ולפעמים תוקף אותי זעם עצור

והכאב העמום בתחתית הבטן עולה למעלה, לפעמים. 

לפעמים אני מתגעגעת לרשימה של אנשים. 

לפעמים אני זורקת את הרשימה לאלף עזאזל כי הנפש שלי קטנה מידי

רוב הזמן נגמרו לי הכוחות

רוב הזמן עייפתי

רוב הזמן אני מנסה להיות אני

בשאר אני מנסה לא למות

עם אנשים יקרים, מי כאן?

עברו כל כך הרבה שנים.

עכשיו כואב לי. ואני גם רוצה לחזור לכאב הישן, מוכר יותר.

אני בוכה גם. 

לא הבנתי בכלל. 

אני אוהב את הראב"ד... 

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​