כמו שוטה,
שוב קורא בשמה
שוב קורא בשמה

(אל תגיבו או תקראו אם נראה לכם שזה לא מיועד אליכם.)
- - -

הגשם הראשון חזר,
טיפות קטנות על החלון.
ומי חשב שזה יגיע,
שנאלץ לומר שלום?

* * *
ענו על כל השאלות.
אבל בתוך תוכי ידעתי,
שנגמרות לי הדקות.

- - -

בכל מקום,
מעבר לפינה ובראש חוצות.
בפנים אקראיות ברחוב,
ובדמות מוכרת
או שלא.


השתניתי?
בוודאי.
אי-אפשר היה אחרת.
בהרבה מובנים לא לטובה,
לצערי.
בכמה כן, ב"ה.
זה פשוט כנראה לא בשבילי,
בדרך הזו ובתנאים הקיימים.

אני נשבר שוב ושוב, בתדירויות משתנות.
כרגע, לא יודע מה יקרה.
משיא ההתלהבות ירדתי לשאול תחתיות,
אולי אפילו על סף מעצר או משהו דומה.

- - -
אשמור סודותייך,
חתומים עליי באש.
;
אכן, זה כואב.

- - -
שירים ישנים כל כך.
לעורר שדים מרבצם.
- - -

שבוע שעבר הייתה תקווה,
קרן אור מפתיעה.
זה נגמר לפני שהתחיל,
סתם פיתחתי ציפיות.

בהתחלה לא ראיתי את זה בא דווקא ממנו,
ואז לאט לאט הבנתי כמה הוא דואג לי.
זה התבטא בכמה דרכים.
הוא איש טוב.

- - -
וגם אם קצת קריר,
זה לא ביחד.
;
זה נפל עליי משום מקום,
אז טבעי שלא ידעתי איך להגיב.

כרגע כנראה נכון יותר שלא,
אבל בעע. כמה שרציתי את זה.

זה יהיה מורכב כל כך
ובטוח מתכון לטעויות.
המזל הוא שזה לא יקרה בקלות,
דברים כאלה לא צצים בכל רגע.

- - -

עכשיו את צועקת,
את לא מבינה.
;
צועקים על אהבה,
מנסים וזה נורא קשה
;

הייתה שבת נפלאה ומבאסת.
נגיעה בנצח יחד עם תמונת מצב,
לא משרה אופטימיות.

אני רוצה לחזור לישיבה כבר.
או שלא.
לא יודע.
אני רחוק
אני קרוב.

אני בעיקר צעיר מבולבל.
עד מתי אוג' 17.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?