היי קוראים לי אוריה ואני בת 14
אני ילדה מאוד מקובלת בחברה!
אני רוקדת מגיל 3 ומשתתפת בתחריות עולמיות.
נתחיל בזה שאבא אין לי כל כך הוא חולה במחלה.
והיחידה שנשאר לי לפרוק עליה דברים של גיל ההתבגרות זאת אמא שלי.
אני ילדה שנייה, והקשר שלי ושל אמא אף פעם לא היה מעולה. כי לא שיתפתי אותה בדברים האישים שלי.
לא שיתפתי אותה כי לא הרגשתי צורך ורצון לעשות זאת.
אני מקבלת המון מחמאות מהציבור בנושא הריקוד וגם על היופי שלי!
אבל אמא שלי אף פעם לא החמיאה לי!
אני מרגישה כאילו אני אפסית כאילו היא מורידה מהערך שלי,וזה שובר אותי!
כשאני מראה לה תרגיל או משהו יפה היא פשוט מפנה תראש ומתעלמת כאילו אני אוויר.
בגלל שאבא שלי חולה יצא לנו המון שיחות על הנושא הזה!
ואף פעם לא שיתפתי אותה במחשבות על זה,ושיתפתי את המורה שלי. אני מרגישה שכאילו אם אני יגיד היא תתעלם ותמשיך האלה.
היא לא שמה לב לתחושות שלי ולרגשות שלי!
ואז כשהיא צריכה משהו היא נגשת אלי ואם אני מסרבת אני כפוית טובה.
הרבה פעמים רציתי לברוח מהבית,ולא לדבר איתה.
אבל זה לא אפשרי אני לא יכולה לישון ברחוב!
חברות שלי הם ילדות מאד לא משתפות בדברים כאלה ולכן אני גם לא פורקת את זה על חברה!
כשאני רוצה לעזור ואני עוזרת בבית תמיד יהיו לה תלנות!
אף פעם לא אמרתי לה משהו בנושא הזה.
ואני ממש צריכה שתעזרו לי.
אני מבקשת שלא יהיו כאן תגובות רעות!
גם ככה קשה לי!
אל תעשו את זה יותר נורא!
אני ילדה מאוד מקובלת בחברה!
אני רוקדת מגיל 3 ומשתתפת בתחריות עולמיות.
נתחיל בזה שאבא אין לי כל כך הוא חולה במחלה.
והיחידה שנשאר לי לפרוק עליה דברים של גיל ההתבגרות זאת אמא שלי.
אני ילדה שנייה, והקשר שלי ושל אמא אף פעם לא היה מעולה. כי לא שיתפתי אותה בדברים האישים שלי.
לא שיתפתי אותה כי לא הרגשתי צורך ורצון לעשות זאת.
אני מקבלת המון מחמאות מהציבור בנושא הריקוד וגם על היופי שלי!
אבל אמא שלי אף פעם לא החמיאה לי!
אני מרגישה כאילו אני אפסית כאילו היא מורידה מהערך שלי,וזה שובר אותי!
כשאני מראה לה תרגיל או משהו יפה היא פשוט מפנה תראש ומתעלמת כאילו אני אוויר.
בגלל שאבא שלי חולה יצא לנו המון שיחות על הנושא הזה!
ואף פעם לא שיתפתי אותה במחשבות על זה,ושיתפתי את המורה שלי. אני מרגישה שכאילו אם אני יגיד היא תתעלם ותמשיך האלה.
היא לא שמה לב לתחושות שלי ולרגשות שלי!
ואז כשהיא צריכה משהו היא נגשת אלי ואם אני מסרבת אני כפוית טובה.
הרבה פעמים רציתי לברוח מהבית,ולא לדבר איתה.
אבל זה לא אפשרי אני לא יכולה לישון ברחוב!
חברות שלי הם ילדות מאד לא משתפות בדברים כאלה ולכן אני גם לא פורקת את זה על חברה!
כשאני רוצה לעזור ואני עוזרת בבית תמיד יהיו לה תלנות!
אף פעם לא אמרתי לה משהו בנושא הזה.
ואני ממש צריכה שתעזרו לי.
אני מבקשת שלא יהיו כאן תגובות רעות!
גם ככה קשה לי!
אל תעשו את זה יותר נורא!