יש פה סיפור, תעשי משו על שיתוף פעולה וערבות הדדית, תקשרי אתזה לספירת העומר, התלמידים של רבי עקיבא ותקראי ת'סיפור--
[אפשר משחק, לעשות ת'פתקים האלה שנגיד בפתק כתוב "אחרי שמישי מוחאת כפיים תקפצי 3 פעמים, ולהראות שאם מישי לא עושה-- זה דופק את כולם.. משו כזה.. מכירה?]

--------

רחוק רחוק מעבר להר

בכפר קאקארוזו ליד הנהר

בבית לבן בין עצים ופרחים

חיו מזמן, מזמן שני אחים

שני אחים – וכדי שנבדיל ונזכור

אוזו קוראים לאח הבכור

ושם השני לאוזו חרוז הוא

כי לאח הצעיר ההורים קראו מוזו

ואחרי שתיארנו את שני האחים

סוף-סוף בסיפור אנחנו פותחים

שניהם אהבו מאד איש את אחיו

מעולם לא ידעו מה זה רוגז וריב

הייתה שם אהבה גדולה גדולה במיוחד

כאילו השניים היו איש אחד

לדוגמא...

אם אוזו קיבל מכה קצת כואבת

וממילא הוא התקשה קצת לשבת

אז גם למוזו כאב הישבן!

בקיצור – לאן שתפנו או תזוזו

יגידו כולם - ידידים ושכנים

שאוזו ומוזו מכפר קאקארוזו

חיים ממש כמו זוג יונים

אך יום אחד, יום גשום, קר ולח

הם ישבו יחד אח מול אח, מול האח

האש פיזזה לה באח הבוער

ולפתע ויכוח סוער התעורר!!!

ויכוח קשה, רציני, מתלהב

איך רגליים ראוי וצריך לשלב

איזו רגל מתחת ואיזו רגל מעל?

אוזו צעק והודיע בקול

ימין היא למטה, למעלה היא שמאל!

ומוזו רתח: אתה לא מבין?

רגל שמאל היא למטה, למעלה ימין!

טיפש, צעק אוזו, חמתו מתלקחת

רגל שמאל היא למעלה, ימין היא מתחת!

אתה מטומטם! ואתה סתם עיקש!

אתה לא חכם! ואתה כן טיפש!

ובשלב הזה כבר אין לחכות

אוזו ומוזו עברו למכות

בבוקר - לאוזו חסרו שתי שיניים

הוא צלע ובקושי הזיז אצבעות

לאוזו היו פנסים בעיניים

כתף עקומה, שריטות ופציעות

הם הביטו בזעם איש אל אחיו

ומוזו פלט בכעס מפיו:

רגל שמאל היא למטה! והוסיף עוד קללה

ויותר לא תשמע ממני שום מילה!

ואוזו, כשהוא מתאמץ לא ליפול

סח: "להפך, למעלה היא שמאל

למטה ימין, וזהו, יותר לא רוצה לדבר"

והוסיף מחרחר: "יותר לא חבר"

ומוזו חיוור, הסכים ואישר:

"גם אני לא חבר, ולא נדבר".

הם הפנו את גבם, קולם נאלם

ויותר לא דיברו זה עם זה לעולם.

רחוק רחוק מעבר להר

בכפר קאקארוזו ליד הנהר

מן הריב שבוע עבר

ובבית האחים מחזה קצת מוזר

אוזו ומוזו עומדים ובונים

באמצע הבית חומת אבנים.

חומה של ממש, קירות של בטון

חוצה אמבטיה, מטבח וסלון

ואחרי בערך שנה ומחצה

חומה גבוהה בין השניים חצצה

כל אחד נסגר בחומה מסביב

מעתה לא יראו גם איש את אחיו.

חלפו השנים, חלפו ועברו

אוזו ומוזו שניהם התבגרו

אוזו הביא לו אישה מן העיר

ובן קטן נולד לזוג הצעיר

אך כל עת שהאישה פנתה לתומה

לשאול מדוע הוקמה החומה

אוזו - שלא זכר עכשיו

מדוע בכלל עם מוזו הוא רב

היה מסביר בקול רציני

כי "האיש שגר בצד השני

הוא רשע מרושע, אכזר וצמא דם

בקיצור חיה בצורת בן אדם

ואבוי לך מאד אם לצד השני תנסי לעבור"

ובכך מיהר את הנושא לסגור

ומוזו, גם הוא הביא אישה מרחוק

ומיד נולד גמבו זה שם התינוק

ומובן שאשתו - אישה חכמה

שאלה שאלות בעניין החומה

אז מוזו החל לתאר כמה רע האיש שגר מאחורי החומה

הוא חיה דן-רגלית נוראה, איומה

רוצח, פושע, שודד וגנב

ואוי לו למי שייפול לידיו

חלפו עוד שנים, אוזו כבר מת

והבן הצעיר כבר קשיש הוא כעת

והנכד - בחור גבה קומה

שואל את אביו בעניין החומה

"החומה", עונה הקשיש וקולו קצת רועד

"זה מפני שבצד השני גר שד

שד אמיתי, כזה עם זנב

שאש איומה יוצאת מעיניו

בצד השני התינוק הקטן הזדקן

ובן מבוגר לו - חרופ זה הבן

וחרופ יום אחד עם שקיעת החמה

התעניין ושאל בעניין החומה

החומה נבנתה, הזקן עונה ללא היסוס

להגן מפני היצור המאוס

המלא מזימות, תככים ועורמה

ולכן התרחק נא מן החומה.

ודור אחרי דור אי אפשר לעצור

את סיפור השטן מאחורי החומה

ודור אחרי דור אי אפשר כבר לזכור

מתי זה התחיל, ובעצם, על מה

אוזו ומוזו מזמן בקברים

אבל הנכדים והנינים מספרים

כמה נורא ומפחיד השכן, שנגדו הוקמה החומה החוצצת

אויב שהפך מאדם למפלצת

יום אחד טייל ילד קטן ושובב

אוזו שמו על שם הסב

(של הסב שכולנו יודעים את מעשיו)

ואוזו חשב לעצמו: "באמת מעניין

איך נראית המפלצת מהצד השכן

מתי היא שיניים בטרף נועצת

איך שהייתי רוצה להביט במפלצת!

אולי רק אציץ בה מעל החומה

אבל היא טורפת כך אמא איימה"

עוד שנייה קטנטנה הוא עמד והיסס

ואז הוא החליט והתחיל לטפס

אל הצד השני הוא הציץ בגניבה

שום מפלצת הוא לא ראה בסביבה

פתאום הוא ראה ילדה בגילו ושמה מוזה מתרוצצת

ולא הייתה שם שום מפלצת

כשמוזה סיפרה נרגשת לאביה

על אוזו ומניין טיפס והגיע

האב, שבאותה שעה הוא אכל

התעלף ומייד על האוכל נפל

ואחרי שטיפה התאושש ביקש מאוזו לספר ולתאר:

ואוזו תיאר את ביתו, את הוריו, את הגן והחצר

אבא של מוזה הניח סולם

ואט אט טיפסו בו כולם

לראש החומה הם עלו, ובדיוק כשהגיעו

גם משפחתו של אוזו הופיעו

רחוק רחוק מעבר להר

בכפר קאקארוזו ליד הנהר

לבית קטן, לבית בהיר

נכנס לא מזמן זוג צעיר

מי הזוג? מוזה קוראים לאישה

ולכן לא קשה לנחש כמובן

 שמוזו הוא בדיוק שמו של החתן

לעיתים, כשבאים הקרובים לבקר

את הזוג הצעיר, ויושבים לדבר

אז שני הצדדים בבושה לוחשים

איזה טיפשים אנחנו, איזה טיפשים

איל האמנו, איך לא חקרנו

איך לא ניסינו לבדוק את העובדות

איך לא שאלנו, איך זה קיבלנו

את כל אותם סיפורי אגדות

"טוב" אומר אוזו, "כך פני הדברים

אם שכנינו ממול אינם מוכרים

אז במקום מאמץ וטרחה להשקיע

הרבה יותר קל להגיע

הרבה יותר קל לקבוע מראש

שהם מפלצות ולא בני אנוש

אוזו ומוזה הם זוג נהדר

ואם אף חתול שחור לא עבר

ולא קרה שום דבר ביניהם

הם חיים עד היום בשלווה עם צאצאיהם.

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...