יהודי מתוק.
הנה משהו שמצאתי פעם באינטרנט ושמרתי אותו אצלי....
לרקוד כל הדרך לתל-אביב
מתוך העלון עולם קטן
הם חלק מחסידות ברסלב,אבל בהחלט לא מדגם מייצג. כולנו יודעים להעביר עליהם ביקורת,אבל איננו מצליחים לעמוד מול מגע השמחה שלהם.וגם אם כולנו בטוחים ש``עדיף ללמוד תורה``,קשה מאוד להתווכח...
הם חלק מחסידות ברסלב, אבל בהחלט לא מדגם מייצג. כולנו יודעים להעביר עליהם ביקורת, אבל איננו מצליחים לעמוד מול מגע השמחה שלהם. וגם אם כולנו בטוחים ש"עדיף ללמוד תורה", קשה מאוד להתווכח עם עשרות סיפורי ההצלה הנפשית שעליהם אחראים החבר'ה האלה * הניחו לכמה דקות את כל הדעות הקדומות – הם שונים. נקודה. נא להכיר: רקדני החוצות של רבי נחמן * נפגשנו עם הצוות שבו חבר אורי אליאב, הוא כבר מזמן לא נער (60 בלי עין הרע) אב לתשעה (שוב בלי עין הרע) והוא מה שאנחנו אוהבים להגדיר "נורמלי" ושקול לחלוטין. העיסוק שלו: ריקודים. והוא עושה זאת בהכרה מלאה, בהתמדה מעוררת התפעלות, ומתוך תחושת שליחות מובהקת
מידי יום ראשון בבוקר נכנסים אורי אליאב, רענן נחל (אב לשניים) ומאור לוי לרכב המסחרי המקושט שלהם במירון ויוצאים לעוד שבוע של 'הפצות' באזור המרכז. במשך שבוע הם עתידים לגור בדירה שתרם להם חוזר בתשובה בחולון, ולצאת מידי בוקר בבוקרו לריקודים ברחבי גוש דן. במשך כל היום הם מסתובבים ברכב שהוא למעשה מערכת הגברה ניידת, עוצרים בצידי הרחוב ומתחילים לרקוד. יום שלם... בשעות הערב הם עוברים לסוג אחר של פעילות, אורי לוקח גיטרה, רענן טרבוקה ומאור את עצמו, והם מתחילים לעבור בית בית, באזור שבו הם רקדו בבוקר. כך כל השבוע, עד יום שישי.
גם כשהם עוברים בין הבתים השיטה די פשוטה – נכנסים, מנגנים ומתחילים לרקוד. ה"צוות של אורי", כפי שהם מכנים את עצמם, הוא אחד משישה או שבעה צוותים דומים (אף אחד לא טרח לספור) שפועלים בצורה דומה...
איך הגעת לזה? אני שואל את אורי...
"הכל התחיל אחרי שהסבא נפטר", עונה לי אורי בקול שקט, כמעט חרישי, שמפתיע את כל מי שרואה אותו דקה קודם רוקד... ה"סבא" למי שלא יודע הוא רבי ישראל אודסר, אחד החסידים החשובים בהמשך הפצת תורתו של רבי נחמן, שמצא בכתביו פתק שבו הציטוט המפורסם כל כך של "נ נח נחמ נחמן מאומן....". במשך חצי שיחה, לפחות, הייתי משוכנע שאורי מדבר על הסבא הביולוגי שלו באמת, עד שהבנתי שמדובר על ה'סב הרוחני' של חסידי ברסלב... "הוא השאיר את הירושה שלו לטובת 'הפצות', נכדו השתמש בכסף לקנות כמה כלי רכב, מינה צוותים ומאז אנחנו רוקדים כל יום".
ספר לי קצת על סדר היום שלכם במהלך ה'הפצות':
השיטה פשוטה, קמים בבוקר, מתפללים, לרוב ביחיד... ואז מתלבטים זמן מה בשאלה "לאן היום", אחרי שמחליטים, יוצאים לדרך, מגיעים למקום ומתחילים לרקוד... אנחנו משתדלים לקיים את הצוואה, להודיע, להודיע, להודיע, להודיע שיש הצדיק הזה, רבי נחמן. אתה מגיע למקום, לאנשים הכי רחוקים בעולם, פותח ספר של רבי נחמן – וזה מדבר אליו. בן אדם רחוק מכל רחוק, רבי נחמן מדבר אליו. ואנחנו משתדלים לגלות לאנשים שיש דבר כזה, רבי נחמן. העצות שלו והדרכים שלו, להפיץ... אותן.
ואיך כל זה קשור לריקוד?
יש לרבי נחמן תורה שבה הוא אומר שהריקוד הוא עבודת ה', שהוא ממתיק את הדינים. הוא אמר גם שהרגליים הן נצח והוד... כשרוקדים מעלים למעלה את הגזרות והדינים על עם ישראל. רבי נחמן עצמו אמר שפעם היתה גזרה על עם ישראל לגייס לצבא את הילדים הצעירים ולעקור מהם את היהדות, ובעזרת הריקוד שלו הוא הפר או לפחות דחה את הגזרה. בשנה ה\זו הוא רקד המון, רבי נחמן... עם כל התורה שלו, עם כל התפילה שלו, עם כל זכות האבות שלו, מה שהוא עשה זה לרקוד... והריקוד זו עבודה, זה פשוט עבודת ה'. כמובן שמי שרוקד הוא מתמלא שמחה, והאברים עולים ויורדים כמו שהמלאכים עלו וירדו בהר סיני, אבל זו בפשטות עבודה. זה ממתיק דינים.
ועל זה אתה חושב כשאתה רוקד?
אורי תוהה מעט בעקבות השאלה... ומשיב מעט בהיסוס: "לא... אולי מהיום אני אנסה לחשוב על זה. אני פשוט מתחיל להזיז את האיברים, וזה לא קל בהתחלה... אבל אני פשוט מנסה לשמח את האנשים, לא יותר מזה, לא חושב יותר מדי על תורות".
כמה שעות אתם רוקדים ביום?
אין מספר קבוע, לפעמים שש שעות, לפעמים יותר. הרבה פעמים מזמינים אותנו לחתונות בערב, ואנחנו רוקדים שם. לפעמים אנחנו הולכים למועדונים, למסיבות טראנס... ורוקדים שם, מנסים להביא קצת שמחה לאנשים הללו, רוקדים הרבה. מפיצים תורה.
ואיך אנשים מגיבים כשאתם נכנסים ככה למסיבת טראנס? ואיך אתם מתמודדים עם המראות שיש שם...
אנחנו משליכים את עצמנו על הצדיק, לא חושבים על כלום ופשוט מוסרים את הנפש והצדיק שומר עלינו. בשליחות הסבא שהפיץ את תורת הרבי. האנשים, אני חושב שהם שמחים, שזה מביא להם קצת שמחה ללב כשהם רואים פתאום מישהו שמח ורוקד סביבם.
יש אנשים שזה ממש משפיע עליהם?
תראה, אני בטוח שכל מי שרואה את זה, זה איך שהוא משפיע עליו. נכנסת לו שמחה ללב. פעם רקדנו בקריית גת ולא הלך, העסק פשוט לא הניע... הרגשנו פשוט כמו כמה ליצנים. ובמקרה כזה, השיטה היא להגיד לעצמך שזה הכל מה"בעל דבר", שזה יצר הרע, ולהמשיך לרקוד. להזיז את הגוף. בדרך כלל זה עוזר ואיך שהוא נכנסים לזה, אבל הפעם זה פשוט לא הלך. והנה, דווקא באותו ערב, כשהלכנו לסבב בתים שלנו בקריית גת, מישהו פתאום אמר לנו, הבוקר ראיתי אתכם רוקדים בעיר, וזה ממש ממש שימח אותי. ואז אתה מבין שכל הכבדות זה מהסטרא אחרא...
מה זאת אומרת כבדות, לפעמים קשה לך לרקוד?
בטח, כמעט תמיד בהתחלה זה קשה, לפעמים קשה מאוד. האיברים כבדים וקשה לקפוץ, ואתה קצת מתבייש מהאנשים.
אני מודה שאני הייתי מתבייש, אבל נראה שאתה הצלחת להתגבר על מחסום הבושה...
זה לא נכון, בהתחלה מתביישים. כולנו פחות או יותר דומים בעניין הזה, אבל אנחנו מתגברים וקופצים לאש, והעיכובים נעלמים לאט לאט. הכי חשוב זה לא לחשוב, להתעלם מהחשיבה ולרקוד.
פעם הרגשת שאתה רוקד מתוך יצר אחר? ממשהו לא חיובי?
לא, כשאתה סומך על הצדיק, אתה יודע שכל מה שאתה עושה זה טוב. טוב מאוד.
איך מסתדרים עם הפרנסה?
אין בפעילות הזו שום משכורת. כל אחד מסתדר בצורה שלו. חיים בצמצום...
היית ממליץ לילד שלך להיות רקדן בקרן רבי ישראל אודסר?
מה זאת אומרת הייתי ממליץ? כבר עכשיו אני מכשיר אותו...
נ נח נחמ נחמן מאומן
