ומנוסית בכמה נסיונות...

אבל צריך לזכור טוב טוב שחייב תפילות כל הזמן. לפעמים מרוב לימוד שוכחים להתפלל ואז מתחילה הירידה...

לבינתיים אולי זה יעזור (לצערי אין לי את השיעור הקודם) :

בס"ד
‏
כ"ו חשון תשע"ג

בפעם הקודמת דברנו על הנושא של עקביות ועל היכולת לעמוד בהחלטות. אדם רוצה לעמוד בהחלטות והוא רואה שזה לא עובד. אדם צריך שיהיה לו נוהל קרב כשהוא עומד לקראת התמודדות. הוא צריך לדעת בדיוק מראש מה עליו לעשות באותה סיטואציה. לפני שיוצאים לדרך צריך שתהיה הכנה. ואז מקסימום זה היה מיותר. על כך דברנו בפעם שעברה.
אני רוצה להתמקד בעניין של נהלי קבלת ההחלטות. שאם החלטתי דבר מסויים אני באמת אוכל לעמוד בו. דברנו על זה שאם אדם קיבל החלטה, יש לו לפעמים החלטה משנית, נסתרת, משהו שמושך אותו לדבר אחר וגורם לו לא לעמוד בהחלטה. ברגע שאדם לא החיל בהחלטה את אותו רצון נסתר שסותר את החלטתו, הוא עלול לא לעמוד בהחלטה שוב ושוב. הכל מכיון שהוא לא סגר דבר שקיים בו גם כן, ותובע את שלו.
ולכן, צריך מראש כשמקבלים החלטה חייבים לקחת בחשבון שיקולים אחרים שיכולים להיות. אני רוצה לא להתבטל בסדר, ובסוף הרבה פעמים מתבטל בדברים כאלה או אחרים. אני מראש נותן מענה לכל סיטואציה שעלולה להתרחש, ולהגדיר בצורה יותר מוגדרת את הסיסמה, את המשוואה של ההחלטה שלי. להחיל את הדברים באופן יותר מציאותי. [במאמר מוסגר, אחת הסיבות שהצדיקים הם באמת עובדי ה' ועולים באמת מעלה מעלה, זה בגלל זה. זה מכריח את הבן אדם לפתח יחס מאוד מחיל של המציאות. בן אדם לא יכול להסתכל באופן חיצוני ורדוד על המציאות. הוא מחיל יותר ויותר את המורכבויות של החיים, ומקבל יותר ויותר התנסות במורכבות של החיים. ככה אדם מפתח כשרון להתייחס למציאות בצורה מאוזנת, ולקחת בחשבון יותר ויותר גורמים].
לדוג' – לעניין התעסקות בסדר, אני יכול להחליט שאני רק לומד בסדר, ורק בזמן מאוד מסויים שבו יש סוג של הפסקה, תחנת ביניים, שבה אני נותן מענה לדברים חשובים שאני כן צריך לתת להם זמן.
לפעמים יש מצב שבו הנוסחאות, או המורכבות, היא לא מעשית. יש משהו שהוא תרתי דסתרי בהגדרה. כשהדבר השני, הסותר, הוא לא נכון מצד ההלכה, או הקדושה. לדוג'  - גלישה, לגלוש במחוזות הסט"א. אז כידוע דברנו על זה שצריך לעשות ברית מילה למכשירים. ויש גם הגדרות שדברנו עליהם מה מותר ומה אסור, לצורך פרנסה וכו'. אחר כל זה, אדם לדוג' מתחיל לגלוש ופתאום הוא רואה שהוא 'גולש'... הוא לא עומד בהחלטות. בגלל העוצמה של הדברים, המשיכה הגדולה שלהם, הוא נגרר לדברים אחרים שהם פסולים. על העניין הזה, קודם כל צריך הכרה ברורה שצריך לגדור את עצמנו. אני צריך לדעת שאם אני רוצה לעמוד בכללים, אני צריך לעשות לעצמי סייג. לגדור את עצמי, לא לעשות דברים שאם אני יעשה אותם אני עלול להגיע למקומות שלא רציתי להיות בהם. זה דברים שכבר דברנו עליהם והם פשוטים וברורים.
הבעיה היא, שלפעמים בשביל לגדור את עצמי אני צריך לשלם מחיר. מחיר אמיתי. הקושי הוא שאני בעצם מפסיד משהו שהוא אמיתי מבחינתי. פה הבעיה הגדולה. הרבה פעמים אני צריך לוותר על משהו שהוא כן נראה לי אמיתי. דוג' – מישהו מוצא את עצמו שהוא נופל בענייני אינטרנט וכד', והוא גודר את עצמו שהוא לא יכול בכלל לגלוש. יוצא שהוא לא יכול גם לראות חדשות. ולכאורה, יש משהו חשוב בלדעת חדשות. (צריך לדעת את סבלותיהם וצרותיהם של עם ישראל). יוצא שיש פה משהו אמיתי. אבל אם האדם יודע שהוא לא יכול לעמוד בזה, ואם הוא רק מתקרב למכשיר הזה הוא נופל, אז הוא משלם את המחיר הזה. יוצא שהאדם לפעמים מוותר על דברים אמיתיים וחשובים. אדם יושב בסדר ורוצה כוס קפה. אבל אז הוא יודע שזה מבטל אותו, כי אם הוא ילך הוא לא יודע מתי הוא יחזור, ולכן הוא חייב לוותר על הדברים. אבל מצד שני, הקפה חשוב לו. זה מעיר אותו וכו'. "נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק מעופף". מעופף לא יכול להיות צדיק. צריך להיות ריאלי. אז נגיד במקרה כזה, אין מנוס. אני צריך למנוע את עצמי, כי אני יודע שאם אני ישתה קפה אני יתבטל יתר על המידה, ולכן אני צריך לוותר על זה. על אף שהדבר חשוב לי. פה, במקום הזה, צריך מסירות נפש. פה אין לי ברירה. בגלל שאני יודע שזאת האמת, אני מוותר גם על דברים אמיתיים. וזו נקודה מאוד קשה. ובגלל שזה כל כך קשה, אדם הרבה פעמים לא מצליח לעמוד בזה, ובסוף מוצא את עצמו במדרון כבר בתוך הנפילה. ראשונים מסרו נפשם על קדושת השם. איפה יש לנו לקדש את ה'? איפה יש מסירות נפש? איפה יש מדורה לקפוץ אליה? זאת מסירות נפש. לקחת משהו שהוא אמיתי מבחינתי, ואעפי"כ בגלל שאני לא מוצא נוסחאות כי שום דבר פה לא עובד, אז אין ברירה. אני נאלץ לוותר על משהו חשוב. לחתוך בבשר החי. ברור כשמש בצהרים שאסור לאדם לשמוע חדשות, וליפול בעבירות חמורות. עדיף שלא תתפלל על עם ישראל, אבל אל תפול בעבירות.
[אני מציף את כל הבעיות, כדי שלא נהיה 'תמימים' אם זה לא עם ה' אלוקינו. ואז בעז"ה נמצא איך להתחזק ולהיות עקביים על ההחלטות שלנו. אסור לנו להתייאש מהדבר הזה. אדם צריך להאמין שהוא יכול לעמוד בהחלטות שלו. זה ממש תחילת העבודה. אם אדם חושב שהוא לא יכול לעמוד בהחלטות שלו, אין לו בכלל מה להתחיל לעבוד].
פה, יש בעיה יותר חמורה. שאדם לא רוצה לפעול מתוך החלטות. יש משהו בליבו של אדם שמורד בהחלטות. מאנשים רגילים, זה פשוט שאדם לא רוצה שיחליטו לו. זה מאבד את חירותו, את העצמאות שלו. החופש שלנו, זה דבר מאוד חשוב לכל אחד מאיתנו. החירות של הקב"ה היא בלתי מוגבלת, והוא טבע בנו את אותו דבר. זה רצון חשוב מאין כמוהו, להיות בן חורין. כבר מגיל מאוד קטן, ילד מגיע למצב שהוא לא רוצה ולא רוצה. כמו שמתפתחים שיניים, והיכולת ללכת, ככה מתפתח האיבר החשוב בנפש שאדם לא רוצה ולא רוצה. כי לאדם יש בחירה, והוא רוצה את החירות הזאת. אמרתי פעם, כשהוא מגיע לגיל הזה, אל תגיד לו: תשתה שוקו, או: תשתה חלב, כי הוא לא רוצה. תשאל אותו: מה אתה רוצה, שוקו או חלב? תתן לו את הבחירה. ובעצם, כשאנחנו גדלים אנחנו אותו דבר. יש לנו את המקום של ה'לא רוצה'. ודאי מול אנשים. אבל גם כשזה מול עצמנו, יש את הדבר הזה. אדם לא רוצה להיות מתוכנת. הוא רוצה להיות "עם חופשי בארצנו". זה המציאות שלו. האדם לא רוצה להיות משועבד לדברים, ואפילו שהוא עצמו החליט אותם. וכמו שלילד אתה לא אומר תשתה חלב, אלא אתה שואל אותו מה הוא רוצה. ככה גם בבן אדם גדול, לעצמנו. 
[לדעתי, אדם שיש לו יכולת לעמוד בהחלטות, ואדם שאין לו את זה, זה פשוט שמים וארץ. מגיעים למקומות אחרים לגמרי].
האמת היא שכאשר אני עושה מה שהחלטתי - זה הבן חורין הכי גדול. בסופו של דבר, אם אדם לא עומד בהחלטות הוא מוצא את עצמו שהוא אף פעם לא חי כמו שהוא באמת היה רוצה לחיות. אדם צריך שיהיה לו מין 'אמונת חכמים' בחמ"ל ההחלטות שלו. אם החלטתי, אני עושה את זה עד הסוף. כמו שבצבא, אם אתה בשטח אתה עושה את ההחלטות של החמ"ל, גם אם בשטח זה לא בדיוק מה שנראה לך, כי כרגע אתה לא במצב שאתה באמת יודע ויכול לקבל החלטות נכונות.
כשאדם מקבל החלטה, אני מציע שצריך להיות לו תמיד מילתא בטעמא. למה קבעתי את זה לעצמי? כי אם אני לא עושה את זה ככה, אז אני נופל. זכור את אשר עשה לך עמלק. כדי שלא יהיה חוק ההתיישנות להחלטה שלי. לפעמים יצר הרע יש לו סבלנות, הוא מחכה ומחכה שניכנס למלכודת ואז הוא מפיל אותנו. בדיוק כמו בקרב, שידוע שלפעמים האויב מחכה בסבלנות לזמן שהחיילים יפסיקו לעמוד בכל הכללים והנהלים. כשהם רואים שלאט לאט החיילים כבר השתפשפו, אז הם מפילים אותנו ח"ו. וכאן זה ממש אותו דבר. כמו צבא, אנחנו חיילים לכל דבר ועניין. אם לא נהיה בתודעת קרב, היצר הרע יחגוג. פשוט יחגוג. כי אין מי שיעמוד מולו.
בן אדם צריך שנהלי קבלת ההחלטות זה יהיה נושא על. זה הדבר הכי חשוב בעבודה. זה ראשית העבודה, כמו שאמרנו. שתהיה לי מודעות למה אני לא עומד בהחלטות שלי. ואז אני אדע איך להתמודד עם האוייב. כשאדם נכנס ונהיה חזק על זה, אז יש לו 80 אחוז מההצלחה בעבודת ה' כבר ביד. אחד הדברים שיכולים לאפשר לנו שזה לא יהיה תיאורטי, זה לדמיין ממש את כל המצבים. כמו בצבא. במצב הזה מה אני עושה. במצב הזה מה אני עושה. לראות בעיני רוחי את הדבר שאני רוצה לעבוד עליו, ולחזק את עצמי, עד שאני סגור על זה לגמרי בדימיון. אח"כ נשאר להילחם את המלחמה, אבל מתחילים עם זה שבתודעת הלחימה אני כבר סגור לגמרי.
[ידוע שבהיסטוריה, אומות שהתפתחו ונהיו מדינה ואח"כ מעצמה וכו', השידרוג הזה נעשה ע"י ש'יש מלך בישראל'. כשיש הנהגה, אז אפשר להתחיל להצמיח משהו. זה דבר ידוע. היו כל מיני נסיכויות קטנות, שבטים שאף אחד לא שמע עליהם. ברגע שנהיה ריכוז של הנהגה, מלכות, אז רק אפשר להצמיח כיוון של עבודה].
זה הדבר הכי חשוב. שתהיה לי מלכות. שאני אדע מה התפקיד שלי. רק כך נוכל בעז"ה לעלות מעלה מעלה.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום