הוא פשוט החליט שהוא עושה מה שבא לו. שכל ההבטחות שלו התעופפו.. בנוסף התערבנו על איזה משהו בנינו והוא הציע שאם הוא מפסיד הוא יתלבש חודש שלם איך שאני אחליט ואם אני אפסיד אני אתלבש שרוולים ארוכים. הוא הפסיד.. ולא הוא לא שינה כלום, להפך- החליט ללבוש את המדים החרדים. הוא באמת גורם לי לשנאה של החרדיםץ הוא מביא את חבר שלו תמיד ללמוד איתו בערב, חבר שלו מוריד ממני את העניים. וכשבעלי והוא ביחד בעלי פשוט מתעלם מקיומי. אני באמת מתוסכלת. אין לי עם מי לדבר. אני מפחדת להתגרש. אני באמת לא רוצה להתגרש. מצד שני נמאס לי מהחיים של הכפייה החרדית הזאת. אני מרגישה חסימה בהתחזקות שלי. כי אני עסוקה בלעשות לו דווקא. כי לו מותר הכל.
חיבת עצה בנישואיןאואו
הוא פשוט החליט שהוא עושה מה שבא לו. שכל ההבטחות שלו התעופפו.. בנוסף התערבנו על איזה משהו בנינו והוא הציע שאם הוא מפסיד הוא יתלבש חודש שלם איך שאני אחליט ואם אני אפסיד אני אתלבש שרוולים ארוכים. הוא הפסיד.. ולא הוא לא שינה כלום, להפך- החליט ללבוש את המדים החרדים. הוא באמת גורם לי לשנאה של החרדיםץ הוא מביא את חבר שלו תמיד ללמוד איתו בערב, חבר שלו מוריד ממני את העניים. וכשבעלי והוא ביחד בעלי פשוט מתעלם מקיומי. אני באמת מתוסכלת. אין לי עם מי לדבר. אני מפחדת להתגרש. אני באמת לא רוצה להתגרש. מצד שני נמאס לי מהחיים של הכפייה החרדית הזאת. אני מרגישה חסימה בהתחזקות שלי. כי אני עסוקה בלעשות לו דווקא. כי לו מותר הכל.
מבינה אותך מאוד !כלה נאה
היתי בת תשע .אני זוכרת איך אמא שלי לקחה את זה קשה.
אני לא ישכח את היום שאבא שלי ניכנס לבית עם כובע. אמא שלי כמעט התעלפה!
בסוף קיבלה אותו והלכה אחריו.
אם יש אהבה אפשר ושוה להתגבר על הכל !
אל תלחמי תשתדלי לבוא ליקראתו בלבוש הוא יעריך אותך מאוד!
אם הוא בעל טוב עם מידות טובות הלבוש זה שטויות.
אולי בבית יהיה מוכן לפעמים להתלבש כמו שאת אוהבת ?
הוא רוצה להראות שיך לחברה שהוא נימצא אז חשוב לו הכובע.
יש גברים גם קנאים ולא חרדים שמפריע להם אם האישה לא מתלבשת צנוע.
הרבה שחוזרים בתשובה או מתחזקים נהיים קיצונים או פנטים. או איך שתקראי לזה .
אם יש לו רב שהוא מקבל מימנו ואת יכולה גם להתיעץ איתו על מה שמפריע לך זה יכול למתן קצת.
תשמחי שהראש שלו בתורה ולא בשטויות.
ותקבעו כל ערב זמן לדבר ביחד שלא תרגישי לבד כשהוא לומד עם החבר זה פחות יפריע לך.
בהצלחה!!

ואיך בודקים אם הוא בעל טוב עם מידות טובות?עוד סתם אחד
שאלה של צורת הסתכלותהודיה60
בעיני זה טבעי שכשחבר דוס מגיע ללמוד אצלי בבית הוא לא יסתכל עלי, לא ידבר איתי וגם בעלי לא יעשה לי פוצי מוצי לידו
זה לא אומר על מידות
בלי קשר, לפי ההודעה של הפותחת - נראה לי שצריך ללמוד תקשורת זוגית נכונה יותר
ולגייס המון רצון טוב אחד כלפי השני. אבל את יכולה לשלוט רק על הרצון הטוב שלך, ובעז"ה רצון טוב שלך ואורך רוח יכולים להביא לך את זה בחזרה גם ממנו "כמים הפנים לפנים"
אבל אם את רק שומרת בלב ובסוף מתפוצצת זה לא בריא. רצון טוב זה לעשות באמת שינוי בגישה ובצורה שאת תופסת את המצב
לא ביקשתי פוצי מוציאואו
נשמע שבעלך זקוק להדרכה בהתחזקות שלוהודיה60
יש רב שמקובל עליו ואת יכולה לפנות לרב הזה בעצמך, או להציע לבעלך שתפנו אליו ביחד?
הרב הזהאואו
איזה פחדהלוי מא
שלחתי לך מסרהודיה60
הלואי שכל הגברים היו מתנהגים ככהכלה נאה
הוא לא מתעלם כי היא לא צענינת אותוכלה נאה
חוץ מזה החבר בא ללמוד עם בעלה ולא לדבר גם איתה. מבחינתו זה גם אסור אם הוא שומר על העינים.ולא בגלל שזו היא דוקא.
אם אחרי הלימוד זה נמשך הרבה לדיבורים ובעלה מתעלם מימנה זה לא בסדר.
בעלה מבין שהוא לא יכול לחיות בצורה אחרת אז היא חיבת להחליט. כי מבחינתו זה כמו לעבור עברות והוא לא מוכן.
הוא עושה את זה רק לא בצורה נכונה בשביל שהיא תקצה לבוא אחריו.
הוא צקיך הדרכה.
אני לא מדבר על החבר ולא מעניין אותי החברעוד סתם אחד
אני לא אומרת להתעלם לגמרי אבלכלה נאה
אבל זה שהוא היה צריך לעזור לה עם התינוק זה ברור.
אני בטוחה שזה לא ממידות רעות הוא פשוט צריך הכונה איך להתאזן.
מזה ההשקפה החרדית מרגיזה אותי ?
מי אמר שההשקפה שלך נכונה יותר ?
צריך לכבד את ההשקפה של כל אחד.
כמו שאתה רוצה שיכבדו את ההשקפה שלך!
א. לא נכוןעוד סתם אחד
ב. גם לכבד זה נחמד עד גבול מסוים, וכשאיש פוגע באשתו אז שילך לחפש מי שיכבד אותו.
לא התכונתי להשקפה שהיא נגד התורהכלה נאה
כל אחד איפה שמטצא את עצמו לעבוד את השם.
אבל מזה "ההשקפה החרדית" מרגיזה.
אם זו הבעיה היחידה שלך איתו תחליקיהלוי מא
אבל היי תבודדי את עניין הלבוש ותתמקדי בדברים אחרים. הוא עוזר בבית? הוא גומל חסדים? הוא אוהב אותך? איש מידות? תתמקדי בזה.
אגב יש ילדים? אם לא תמנעו בינתיים עד שהזוגיות המלאה תתחזק
היא כתבה שיש תינוק44444
נשמע לא פשוטפאז
נשמע שאתם צריכים ללמוד בתקשורת זוגית מכבדת גם בנושא הזה שהוא מאד טעון משני הצדדים
(ויתכן מאד שזה יושב גם על דברים עמוקים יותר בנפש של שניכם,
לדוגמא האם הוא אוהב אותך על תנאי או לא,
האם הוא מקבל אותך או מנסה לשנות אותך וגם מהצד שלו... לרוב נושאי החיכוך שלנו עם המציאות ובטח בזוגיות
מתלבשים בכל מיני בגדים כאלה כשבפנים הדברים דקים ועמוקים יותר).
זה באמת מצער שבעלך ככה מאיים להתגרש ושם פס על ההבנות ביניכם.
לגבי החבר- זה שבעלך מתעלם מקיומך זה באמת לא נעים.
אני מציעה להגיד לו- פוגע בי מאד כשאתה מתעלם מקיומי בזמן שחבר שלך כאן.
לגבי זה שהחבר שומר על העיניים ולא מסתכל עלייך- מציעה לא להפגע מזה.
תנסי לראות את זה כאקט של כבוד אלייך לעצמו ולאשתו.
(אם כי כמובן שמי ששומר עיניים צריך לעשות זאת בצורה שלא תפגע!!).
באופן כללי זה קורה שאנשים שהולכים לכיוון מסויים וחדש ובעיקר מתחזקים לפעמים
עלולים לאבד פרופורציות ולצאת מאיזון, ודווקא בעניין הזה חשוב להתייעץ עם רב שמבין בזה וידע לכוון אתכם.
תחפשו רב מומלץ בתחום הזה שיעזור לבעלך לזכור שצניעות זה חשוב אבל גם כבוד בסיסי לאישה וכו'..
יש לו מידות טובותאואו
יקרהפאז
אצם נסערים מאד, וזה טבעי במצב שאת מתארת.
תבקשי שיבוא איתך ליועץ זוגי או רב שמקובל על שניכם להתייעץ איתו.
תגידי לו שה' מוכן שימחקו את שמו בשביל שלום בית,
ושפגיעה בך היא בעיה לא פחות חמורה מאי הקפדה על צניעות ואולי יותר.
וגשו יחד למישהו שלישי שיעזור לכם למצוא את האיזונים והדרך הנכונה להתנהל יחד.
האם יש דמות רבנית שהוא יכול לקבל ממנה ןלהקשיב לה?בת 30
יכול להיות שהרב יאזן קצת את בעלך
חושבניד.
שקצת הגזמת..
לפי מה שאת כותבת - הבעיה שלך אינה התלבושת שלך (שאת זה הסכמת לשנות - כל הכבוד), אלא שאולי בכולל הוא לובש חליפה ומגבעת.. ושכאשר בא החבר, אז החבר לא מסתכל עלייך.. ובעלך לא מתעסק ביחס ביניכם בפניו....
נו..
אם הבעיה היתה שהוא מביא חבר שכל הזמן מסתכל עלייך - אפשר להבין את הבעיה. אם במקום ללמוד היה מדבר איתך ולא נעים לך בשביל החברותא, אפשר להבין. מה קרה? מביא חבר הביתה ללמוד (שזה מעולה לאוירה בבית, וגם בא במקום ללכת איתו לבימ"ד), והחבר לא מסתכל עלייך... ואולי עובר בסתר גם "עבירת לבוש חרדי"..
תשימי לב היטב: בעל שאת אוהבת אותו. בפנייך הולך בצורה סבירה גם לך (אז לא אוהבת לבוש "אלגנט".. הוא בן אדם. זה לא כמו ללכת לא בצניעות). תראי למה את קוראת "כפיה חרדית". למה את קוראת "לו מותר הכל".. (כאילו היה נוהג ח"ו בפריצות..).
תשמעי לי, אשה יקרה, שַני מבט. תגידי לעצמך, מה איכפת לי... אוהבים אחד את השני. מידות טובות. לא מקצין מולי בתלבושתו. הסכמתי כבר ללכת בצניעות. אז מהשטויות האלה אני אעשה ענין? בגלל זה אעניש את עצמי מלהתקרב לקב"ה בנעימות?
אל תעשי ענין מהמצב הנוכחי. תראי את הטוב - ותתקדמי בתוכך, בנחת. בסוף עוד תעקפי אותו, בצורה שתרגישי איתה טוב מבפנים.. לא רק דברים שמבחוץ.
הצלחה רבה.
מזא?אואו
את לא יכולה לשלוט בובת 30
אבל אין כזה דבר '-להוציא אותו מהכולל'' הוא לא בובה שלך. הוא ילד גדול שבחר דרך אחרת משלך.
ואם היו הסכמים לפני חמש שנים אולי צריך לרענן אותם. אתם לא בדיוק אותם אנשים שהייתם לפני חמש שנים.
ברור שכןאואו
זה נכון.בת 30
כי זה בא מרצון משותף, האישה עובדת והבעל גם מכניס מהצד עוד סכום.
בנאדם לא יעזוב את הכולל בגלל הכעס של אשתו. וגם אם כן, המצב ביניהם לא ישתפר בעקבות זה.
בן נשוי לא יכול להחליט חד-צדדיתl666
חח...ד.
מאד חמוד מה שכתבת בסוף....
מה שכתבת מקודם, היה על שני פרטים בלבד. כאילו כל הבעיה שם: איך הוא הולך בכולל, כשאת לא רואה אותו - ושחבר שלו לא מסתכל עלייך (ב"ה..).
כעת, את כבר כותבת קצת מעבר לכך.
גם שאת עדיין חוששת שתרגישי "פיספוס" מצורת הלבוש שהסכמת עליה משום שלום בית. וגם לגבי החינוך העתידי (אגב, באופן נורמלי בנות בחינוך חרדי לא הולכות עם של... לא בקיץ ולא בחורף).
אתם הולכים כעת במסלול שצריך לשנות קצת. יותר מידי בכיוון של התנגשות. אע"פ שיש ביניכם הרבה טוב. זה חבל.
ברור שהוא מאד בכיוון של "התחזקות רוחנית/דתית" - ודי ברור שגם את, אם לא תחושת הלחץ, לא היית מרגישהנוגדנים להתקדמות בצורה תואמת-קצב גם לך..
את לא יכולה "להוציא אותו מהכולל".. אבל שניכם צריכים הסברה. את להיות יותר שלימה עם מה שאת עושה - והוא, לאיך בונים בית תורני ביחד. ומה עקרוני באמת ומה לא..
חושבני שאתם צריכים להתייעץ, עם תלמיד חכם, שמקובל גם עליו, ומבין ענין.
איך תעשי את זה? את יכולה לומר לו שאת מוכנה לנסות "ללכת לקראתו", אבל את רוצה גם להיות שלימה עם מה שאת עושה - וגם לדעת מה באמת נצרך, ומה דברים שיתכן שעדיין לא הספיק ללמוד ולא בדיוק יודע מה נדרש עפ"י ההלכה.. ולכן, תציעי שתשבו ביחד עם תלמיד חכם חשוב - ותשמעו..
בהיות שזה דבר "תורני" - יתכן שיסכים.
תלמיד חכם שמבין ענין, ידע גם איך להדריך אותו בענין השותפות שבבנין בית, איך מתקדמים יחד, החשיבותשגם האשה תהיה שלימה עם מה שהיא עושה - ובכלל חשיבות בנין הבית ושלומו.
הוא צודק את חיבת להחליט!כלה נאה
אם את לא רוצה את הדרך שלו לא שיך להשאר ביחד.
לדעתי את מפסידה חיים יפים על שטויות.
יש לך פחד מחרדים ? למה ?
אל דאגה הבת שלך לא תלבש שאל.
הם לא כת כמו שאת חושבת.
מה היית עושה אם היה מדרדר לכיוון השני ח"ו ?
מה שכן הוא חיב הדרכה הוא לא עושה את זה נכון.
אם את מתלסשת בצניעות בשביל השלום בית זה לא יחזיק מעמד כי תמיד זה יהיה על תנאי.
לחיות חיים חופשיים איזה פיספוס זה ?
חבל יש לך הסתכלות לא נכונה.
המטרה של החיים זה לא "אכול ושתו כי מחר נמות"
אני חושבת שאם אמא שלי שהיתה בדיוק כמוך היתה בוחרת אחרת איזה חיים יפים היתה מפסידה.
אנחנו שמונה אחים כולם למדו במוסדות חרדים אבל ארבע מהם בחרו אחרת.
עשו צבא וגם לא חרדים היום.
מצחיק שאמא שלי ממש בצער מיזה.
ואבא שלי הקיצוני מקבל אותם בהבנה יותר.
אתם חיבים לשבת עם רב שמבין בנושא חזרה בתשובה.
עכשיו כשאת מתארת את זההלוי מא
אישית הייתי בועט בו אבל שוב זו דעתי.
הדוסים פה נרקומנים של התחזקויות כאלה וימליצו לך להשאר האישה הכנועה עד שתאבדי צלם אנוש עם השיח הערבי שלקחת לעצמך
השם ישמוראופטימיתת
ולדכא אישה ולהמליץ לה להשאר במשטר דיכויהלוי מא
באופן בסיסי זה לא נכוןאופטימיתת
תקשיבי, אם הבת שלי הייתה מספרת לי את זההלוי מא
כל פעם שאני קורא פה שירשור אני מעמיד את המציאות כאילו זה אחד הילדים שלי.
בשביל זה אדאג לבחון הייטב את המשודכים ואת טיב הקשר שלהם
ואם זה היה הבן שלך?אופטימיתת
יש אנשים שמשתנים, טועים ומתקנים. וזה בסדר. מי שמפרק את החבילה מהר מידיי יכול להפסיד לא פחות ממי שפירק מאוחר מידי
פחחחחחהלוי מא
תהנהה לךכלה נאה
אישה צריכה להיות מאושרת אם בעלה רוצה להסתכל רק עליהכלה נאה
זה פשוט השקפה אחרת.
אני מכירה טוב טוב את כל ההשקפות
יש לנו במשפחה חילונים דתים וחרדים.
צריך לדעת לכבד גם אם לא ניראה לך ההנהגות שלו.
הבת שלך תהיה מסכנה אם זו הסתכלות שלךכלה נאה
אז אתה מאוד תדאג שלא תסבול ותחזיר אותה לבית ?
להפך תדאג לה ותשכין שלום בניהם!
שום משטר דיכוי! זה נשמע שני אנשיםעובד
צריך לשבת, לנקות את השולחן מכל םחד ודיעה קדומה ולספר באומץ על החששות.
ויש מקרים שצריך צד ג' מרוב שהמרחב טעון-
ושוב בוסר...הלוי מא
תראה...ד.
חכמים אומרים, אין מדַמין בטריפות מזה לזה..
אני חושב שאתה עושה היקש חריף מידי, ממציאויות שהכרת ש"אין ברירה".
ולא כל דבר זה "הבת שלך", כי גם הווי החיים אינו אותו דבר.
כאשר מדובר באנשים "מתחזקים", אז יש בעיות אופייניות. בעיות כאלה, פותרים ע"י שיחה עם הצדדים. בוודאי אנשים שבאופן בסיסי יש אהבה ביניהם.
בעיה כמו שהיא הציגה, זה דבר שפעמים רבות אפשר לפתור בנקל.
נכון שלעיתים אנשים מושכים במשך זמן לשני כיוונים כ"כ שונים, עד שעלולים לקרוע את החבל..
אבל כאן, זה לא נראה עומד במצב הזה. לפחות כעת.
אם לא היה מייצר אצלה "נוגדנים" ע"י התנהלויות מסויימות, יתכן שהיו באותו המקום בערך מבחינת תפיסתם העקרונית.
אם היתה יכולה ללמוד יותר בנחת, בלי להרגיש "אנטי", יתכן שמעצמה היתה מרגישה קרובה יותר לדברים מסויימים.
וניואנסים של הבדלים, יש תמיד.
על כן, צריך לדעתי להיזהר מלהמליץ דברים חריפים, בשפה חריפה.
מי לוקח אחריות על תוצאות אפשריות לש אמירות כאלה לאשה שכרגע באמת עלולה להקשיב לכל מיני "עצות"?
[ואל תשיבני שגם לכיוון השני זה נכון. מהתייעצות זהירה של שני בני הזוג, נזק לא ייגרם]
מה זה עושה לך כשהוא אומר "בואי נתגרש"?הודיה60
יש בך חלק שרוצה את זה גם?
או שזה מאיים עליך?
ברוראואו
זה הכי חשוב בעיניי, שאת אוהבת אותו.שרה'לה92
אתם חייבים מישהו דוס כמוהו אבל עם ראש מספיק פתוח להכיל את המצב. בהצלחה ממש...
סליחה אבל עוד לא ראיתי ילדה שהולכת עם של באוגוסט אל תגזימיאמא לגוזלים
ברוך השם שזה מה שהוא עושה , יושב ולומד תורה במקום להיות עם מכנס קצר וגופייה יושב עם אנשים מסתכל על בנות , יושב עם חברים בים כשהחברים שלו מסתכלים על נשים אחרות ואולי גם עלייך בבגד ים, ברוך השם שהוא במקום ששומר על עצמו בשבילך!! שהוא רק איתך!!
עכשיו לפי דעתי שניכם הגעתם למצבים קיצוניים הוא נהיה מאוד קיצוני לצד של הדת כי את אנטי
ואת נהיית קיצונית לצד השני כי הוא אנטי כלפייך.
עד שלא תמצאו את העמק השווה זה לא יעזור..
את צריכה להבין שבעלך חרדי, לא חצי דתי , לא כיפה סרוגה לא דתי לייט חרדי. זה הדרך שהוא בחר בה..
מובן לי לגמרי שאתם כרגע שני עולמות שונים , הוא לא יכול להכריח אותך להתחרד , להתלבש צנוע ובכלל להיות דתייה , ממש לא. התקרבות להשם נעשית באהבה וברצון , ככה בחיים זה לא יקרה ולכן הוא צריך הדרכה ואולי שניכם איך לחיות בבית אחד,
כשאחד חרדי והשנייה רוצה להיות חופשייה...
זה שני עולמות שונים יקרה..
שלא תביני אני הכי מבינה אותך , לדעתי הוא לא בסדר שהוא עם הראש בקיר כי הוא גורם לך להתרחק.. כי כביכול מכריח אותך לשים בגדים צנועים וכדומה.. ככה לא מקרבים לאהבת התורה ..
בשביל הזוגיות שלכם ובשביל האהבה שעדיין קיימת בבקשה גשו להדרכה אתם חייבים איזון
בהצלחה רבה!!
חייבת להגיב על ה"של באוגוסט"אתבשג
ואני לא בעד שאלים באופן כללי
אבל הניסוח המזלזל רק מראה כמה את לא מבינה
שעניין לבישת השאלים היא עניין מהותי, דרך חיים, השקפת עולם לצניעות,
והעונה ומזג האוויר בכלל לא משנים, וטוב שכך,
כי אם היינו מקיימים מצוות לפי הנוחות שלנו ולא לפי ההלכה, מצבנו היה חמור.
וזו חלק מירידת הדורות היום, אפשר ממש לראות את זה.
אז בבקשה לא לזרוק אמירות סתומות חסרות תכלית,
זה לא קשור לדיון, אלא לדעתך האישית.
אשרי המקפידים על צניעות גם ב50 מעלות חום.
**ושוב, ספציפית לשאלים אני לא מתחברת, אבל אם לדעתך זו ההלכה,נא לא לזלזל.
**לדעתםאתבשג
חושבני שלא קראתעוד סתם אחד
חושבני שלא דייקת במה שכתבתי...ד.
זה מה שהתכוונתי, שהוא לא מפגין את יחסו לאשתו בפניו.
דהיינו, כשהחבר בא ללמוד חברותא, לומד איתו. אחרי שהולך, חוזר לדבר עם אשתו.
זו מציאות מאד רגילה, שבחורי ישיבה שלומדים סדר ערב בבית, אינם עוסקים בשיחות עם האשה תוך-כדי. בד"כ, נשים שרוצות את ההווי הזה, נהנות לשמוע "מהצד" את הקול של הלימוד בבית.
אלא שלפי מה שכתבה בהודעה בהמשך, נראה שהבעיה לא מתחילה מפרט כזה או אחר, אלא מטעות איך מתקרבים בשותפות. תופעה לא מאד נדירה אצל "מתחזקים", ומצריכה הדרכה של שני הצדדים כנראה..
התחזקות חד צדדיתאופטימיתת
מציעה להפריד בין הקושי המעשי לרגשי וככה לדעת איך להתמודד.
הוא רוצה ללבוש לבוש חרדי ואת לא חושבת שזה מתאים, מבחינה מעשית אלו בסה"כ בגדים ואם היה עורך דין הי לבוש די דומה, או טייס או רופא או אפילו שופט היה לובש שאל
. אז היית חושבת להגיד לו תהיה רופא בלי מדים? מאמינה שלא. כנ"ל כאן אם יש לו עניין להתלבש ככה או אחרת מבחינה מעשית אין לזה משמעות גדולה. מבחינה רגשית, הוא טס במסלול התחזקות ואת משתרכת אחריו מצד אחד ממקום מאוד אוהב ומצד שני מהפחד לאבד את הבית. ככה לא מתחזקים, יש סיכוי לא קטן שיגיע היום שההתחזקות החלולה הזו לא תחזיק.את חייבת לעצמך, לאיש שלך ולבית שלך למצוא את הקשר שלך לקב"ה. גם את הבת שלו בדיוק כמו שהוא הבן שלו ואין שום סיבה שתבואי אחריו רק בגלל שזה מה שהוא אומר זה פשוט טעות.
כנ"ל לגבי כיסוי ראש, ברור שכל זמן שאת שמה כיסוי ראש רק כדי לרצות אותו זה יתן לך תחושה שאת עושה בשבילו כל כך הרבה ומה הוא עושה בשבילך. זאת לא דרך נכונה לנהל מערכת יחסים.
בגדול אני חושבת שאתם חייבים לעשות סיכום כזה:
דבר ראשון אין אופציה של גירושין, הוא נשמע האיש שבחרת ויש לך הרבה דברים טובים לטעון בעדו אבל מהצד השני הוא נראה כאילו הוא משתנה לך ואת צריכה זמן וסבלנות מצידו להכיל את כל השינוי הזה אי אפשר לקבל איומים כל שני וחמישי על פירוק הבית. כל אחד צריך שיהיה לו ביטחון במקום שהוא נמצא ומשם מתחזקים ולא על ידי הפחדות ואולטימטום.
דבר שני, כל צעד שהוא רוצה לעשות בהתחזקות תסכמו שזה נעשה בהודעה מראש וקחי כמה ימים לחקור את העיניין, להבין באמת את העומק של הבקשה שלו והמשמעות שלה, אח"כ כשתהיה לך דעה מבוססת תוכלו לשבת ולשקול יתרונות מול חסרונות. כשהדעה שלך תישמע ותקבלי מענה לחששות שלך יהיה לך יותר קל להסכים מרצונך לקחת משהו או שהוא יבין יותר את הקושי ותמצאו פיתרון אחר.
תדעי שהכוונה שלו טובה והוא מנסה לקדם אתכם לבית יהודי אמיתי, אני עוד לא יודעת אם אנחנו שם אבל בתחושה שלי היום אין מה להשוות בין בית ומשפחה עם ברכה וקדושה לבלי, אין תענוג גשמי שהעולם הזה יכול להציע שיהיה שווה ויתור על זה.
הרבה הצלחה
תודהאואו
אולי תפנו להדברות, יש להם מחלקה לשלום ביתl666
בנוסף לבוש הוא שלב אחרון. מה עם שבת, כשרות, שיעורי אמונה? שבעלך יאפשר לך לצאת וללכת לשיעורים, אי-אפשר לשנות לבוש בלי תהליך פנימי.
וכן תדברו על אברכות/ עבודה. הורים חילונים לא אמורים לפרנס אברך חרדי. תכינו תקציב, תחשבו טוב, הרבה מתגרשים על נושא כלכלי.
איך אפשר להגיע אליהם?אואו
תבדקי באתר שםפאז
אני לא חושבת שאת או הוא אמורים להגיד לשניורדורד
ואני חושבת שבטיפול זוגי אפשרי גםורדורד
האם שנאת הדת שלך היתה עובדה מוגמרת לפני הנישואין?_שדרותית_
או שמא, התכונה נרכשה במהלך השנים שהייתם יחד? לצורך הענין אני מניחה שהייתם, איפשהו בספקטרום הדתי אז.
האם העובדה שהוא "התחזק" היא זו שגרמה לך לשנוא את הדת ואת חומרותיה במקום האפאטיות שהיתה מנת חלקך לפני כן?
התיאוריה שלי היא פשוטה: לכל זוג בשנותיו הראשונות יש חילוקי דעות משמעותיים בנוגע להתנהלויות והשתייכויות חברתיות.
אבל כאן מגיעה החלוקה: זוגות שאוהבים באמת, לעולם לא מגיעים לשנאה יוקדת כלפי מה רצונותיו והשקפותיו של חציים השני.
ולכן בסופו של דבר הכל מסתדר לבד ובאופן טבעי וזורם.
אם הדברים מגיעים לכדי שנאה וסלידה, סימן שישנה בעיה עמוקה יותר בזוגיות, כגון משחקי אגו וכבוד והרצון לנווט את החיים
שלנו כאילו לא היינו רווקים ולא במערכת זוגית ומשפחתית. לכן מומלץ מאוד ללכת לטיפול זוגי אצל מטפל בעל קבלות וירא שמים.
ולבינתיים, כדאי לשניכם להרפות ולהפסיק לגמרי את העיסוק ב"מי יקבע". לתת לרוח ולא לכח להוליך אתכם. לשנות מקום. לצאת לחופשה ארוכה. להזכר איך אהבתם אחד את השני לפני חמש שנים, בלי מחשבות על העתיד. בלי מחשבות על ההווה. בלי חרדה של "מה יהיה אם...".
לקחתי ממך הרבה, תודה.אואו
סתם מתוך ענייןורדורד
*עםורדורד
לא מכירה כאלהאואו
הבנתי.ורדורד
תכתבי איזור בארץפאז
תגובה טובה ממש, מצטרפתאופטימיתת
לדעתי כדי ללכת לייעוץ זוגי שמתמחה בחוזרים בתשובה44444
מכירה זוג כזהנושאת עיניים
האשה נשארה דתיה לייט, ללא כיסוי ראש וכו, והבעל הפך לחרדי (מגבעת, חליפה וכו'). ועדיין הם חיים אחד עם השני, אוהבים אחד את השני ומכבדים אחד את השני.
רק מוכיח שזה אפשרי!
וכמובן שצריך הדרכה דחוף!
בהצלחה!
לדעתי תתגרשי..הולך בדרכך
ובשביל הילדה, אולי עדיף לה לגדול רק עם אמא, מאשר עם אמא ואבא שרבים ומתווכחים כל היום..זה דעתי

מאוד לא רציני! הם לר עשו שום טיפול זוגי!עובד
חכמים היזהרו בדבריכם!
מאיפה לך לדעת..הולך בדרכך
לא טוב להם אחד עם השני..
מה יעזור הטיפול?? פשוט יתאהבו מחדש… ?
יש כאן בעיה מהשורש..
קשקוש, מי שלא יודע לעבוד על הקשרהודיה60
ומי שלא מבין שבשביל הצלחה בנישואין צריך הרבה עבודת המידות וגם הדרכה נכונה לחיי נישואין ולעבוד על המידות שלו יקח את עצמו לכל קשר חדש וישחזר את הבעיות מחדש
הדרכה לאישה מה זה גבר והדרכה לגבר מה זה אישה - גם מי שלא קיבל את ההדרכה הזאת לפני הנישואין יכול וצריך לדאוג לעצמו להדרכה תוך כדי הנישואין. יש ספרי הדרכה טובים יש שיעורים מעולים ברשת
תגובה יפה!שרה'לה92
ממש לא אחראי לכתוב ככהעובד
האמת היא שגירושין לא פותרים כלום..
ושגם לא באמת אפשרי להתגרש ממישהו ברגע שיש ילדים.. זה אומר לפחות עד גיל 18 שותפות בגידול הילד.. חתונה נכדים.. ילד לא נעלם ..
לתקשר צריך בכ"מ, עדיף שלפחות יצאו מזה נישואים טובים!
אפילו כדי להתגרש צריך תיקשורת.....
כל כך אמיתי ונכוןהודיה60אחרונה
מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
איך הגעת למצב שחייבים לך 141 אלף ש"חנפשי תערוג
לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?
אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?
הסיבה הרבה יותר עצובהפשוט אני..
לא הבנתי למה זה...נקדימון
מדינת ישראל משתתפת איתי בהפסדים שלי מביטקויןפשוט אני..אחרונה
ליתר דיוק:
בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.
איך עושים את זה? יודע להסביר?קפיץ
אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד
כותבים בגוגל ''החזר מס'' או ''טופס 1301''פשוט אני..
אשמח גם לעזור - בדיוק השבוע מגישים את 1301 ל 2025זמירות
חיבוקחדווית
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
משהו לא מסתדרפשוט אני..
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
בדיוק מה שאני חשבתימשהאחרונה
שאלה טובהמחפש אהבה
מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
יאפזיויק
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
שאלה יותר לגבריםבוריס
אשמח להמלצות על תחתונים.
אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד
תודה
מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
גזרה?חתול זמני
אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)
לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים
א. גזרה רחבההסטורי
כעיקרוןשפויאחרונה
אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,
זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.
עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק
לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.
אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:
1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.
2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.
3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.
4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.
5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.
מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.
אלימות לכל סוגיהסודית
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה
בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.
אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.
בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.
אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.
היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.
כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).
טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.
תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע .
מבין לגמרי ומכירנהג ותיק
אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.
לצאת סתם לסיבוב ולדבר
לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.
אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.
ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.
הלוואי ותצליחי
תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה
מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.
אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.
כשיש ילדיםנהג ותיק
זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.
אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).
מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.
הלוואי
אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?
גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה
זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק
הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום
והנה הנס הזהנהג ותיק
כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.
ברוך ה
כל הכבוד לשניכם
ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?
גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?
אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות?
אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות
כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.
נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.
ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.
וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.
אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.
כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.
אז בתור צעד ראשון -
שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!
והוא הסכים - מעולה!
ואפילו תמך ברעיון - מעולה!
ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,
אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.
לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.
צעד אחר צעד.
התקרבות אחר התקרבות.
לאט לאט ובהדרגתיות.
אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה
)
וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".
או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".
כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.
אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.
ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...
לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.
וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.
אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.
ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?
אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?
ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני
וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו
והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,
ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.
כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,
אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת 
אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!
מגיע לכם את זה כ"כ!
בהצלחה רבה 
תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות
אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן 
ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.
ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס.
והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.
קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.
זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.
אבל לקבוע.
לשריין.
להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.
ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.
לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.
למשל:
אחרי שקבענו מרחב זוגי
* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".
* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.
* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.
כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.
* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.
לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי 
וכל דבר דומה שאוהבים.
* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.
אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.
* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.
למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.
* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך
)
* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.
* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"
* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.
חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.
לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח.
לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,
לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,
מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),
מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,
מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה
ומתחילים.
באמת צעד צעד.
ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.
אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.
לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.
תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח
על הקורס של יוני אנטמן.
זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).
הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.
היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.
בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).
לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.
אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.
שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית
קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.
אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.
בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.
כלומר -
לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.
לדוגמה:
-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.
(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).
- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.
(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)
- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם.
(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)
ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.
ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.
לא לפחד מהפחדלאחדשה
אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?
את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?
למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה
מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.
את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.
זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה
אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה
זה קצת בידיים שלנו.
זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג
זו ה'נשמה' של הקשר.
הוא לא מבין למה צריך
אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.
וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.
את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.
אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'
גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.
הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.
אבל אילו חיים אלו?
אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?
ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.
וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍
כל מילה זהבנגמרו לי השמות
כשאת כותבת את זה על תגובה שלילאחדשה
❤️❤️ תודה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
עזרה כלכלית לאחיםזמנילעזר
יש לי אחות שרוצה לקנות דירה, ולנו ב"ה יש יכולת לסייע לה.
בררתי איתה איזו דירה היא מעוניינת לקנות, וראיתי שמדובר בנכס מאוד בעייתי, שמידיעה גמורה (עסקאות בסביבה, שומה והכרת הנכס) שווה כמה מאות אלפים פחות מהמחיר הדרוש.
אוסיף לכך שהיא תצטרך משכנתא גדולה עבור הדירה הזו, שתלווה אותה בהחזרים די חונקים ל-30 שנה.
העלתי בפניה את כל הבעיות הקיימות בדירה, אך היא באופן לא רציונלי מתעקשת לקנות דווקא אותה.
גם כשביקשתי ממנה שתסביר לי איך הדירה בכלל משרתת את המטרה לשמה היא קונה אותה, היא לא ידעה לענות לי.
תהיתי לעצמי, האם אני בתור אח שדואג ורוצה בטובת אחותי, ראוי שאציב תנאי - העזרה הכספית תינתן רק עבור עסקה סבירה שאינה בזבוז כספים עצום.
הצדדים:
מצד אחד, כאח, מקומי לעזור ולתמוך, ואין מקומי לחנך.
מצד שני, אם אני מסייע לה ב-X כסף, והיא תלך על הנכס הזה ותפסיד בגללו 5X כסף, יוצא שלא סייעתי לה, אלא ההיפך, עודדתי אותה לעשות את הפעולה שגרמה לה להפסד גדול.
מה דעתכם נכון לעשות בסיטואציה?
לא הייתי נותן.חתול זמני
בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.
אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.
מה עם בעלה של האחות? איתו אפשר לדבר אל ההיגיון?מתואמת
באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...
כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...
הכסף לא יוחזר אליך במידה והיא תפסיד?נעמי28
הייתי מפרידה בין שני הדברים.
העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.
ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.
בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.
אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.
בטח לא להחזיק אותה בתנאים.
(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)
מסכים עם כל מילהפשוט אני..
ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה.
ואז היא לא תוכל להשלים את העסקהנפשי תערוג
ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה
אני לא הייתי נותן במקרה כזה
למה שיפגע? אם אי אפשר לבצע עסקה?אריק מהדרום
ברוב העסקאות הנדל"ן שאני מכירנפשי תערוג
אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק
אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.
מוצא נכס
חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו
לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק
אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא
ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.
אפשרות נוספת.
לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.
הבעיות עם זה
1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.
2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי
אבל אם הערכת שמאי נמוכה משמעותיתאריק מהדרום
אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.
ואתה לא חותם עיסקה.
ולא משלם כלום.
בדרך כלל שמאי מביאיםנפשי תערוג
באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.
כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא
וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)
ואין שום קשר לאישור עקוני.
אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי
אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת
לא יודע מה בדרך כלל אבל זו לא ההמלצהאריק מהדרום
שאתה לקחת משכנתאנפשי תערוג
לא וזו היתה טעותאריק מהדרום
יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.
ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.
ואם השמאי היה אומר שהמחיר הוא מיליון עגולנפשי תערוג
והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי
לא היית מבצע את העסקה?
לא יודעאריק מהדרום
קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.
אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.
אתה יודע שהערכת שמאי זה לא מידע מדויק?נפשי תערוג
לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.
הלכתי אליו למשרד.
אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.
ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)
אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה
שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות
לימים הכרתי שמאי אחר.
הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת
למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.
יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.
כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות
אני לא מבין לאן אתה לוקח את הדיון הזה בכללאריק מהדרום
עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.
כלל לחיים.
מטרתי להגיד שכנראה תהיה עסקהנפשי תערוג
כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.
אבל מסכים איתך
אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת
מהכותרת חשבתי שזה או"חחתול זמני
אני לקחתי שמאי על דירה שבסוףעדיין טרייה
בטח שישפשוט אני..
ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.
אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה
בהנחה שיש חוזהאריק מהדרום
לכן כתבתי שזאת תהיה בעיה עצומהפשוט אני..
לא לתת שקלאריק מהדרום
בערך כפי שענו כאןהעני ממעש
כאח מקומך לעזורשוקו.
ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.
ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים
כסף שמלוויםoo
בסיכון גבוה שלא יוחזר
כי מי שיש לו להחזיר
אין לו בעיה להלוות מבנק
אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם
לא רק בגלל ההפסד הכספי
אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו
אני לא הבנתי אם זו הלוואה או מתנהמרגול
בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)
תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.
זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.
אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר.
אני אישית לקחתי גם הלוואה מהמשפחהנפשי תערוג
כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.
וזה ממש משמעותי.
שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.
בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר
כמובן שלא מלווים לכל אחד.
רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר
תודה וכמה הבהרותזמנילעזר
תודה לכל העונים
כמה הבהרות:
1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.
2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)
3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה
איזה כיף לך שאתה במצב הזהנעמי28
לעזור ככה לאחים.
חלום!
שוק הנדל"ן נמצא במשבר גדול.משה
זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.
ברור שכדאי להציב תנאישושיאדית
זה השקעה שאתה מבצע מכספך,
זכותך להחליט הם לתת או לא.
וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.
הוא לא משקיע, הוא נותן מתנה לאחותורוני 1234
ועדיין, יש זכות להחליט על המתנהמרגולאחרונה
נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?
הגיוני שכן
אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?
או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?
קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.
במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…
והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…
קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף.
אני חושבת שהשאלה היא האם העסקה תקריסכמו🐌תמס
את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.
דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.
אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.
אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.
גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?
אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.
אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.
אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.
יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה, מפני שיש גם טעם אישי
הפער הוא מאות אלפיםזמנילעזר
השאלה כמה אתה עוזר לההפי
אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..
באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..
שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .
תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמותאחרונה
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן
).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד 
