יכול להיות שהוא יפסיק 

את חייבת ללכת?

בגיל הזה עדיף לקחת בחשבון שבהיעדרות מהבית לוקחים איתנו  את התינוק, או שמוותרים לגמרי על היציאה .

ילדים צריכים אמא. יומיים זה סיכון סביר ורב הסיכויים שתחזור להנקה.

ואם לא, ואת מרגישה שאין לך אויר ואת צריכה לצאת לבד, תצאי.

אני מאד מבינה אותך זמן לעצמך זה מאד חשוב ורק את יודעת כמה זה חשוב לך וכמה את צריכה זה.

סעי לשלום ובלי יסורי מצפון ותחזרי אמא מלאה יכולות נתינה ואהבה לתינוק שלך

יש אולי דרך לשלב?

פעם אחת יצאנו בעלי ואני למלון בעיר של הורי - שמנו אצלם את התינוק לכמה שעות פה ושם, על הגדולים יותר הם שמרו כמה ימים, וככה שילבנו נופש זוגי עם תינוק יונק.

לנסוע למקום עם שמרטפית או לנופשים עם תינוקות 

אני הלכתי פעם אחת כשהיתי בהריון והיה נופש להריוניות נופש לאמהות עם תינוקות עד גיל שנה

מאיפה שמעת?

רוצה להראות לבעלי

נסיעה לחו"ל ללא התינוק

תינוק צריך אבא ואמא , ואם יש לו אחת מהדמויות האלו זה ממש לא נורא אם הדמות השניה הולכת לקצת זמן. לא?

החצי רוצה לצאת לנופש איתי ולתת את הילדים לביביסיטר 

ואני מרגישה שזה מידי מוקדם

כלומר מוקדם מדי זאת אומרת שעוד מעט יהיה בסדר וכן תצאו? ולא יהיה הריון נוסף\עבודה חדשה או כל מיני שיקולים אחרים שימנעו את זה?

אם כן אני מבינה

גם אם לא אני מבינה 

רק רוצה להאיר את הנקודה שלפעמים יש אחד מבני הזוג שזקוק יותר לנופש זוגי בלי ילדים מאשר השני, וצריך לשקול את הרצון הזה לעיתים כי זוגיות זה דבר חשוב.

אני מכירה זוג הפוך, שהאשה מאד רצתה לצאת לחופש בלי הילדים והבעל לא הסכים בשום אופן , במשך הרבה שנים נסעו רק עם הילדים עד שהגיעו למצב שזה גרם להם בעיות רציניות בזוגיות ואחרי יעוץ וטיפול של שנה+ יצאו לנופש זוגי.

אז זה מקרה קיצון, ולא אומרת שצריך כל שנה, ולא כשהתינוק קטן מדי וכו, רק חושבת שאם לאחד מבני הזוג זה חשוב רצוי וכדאי לדבר על זה ולראות איך מגשרים על הרצון ומוצאים את הפיתרון שמתאים לכולם ולזכור שלפעמים צריך להגמיש קצת את הרצון שלנו לעטוף את הילדים בצמר גפן ולתת להם בדיוק בדיוק הכל לפי הספר ויותר בשביל הזוגיות.

לא כולם

לא תמיד

לפעמים

רק לחשוב על זה. ובסוף כמובן לעשות מה שמתאים לכל זוג.

שאבא טוב בדיוק כמו אמא ואפשר להשאיר איתו תינוק בכיף.

לגבי לא לנסוע לפני גיל שנתיים... לא. זה לא ברור לי. ברור שלי שלא קורה כלום גם אם לתינוק לא הכי כיף מזה. אבל זו דעתי האישית ואני כמובן אינני מיכל דליות המהוללה, סתם אמא 

אני מרגישה שלילדים שלנו זה לא טוב כרגע

ואין לי סבתא או מישו קרוב שישמור

הבנתי מה שאת אומרת ואת אומרת דברים חשובים ונכונים

שאפשר לחפש משהו באמצע, לא הכל או כלום.

למשל לצאת רק ללילה אחד ולא יותר. יכול לתת המון כנופש זוגי ולדעתי לא כל כך נורא להשאיר ילדים עם ביביסיטר רק לילה אחד.

הצורך של הבעל זה צורך לזוגיות וצריך לתת לזה משקל, לא לבטל את ההשקעה בוגיות מפני ההשקעה בילדים. לא קל לשלב אבל צריך למצוא את הדרך הנכונה לכם למצוא את האיזון

שמישהו קרוב יוכל לשמור עליהם בלילה אני אצא בכיף

כרגע אין אף אחד כזה שהם מכירים מספיק 

חוץ מזה אנחנו גם נותנים אחד לשני לצאת לערבים וימי עיון והרצאות 

ובצהריים ובבקרים פנוים

בבוקר הם במסגרת ובצהרים יש ביביסיטר וגם בערב 

אבל לילה והשכבות ???

תינוקת יונקת בת שנה ובכורה בת שנתיים וחצי מאוד רגישה 

זה לא ילך עם ביביסיטר פשוט לא

עוד יגיע גם הזמן שיהיה לכם יותר אפשרי לצאת גם ללילה... בינתיים נשמע שאתם מוצאים מספיק דרכים לתת זמן גם לזוגיות, סחטיין. 

נופש כולל לילה הוא בהחלט לא חזות הכל

בא במגע עם הגוף כדאי לשטוף היטב בסבון ובמים כדי שלא יזהם.

בא במגע עם הגוף כדאי לשטוף היטב בסבון ובמים כדי שלא יזהם.

כך שזה לא אופציה לכל אחד.

נחמד שבשבילכם זה עבד טוב

מיספר ילדים, צפיפות בינהם וכו.

אם היינו מחכים רק אחרי גיל שנתיים לא היינו יוצאים לחופש זוגי 8 שנים בערך.

יש כאלו שזה בשבילם מתאים , לנו היה סדר עדיפויות שונה.

אמנם השארתי יותר בגיל שנה+ , ולא, לא תמיד הילד היה מאושר מזה בכלל. כן, לפעמים הם בכו.

אחרי כמה ימים הכל הסתדר חזרה, ולי היה יותר חשוב הזוגיות שלנו מאשר השבוע הזה של הילד שלי שלא היה לו הכי כיף בעולם אבל הוא לא לא יזכור את זה גם.

השארתי את כל הילדות שלי בגיל הזה ולאף אחת לא התפתחה חרדת נטישה.

אבל זה דבר אישי והחלטה זוגית שמקבלים ולכל אחד מתאים משהו אחר.

לא ניסיתי לומר אחרת. סתם מספרת את דעתי

אבל החיים רחבים יותר. השקעה בזוגיות זה גם נושא מאד חשוב שמשליך ישירות על כוחות הנפש של ההורים להמשיך להשקיע בילדים וכו

צריך איזון בחיים

כשהילדים קטנים וקשה להם להישאר בלי ההורים אני הכי בעד נופש זוגי מדי פעם ללילה אחד. זה לא יותר מדי לילדים ונותן המון לזוגיות

יוצרים את הזמן הזה בכח. לפעמים זה עניין של סדר עדיפויות, להחליט שזה מאד חשוב לך ולהמציא את הזמן לזה

ואם גם הוא גמור ועמוס אז לעזוב אותו בינתיים. קודם כל לדאוג לאוורור אישי. לפחות פעם בשבוע איזה שיעור/קורס/חוג משהו לאוורור שלך.

ואחרי שאת תרגישי עם קצת יותר נשימה תוכלי לנסות להציע מדי פעם יציאה משותפת קצרה. לא להתחיל לדבר איתו שחייבים לצאת ובלה בלה בלה, זה יותר מעיק מאשר מועיל. אלא ליזום יציאות נקודתיות 

ויש מצב שנופשון כזה יתן לך את הפוש לחזור לשגרה עם יותר כח ורצון לעשות איזה שינוי מחשבתי קטן לגרום לאוורור קבוע בתוך סדר היום העמוס.

לוקח זמן ללמוד את זה, במיוחד לפרפקציוניסטיות  

אכן, צריך לקחת בחשבון שיתכן שתהיה בעיה עם ההנקה אחכ.

נסענו בוקר עד הערב שלמחרת. לקחתי משאבה שאבתי ושפכתי (כי היינו בטיולים ולא היה איך לשמור)

והכל היה בסדר כשחזרתי.

אני פחות מהלחוצות בקטע של התינוק בלבד. נכון, לא היה לה כיף בלעדי כנראה, אבל היא שרדה את זה יפה מאד ואנחנו היינו חייבים את זה לנישואים שלנו, בטווח הארוך היא לא זוכרת את זה (גם לא בטווח הקצר האמת) למרות שאני בטוחה שיש כאלו שיחלקו עלי ויגידו שהם זוכרים הכל וזה נשאר להם טראומה וכו. אני לא בגישה הזו.

תלוי  בך מה את מרגישה כמה זה חשוב לך וכמה את מוכנה לסכן את ההנקה שלך.

זה מאוד תלוי ילד ואי אפשר לצפות את זה מראש אם ירצה לחזור לינוק אחרי 3 ימים

בכל מקרה מומלץ שאיבות בערך בשעות בהן את מניקה אותו כדי לגרום להמשך ייצור של החלב ללא הפחתה

תעשי מה שטוב לך רק תתכונני שלכל דבר ייתכנו תוצאות

תגידי להם שהשני בסימן שאלה ותחליטי לפי הצורך שלך

אם פתאום את תתגעגעי 

תשאירי לך פתח מילוט

מבינה אותך מאודדדד

קחי איתך ליתר ביטחון כרוב

בשיא הרצינות. לפעמים מסתבכים עם השאיבות, או אפילו המרחק והגעגוע גורמים לגודש.

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.