יום אחד כבר לא אצטרך פצלשים למניהם

יום אחד כבר יהיה לי בית

ויום אחד למישהו יהיה אכפת שעזבתי.

מקווה שאף אחד לא קורא כאן. 

כי אין לי כוח. לכן נאלצתי לעזוב שם. 

אין לי כוח שיקראו אותי

ואין לי עצבים לניחומים

פשוט גמככה לא אכפת לכם

אז תתגברו על הסקרנות שלכם

ואל תקראו. כי בקשתי

או שבא לכם להיות מגעילים ולהגיד מי שואל אותך

אז תמשיכו, בטח תגיעו רחוק בחיים.

(בתקווה שאפאחד לא קרא את הנאום המגעיל הזה. ומי שקרא. לך מפה)

עם אנשים יקרים, מי כאן?

עברו כל כך הרבה שנים.

עכשיו כואב לי. ואני גם רוצה לחזור לכאב הישן, מוכר יותר.

אני בוכה גם. 

לא הבנתי בכלל. 

אני אוהב את הראב"ד... 

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​