הלוואי והייתי יודעת לכתוב
המחשבות היו נהפכות למילים
והכאב היה מתרוקן לשורות
לא היה נשאר כלום
הכל היה נמחק ועובר למגרות
הייתי מוציאה אתזה בפעם אחת
לא היו צריכים עוד הסבר חוץ מלקרוא
היה נשאר ממני משהו נכון ואמיתי
הם היו באמת מכירים אותי
הייתי מפסיקה לחשוב על אז
רק להתקדם ולהיות עכשיו
הלוואי והייתי יודעת לכתוב
הלוואי והיה לי ביטחון
ואנחנו לא רוצים שאף אחד יראה
לעזאזל למה כתבנו אתזה כאן
בעיה רצינית שככה זה כאב
יפה יפה. אבל לא בשבילי.
אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.
האמת היא שהוא היה ממלכתי
לפחות זה
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
