"ואני חוזר לישיבה, זה המקום הנכון בשבילי"
"אני מבינה," אמרה בקושי.
"את לא."
"נכון."
"אני לא יכול אחרת, הגר."
"אני מבינה."
"את לא."
"נכון."
הם שתקו.
"ושם בישיבה, בירושלים, שם תהייה מאושר?" שאלה לבסוף.
"אני לא יודע. אני מניח שלא לגמרי."
"למה?"
הוא שתק.
"ואנחנו... אתה ואני, לא נוכל אף פעם להיות יחד, נכון?"
"אולי," אמר רחמים בגרון חנוק, "אולי בחיים אחרים."

לא הבנתי בכלל. 

אני אוהב את הראב"ד... 

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​