למינהם. לכל הסוגים.
נא לא להיפדע גם אם זה נגדכם.
אפשר לצחוק על מקרים עם רבנים - אבל לא עליהם! כמובן וכמובן שלא יהיה זלזול בכבודם!!!!
אז אתחיל עם 2 בדיחות חמודות:
למה אי אפשר לשחק עם חסידים שחמט?
כי במאה שערים - יעיפו ת'מלכה
ובסאטמר - יעיפו תחיילים
ובחבד - המלך אף פעם לא יעוף
הרב טאו [שליט"א] עולה לאוטובוס, שואלים אותו "רבקו או מזומן"?
ואז הוא אומר לנהג - אני הוא הרב קו!
ואז הוא מתחיל לנסוע והאבא צועק לו "אורות!" "אורות!!"
ואז הבן צועק לו בחזרה "אל תדאג, לקחתי כבר.."
סביוןבן-ציון אמיתי??זמרת מיוחדתזמרת מיוחדת
עברי אנכיבן-ציוןשואל אותו הבייניש - מה? אתה מנסה להיות הרב הנזיר?
עונה לו המכיניסט - מה? אתה רוצה להיות הרב זצ"ל?
וכולנו יודעים שבהמון מידות הסטיגמה הזו לא נכונה על קווניקים.
אין בבדיחה הזאת שום ואפילו שמץ של זלזול ברה"ג צבי טאו שליט"א
"הוא" זה הרב טאו...
עברי אנכי
טליושקהבן-ציוןמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
