המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום נסיונות פעילים

בהנהלת: ענבל
מכתב פתיחה
שרשור יפהרוקדת בגשם
אז זה השרשור שלי.

כאן אני הולכת לפרוק, להתלונן, לקשקש ולהביע.
מוזמנים להגיב , אבל בפרטי /שרשור אחר.
תודה לכם.


***כל הקטעים שישלחו כאן נכתבו על ידי ואין להעבירם בלא רשותי***
שרשור יפהרוקדת בגשם
מפני שהינני תמיד צריך להיות שרוי בדבקות של קדושה, ובניסיון להיות שפל באמת, בשמחה גדולה ובגבורת אמת, מתעלמת ממני לעיתים כוחו הרב של צד הנפש הטמא, וההני נסחף מולה, ומאבד את עצמיותי ואיני יודע אוכל שאת, ומרגיש אני כי עלי לסוג אחור ולחזק אמונתי באלוקי כל בשר, והנני חוזר לאיתני בהארה הגונה בשוב עלי רוחי ויכולתי להתענג תחת כנפי השכינה החסות ולדעת איך להתקשר באמונה רבה ובשמחת לבב ותמיכת חיים.
אינני יכול להכחיש את חפצי הפנימי הבוער לבוא ולהאיר בעולם את שם ה' קל עולם, ועלי לברר בפנימי ולעיין ברוחניתי, וחש אני מועקה. למה זה הדבר הזה? שהיני חש את חסרוני הרב ואת חוסר עמידתי מול איתני השם המהולל והמשובח והמתנשא מימות עולם, וידע אני כי כשם שאין העולם נכיר את ערכי כך אין הוא מכיר בעומק שפלותי וחוסר מעלתי בעולם זה ואי הבנתי.

#פריקה
שרשור יפהרוקדת בגשם
כי השאיפה העליונה אינה עוד לתהילה או לפרסום; כי אם היא לידעתו יתברך ולברכו בכל עת. ואלו הפועלים למען כך הם הם אשר הבורא מרוצה מהם ושמח בחלקם.
והכימהון לאור עליון הוא זה אשר מלווה את האדם בחייו, ורבים התועים וחושבים כי אין בידם כלי זה, אולם טעות היא בידם שכן הריקנות בכל נפש היא, ונשמת האדם היא-זו המשתוקקת מעלה מעלה. ואי לו לאדם לחוש עצמו כבעל האור העליון , שכן הריקנות היא תמידית, ואין לו לאדם כישרון ואין לו לאדם הכנה ראויה, ואלו החושבים כי כן הם הם שאינם יודעים ואינן נוהגים מנהגי העולם ומסתגפים וצמים ולא זו היא דרכו של עולם ולא זו היא דרכו של בורא העולם.
ועל האדם להיות מוכן לקבל לתוכו את האור האלוקי העליון, ולהאמין בהוויית הבורא וביכולתו להושיע, שכן הוא פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון.
ועל ידי כך יתגדל וימשיך וימשך עליו האור האלוקי ממעל.

#לא_עובד_לי
שרשור יפהרוקדת בגשם
מתסכל אותי כשאנשים אחרים מתבלטים על דברים חשובים באמת.


כי באמת, על מה אני מתלבטת?
האם להיכשל בכל המבחנים יעזור כדי שיעיפו אותי מהמקום הזה? כי אפילו זה לא יעזור.
חוץ מזה, אמא שלי בחנה אותי בשבת וראתה שאני יודעת את כל החומר. לקבל שישים במבחן לא יעזור לי בכלום.

ועכשיו המורה החליטה שיהיה לנו חידון על כל שמואל. שזה בעייתי, כי במבחן שהיה אתמול ניסיתי לקבל באיזור השבעים , ואני לא רוצה להשתתף. ואם פתאום השלושה ימים אני אשכח הכל זה לא יראה הגיוני.

מה אני עושה? אנה אני באה?
אין משהו שאני יכולה לעשות כדי לא להשתתף. ואני לא רוצה להשתתף. איי לא משתתפת בדברים. שמצפים ממני להוכיח ידע.
כן, גם בתנך.

החלק הבעייתי ביותר הוא שיש בנות שיודעות קצת. שררו אותי יותר פעמים משהייתי רוצה לומדת.



ודיברתי איתה אתמול.
והיא נחמדה. יהיר מדהימה. ממש.

וגם היא לא הבינה את הקטע של הקל וחומר ואיך רבי ישמעאל הגיע למסקנה שלו. אבל הקצנו המון בדיחות על קל וחומר, והסברתי לה את שאר הדף.
ועיט אמרה לי לא. להתחיל עם זבחים אלא עם תענית, או סוטה, או ברכות. אמרתי לה שהתחלתי ברכות ומישהו באמצע זה היה ממש לא מעניין אז 'פצתי כמה דפים קדימה. ושלמדתי כבר סוטה ותכנית ומגילה,אז...

והיא לא הבינה אז למה זבחים.
אז שאת מ אותה האם עדיף הוריות. או עבוזה זרה. או שבועות. או מכות. או סנהדרין. וואו. כשאני כותבת את זה ככה זה נראה כמו הרבה יןתר ממה שזה.


ולא יודעת. אני מרגישה ממש אבודה.
מה יש לי לעשות?
אני אבודה.
לא תומכים בי בבית, לא תומכים בי באולפנה, המקום היחיד שתומכים בי בו הוא אני, וגם זה מתערער בגלל שכל השאר לא.

ואלי אני טועה? אולי עדיף לי להמשיך בדרך הדתיץ_אבל_לא_משנה_אם_לובשים_אדום_קצר_ובקושי_שומרים_שבת_ויוצאים_חופשי_מהארץ_ולא_מכבדים_תלמידי_חכמים_ותפילה_זו_רשות_גם_לבנים?
כלומר, נראה לי שאני צודקת ויש לי הוכחות לזה, אני עבדתי וחקרתי וביררתי.
אז למה לא מקבלים את זה?
למה ללכת ראש בקיר. למה להתעלם מ'בלת דעות שונות. למה לצחוק עלי סתם כי אני הולכת עם גרביונים וחצאית 1-2-3-2 ושרוול ארוך ולא מוכנה ללבוש אדום זרחני וללכת חשוף ולא הולכת לסניף מעורב ולומדת לפעמים?


אין צדק בעולם.




ולמה אנשים אחרים יכולים להתלבט על דברים שבאמת חשובים?
אני גם רוצה להיןת מסוגלת לראות את העיקר בחיים.
ושההורים שלי לא יאמרו לי שאסור לי להתחתן עם בן תורה.

למה להם יש זכות להחליט? למה אני צריכה כל בוקר לקום וללכת למקום שחלק מהבנות שם בקושי יודעות מה זה שבת וחלק אחר לא שומר 'מאידיאל', ומדברות דיבורים שאינם ראויים בשפה שאינה נקיה?
זה מזהם את הנפש! מדוע עלי לסבול זאת?









שרשור יפהרוקדת בגשם
יודעת היא הנשמה שתאחד באור ה' על ידי פעולתה בימי חייה בקודש ובדרכיו ומצוותיו על כן אוהבת היא הללו עד אין חקר וצומחת היא, כאור מאוצר שלמעלה, מתוך ערפל הבוהו,' ה' אמר לשכון בערפל' ומתנוצצים רסיסים הנאחזים בחיים לעלות ליש ויחדיו התהוו לנשמת חיים. ומה נחמדה דרך זו אשר גן אלוקים זה ההולך ומתעלה ומפכה מעיינו החי,' והארץ האירה מכבודו ', וישנן נשמות כה רבות אשר עומדות במלוא צביונם, מלאות אור, בהוד ויפעת עולמים אשר נגאלו משחת כל ידי הארת חסדו של הקדוש ברוך הוא.
וידע אני, כי כל הנשמות משתוקקות מעלה מעלה אל האור העליון, ונסחפות בשיטוטן אחריו ונאבדות ולב אב רחום מחזירן אליו , כי לדבר ה' הן חרדות, ומורא שמיים הוא שיחן ושיגן הפנימי, בו כל מעיינהן.
וכל הגוף והחברה ועצמים הסביבתיים אינם אלא אבני דרך בדרך הנשמה חזרה אל מקורה.


שרשור יפהרוקדת בגשם
איני צריך להזניח את נפשי אני. נשמתי רחבה גדולה ואבירה, תפארתה משתעגת בי ורוחה פורץ ממני, אדירה היא, ומנסה לפרוץ מעבר לגבולותי. ומתוכי, מתוך מעייני, הנני צריך תמיד לקחת את אוצרותי הגנוזים, ואינני אומר לנשמתי 'שאו שערים ראשכם' ואינה כי חשה היא עצמה אבודה ומבולבלת, ככנסת ישראל בגלות, ואינה יודעת מקורה ומקום נביעתה, ודומני, כי אין עוד בידי וביד איש חי לרוממני ממקום השפל אליו הגעתי, ועוד, מקווה אני לשפלות פנימית אמיתית, שתוכל להורידני ולהוציאני מכוחי ועוצם ידי'.שכן, הומה הוא הלב לומר הכל, ואין בעד נשמתי לעוצרו מבעד לפתחי הלבבות ושרויי הברכה מתפרצים ונדחקים פנימה ועולה הוא על גדותיו, ואין בידי עוד שאת. על כן אבקש ממך קל עולם, שתעזרני, ותסמכני, ותתמוך בי למען אוכל לבקש שמך באהבה ובנה מהרה בציון עירך בניין שלם.
שרשור יפהרוקדת בגשם
איני צריך להזניח את נפשי אני. נשמתי רחבה גדולה ואבירה, תפארתה משתעגת בי ורוחה פורץ ממני, אדירה היא, ומנסה לפרוץ מעבר לגבולותי. ומתוכי, מתוך מעייני, הנני צריך תמיד לקחת את אוצרותי הגנוזים, ואינני אומר לנשמתי 'שאו שערים ראשכם' ואינה כי חשה היא עצמה אבודה ומבולבלת, ככנסת ישראל בגלות, ואינה יודעת מקורה ומקום נביעתה, ודומני, כי אין עוד בידי וביד איש חי לרוממני ממקום השפל אליו הגעתי, ועוד, מקווה אני לשפלות פנימית אמיתית, שתוכל להורידני ולהוציאני מכוחי ועוצם ידי'.שכן, הומה הוא הלב לומר הכל, ואין בעד נשמתי לעוצרו מבעד לפתחי הלבבות ושרויי הברכה מתפרצים ונדחקים פנימה ועולה הוא על גדותיו, ואין בידי עוד שאת. על כן אבקש ממך קל עולם, שתעזרני, ותסמכני, ותתמוך בי למען אוכל לבקש שמך באהבה ובנה מהרה בציון עירך בניין שלם.

*#בקשה*
שרשור יפה.רוקדת בגשם
כי רב החפץ, וגדולה ההשתוקקות, לחוש בטעמו המתוק של הקשר עם הקב"ה. והתשוקה העזה שבלבב האדם לצינור ישיר של שפע ואורה ודיבור פשוט עימו היא זו המניעה אותו לעשות מעשי גדולים ולפעול בדרכם, שכן אברהם בדרכיו של הקבה הלך ואנו בניו ובני בניו. והגדולים שבדורנו הם הם קטנים מקטני תלמידי תלמידי תלמידי החכמים ההיו בדורות עברו, והם הענקים ועצומי הרוח שבדורנו.
ולא מקרה הטר כי אם עצמות טבע נפש האדם, לחוש השתוקקות אדירה זו ושאיפתו הגדולה להעלות את אור קודש של כנסת ישראל ולרוממה למקום קודשה, להתקשרות ישירה עם מלכה , וכמה הומה הוא הלב לאהוב את הקל ומה רבה היא חמדתו לאהבת יצירתו, הלא כל הגיבורים כאין פניו ואשי ה' כלא היו, ואין זאת כי אם תחושת הכיסופים הנסתרים הנגלית בו באדם וביכולתו לנסות ולהגיע אליה , ואינו יכול כי אם לנסות ולהשתדל ולשאוף להגיע למדרגה זו, אך אף כי אינם יכולים להגיע אליה שאיפתם העליונה זו היא זו המרוממת אותם עד פסגת בני אנוש בדורנו אנו ,ותורתם מתוקה ונשגבה מדבש ואור השכינה העליונה על פניהם.
שרשור יפהרוקדת בגשםאחרונה
אתם יודעים למה נחמד לצאת לריצה?
כשרצים מזיעים. ואז אי אפשר לראות את הדמעות.

***

היא הסכימה להשאיל לי את האוזניות שלה. אוזניות קטנות כאלו , שכמעט אי אפשר לראות. ברור שהייתי שמחה יותר לשלי, שיש בהם דברים שימושיים יותר משירים, למשל פרקים, אבל זה מה שיש.
היא הבטיח לי שהיא סננה בכל והשאירה רק 'קצת ישי ריבו, קצת MBD (מרדכי בן דוד) ועוד כמה. אבל הכל שירים דתיים.'

חייכתי אליה בהכרת תודה, שלחתי אישור למדריכה ויצאתי.
השיר הראשון היה 'אור החיים'. היא באמת ידעה איך לקנות אותי. חיבתי הגלויה לשיר זה לא היתה סוד, אך גם לא עובדה שטרחתי להפיץ. מי שידע - ידע.

המשכתי לרוץ, גומאת מרחקים אדירים בזמן קצר. הריצה מרכזת אותי, מניחה לנפשי הסוערת לרגע בין לימוד ללימוד.
מנגינה מוכרת התחילה להזדמר. בלמתי בפתאומיות. מה? זה? לא יעלה על הדעת.
אני לא יכולה להמשיך לרוץ איתם ביד, ואין דרך להשתיק. אאלץ להמשיך כך. המשכתי לרוץ, חשתי את הדמעות מתגלגלות ואת הזכרונות השוטפים.
מתוך נפתולי הלב שרעד ניסיתי להרגע. לנשום עמוק.
נכון. הוא כבר לא כאן. אבל אני ילדה גדולה ואני יודעת להתמודד עם זה. זה רק שיר.
רק שיר.
והרוח , שפיעמה בי כל כך בחוזקה, מתוך תעצומות הנפש ביקשה,
לא ליפול גם כשלא מבינים. כשאני לא מבינה.
לא מבינה.
נושמת עמוק. להרגע. הוא כבר נהרג. אין מה לעשות. הוא לא יחזור.
מתיישבת על ספסל. לא יכולה. נעמדת וממשיכה לרוץ.
לרוץ, רחוק רחוק, להתרחק מהעבר.
לחזור אליו.
לחזור אליך.
דברים ניצבים בשמים, אך כאן, בארץ, המצא לנו נחמה.

ואני משיכה לרוץ, מתעלמת מהשיר החדש שעולה באוזניי - הבוקר יעלה, השמש תזרח, הציפורים...



אומרים , שהכח הכי חזק הוא כח הכבידה.
לדעתי, הכח הכי חזק הוא כח הזיכרון.
כח הזיכרון, בשילוב עם כח האהבה, מוביל אותך לעשיית דברים גדולים.
גדולים מדי לפעמים.
עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה

היום יש תהיות.

תהיותשִׁירָה

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

 

תהיות נוספותשִׁירָה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

 

מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה

 

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

 

 

תהיות נוספות נוספותשִׁירָה

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

 

 

שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

 

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

משהאחרונה

קוראים לזה מובחנות

..זית שמן ודבש

זה חרא

 

יש מתאםזית שמן ודבשאחרונה
הגנהיצחק מזרחי
איך אפשר לפרוץ הגנת בלוק פון (blockphone) ?

דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...

מעניין אם יש פה אנשים שעוד זוכרים אותידי"מ
קודם תתחיל - מעניין אם יש פה אנשיםל המשוגע היחידי

אח"כ אם זוכרים אותך

חחחדי"מ
כןזית שמן ודבשאחרונה
קישור לשטיסל עונה 3 מישהו?הרהמורניקית
חחח מת פה, תנסי בפורומים אחריםל המשוגע היחידיאחרונה

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים

..זית שמן ודבש

הייתי איתה ביחד

 

אולי יעניין אותך