(מניסיון, מקבלים את זה יפה)

נתקלתי לא פעם ולא פעמיים מאנשים שזה כן פגע בהם. הם הרגישו מושפלים.

אם באמת מסבירים בצורה מכבדת, ומבהירים שהעניין הוא הרחקה בין שני המינים ולא נידוי או משהו, והם לא מקבלים - זה לגמרי עניין שלהם.
אם אני עושה משהו שהוא באמת בסדר ומישהו נעלב מזה, זו לא בעיה שלי. זה אכפת לי ואני לא רוצה שהוא ייעלב ואנסה לפייס אותו, אבל זה לא אומר שצריך לעבור על העקרונות שלי.
כתבתי המון מילים ומקווה שזה הבהיר
(אגב, יש כאלה שסוברים שמותר ללחוץ יד. אבל מי שסובר שלא, אז לא, גם אם מישהו יעלב מזה)

לא יפה לכפכף

דיברתי בכללי על אנשים ששומרים

הבעיה זה המשפט למטה.

ואומרים: עם כל הלב אבל בלי היד

עובד מעולה

אבל לי זה נראה הרבה יותר בעייתי כי כל הקטע של שמירת נגיעה זה מגע של חיבה.

אם אני זוכר נכון

מגע כאמור זה דבר שמקרב, אפילו עם זו לחיצת יד,

יכול להוביל למקומות לא רצויים.

אני כבר תכף חצי שנה לא שומרת נגיעה ברשמי ועדיין לא הגעתי לשום מקום לא רצוי. והאי שמירת נגיעה שלי לא היתה רק כיפים. חיבוקים גם. ועדיין..

פשוט אין לי זמן לכתוב לעומק, באסה.

 

שמירת נגיעה לא נועדה רק להרחיק אותנו ממקום לא רצוי

זה הרבה מעבר.

חבל שתשלי את עצמך שאם לא הגעת למקום לא רצוי אז סבבה לתת חיבוקים.

או שכבר טחנת את הנושא...

אם יש לך זמן וזורם לך

בהזדמנות, אולי היום אם אספיק

אני אתייג אותך אם תרצי

תודה

להפך! אני יודעת שאפשר להגיע למקומות נמוכים יותר!
אבל מהנסיון הפעוט שלי אני הבנתי שזה יותר תלוי באדם עצמו. בטח אם אני יאפשר למקומות הלא רצויים האלו להגיע אז הם יגיעו.
אז נכון, מגע זה מושך ואני לא אשקר שזה גם כיף ומשחרר! אבל צריך לדעת לשים גבולות. והכי קל זה להאשים את את הסביבה בנפילות.

הדבר הראשון והחשוב- למה לשמור נגיעה?

- ככה, כי ה' ציווה, ואדם לא עושה מצוות כי זה נוח לו או כיף לו,

כי זה נכון, כי ככה ה' ציוה, בין אם הוא מבין או לא.

זה ברובד הבסיסי ולרוב גם הכי מעצבן, לשמוע למה?- ככה.

 

מעבר לעניין היצר,

שאין אפוטרופוס לעריות ואם לא מכיר את עצמו בכל הסיטואציות האפשריות

יש גם רובד של חיי משפחה

כדי שבע"ה שתזכי להקים את ביתך הנאמן,

הרגשות יהיו טהורים וזכים,

זה כמו קפיץ, ככל שתדרכי אותו יותר, שתצטרכי לשחרר אותו הוא יקפוץ בעוצמה גדולה בע"ה בקשר עם בעלך...

 

וחוץ מזה מאסטר, גם בשבילך

את לא חפץ שכל אחד יכול לגעת בו,

שאת מבינה שאת משהו יקר, לא כל אחד יכול לגעת בך...

 

מי שמעז לגעת בי סתם חוטף בעיטה לאזור לא נעים שלו בגוף.
ולא כי אני שומרת פתאום נגיעה. סתם כי זה פשוט לא נעים לי המגע המעבר הזה עם סתם גברים אנונימיים

את ממש נינגה

איזה סוג של חיבוקים? נימוסיים? מעבר? הרבה מעבר?)

יצר הרע עובד שעות נוספות...

הוא פועל המון, ובצורה יסודית ביותר, אבל חבל להכניס אותו באופן מוחלט גם למקומות שהוא לא בהכרח קיים בהם.

הוא חזק מאוד וקיים בהמון מקומות, אבל
לא יצא לי לא לשמור נגיעה כי אני חושב שזה לא נכון ולא טוב, אבל אני בהחלט מאמין שאפשר ללחוץ יד ואפילו לחבק חיבוק נימוסי בלי טיפת יצר.
מה בעצם מפריע לך שהוא לא יהיה שם שאת חייבת להכניס אותו לכל מקום?

אנחנו לא מכירים את עצמנו בכל המצבים,

 

אני לא מכניסה אותו לכל מקום, איך הגעת לזה? (אתה לא יכול ממשפט אחד להסיק אידאולוגיה שלמה שלי)

במקום העריות הוא פשוט נמצא שם, לא משנה מה תגיד

לכן כוח העריות זה הכוח הכי חזק

וגם היצר הכי גדול שיש וההתמודדות הכי גדולה שיש

הרבה יותר מיצר האכילה, או ע"ז...

 

זה בדיוק החכמה של יצר הרע,

אז סבבה כולה נתתי לו כיף, כולה חיבוק, נו זה בלי יצר- ככה היצר פועל, גורם לך לחשוב שהכל סבבה

ואז הוא תוקף- כשאתה אדיש

מגע זה מקרב! וזה מוכח מדעית.

אז בהתחלה זה כיף ואז חיבוק, ואז העסק מדרדר עוד ועוד(לא אכנס לזה עכשיו)

 

 

אולי אצלך כן, אצלי אני לא בטוח.
וסליחה שאמרתי שאת מכניסה אותו לכל מקום בלי להכיר אותך. בד"כ אנשים שמדברים כמוך מכניסים אותו לכל אינטראקציה בין בנים לבנות (אהמ @נחמיה17. פרויד צדק? פויה) וזה מעייף אותי. זה לא היה בסדר שהסקתי מהם אלייך, טעות שלי.
בכל אופן, את מציירת את היצר בצורה מאוד שטנית שקצת דוחה אותי. אני מודע ליצר שלי, מודע לכוח שלו, ויודע להתייחס אליו בהתאם. אולי הפחדה חסרת פרופורציות היא תירוץ לחוסר מודעות עצמית? אין לי מושג, אולי זה רק אני.

אבל בכלליות, זה היצר הכי גדול שיש, יצר העריות,

ואם לא אצלך, אז אצל הרוב הוא כן

עובדה שהרבה מאוד מהנפילות, קל וחומר בדורנו הוא קשור ליצר העריות

ואני לא אומרת דברים ככה סתם מהראש שלי, אלא זה דברים שקראתי וביררתי

את בטח מכיר את הסיפור מהגמרא שלאחר שחכמים ביטלו את יצר ע"ז

יצא ארי של אש מבית קודש הקודשים, החכמים הבינו שזאת עת רצון והחלישו גם את יצר העריות,

ובקיצור אפילו חיות לא המשיכו להתקיים ולהתרבות.

ומכך אנו למדים שזה כוח עצום וגדול שה' הביא לנו

כמו שהוא בונה את העולם, יש בכוחו גם להרוס

 

אני לא חושבת שצריך לרמוס ולדכא את היצר שלנו, פשוט לנתב אותו למקום נכון וטוב ורצוי,

ולממש אותו בע"ה בחיי נישואין ולא לבזבז אותו ולהשחית אותו

בשביל הנאות רגעיות שיחלפו.

 

סליחה שהפכתי אותו לשטן, זאת לא הייתה הכוונה.

אשריך שאתה מודע אליו ויודע לאן לנתב אותו

יש הרבה לצערנו שלא יודעים לשם מה הוא בא ולאן לנתבו..

 

כן, לא בטוח שכל קשר בינו לבינה הוא מלאה תאבה,

אם אומרים שלום או משוחחים בנעימים (למטרות הנחוצות) לא בהכרח שזה יוביל למקומות לא טובים.. 

אך בנגיעה, שזה עניין כל כך עדין, ויש גבול כל כך דק בין הנפילה הזאת, וזה פשוט מוכח,

מגע מקרב!!! אפילו חיבוק או כיף,

ואם אדם לא מספיק בעל תבונה וגבולות, הוא יפול כמו זבוב.

בעניין נגיעה אין (לי אישית)בכלל מה לדבר,

זה פשוט לא טוב ולא רק בעניין הנפילות והיצר

יש לזה עוד רבדים עמוקים ונוספים שבוודאי אתה כמובן מכיר ויודע.

 

מקווה שדברי הובהרו

וזה נשמע נכון שהוא הכוח הכי חזק בעולם (הוא מתבטא בעוד רבדים חוץ מאלה שציינת, הוא כוח היצירה בכללותו).
אבל עדיין, למרות שמגע מקרב, זו לא בהכרח קרבה מינית (מה עם מגע בין סתם שני אנשים? את מחבקת חברות שלך? זה לא יוצר קרבה?). יכול להיות שהוא יתגלגל לשם, אולי אפילו בקלות, ועדיין - זה לא מוכרח. יש אנשים שיודעים לשמור על עצמם והפחדות לא עובדות עליהם כי זה לא כ"כ רלוונטי לגביהם.
אני מסכים איתך שזה פשוט לא טוב גם בלי הנפילות, ואולי זה בעיקר מה שצריך לברר.

אבל יש הבדל גדול בין חיבוק של חברה, או של אמא

לבין חיבוק של בן,

וכן להפך יש הבדל בין לחבק את אחיך או חבר שלך

לבין לחבק "ידידה" או חברה (לפני החתונה) וכולי...

 

וכבר למדנו בשו"ע שיש להתרחק מנשים מאוד מאוד..

קרבה מינית או לא מינית, זאת קרבה.

זאת בדיוק הנקודה. שיש את המגע הנחמד הזה אבל עם גבול מסויים.

אני לא חושב שנכון לעשות ככה, אבל די מובן לי איך אפשר לא להידרדר משם

אני גם בבעיה הזאת, כאילו הרבה פעמים נתקעת
בגלל שאהי ילדה שמאוד אוהבת לשחק כדורגל (ובנות לא זורמות איתי)
אז תמיד אחרי גול נותנים כיף
ו... לא נעים לייבש...

גם למשל במשפחה שכל הבנדודים באים, כולם נותנים כיפים וצאפחות, ואי אפשר ליבש באוויר כמו שאת מבינה

לכן, שמעתי פעם שרב אחד אומר שלא לייבש, כי זה מעליב, אבל מלכתחילה צריך לנסות להמנע ולומר בדרך יפה שאת שומרת נגיעה
משו בסיגנון

זה מעולם לא הייתי עושה. גם כשהייתי שומרת נגיעה

אצלנו בן דוד זה כמו אחים. זה בדם. זה בילתי אפשרי לשמור
אבל.. ההלכה אומרת שאסור
אז משתדלים
ומתאמצי
את יודעת
כמה שיותר

המון.
אבל לאט לאט כמו שומרים
כדאי לך להתחיל
אגב- מקוה שזה לא חטטני מידי- למה הפסקת לשמור נגיעה

למה הפסקתי? כי בכללי קצת התרחקתי. הפסקתי גם ללכת צנוע, הפסקתי להתפלל, הדיבור שלי נהיה מלוכלך ועוד כל מיני דברים.

אוף אוף
עצוב

את מרגישה עדיין בנוח עם ה'?
אם כן
את במצב מעולה

אבל הוא עדיין השולט מבחינתי. ואני יודעת שיש לי למי לפנות כשאני צריכה. אבל להגיד שאני רואה אותו בכל דבר שאני עושה? לא!

אני לומדת השנה במדרשה! ומדהים לי במדרשה. אבל בשונה מכולן אני לא באתי כדי לתת למדרשה להשפיע עלי ולהחזיר אותי לתלם. אני נמצאת בה כדי שאני לא אשכח מאיפה באתי.

שלא תביני לא נכון...פשוט לי קצת קשה עכשיו...קשה לי עם הדרך לעתיד שלי

 

ממש מעריכה אותך שאת הולכת למדרשה גם אם את לא ממש מסכימה עם הדרך שלה

אני עושה תוכנית חלקית. ואני חושבת שיש לי חלק לעולם הבא רק בזכות זה. לקום ב7 בבוקר במקום ב11 כמו בימים שאני לא הולכת למדרשה. ואני מכריחה את עצמי פעמיים בשבוע. וב"ה עדיין לא נפסלתי. התמדתי!! 💪💪

אני מעריכה אותך

סתם שאלה:

מה את חושבת שהדרך הנכונה..?

 

אני לא רב או משהו. ואני לא הולכת לקבוע לך מה הדרך הנכונה.
לי יש דרך שנכונה *לי* ספציפית. ואני ממש לא הולכת להמליץ לך עליה או משהו וגם לא על שום דרך אחרת. אני לא מכירה אותך. ואני מאמינה שאת מספיק גדולה ובוגרת כדי למצוא את הדרך הנכונה לך בעצמך. בהצלחה

לא היתכוונתי  שתיעצי לי... היתכוונתי מה את חושהת על הדרכ שלך..

את לא חייבת לענות..

סליחה

תדעי לך שאני באמת מעריכה וזה לא היה ציני

שמחה עליהם? עצובה? שמחה באופן זמני אבל היית רוצה להגיע למקום אחר?
לא חייבת לענות כמובן אם זה חטטני מדי
כלומר זה חטטני מדי ולכן את לא חייבת לענות
אבל אני סקרן ולכן בכל זאת אשלח ולא אעיף את ההודעה לפח האיקס)

נסכם את זה ככה:
טוב לי במקום שבו אני עכשיו. אפילו מאוד.
אבל כשמסתכלים על הנסיבות שהביאו אותי לזה אז כן יש צביטה קטנה בלב.

לא יודעת להגיד מה יותר טוב לי, עכשיו או פעם. כרגע טוב לי, גם פעם היה לי טוב. אבל כנראה שלשלב הזה של חיי המקום בו אני עכשיו יותר טוב לי.

סליחה על השאלה..

את עדיין דתיה?

אצלי ההגדרה למילה הזאת קצת שונה.

איזה כיף לך שטוב לך אם עצמך..

ותודה שענית
בכללי נחמד לראות שרשור רציני שלך (זו לא עקיצה או משהו, סתם היה לי חריג בעין)

פתחנו למאסטר פינת יעוץ

פתאום כולם פסיכולוגים

כאילו שזה יעזור לכם להחזיר אותי בתשובה


אבל אם זה עושה לכם טוב אז בכיף

@Masterpiece

סתם דוגמא, הייתי באירוע של חברה טובה וכל הצד של אמא שלה לא דתי. אז אחד בא ולחץ לי יד.
זה לא שצפיתי את זה מראש. אבל זה קרה!

למרות שגם אצלי המשפחה לא דתית ובכלל לא יהודית,

אבל חוץ ממשפחה. לא דיברתי על משפחה. זה קצת משו אחר גם.

 

בכללי גברים, כאילו אין סיבה שמישהו לא ממשפחתך יבוא וילחץ לך יד. אא"כ זכית באיזה משהו והשר או ביבי באים ולוחצים

אז הם אוטומטית מושיטים יד ללחוץ. זה קשור לתרבות שממנה הם מגיעים.

אז לא

ואם הוא יעלב?

שיקפוץ

אבל זה חסר היגיון!

את מחפשת היגיון בהלכה?!
צעירה

וכמו שציינתי זה לא עבורי.

גברים עם טקט בדרך כלל לא ישר רצים לחבק בחורה, אלא אם כן הם מכירים אותה או משהו. (מהנסיון הטרי שלי בעסק)

פרסמתי בפורום ב"מ פסקה של הרב קוק על הנושא:

יש פסקה של הרב זצ"ל על צניעות - בית המדרש

באופן כללי יש מעט מהפוסקים שהתירו בשעת דחק גדולה (לא סתם פאדיחה קלילה)

ובאופן כללי לא שמעתי על אף גדול שנהג כן (נכון שאולי זה בגלל שהם אמורים להיות דוג' למופת ושלא ירננו אחריהם וכו' אבל נו, גם יש רינון בצד השני של העולם ואצלם זה הרבה יותר גדול כך ש...)

אשכרה.

קפוץ לי