מאיזה גיל אפשר לדעתכן לספר לילד על היריון חדש בשלב מוקדם?הריון ולידה

אני זוכרת את אמא שלי מספרת לנו בגיל 15-16 בערך... בעיקר כדי שנדע לעזור לה... (ואפילו פעם אחת ידעתי על הריון שנפל ל אח"כ, וגם על ההפלה ידעתי...)

אני עכשיו בתחילת הריון ממש (שבוע 7, עוד לא ראיתי דופק אפילו), ועייפה מאוד מטבע הדברים...

היום בת שלי (בת 11) אמרה לי שהיא דואגת לי... שהיא רואה שאני לא מרגישה טוב...

אז נכון שאומרים שעדיף לומר לילדים שאמא בהריון מאשר שיפתחו דמיונות על דברים רעים, אבל בכל זאת זה מרגיש לי קצת מוקדם מדי...

וגם אם חלילה ההריון לא ישרוד- אני לא רוצה (עדיין) להכניס לה לראש שקורים דברים כאלו... היא קטנה מדי לדעתי...

מה דעתכן?

אנחנו בהריון השנירסיס אמונה
סיפרנו לבת שלי אחרי הדופק ובסוף ההריון הסתיים בהפסקת הריון. הסברנו לה שהתינוק לא הצליח לגדול בבטן של אמא ושאנחנו מתפללים שיהיה לנו תינוק חדש.
בהריון אחרי סיפרנו רק אחרי השקיפות, גם לראות שהכל בסדר וגם זה שלב שסיכויי ההפלה נמוכים יותר.

אני הייתי מחכה במקומך לדופק ואז אומרת אבל בהסתייגות שאנחנו מתפללים שהוא יגדל וכו'
תסבירי לה שיכול להיות שמהלחוצות קצת

שאת בהריון או שתהיי בתקופה הקרובה. או שתסבירי לה שיש תהליך כזה שכנכנסים אליו לפעמים נולד בסוף תינוק אבל אי אפשר עוד לדעת ובינתיים שתשתדל להתחשב ולא להלחץ. חשוב שהיא תבין שזה דבר בריא שלפעמים בא בקושי.

אני אסביר את הרציונל מאחורי מה שכתבתי (כבר כתבתי לפני כמה ימים בערך אותו דבר למישהי שהפילה). בעצם השלב שאת נמצאת בו הוא שלב שיש ברחם גרגר אורז קטן ורך ומרבית הסיכויים שהוא יתפתח לכדי עובר בריא ותינוק בע"ה אבל לפעמים זה לא קורה לכן עדיף לא לפרט מה בדיוק המצב אלא להסביר שיש תהליך שיכולות להיות לו תוצאות טובות ויותר מאוחר נדע בדיוק (להתיחס למצב הזה כמו שמתיחסים למחזור כתהליך, מקוה שהובנתי).

דרך אגב כשגילו אצלי שהעובר לא מתפתח לקחתי טיפות שאמורות לעזור לרחם להתנקות. זה לא הביא לי דימום אבל אחרי כמה ימים ראיתי בניגוב גרגר אורז לבן רך מאוד עם קצת חום ליד כמו דם ישן. מעבר לזה לא ראיתי אפילו דימום קל או משהו אחר שיכול להעיד על התנקות הרחם. באולטרא סאונד הבא כבר לא היה עובר אבל השק גדל. בקיצור זה בדיוק מה שתיארתי למעלה. מנסיון...

מה שאמרתי לה בסוףהריון ולידה

זה שאמהות לפעמים עייפות, ושיכולות להיות לזה הרבה סיבות...

מקווה שהניח את דעתה בינתיים...

 

מקוה גם. אבל לא בטוח. תהיי ערנית אליה.מהלחוצות קצת

לא כדאי שתפתח פחדים.

אני הייתי אומרתאורי8
היא כבר בת 11, כמעט נערה. לא הייתי רוצה שתפתח פחדים ודמיונות. אם היא כבר העלתה את זה ושאלה הייתי אומרת לה . ולדעתי גם אם ח"ו הריון לא מתפתח, לא יקרה כלום אם היא תדע. ילדים בגיל כזה כבר שומעים על דברים גרועים יותר, לא מהכל אפשר להגן עליהם. בינתים כבר אמרת משהו ונראה שקיבלה את דבריך, לדעתי אם תשאל שוב, כדאי לומר.
זה קצת נשמע מתחמק לטעמי... אם את רוצה להמציא (אני לא ממליצהמהלחוצות קצת

כי זה עלול לסבך אותך בשקרים ולגרום לחוסר אמון) יש לי רעיון מתאים. תגידי לה שאת מנסה סוג חדש של ספורט ולוקח זמן להתרגל אליו. ותוסיפי שאם לא תתרגלי תפסיקי לעשות את הספורט הזה...

ממש אבל ממש לא טוב להמציא לילדים סיפורים מהסוג הזהאורי8
עדיף לומר אמת , עם כל תוצאותיה , מלספר בדיות לילד. אם אפשר לומר חצי אמת, בסדר , אבל ממש לא לשקר. אחר כך מתפלאים שהילדים משקרים לנו.
מכימה אתך מאוד אבל לפעמים זה בכל זאת עדיף ויש גם מצבי "אין במהלחוצות קצת

ברירה"

לא יודעת...אורי8
לא זוכרת שהמצאתי לילדים שלי שקרים, או שאמא שלי שיקרה לי( זה מאוד עקרוני אצלה). גם כשהבת המתבגרת תשקר לך , היא תאמר שיש מצבי אין בררה.
איזה ספורט, איפה...הריון ולידה

היא רואה בפירוש את אמא שלה הבטטה (תמיד, לא רק בהריון) שלא סובלת ספורט מכל סוג שהוא... אין סיכוי שתאמין לי...

ועייפות זה בהחלט מצב שיכול להיות גם בלי הריון (התינוק בכה בלילה/נאלצתי ללכת לישון מאוחר כדי להשלים דברים בעבודה...). נראה לי שזה תירוץ הרבה יותר הגיוני...

אם זה לא נשמע הגיוני עדיף באמת שלא. אין קטע לשקר אם היא מבינמהלחוצות קצת

מבינה שאתת משקרת. עדיף כבר לפתח פחדים מלפתח גם פחדים וגם חוסר אימון...

אם הילדה דואגתאמא ל6 מקסימים
הייתי אומרת לה.
תודה לכן!הריון ולידה

אני מקווה שאצליח להרגיש טוב בזמן הקרוב, ושאם היא תשאל- אדע מה לענות לה, ושיהיה בסדר.

(העניין הוא שחוץ מלאמא שלי לא סיפרנו עוד לאף אחד... אפילו לחמותי לא, כי היא דאגנית, אז אנחנו מעדיפים לחכות לדופק... אם אומר לבת שלי, איך אסביר לה שאפילו סבתא שלה לא יודעת?? והדודים שלה? לאחים אנחנו בד"כ מספרים בסביבות שבוע 15)

אה, זה אחרת ממה שהיה אצליאמא ל6 מקסימים
אצלי, זה היה בהמשך ההריון (לא רואים עלי כי אני שמנה גם ככה) הילדה התחילה להתלונן שאמא לא עושה כלום, כל הזמן אין לה כוח, והיא נחה על הספה... אז הסברתי לה את המצב.
אם זה ההתחלה, אז זה תלוי אם את מכירה את בתך ויודעת שהיא יכולה לשמור סוד. אם לא נראה לך, אז תמצאי תירוץ אחר, אבל תוודאי שהוא מניח את דעתה ושהיא לא דואגת. לפעמים ילדים שומעים/מכירים סיפור מחברים שהאמא נפטרה, ושומעים שקודם היא היתה חולה וחלשה, ואז כשהם רואים את אמא שלהם חולה/חלשה הם חוששים.
אני סיפרתי בשבוע 13מיואשת******
בגלל שהייתי מרוחה לגמרי ופחדתי שיפחדו
הייתי חודש במיטה, החל משבוע 9, ומה שאמרתי אז זה שיש לי משהו בגוף שגורם לבחילות ולחולשה כללית, אבל שהייתי אצל הרופא והוא אמר שהכל בסדר וזה יעבור תוך כמה שבועות
ככה מצד אחד הרגעתי אותן ומצד שני ידעו שיש כמה שבועות קשים.
כשהן התחילו לומר - אבל עברו כמה שבועות אמא למה את לא מרגישה יותר טוב כבר? אז סיפרתי...
נשמע רעיון טוב, תודה.הריון ולידה


משהו שחשבתימחי
אני מעריכה את זה שיש ביניכן כזה קשר שהיא לא חוששת להעלות דברים שיושבים לה על הלב ומשתפת אותך. זה לא מובן מאליו, אז תעריכי את זה ותזהרי לא לשבור את האמון.
אני לא אומרת שחייבים לספר בשלב הזה, אבל גם לא למרוח אותה בהמצאות. מה שמיואשת הציעה למשל זה רעיון חכם, ככה את לא מספרת לה מיד אבל כן משתפת במצב.
בלת״ק*כוכבית*
אני בשלב מתקדם (שבוע 20)
אבל הבת שלי קטנה יותר (בת 4)
-ארנחנו איתה בטיפול בקשר לנושא מסויים- והמטפל אמרה לנו שאם היא שואלת אנחנו צריכים להגיד! לא לשקר חלילה ולא לטייח.. נכון שיש עוד הרבה זמן,אבל עדיף בשבילה..
- היא כבר מדברת על תינוקות.. ושיש לה תינוקת (כשמשחקת עם בובה)
.
אז נכון זה עוד מוקדם,אבל תהי עם יד על הדופק..
שיהיה בע״ה בקלות! ובשמחה! בבריאות ובידיים מלאות!
בעייני זה גיל מספיק גדול כדי להתמודד עם הפלהאל הר המוריה
היה לנו סיפור במשפחה לאחרונה עם לידה שקטה, והילדים קיבלו את זה בבגרות.
נראה לי חבל בגלל זה להסתיר, זה יכול לפעמים גם לפגוע בלי לשים לב בקשר אמא-בת.
וגם, את צריכה עזרה.
סביר להניח, שהריון הבא היא כבר תבין רק מהבחילות...
הרבה חברות שלי ידעו בשלבים מטקדמים בשביל לעזור.
מצטערת אבל ממש לא מסכימה איתךמיואשת******
מה זאת אומרת - קיבלו את זה בבגרות? למה היתה להם ברירה? בדקת מה ההשפעות לטווח ארוך?
אני, בתור אשה בוגרת שעברה חוויות של מוות במשפחה, לא קיבלתי הפלה בבגרות בכלל. זה חויה טראומתית.
על לידה שקטה. בכללללל אני לא מדברת, ה׳ ישמור זה משהו זוכרים לכל החיים.
ואם זה בת אז בכלל זה לדעתי עלול להשפיע על חווית הכניסה שלה להריון והפחד שלה מהפלות.
בשביל מה? מה קרה אמא אף
פעם לא יכולה להיות חולה? לא קורה של אימהות יש ברזל נמוך, מונו, וירוס בטן או אני לא יודעת מה? קורה.
אפשר לומר שלא מרגישים טוב ושבעה זה יעבור וזה שום דבר קריטי. כמה שבועות של אמא חולה זה הרבה פחות גרוע מלשמוע שהתינוק מת לאמא בבטן. סורי
זאת דעתי , כל אחת יכולה כמובן לעשות כרצונה אבל לפעמים נראה לי שאנחנו נוטים לייחס בגרות מוגזמת לילדים שלנו.
גם אני לא מסכימה איתך, כנראה אנחנו פיטים אל הר המוריה
התמודדות עם אבל בצורה נכונה בגיל קטן, יכול רק לעזור להתמודד עם אבל בגיל גדול יותר, במקום לברוח.
אני לא דוגלת במדיניות ההסתרה, לא נראה לי נכון.
אני מסכימה שהתמודדות עם אבל בצורה נכונה תעזורמיואשת******
אבל למה תריך בגיל קטן להתמודד עם אבל אם אין צורך?
ומה זה - לא דוגלת בהסתרה, את מספרת לבת שלך בת ה11 שאת הולכת למקווה?
את מספרת לה על נושאי המריבה עם בעלך בכל נושא?
את מספרת לה שיש לך בעיות כלכליות ?
את מספרת לבת שלך במפורט איך באים ילדים לעולם?
אני מניחה שיש עוד דברים שאת לא מספרת או לא תספרי לילדים שלך ולא כל דבר נחשב הסתרה
אנחנו הורים ויש לנו בזה אחריות ושיקול דעת מה איך ומתי לספר
כמובן שכל אחד עושה שיקולים שלו ויש כאלו שיגידו שגיל 11 זה מספיק בשביל לספר על הריון, זכותם.
אני אישית לא חושבת שזה גיל לחשוף אותם לאבל מיותר אם אין צורך- לדעתי
אבל לומר שאת לא דוגלת בהסתרה זה קצת הולך רחוק מדי
וגם כמו שבעלי אומר- הרב לאו יצא נהדרמיואשת******
והוא גדל בלי הורים והיה ניצול שואה
נו, זה אומר שזה דרך טובה לגדל ילדים?
יש לי חברה שהתמודדה בגיל קטן עם פטירת אח בתאונת דרכים. היא בן אדם מדהים . האם זה אומר שזה דבר טוב?
אם אין צורך להתמודד עם דברים קשים ומצערים אז אני לא מבינה למה לחשוף את הילדים שלנו לזה
ואם זה בכל זאת קרה, בוודאי שצריך התמודדות נכונה שתעזור. אבל האם הגיוני יותר לקחת סיכון שילדה תתמודד עם אבל על הפלה מאשר שתתמודד עם זה שאמא שלה לא מרגישה טוב? קצת מוגזם, לדעתי.
נראה לי כל השאלה היא אם יש ברירה או לא.לב אמיץ

אם יש משהו שהוא לא ניכר, אין עניין לשתף.

אבל אם יש משהו ניכר, שמטריד את הילדה, מוטב לומר את האמת. 

ומספיק לומר את המינימום הנצרך כדי לא לצער או להכניס לסערת נפש מעבר למידה.

אנחנו לא מסכימותאל הר המוריה
הבחור שלי עוד קטן, אבל בהחלט גיל 11 זה גיל גדול כדי לדעת איך באים ילדים לעולם, ברמה מסויימת, ואפילו מאוחר מידי להתחיל לדבר על זה בימינו.
מריבות, אם קורות ליד הילדים, חשוב לשתף ברמה מסויימת, ובעיקר לשתף בהשלמה.
חשוב לדעת שהורים לא מושלמים, וגם כשהם רבים הם משלימים ואוהבים.
וגם בקטע כלכלי אני מאמינה שאשתף אותם בהחלט.
כן, אני מאמינה בשיתוף, כשאני משתפת כהורה, גם הילד ישתף משלו, וגם ילמד ממני דרכי התמודדות.
הכל עניין של מינונים, כמה למה ואיך.
אישית, גדלתי על מדיניות ההסתרה, ולא למדתי טיפת התמודדות.
הדבר היחיד שלמדתי זה בריחה, ולצערי אני מעולה בזה
ושכחתי לצייןאל הר המוריה
שב"ה יש לי דוגמא טובה איך כן משתפים...
מותר לא להסכים מיואשת******
אבל שימי לב שאת כן מסכימה איתי...
אמרת ״ברמה מסוימת״ על כל דבר
וגם- הכל ענין של מינונים כמה ואיך. זה בדיוק מה שאמרתי.
אני לא אמרתי שלא משתפים. אבל כשעושים את זה ברמה מסוימת, כמו שאני עושה בהחלט, וגם את, אז יש כאלו שיגידו שזו הסתרה.
אני משתפת הריון ברמה מסוימת משבוע 13 ולא מהפס
זו הרמה שלי
אולי לך תהיה רמה אחרת וזה מצוין כל אחד ומה שמתאים לו.
אני לא חושבת שבחירה מתי ואיך לשתף נקראת
הסתרה, זה הכל
כשמנסים למצוא תירוצים אחרים בעייני זה הסתרה.אל הר המוריה
ב
ילדים שבעיניך מספיק גדולים בשביל להתמודד עם אבלמיואשת******
ללא ספק אמורים להיות מספיק גדולים כדי להתמודד עם העובדה שאבא ואמא לא תמיד מספרים להם הכללל.
וסיפור חלק מהעובדות הוא לא תירוץ ולא הסתרה.
פשוט שיקול דעת של מבוגר עם מה אני כהורה חושבת שמתאים לילד שלי לדעת או לא
אני חושבת שסבלת מאד מהסתרה לא נכונה ואת לוקחת את זה לקיצוניות השניה. אני אישית לא חושבת שצריך ללכת לשום קיצון. לא בהסתרה וגם לא בסיפור דברים שילדים לא אמורים להתמודד איתם.
לא לחינם במקרים של לידה שקטה לא עלינו הולכים להתייעץ עם פסיכולוג ילדים איך לדבר איתם, כי זה לא מצב נורמלי בשום צורה. אם צריך צריך, לדעתי האחראיות שלנו כהורים זה להחליט מתי איך וכמה לקחת סיכונים שנגיע למצבים כאלו שהם ממש לא לכתחילה ולא בריאים לילדים. לא כל דבר שלא מספרים או בוחרים לספר רק חלק ממנו הוא הסתרה שמזיקה
אני כן מספרת בגיל 11אורי8
כן, אני מספרת לילדה בת 11 איך באים ילדים לעולם, זה ממש הזמן ועדיף לשמע מאמא, בקדושה ולא בכל מיני הקשרים שלילים שהתרבות ברחוב מייצרת.
וכן, אם היא תראה אותי יוצאת בליל שבת ( כשממש ממש אין לי אף פעם סיבה לצאת בליל שבת , חוץ ממקוה, והיא לא טיפשה), ותשאל , אומר לה את האמת.
ממש לא מסוגלת לשקר לילדים שלי.
וגם אם אומר שאני הולכת למקוה, היא ממש לא עושה את ההקשרים שלנו ולא באמת מבינה את המשמעות.
כמובן שיש גבולות וכשאני ובעלי מדברים בערב ופתאום היא יורדת מהחדר שלה ושואלת על מה דיברתם, אנחנו מבהירים לה שעד כאן! אנחנו לא אמורים לשתף אותה בכל דבר.
באופן כללי , את לא חייבת להיות כמוני, אם מביך אותך לומר דברים מסוימים אל תאמרי, לכל אמא יש את הגבולות שלה, אבל ממש לא כדאי לשקר לילד, או להסתיר סוד שנוכח בבית, הילד מרגיש שיש פה סוד, עסוק בלהבין מה קורה, עם דמיונות הרבה יותר גרועים מהמציאות , לפעמים.
וגם, שיתוף של ילדים בחיים שלנו, גם במה שפחות נעים, או מפחיד וכו'.. יוצר פתיחות ויכולת שלהם לשתף בקשיים.
איך את מצפה שילדה תשתף אותך בחששות שלה , אם את שומרת עליה מפני החששות שלך?( הפלה אפשרית היא סוג של חשש)
את מגזימה בהסקת המסקנות שלך בנוגע אלימיואשת******
באמת.
עם כל הכבוד ויש כבוד כל אחת מחליטה מה מתאים לה
ואני מכבדת את החלטתך לשתף את הילדות שלך בהכל
אבל לומר לי שהילדות שלי לא ישתפו אותי בחששות שלהן או בהתפתחות הגוף שלהם בגלל זה זה מוגזם ומעליב.
באותה מידה אני יכולה לומר לך - איך את חושבת שהן ישתפו אותך בסודות עם החברות שלהן אם הן שואלות על מה דיברת עם בעלך ואת אומרת להן - עד כאן?
לא יפה נכון?
אז אל תסיקי לגבי הקשר שלי עם הילדות שלי
אני לא חושבת שמה אני שעושה הוא הטוב המוחלט אלא הטוב המתאים למשפחה שלי ואני לא מצפה שתבוא מישהי ותגיד לי שמה שהיא עושה זה הנכון ואם אני לא אעשה כמוה יהיו לי בעיות תקשורת עם הבנות שלי. פשוט מוגזם.
לא. אני לא מספרת לבנות שלי שהלכתי למקווה בשום צורה גם אם זה מוזר להם שיצאתי בליל שבת.
ואמנם דיברתי איתן על הפלה שהיתה בעברי אבל בעיני זה שונה מאד מלחוות הפלה בהווה וזו דעתי וזכותי.
כמו שאת בוחרת איפה לשים את הגבולות שלך בשיתוף, כלומר שיש לך גבולות איפשהו ואת לא תספרי כל דבר. גם לי יש גבולות רק במקומות אחרים
סליחה , לא התכוונתי אלייך באופן אישיאורי8
מתנצלת , לא התכוונתי לומר כלום לגבי הקשר שלך עם בנותייך.
התכוונתי לאמירה כללית ששיתוף נענה בשיתוף והסתרה נענת בהסתרה.
וגם כתבתי שאני לא אומרת שרק הדרך שלי טובה( אמא צריכה לשתף רק את מה שמרגיש לה נח, לא כי אמרו שצריך)
אבל עדיין יודעת בברור שלשקר לילדים זה גרוע מאוד. גם אם הגבולות שלך שונים, אפשר לומר חצי אמת, אבל אם זה לא מתקבל והילד ממשיך לחקור, עדיף לומר אמת מלשקר לו.
ודרך אגב, אני ממש לא מצפה שהבנות יספרו לי את כל מה שדיברו עם החברות שלהן. וזו בדיוק הדוגמא שאני נותנת להן, כמו שאת לא רוצה שאחקור אותך על מה דיברת עם החברות שלך, גם לי ולאבא יש ענינים אישיים.
ודאי שיש גבולות , לכל אחד יש מרחב אישי, זה גם חלק מהחינוך. לא אמרתי שאת חייבת להיות כמוני ואחרת לא ישתפו אותך, כן אמרתי שהורה שמשקר , ישקרו לו, ולא ישתפו אותו, כי האמון נפגע.

מיואשת******
יש מצבים שאני פשוט אומרת, מצטערת חמודה זה לא משהו שאני יכולה לספר לך.
בהחלט משתדלת לא לשקר למרות שכן בהקשר של מקווה יצא לי לשקר ואני מקבלת את זה כדבר הכרחי, בעיני אני לא רואה שום דרך לעבור את זה כי אני בחיים לא אומר לאן הלכתי והאמת גם אין להם מושג מה זה
נראה לי שרק בענין מקוה חז"ל אמרו שמותר לשנות מהאמתאורי8
אצלי, הבנות פשוט לא יאמינו לי, גם אם אנסה לשקר. וזה בהחלט יצור חוסר אמון. והאמת , שיאמר לזכות אמא שלי, שאחד הדברים הכי חזקים שקיבלתי ממנה, זה קושי גדול לשקר. גם אם אנסה ישר יראו עלי. מעדיפה לומר את האמת, אפילו אם בדרך אחרת, לעטוף אותה יפה וכו'.. מאשר לשקר.
וואו כל כך מסכימהמחי
זוכרת את הפעמים שאמא שלי יצאה בליל שבת וזה היה כל כך שקוף, אבל אבל היא לא אמרה לנו שום דבר וזה גרם לי בעצמי להרגיש נורא לא נעים שאני יודעת לאן היא הולכת בלי שהיא תגיד לי.
כמובן שזו לגמרי זכותה לא לספר, אבל אני חושבת שבגיל כזה אני כן אספר לבנות שלי
ואם היא היתה אומרת לך היה לך יותר נעים?מיואשת******
אני הייתי מרגישה מפודחת ביותר בין כה ובין כה.
הכי לא הייתי רוצה שאמא שלי ממש תאמר לי כזה דבר לא הייתי יודעת איפה לקבור את עצמי
כןמחי
כמובן תלוי מאוד איך אומרים.
אם לאמא בעצמה נורא לא נעים והיא כולה מתפדחת אז גם הבת תתפדח שהיא תגיד לה.
אבל אם מתייחסים לזה כאל עניין נורמלי ורגיל והאמא אומרת בטבעיות אני צריכה ללכת למקווה עוד מעט, תשמרו בבקשה על הקטנים, אחזור בעוד שעה. אז לא רואה בזה בעיה.
אני חושבת שזה תלוי מאוד בדינמיקה של כל משפחה וזה באמת לא מתאים לכל אחת
כנראהמיואשת******

אני לא הייתי מודעת לזה שהולכים למקווה עד גיל מבוגר ממש. וגם הבנות שלי לא. כנראה זה תלוי חברה ומגזר ספציפי.

בהחלט מתכוננת לדבר עם הילדות שלי על הרבה דברים אבל בגיל הרבה יותר מתקדם

ואני דוגמת אותן מדי פעם בשאלות תמימות כדי לבדוק כמה הן יודעות ועל מה מתאים לדבר. 

באופן אישיורדון
צורמת לי האמירה לילדים:
״אמא הולכת למקווה״
אותי לימדו שמשום צניעות יש להסתיר את יום הטבילה
לא לספר מתי הטבילה
אז לבוא לילדים ולהגיד-אמא הולכת למקווה? גם אם הם יודעים שקיים כזה דבר
בתור בחורה היו פעמים שקלטתי שאמא שלי הולכת למקווה
היא לא אמרה לאן היא הולכת
ולא זוכרת אם שאלנו. ידענו שלפעמים היא צריכה לצאת לפגוש אנשים/סידורים שונים
זה לא הטריד אותנו
וגם היום-כמעט קבוע כשאני יוצאת למקווה- הילדים שואלים אותי לאן אני הולכת ואני אומרת להם-לסידורים.
בעיני זה לא שקר. אני באמת מסדרת עניינים.
ולא כל דבר שאני עושה הם צריכים לדעת. לא נראה שזה מטריד אותם. הם יודעים שיש לי לפעמים סידורים לעשות- לפעמים הם מצטרפים ולפעמים לא. לפעמים הם יודעים מזה זה ולפעמים לא.
לדעתי כל עוד זה בא בטבעיות ובלי לחץ של הסתרה וכו, לא רואה בזה בעיה.
אני לגמרי מסכימה איתךמחי
לא חושבת שצריך להגיד לילדים כשאמא הולכת למקווה. נתתי דוגמא ספציפית מליל שבת ומילדים בוגרים שכן מבינים, לדעתי במקרה כזה שזה לגמרי ברור מאליו שהילדים יודעים ומבינים, אז אין עניין להתעלם מזה. זה לא שאם לא תגידי הם לא ידעו, הם גם ככה יודעים. (אני מתכוונת באמת יותר לגיל של בחורות בגיל העשרה)
אבל אני מבינה מאוד את מי שתבחר לא להגיד כלום גם במקרה כזה. לי אישית זה היה מאוד לא נעים ולכן לדעתי עם הילדים שלי אתנהג אחרת
לא מסכימהאורי8
שתי בנותי הגדולות( 17, 13) יודעות שהיו לי שתי הפלות. כבר מזמן , סיפרתי להן, זה קרה לפני שהן נולדו( אחת לפני כל אחת מהן). וסיפרתי תוך כדי שדיברנו על כל מיני נושאים, לא באופן יזום. לא רואה ענין להסתיר דברים כאלה מבנות , עדיף שידעו שזה קיים וזה , לצערנו חלק מהחיים של אישה. מאשר שנסתיר מהן ויהיו בהלם אם ח"ו יקרה להן.
אין מה לעשות אי אפשר להחביא את קשיי החיים מהילדים, יש להן גם חברה שאמא שלה נפטרה, וחברה שאמא שלה עברה לידה שקטה, אין לי איך להחביא מהן את הצער בחיים.
הן שומעות על פיגועים וכו'... לא רואה ענין בלהסתיר קשיים שעברתי, ההפך זה נותן כלים להתמודדות. מנרמל מצבי חיים. ובכללי הן יודעות שאפשר להתמודד עם כל מיני דברים .
הסתרה יוצרת חרדות( מחקרית, לא אמירה שלי). ילד מרגיש שיש סוד שלא נאמר לו.
סודות יוצרים חרדות אצל ילדים. בשתי ההריונות האחרונים הילדים הגדולים כבר הבינו לבד שאני בהריון כשראו שאני לא מרגישה טוב, קצת מגוחך למרוח אותם עם סיפורים כשהם מבינים מה קורה.חוץ מזה ששיתוף כזה הוא כלי מצוין לפתח ערוץ שיחה פתוח של אמא ובת, שמדברות על עניני בנות, והבת גם תרגיש בנוח לשתף בשינויים בגוף והתהליך ההתבגרות שלה. לעומת זאת אם תמרחי אותה בסיפורים וכו'... גם לה יהיה קשה להיות פתוחה איתך בקשר לגוף שלה.
ואולי נעשה קצת סדר במושגי סוד והסתרהמיואשת******
לא לספר לילדים כל דבר ברגע הראשון זה לא סוד ולא מצב מפחיד. ואם אמרתי לילדות שלי שאני לא מרגישה טוב ובקרוב זה יעבור אז אמרתי אמת מוחלטת גם אם לא את כולה ולא היה בבית מצב של סוד מפחיד והסתרות

ומעבר לזה בהחלט יש סודות. יש דברים שהם לא קשורים אליהם ולא נדבר עליהם לידם כי אם מאחורי דלת סגורה. גם זה סוד שיוצר חרדות?
הדיבורים האלו כאילו הילדים שותפים בכל מצב ודבר שקורה בבית מאד מוזרים בעיני. כי בסוך אתן כן אומרית שיש דברים שאתן לא תספרנה זה פשוט דברים אחרים ממה שאני בוחרת או חושבת. עם זאת אם זו דעתכן שבאמת כל דבר תאמרנה בלי לשקר אני מכבדת את זכותכן לעשות את זה

לקרוא למצב שבו יש בבית דברים שקשורים לאבא ואמא והם לא מספרים אותם לילדים - מצבי סוד והסתרה שעלולים לגרום לפחדים, מתחים, חוסר שיתוף בין ילדים להורים ועוד כמה דברים שנאמרו פה זה הגזמה גדולה בעיני.

אני משתפת בחששות לפעמים ולפעמים לא. אם אני בוחרת לא לשתף ילדה בת 12 בחשש מהפלה או נגיד בחשש מילד פגוע והבדיקות שאני עוברת בגלל זה או כל דבר אחר זה לא אומר שהיא לא שמעה ממני מעולם על חששות ושיתוף בנושאים אחרים שבעיני מתאימים לגיל שלה

כל אחת תעשה כהבנתה אבל לומר לאימהות שהן חייבות לומר כל דבר שקורה להן בחיים לילדים שלהן כי אחרת כך וכך יקרה זו אמירה ממש לא מקובלת בעיני
ממש ממש לא חושבת שצריך לשתף בכל דבר שקורה בחייםאורי8
אבל יש כללי יסוד:
1. לא לשקר! אפשר לומר אמת חלקית שתשתלב עם האמת כיגיע זמנה להתגלות( אמא לא מרגישה טוב, יעבור עוד כמה שבועות) אבל אם הילד חוקר ולא מסתפק בה, לפעמים צריך גם לומר את כל האמת.
2. ודאי שיש להורים מרחב אישי וילד צריך לדעת את זה, אין עניין להכניס אותו לכל פרט בחיינו. (גם לו יש מרחב אישי )
3. סוד בעיתי , הוא סוד שנוכח בבית ולא מדברים עליו. ויוצר סביבו מתח, מצריך אותנו להמציא דברים ( יש סודות שלא נוגעים בכלל לחיי הילד ואין צורך לערב אותו). יש הרבה סודות כאלה, אפילו מתח זוגי שמורגש בבית ולא מדברים עליו, לפעמים כדאי לתווך אותו לילדים ולתת להם הסבר ברמה שלהם. סודות שהילדים חשים אותם ולא מדוברים יוצרים חרדות.
מסכימה עם 2 ו-3 מיואשת******
לא יכולה להסכים עם זה שתריך לומר את כל האמת. כלומר לפעמים, אבל לפעמים אפשר גם לעצור ולומר לילד חוקר חמודי מצטערים לא יכולים להסביר הכל כרגע אבל הכל בסדר ואבא ואמא מטפלים בזה. לדעתי ילד צריל לפעמים להסתפק בזה.
לשקר זה באמת מוצא לא טוב ועם זאת יצא לי גם...
למשל דוגמא הכי מפגרת
אמרתי משהו ממש לא יפה על חמותי ולא ראיתי שהילדה היתה באיזור , ליד הילדים בחיים לא אומרת דברים כאלו. כשהיא שאלה על מי דיברתי אמרתי - מישהי מעצבנת שאת לא מכירה...
נו. שקר. מה לעשות, מה היה עדיף ? ;)
אולי היא קלטה שדיברתי על חמותך?אורי8
ואז מה שענית לה יותר גרוע.
אולי לומר- ממש כעסתי על מישהי ולכן דיברתי ככה( לא שקר!). ולא פוגע בכבוד של חמותך( כולנו כועסים לפעמים) ואם במקרה היא קלטה שדיברת על חמותך, מה שאמרת הוא לא נורא.
ואם היא ממש תחקור, ותשאל האם דיברת על סבתא, תאמרי לה שכן, כי ממש כעסת, ולפעמים מרוב כעס, עושים טעויות.
אם היא קלטה שמדובר בחמותך ולא אמרה לך, מה שאמרת פוגע יותר בסבתא שלה.
כנראה שלא נסכים על זה מיואשת******
לגבי 1 -הודיה60

לפעמים צריך להציב לילד גבולות ולומר לו עד כאן אפשר לשתף אותך מכאן והלאה זה עניין פרטי של אמא ואם וכאשר יגיע הזמן שיתאים שתדע אני אומר לך.

ולפעמים באמת הילד חוקר מתוך פחדים וחרדות וצריך להבין ממה הוא פוחד ולתת לזה מענה, אם בכך שנספר הכל או בדרכים אחרות

 

צריך להפעיל שיקול דעת חכם

לגבי 3 מסכימה מאד

זה גם תלוי בבגרות של ילדהודיה60

כשהבת שלי שמה לב שאני לא מרגישה טוב וידעתי שהיא בוגרת מספיק גם כדי להכיל את הידיעה וגם כדי לא לשתף את הקטנים יותר שלא שמו לב ורק היו מתקשים להמתין כל כך הרבה חודשים.

אז סיפרתי לה שאני בהריון אבל גם הסברתי לה למה לא נספר לקטנים כדי שלא יהיה להם קשה לחכות וכו והיא הגיבה מאד בבגרות. אז באמת היה מטופש למרוח אותה בסיפורים

אבל הקטנה יותר, היה לה יותר טוב שאני אמרח אותה איכשהוא מאשר שאספר לה והיא לא היתה מספיק גדולה בשביל לקלוט את משמעות הזמן שצריך עוד לחכות עד הלידה והיה הרבה יותר טוב לה ככה, שמרחנו אותה וסיפרנו לה בשלב הרבה יותר מתקדם

 

ובקשר ליכולת של הבת לשתף את האמא - תלוי הרבה בצורה שבה אמא מדובבת את הבת ובצורה שאמא מגיבה כשהבת שלה משתפת אותה. תגובות שיפוטיות/ביקורתיות/וכדומה ירחיקו את הבת מלהמשיך לשתף.

אם האמא תגיב לשיתוף של הבת בתגובות מכילות, מכבדות, מבינות. עם הסברים פשוטים ואמיתיים, שיח פתוח בלי להסתבך ובלי להביע מבוכה אז יהיה לבת נעים ונח לשתף את אמא שלה כשהיא תצטרך

 

וזה לא דורש בדוקא שיתוף חוזר מצד האמא, ממש לא בכל דבר מתאים לשתף ונכון לשתף.

מסכימה איתך מאד!מיואשת******

לי יש אמא שבחיים לא שיקרה לי. באמת.

מצד שני התגובות שלה כמעט לכל דבר שאני משתפת מגיל צעיר הן ביקורתיות מאד. אני כמעט לא משתפת אותה בכלום היום וזה רק בגלל זה

בדיוק. ואם היא היתה משתפת אותך בענינים שלההודיה60

זה היה גורם לך לשתף אותה גם? אם אני מקבלת תגובות ביקורתיות זה לא גורם לי לשתף למרות שהצד השני מצידו משתף בהחלט.

היא משתפת אותי המון. ואני מקשיבה ומגיבה יפה אבלמיואשת******

אני לא משתפת בכלום. גם אחותי כמוני לא משתפת בכלום. אי אפשר וזה קשה נורא לפעמים אני מאד רוצה  לשתף אבל אם אני יכולה מראש לדעת מה התגובה (למה עשית כך וכך הכל באשמתך) אז בשביל מה?

מוכר מאד לצערי.הודיה60

לכן הקפיץ אותו האמירה הזאת - אם לא תשתפי את הבת שלך איך היא תלמד לשתף אותך

 

הבת שלי תלמד לשתף אותי אם אני אדובב אותה בעדינות כשארגיש צורך בכך ואגיב בצורה מכבדת ומכילה כך שהיא תרגיש טוב מזה שהיא שיתפה אותי. ואזהר גם מחטטנות יתר..

ואני לא אשתף אותה בהרבה דברים שלא קשורים אליה אלא אלי

אני יכולה לדבר עם הבנות שלי על נושאים אינטמיים שחשוב לי שישמעו עליהם ממני בצורה נכונה ועדיין ברוב הפעמים אני לא אצרף את החוויה האישית שלי מדברים כאלה, בעיני זה לא צנוע אלא אם כן מדובר באמירות כלליות וסתמיות.

אז אנחנו מסכימות לגמרי מיואשת******


לא אמרתי לשתף את הבת בחוויות אינטימיותאורי8
לקחתם את זה רחוק. התכוונתי לא להסתיר ולשקר לבת כשהיא שואלת שאלות שקשורות לנושאים אינטימיים. וודאי שגם בזה יש גבולות ויכול להיות מצב שאגיד לבת, עד כאן , זה ענין פרטי שלי ושל אבא. התכוונתי לא לשקר , וכן לשתף במידת האפשר בענינים שהילדה שואלת עליהם, ורואה אותם מול עיניה בבית.
הגבתי בעיקר לאמירה שלהודיה60

אם תשתפי את הבת שלך גם היא תשתף אותך ואם תסתירי גם היא תסתיר

 

אז קודם כל "לא תשתפי" לא שווה ל "תסתירי"  (הסכמתי איתך למעלה לגבי ההגדרה של סוד בבית ומה שזה עושה לאוירה ולילדים)

אפשר לא לשתף באמירה שמציבה גבולות ומכבדת את המרחב הפרטי של כל אחד. פעולה כזאת לא תגרום לילדים לא לשתף במידת הצורך

 

ודבר שני זה הדגשים שאמרתי לגבי הבת שמשתפת ואיך אמא מגיבה לזה.

 

 

 

כל בית והסטנדרטים שלו מיואשת******

אני חושבת שכל אמא יכולה לראות מה מתאים, וגם לא עם כל ילדה או ילד זה אותו דבר ולא גיל 11 של בת דומה לגיל 11 של בן וכו.

אני חושבת שמה שניסינו בעיקר לומר זה שהאמירה של - אם לא תשתפי היא לא תשתף בחזרה היא לא נכונה בעינינו. או לפחות לא נכונה באופן גורף, ששיתוף מירבי של האם הוא לא תנאי לשיתוף מירבי  של הבת ויש עוד דברים חשובים שנכנסים פה.

 

ברור לי שבית שנהוג בו להסתיר הכל ויש אוירה של סודות זה לא בריא, אבל האמת שברור לי באותה מידה שבית שבו משתפים הכל הוא גם לא בריא.

המקום הבריא נמצא באמצע, ואצל כל משפחה יש את האמצע שלה קורץ

מסכימה שהמקום הבריא נמצא באמצעאורי8
כמו בכל דבר
(הפותחת) רק עכשיו אני רואה לאן השרשור הזה התגלגל...הריון ולידה

קראתי בעניין את דעות השונות

בינתיים אני נוטה עוד לא לספר לה (אפילו לחמי וחמותי עוד לא סיפרנו) ואני מקווה שלא יהיו לה יותר מדי הזדמנויות לדאוג...

(ולא נראה לי שההסתרה ספציפית הזו תגרום לה לא לשתף אותי... ב"ה היא משתפת אותי כמעט בכל דבר אישי שעובר עליה. וזה טבעי, לדעתי, שבת תשתף את אמה בהכל - עד גיל מסוים - ושאמא שלה לא תשתף אותה בתמורה בכל חייה האישיים... תכל'ס, אני לא ארצה שהיא תשתף אותי בחיים האינטימיים שלה אחרי שתתחתן...

חחחחחח. לגמרי!מיואשת******
חמודה איך הצחקת אותי
אני חושבת שהבת שלך חושבת שאת בהריוןסודית
היא לא כזו קטנה ותמימה שלא תבין.
תספרי לה מתי שתרגישי בנוח.
אני לא חושבת שהיא זיהתה שאני בהריון...הריון ולידהאחרונה

יש מצב שבהריונות הבאים בע"ה היא כבר תזכור שככה אמא נראית בתחילת הריון, ואז היא כבר תזהה (ומן הסתם גם תשאל אותי ישירות... ואז לא אסתיר ממנה בל"נ).

אבל היא כן קטנה כרגע בשביל לזכור מההריונות הקודמים... ההריון הקודם התחיל כשהיא הייתה בת תשע... (ואז סיפרנו לה בשבוע 16, לפני כל שאר האחים שלה, אבל שהסבים והדודים שלה כבר ידעו... אז זה אחרת...)

שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
רק מעירה שטיפולים עד ילד שנישמעונה
ממומנים על ידי המדינה... או מסובסדים
זה עולהאפונה

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת


באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

לא דיאטת כסאח אבל תזונה כמה שיותר לא מעובדתמצפה88
ופחות פחמימות פשוטות וסוכרים. כמה שאפשר כמובן
היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.


כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.


ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.


מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.


וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים


 

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי


 

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)


 

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.


 

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...


 

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

 

חיבוק 🫂


 

 

אם דיקור אז ממליצה על יניב אברהם, מקבל בכפר חבדאוהבת את השבת
ובצפון
אין לי שחלות פוליציסטיותמקקהאחרונה

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש

אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד

אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי


לגבי טבעת-

כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.


ולגבי הדיאפרגמה

יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל

עונה..הריון ולידה

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥


לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

עם דיאפרגמהoo

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

אפשרoo

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו


אני רואה את זה כמניעה בטוחה

דיאפרגמהאנונימית בהו"ל

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

עונהשאלה גנים

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה


לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך


לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅


בהצלחה בהחלטות!!

אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷‍♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדש

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה


אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

מנענו עם דיאפרגמה בלי קוטל כמה שנים במצטבראוהבת את השבתאחרונה

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

ברור שלא כולן יסבלו מזהעם ישראל חי🇮🇱

אבל חשוב להכיר

ושיתפתי מה אני עברתי כדי שאם מישהי מרגישה משהו דומה, שתדע .

חג שמח

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
זה שבב שמפריש פרוגסטרון,וזה הורמונליעל הנסאחרונה
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
תלמדי מודעות לפוריותהריון ולידה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.


לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מסכימההמקורית
אני רק חיבוק, מזדהה מאוד מאוד ❤️❤️שאלה גנים
דיאפרגמה. הורמונים זה באמת נוראאוהבת את השבת

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

בדיוקטארקו

זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..


וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...

(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרום

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
נכוןשירה_11אחרונה
רק מחחשוב על זה נהיה לי חרדה

אולי יעניין אותך