לא ישנה בלילות וגם לא בימים, ובאמת בקושי מוצאת זמן לעצמי בתוך כל הבלאגן...
וכן לפעמים קורה שכבר מותשת ועד שסופסוף החצי מגיע במקום לעזור הוא רק מייצר יותר בלאגן כי נותן לקטן פתאום בשבע בערב להעיף חול קינטי לכל עבר למרות שהוא כבר אחרי מקלחת.... ובין רגע נעלם והולך כי יש תפילה ושיעור תורה.... ואני שוב נכנסת לתפקיד המכשפה שכועסת ועוצרת את החגיגה בעיצומה, ושוב לקלח ושוב לנקות....
ורק לי אין את היכולת לקום וללכת ולקחת פסק זמן.... ומבחינתו הוא הולך להתפלל ולהתרכז וזה בכלל לא קשור למפגש חברתי או העשרה אלא הוא הולך למלא מטלה וחובה.
הלוואי שאני הייתי יכולה מידי פעם באמצע כל הבלאגן להשאיר את הילדים רבים ופשוט ללכת.....



(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)