קודם כל חיבוק על ההמתנה להפלה. כמה קשה להמתין עם שק הריון ריק בתוכך.

כמה הרבה כוחות זה שואב.

וזה במקביל לטיפול בילדייך, שדורש לא פחות כוחות, ובטח חשים שאמא לא במיטבה.

נראה לי שהמחשבות שלך הולכות לכיוון של אשמה על הפחדים שהיו לך, ומחשבה אולי חלילה גרמת להפלה או יצרת אותה בגלל המחשבות הללו.

אני מכירה את המחשבות הללו, נשים רבות חושבות מחשבות בסגנון-  "מה היה קורה אילו לא הייתי...." או "בגלל שחשבתי כך וכך- ההריון נפל", או- "בגלל שעשיתי כך וכך ההריון נפל" וכדומה.

המחשבות מנקרות בראש ואינן מרפות.

אני רוצה לומר לך שהפלות אינן קורות בגלל פחדים או אמונות או מעשים סמליים כאלה ואחרים. הן קורות בגלל שהן כנראה היו צריכות לקרות. את אינך אשמה בדבר. היה לך הריון, ופחדת שיפול כמו שכל אישה מפחדת שזה מה שיקרה, לעיתים. אולי כי גם חוית בעבר הפלה- והיא היתה טראומטית, וחיכית להריון הזה זמן ארוך- אולי בגלל זה חששת יותר מהפלה עכשיו.

אולי בגלל דברים אחרים.

מה שבטוח- החשש אינו מוביל אף פעם להפלה.

אני מכירה נשים רבות שחוששות... ויולדות ב"ה ילד בריא.

ולעומתן אחרות שחוששות... ולצערי הרב עוברות הפלה.

האם זה קשור?

זו בחירתה של האישה לקשר את המחשבות והפחדים אל ההפלה, אך אני חושבת שממש ממש לא.

אשמה הינה דבר נפוץ אצל נשים שעוברות הפלה, כי יש לנו נטיה להרגיש שיש לנו שליטה. שהדברים בידיים שלנו. שאילו היינו עושות כך או אחרת- זה היה משפיע.

ובכן, צר לי לומר אבל אנו לא באמת יכולות לשלוט בכל, ומקרים כגון אלה עוזרים לנו להבין שזה מה שקורה. אנחנו לא תמיד שולטות במה שיקרה לנו.

וגם בהפלה איננו יכולות לשלוט.

במה יש לנו בכל זאת שליטה?

בבחירות שאנו עושות, בהתמודדות מול אבדן ההריון, באמונות שלנו.

לכן, יקירה, אני מציעה לנסות להניח בצד את מחשבות האשמה, ובמקום זאת להתחבר לכאב שלך, לאבל שלך על אבדן ההריון שכה המתנת לו וכה רצית אותו, ולתת לעצמך לבכות, להצטער, לכאוב ולהיפרד מהעובר שרצית כל כך.

ממני בחיבוק חם.

ציפי 

אשמה שעבדתי קשה מדי לפסח..

אשמה שאכלתי מפלסטיק מחומם במיקרוגל..

אשמה שהייתי יותר מדי עם בעלי..

אשמה שהרמתי את בתי הקטנה..

אשמה שהלכתי באותו יום ברגל (משער יפו לכותל..)..

אשמה שהרמתי ילדים בגן בעבודה..

והרשימה עוד ארוכה..

משוגעת, לא?!

על כל מה שעשית, או על כך שאת מרגישה אשמה?

בעיקר מהמחשבות שלא מרפות..

זה כמו פיצול אישיות..

אני מאשימה את עצמי בגלל כל הרשימה ואז חושבת שעשיתי חלק גדול בעבר ולא קרה כלום..

ואז מאשימה את עצמי שכזה אוסף של מחדלים לא עשיתי בעבר ואז חושבת שאם העובר הזה היה צריך להיוולד ה' היה משאיר אותו למרות מה שעשיתי..

וככה זה חוזר חלילה בכל מיני וריאציות...

קצת מרגיש פיצול אישיות..

זה כמו חלקים שונים בתוכך, כל אחד מרגיש משהו אחר, והם יוצרים שיח ביניהם.

את יכולה ממש "לפתוח שולחן". אפילו לצייר את זה כדי שיהיה מול עינייך.

ציירי עידול, או ריבוע. דמייני שאת מזמינה את החלקים השונים שלך למקום נינוח ורגוע כדי ליצור שיח.

את מושיבה כל חלק להתיישב סביב השולחן, וכל אחד אומר את דברו.

יכולים להיות חלקים רבים, ולכולם יש מקום.

לדוגמא:

כעס

אשמה

עלבון

חמלה

רכות

אהבה

שמחה

עצבות

כאב

אבל

ועוד...

לכל אחד מהם יש מה לומר על הסיטואציה. וניתן לאפשר להם לומר.

לדוגמא:

כעס- על עצמי שלא שמרתי יותר

אבל- על מה שאיבדתי, (וניתן לפרט מה איבדת)

אשמה- על כל מה שפירטת למעלה, ועוד ועוד

אהבה- לעצמי, ללב שלי, ליכולת שלי לקום ולצאת מתוך הקושי הזה בכל יום מחדש

חמלה- על עצמי, על קרובי, על כך שבאמת איני אשמה, איני יכולה לשלוט בכל זה, זה באמת לא היה אשמתי

שמחה- על חלקים מסוימים שכן היו טובים לי בתוך התהליך הזה, אם יש כאלה,

כאב- על אבדן, על חוסר, על כל מה שאני צריכה לעבור...

זה לא נקרא פיצול אישיות.

את עומדת מלמעלה כביכול, ובתוכך קיימים הרבה צדדים. כולם מרכיבים אותך והם חלק ממך, ואת השלם הגדול שמעל להם, שמכיל אותם.

זה בסדר לאפשר לחלקייך השונים ליצור שיח ביניהם.

ושוב: אינך אשמה. אינך אשמה. אינך אשמה.

חיבוק.

קודם על ההכלה.. אח"כ על הרעיונות..

אנסה את התרגיל.. נשמע מעניין..

מעניין מה יעלה בשולחן..

לרגעים יודעת שאני לא אשמה.. לרגעים חושבת שבעלי אשם.. ולרגעים יודעת שאף אחד לא אשם.. 

פשוט ככה היה צריך להיות..וזהו..

למרות שאם אנחנו אנשים מאמינים אז ייתכן ש"מחדל" (רוחני) שלי או של בעלי גרם לקבל את ה"עונש" הזה.. ואז שוב חוזר עניין האשמה..

אני ממשיכה עם הנושא מכיוון שאולי מישהי נמצאת גם במקום הזה ותוכל להפיק מזה גם תועלת..

המילים שלך חמות ומרגיעות וכ"כ במקום...

מנסה לשאוב מעצמי כוחות ולהרגיע את עצמי ולדעת שהכול משמיים ולטובה....

לצערי יש זמנים שזה בסדר ויש זמנים שלא- שמתי לב שזה בד"כ קורה לי בחיק המשפחה..

ואז אני שואלת את עצמי- מה הילדים אשמים?? למה אין לי כח לטפל בהם??

נשמע הגיוני שזה פשוט קרישי דם

בהפלה טבעי היה לי מלא גושים

ואמרו לי שזה בעיקר קרישי דם

אבל אני לא באמת יודעת

אם הגושים הם באמת קטנים והכאב הוא נסבל אז לדעתי זה כן הגיוני.

הרחם צריכה להתנקות מכל השאריות, ופחות משבוע אחרי זה הגיוני שעוד יש קרישי דם.

אבל בכל מקרה, בשביל הנחת והרוגע שלך, ממליצה להתקשר למוקד אחיות של הקופה שלך. הן ידעו להנחות אותך בצורה הכי מקצועית.

מתפללת איתך לרפואה שלימה ונחמה בקרוב!!

עבר, ב"ה הכל בסדר.

תודה על המענה והחיבוקים!

יש התאמות בתהליך טהרה אחרי גרידה?

ראיתי שלא אמורים להשתמש בטמפונים וזה, עדים זה בסדר? מוך דחוק?

לדעתי פוטרים ממוך דחוק. (כלומר אותי פטרו אחרי לידה, לא יודעת אם זה גורף)

עדים זה נראה לי פחות בעייתי רפואית

אבל זה על אותו עיקרון

שלא כדאי שיהיה משהו שישב שם זמן ארוך

את שאר הבדיקות עשיתי בעדינות כרגיל.

אבל הכי טוב להיות בליווי של רב או יועצת הלכה 

היו לי הריונות שב"ה הסתיימו בידיים מלאות עם דימומים שלא הפסיקו הרבה מאוד זמן...

וההריון שהפסיק היה בלי דימומים....

כדאי ללכת שוב להבדק

בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)

ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.

לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.

ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.

הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.

מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..

בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה. 

נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?

או בקופת חולים, בלי הרדמה.

יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?

אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.

אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.

יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים. 

ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.

בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון

בשיטת see&treat

במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.

זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות

כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.

וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)

אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.

לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.

מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.

חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.

גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.

נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.

בפועל,

בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.

לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽‍♀️

אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)

ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.

ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️

שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.

אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל

מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם

בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות

שמחה לשמוע שאת אחרי.

בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️

זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵‍💫 היה באמת זוועה.

אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.

מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️

הייתי חייבת. נעדרתי כמה ימים כדי לברר מה הכי נכון לעשות.

ואז היתה לידה לכל דבר ועניין

אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.

אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר 

אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.

בהצלחה!!!

האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה

לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)

ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה

אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)

נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.

שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.

ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.

בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.

עוד חיבוק מרחוק💔

אמן!!!

כבר לא יודעת מה יעשה לי טוב עכשיו, אני מרגישה שבר כלי ובלי כוחות לעשות דברים

מתחילה ונתקפת סחרחורת

שרירים נתפסים

קשוח לי

מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח. 

אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה.