מזה? המדריכה שלי?

העניין הוא לא כמות. אם אני אלמד פחות משנה כמה... יש סיכוי הרבה יותר גבוה שאני אתמיד כל יום שעה וחצי דף מאשר כל יום 45 דק עמוד.

ולו רק מהסיבה הפשוטה שנחמד לראות שיש עוד המון שלומדים דף יומי...

ואין לי מסגרת כללית. זאת הבעיה.
או לפחות לא היתה לי מאז פורים, אז מה הטעם?
אני רוצה לחזור לשגרה בלי לדעת מה זו אותה שגרה...

היה לי נחמד דווקא לעשות לשם שינוי משהו שימושי... לדבר עם בנות שלא דיברתי איתן שבועות....
וכמובן, זה ישעיהו. בן השאר.

וזה לא משנה... ברור לי שאם אני אפשרוש מטלי אני רק אתדרדר יותר ויותר. כי בטליה קשה זה לגיטימי. במקום אחר? פחות..

לא ככ הבנתי לגבי המעגלים, כי מה הבעיה שהחברות שלך יותר קטנות ממך?? זה דווקא נשמע לי מצויין שיש לך את החברות הטובות, אבל הן קצת יותר קטנות, ואז כשאת רוצה להתייעת או לדבר על משהו עמוק יותר את יכולה לפנות למדריכה.. לא?

 

וחומצזה לא מאוחר ליצור חברויות חדשות אף פעם..

 

לגבי הלימוד- מה שטוב לך, פשוט התכוונתי שלא תעמיסי על עצמך יותר מידי ואז זה גרום שבבבת אחת תפסיקי הכל.. הבנת?

 

מסגרת כללית, מבינה ממש. אני עכשיו בסוף שמינית אז זה ממש ככה.. רק שאת במצב שטיפה מוזר שאין לך מסגרת כי יש כיתה ובית ספר אבל אני מבינה שאצלכם זה לא בדיוק ככה.. מה שעוזר בתקופה כזאת זה בעיקר סדר יום קבוע (יחסית), להשקיע בקשר עם אנשים שאת אוהבת, חברות, משפחה וכו'.. ולנצל את זה ולעשות דברים שאת אוהבת..

 

מכירה את התחושה שאת רוצה לחזור למשהו למרות שאת לא זוכרת מהזה בדיוק אבל אין מה לשעות בקטע הזה כי החיים ממשיכים קדימה, אז תנסי לראות מה המצב הנתון נותן לך ומקדם אותך ועם זה להמשיך הלאה...

 

לא הבנתי לגבי טליה והלגיטימיות של קשה.. מאיזה בחינה?

ותלוי לאן.. לא? וגם אם את בוחרת להמשיך, תעשי את זה מתוך בחירה (אולי של הרע במיעוטו.. אבל עדיין, מתוך בחירה ולא סתם כי ככה..) ותבדקי איזה דברים היית רוצה לשפר ואיזה דברים לשמר. כאילו לחשוב מה מפריע לך ולנסות לפעול לשנות את זה ומצד שני מה טוב לך ואת רוצה לשמר. מהמקום שאת נמצאת בו, מכל הבחינות.

 

..יאו את מדהימה אותי ממש! שתדעי

אישית, הרבה דברים לא הייתי רוצה שיחלקו איתי לפני שלב מסוים...
לא יודעת האם ההפך.

להפך. דווקא זה שזה הרבה ועוד כמה שנים זה נגמר-זה מה שמעודד אותי להמשיך...

קשה לעשות סדר יום קבוע כשלפעמים לומדים ולפעמים לו ולפנים חצי מהכיתה לומדת וכו...

וזה לא שיש זמן, כן?
פשוט או שעובדים על חשבון בלימודים או על חשבון בלילה...
אין זמן אחר.

בטליה, אני מקבלת את זה שקשה לי כי זה נועד להיות קשה... נועד להעמיס עלינו...
במקומות אחרים פחות...
חוץ מזה שגם אם הייתי רוצה לא היה לי לאן ללכת...

. אבל מה? 😅

יש דברים שכן אפשר... בכל מקרה, מחשבה יפה ממש! אבל אני בכל זאת ממליצה על קשר עם מדריכה כי היא גם יכולה להאיר לך נק שלא חשבת עליהם (כי בכ"ז היא גדולה יותר) וגם את תוכלי לדבר איתה על מה שאת לא מרגישה שנכון לדבר על עם החברות שקטנות ממך..

 

וואי זה באמת נשמע מורכב, בכללי ניהול זמן זה קשה, אז בטח כאן עוד יותר.. אבל תנצלי את הזמן גם לחזק חברויות (אם זה בלימודים עצמם ואם בין לבין או בסופשים) . תנסי ליצור מערכת כלשהיא שבה יש כל שבוע זמן שמוקדש למשהו אחר שאת רוצה להספיק. (קטגוריות לדוגמא- שיעורים בכיתה, שיעוריחם של התואר, שב של זה, עבודות של זה, לימוד,תפילה, אוכל, חברות,סניף, חברות, משפחה, התנדבות, לימוד למבחנים ועוד כל דבר שיש לך בחיים) ואז את פחות במרדף כל הזמן כי יש לך מערכת מסודרת מה עושים.. (אבל גם כאן, לפעמים בתקופות לחוצות זה פחות הולך- וזה סבבה לגמרי)

 

הבנתי, אבל תשימי לב שאת מצליחה להתפתח בתחומים אחרים שחשובים לך, ולא רק לסיים את זה.. כי השנים יחלפו ולא יחזרו, וזה שנים ממש יפות אז חבל שיעברו לידך..

 

לא בטוח שאת צריכה להעמיס על עצמך ככ.. אולי כן,רק אם זה טוב לך. אבל את לא חייבת לעשות את זה.

ואם קל לך בלימודים אז בכלל, את יכולה ללמוד במקום אחר ולהצליח בקלות ואז לנצל את השנים האלה להמון דברים אחרים שאת אוהבת. אבל אם בחרת את זה תזכירי לעצמך למה.. ולא רק כי מסיימים עם זה מהר, את צריכה גם להנות מהדרך, כי אם בחרת בדרך ככ קשה את צריכה סיבה שמספקת אותך. ושטוב לך בה. כי זה בסופו של דבר הכי חשוב..

 

ושוב, אם לעבור זה לא אופציה אז תבדקי מה כן, (למרות שאני לא מבינה למה אבל כנראה שאת כן וזה מה שחשוב..) מה את כן יכולה לנסות לשפר כדי שיהיה לך יותר טוב איפה שאת..

מדובר על בנות שהולכות להתחיל שנה הבאה /עוד שנתיים במקום חדש...
זה לא מה שהייתי רוצה שיקרה...
ומדריכה זאץ לא אופציה

וזהו, זה עניין של דברים שאני לא יכולה להפסיק, כי זה הזמן היחיד שלי שאני עושה מה שבא לי ולא מה שאני חייבת... (כלומר, אני לא חייבת ללמוד למבחנים וכו', אבל אני צריכה לעשות את זה. אז זה חיוב.)

וחלק מהעניין הוא שפחות יש תקופות לא לחוצות... בדר'כ אחרי קורס אלול ולפני כסלו יש שלושה שבועות של רוגע... אבל זה החלק היחיד...
ולבנות מערכת זה לא ריאלי...
כי אני מ אף פעם לא יכולה לדעת כמה זמן יקח חזה ולזה...
רק לדף אני יכולה, כי אני מורידה הקלטה של שיעור שאורך שעה ורבע, ואז עוד רבע שעה של סיכום..

כל שאר ביום זה שאר הדברים..

לא בחרתי את זה... שלחו אותי לזה. וברצינות, אין מ'ום אחר' אני אוכל ללמוד בו... עשיתי סקירה מהירה ואין לי... כך שזה לא פרקטי.
הסיבה היחידה שאני עושה את זה זה נטו כיבוד הורים...
נכון שזה לא משתלם מכמעט שום בחינה אבל אם הם אמרו אז עושים...

תנסי לראות מאיזה מעגלים כלשהם את יכולה לנסות למצוא מישי שהיית רוצה להתחבר אליה.. ומדריכה יכולה לעזור בתהליך של זה.. לא דווקא שתהיה חברה. פשוט זה עוזר לפעמים שזאת מישי גם גדולה יותר וגם שהיא מסתכלת על זה מהצד.. ממליצה לנסות.. 

 

אין דבר כזה דברים שאי אפשר להפסיק.

פשוט יש מחיר גבוה, ולא תמיד רוצים לשלם אותו כי זה לא משתלם. אבל הכל אפשר.

ולא הבנתי מה בדיוק את עושה שאת רוצה ולא חייבת.. הכוונה ללימודים? לתואר? לא הבנתי..

 

תנסי להתייעץ עם בנות גדולות יותר שעשו את זה, בקטע פרקטי, ולשאול איך התמודדו?

ומערכת לא חייבת להיות משעה לשעה מסוימת פשוט רצף של דברים שכל יום את מכניסה ללוז, אחרי שאת מסיימת אחד, עוברת לשני וכן הלאה.. אבל שיש רצף קבוף זה יכול לעזור אולי וגם מונע מדברים להיות כל הזמן ברגע האחרון וככה אפשר אולי למנוע טיפה לחץ מיותר (נשמע שתמיד עמוס אבל בכל זאת זה יכול להועיל אולי קצת..)

 

ובסופו של דבר ההורים שלך רוצים אך ורק בטובתך. את צריכה להיות פתוחה איתם ולהסביר מה עובר עליך, אחרת איך הם ידעו? אפילו אם הם לא יבואו ויגידו לך "אה אינבעיה תעזבי הכל תעשי מה שבא לך" בטח יהיו להם עצות טובות ואם אחרי כמה זמן לא ישתפר תוכלי לדבר איתם ותראו מה עוד אפשר לעשות.. העיקר שהם יהיו חלק מהתהליך שאת עוברת באולפנה, במיוחד אם הלכת בגלל שהם אמרו... את יכולה גם לבחור לא לשתף אותם, אבל גם לזה יש מחיר...

 

אולי את יכולה לפנות ליועצת בביס..? אצלנו למשל, היא ממש עוזרת..

 

 

 

אשכרה.