לא לא לא ניתן
איזה יום, תסתכלו איך השמיים נהיו אפורים.
הבית שלהם בלי רהיטים, כל כך ריק מזל שעוד השאירו תמונות על הקיר
שרנו הרבה, אבל התקוה שברה אותי
אני מאמינה בזה כל כך מאמינה. אני שרה תפילה שהיא המנון של המדינה שמסמל בשבילי המון ואז השליחים של המדינה אומרים לי ללכת.
אוקיי, זה לא הם, אנחנו אוהבים אותם וזה הכל פוליטיקה והם רק מבצעים פקודה. אבל זה כל כך מבלבל

ואני כל היום רציתי חצי לבכות חצי לשמוח שהייתי שם, אני אפילו לא מצליחה לכתוב היום מסודר אז אולי עדיף שאני אלך לישון וזהו


נקדש את שמך שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום
אל תסטה כדי שתוכל לחזור
היא שלנו שלנו שלנו לעד
על הדבש ועל העוקץ
ריבון העולמים ידעתי



(ואז הגעתי הביתה בערב וראיתי את תפילת הנערות)

עקב זה שקיבלתי סוף וסך את פורום חלומתיי. פרוזה וכתיבה שטותית לעתיד👏🏻👏🏻👏🏻👏🏻
מוזמנים גם
פורום סניף קטמון
נעמתם לי מאוד. סלאמת