מריבות קיצוניות בין שני אחיםאנונימית555

זקוקה לתובנותיכם ועצותיכם 

אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. אנסה לפרוש את התמונה עם כמה שיותר פרטים 

 

יש לי הרבה ילדים ברוך ה', שניים מתוכם נמצאים בלופ שאני לא יודעת איך לנתק אותו - בן 13 ובן 9, זה כמו השאלה מה קדם למה - הביצה או התרנגולת. אני לא יודעת מה קדם למה - אם הקטן מתגרה בגדול ולכן הגדול מרביץ לו או שהגדול מרביץ לקטן סתם כי הוא עצבני עליו בלי סיבה מיוחדת ולכן הקטן ממשיך להתגרות בו כי אין לו עליונות גופנית עליו אז הוא מנסה להחזיר לו בעקיצות "כוחו בפיו"

 

המציאות היא שמספיק שהגדול מדמיין שהקטן עשה לו משהו או אמר עליו משהו וכבר הוא מרביץ, וכשהוא מרביץ זה מפחיד כי הוא גדול וחזק מאד מכפי גילו ומרביץ עם כל הכוח, לי זה נראה ממש מסוכן. והקטן מחפש את ההגנה שלי. פיזית הגדול יותר חזק ממני ולפעמים זה ממש מפחיד, אני יכולה לנסות לעצור אותו ולא להצליח.

 

נוצרה דינמיקה שהקטן מתגרה בו ורץ אלי ואני לא יכולה להרשות מכות כאלה מסוכנות אז אני נאלצת להגן על הקטן למרות שגם לדעתי הוא מתגרה בו יותר מדי, אבל מה אני יכולה לעשות?

 

אני יכולה להגיד לקטן שאני לא מתערבת ואם הוא מתגרה בו הוא נושא בתוצאות אבל אני פוחדת שהוא יבדוק את הגבולות ובאמת יחטוף יותר מדי ואני גם פוחדת שיהרס לו הדימוי העצמי אם הוא יהפוך לקרבן של אח גדול ואלים

 

הגדול מתלונן כל הזמן שאני מצדיקה רק את הקטן אפילו שהקטן מציק לו ולמרות שיש צדק מסוים בדבריו מפריע לי שהוא מתעלם מהעובדה שהוא הרבה יותר חזק ממנו ואלים,

באיזשהוא מקום הוא מטיל את חיתתו גם על שאר האחים שנאלצים להשלים עם העובדה שיש להם אח אלים ופרזיט שצריך להזהר לא לעצבן אותו, כולם עוזרים בבית ורק הוא לא כי לא מתחשק לו ושמישהו יצליח להפעיל אותו.......

 

המעניין הוא והאמת היא שמתחת למסכה הזאת באמת מסתתר ילד רגיש עם לב רגיש ורואים את הרכות שלו ביחס לתינוק, התינוק שמראה לו אהבה בלי תנאים - איתו הוא רך ועדין ומתחשב. 

 

אשמח לשמוע מהורים מנוסים או ממה שאתם זוכרים את עצמכם כילדים

 

 

בהחלט קיצוניהסטורי
קודם כל, נשמע שאולי יש צדק עם הגדול - אבל זו סכנת נפשות מיידית. לכן, חייבים להציב גבול ברור - אין אצלנו מכות!

אח"כ לקחת את שנייהם לטיפול
וואו! לא פשוט בכללבהתהוות

 

לבי לבי לך. את ניצבת מול אתגר הורי גדול.

אני יודעת על בשרי שהמקומות הכי קשים בהורות הם גם המקומות הכי מצמיחים....

מנסה לחשוב איתך ביחד איך תוכלי לצמוח מהמקום הזה, עם ילדייך האהובים.

הסברת היטב מה הבעיה בלא להתערב, והסברת היטב מה הבעיה בהגנה על הקטן בלבד. נשמע לי שמה שנשאר הוא להגן על שניהם... אמנם ברור מאליו למה המכות הן קו אדום בעינייך יותר מכל דבר אחר, אבל אפשר בהחלטה מודעת להכניס עוד סעיפים לגבולות הקו האדום. לכלול בו גם התגרות והצקות. מה דעתך?

את יכולה, למשל, ברגע שאת מגלה שהתעורר קונפליקט ביניהם – כל קונפליקט שהוא, בכל סדר גודל, מכיוון כל אחד מהם – לעצור אותם ולהודיע שאת לא מוכנה להמשך התפתחות טבעי של המשבר. הם יכולים לבחור אם לפנות כרגע לחדרים נפרדים או לברר את המחלוקת ביניהם בתיווכך (אם תרצי אפרט איך תיווך כזה יכול להיראות).

אפשר לחכות לשעת אמת, או דווקא ליזום שיחה מקדימה בעיתות רוגע – לספר להם שהגעת למסקנה שההתנהלות הנוכחית בעייתית מדי, ועל כן החלטת שמעתה והלאה הכללים משתנים.

נראה לך שזה יכול לעבוד אצלכם?

 

וחוץ מזה... כשאת מרגישה שאת מפחדת מהבן הגדול שלך – בין אם זה פחד פיזי כפשוטו (עלייך או על ילדייך האחרים) ובין אם זה פחד של מה הוא יגיד ואיך הוא יפרש אותך – תפילה מלב נשבר לא חוזרת ריקם... זוזי הצידה לרגע אחד של 'אוי, טאטע...' תפילה מעומקא דליבא, נשימה עמוקה, שוב ושוב להיזכר בדברים הנפלאים שכתבת בפסקה האחרונה, ולהרגיש איך הפחד מפנה מקום לאהבה ולאמונה.

 

כתבו פה למעלה 'טיפול'. אני מניחה שגם לך עברה מתישהו המחשבה הזאת בראש. איך את ביחס אליה? נראה לך שזה נצרך כרגע? נראה לך שיש לכם יכולת להתמודד לבד עם המצב שנוצר, או שצריך כאן יד מסייעת?

 

 

 

תודה על התגובהאנונימית555

האמת שחיכיתי לתגובה ממך ולא אכזבת...

(אני ניק מוכר פה, פתחתי אנונימי להתיעצות הזאת מחשש לאאוטינג)


עכשיו לגבי מה שהצעת - לגבי הקו האדום. 

לגבי ההתגרות וההצקות, יש לי חשש ואני לא בטוחה אם הוא נכון או שגוי - הקטן הזה בעבר הלא רחוק לא היה מעיז לפתוח את הפה, היה סופג מהגדול בשקט, הולך ובוכה, חסר אונים. עצם העובדה שהוא קיבל אומץ לענות לו נראה לי שיש לזה צד חיובי. ואני חוששת שאם אני אציב לו גבולות לגבי ההתגרות אני אגרום לו לאבד את הבטחון העצמי, חוששת שאגרום לו להיות ילד שנכנע לאלימות, חוששת מהשלכות יותר רחבות ורחוקות של זה, שהוא יסגל דפוס לא בריא גם בחברה ח"ו של ילד שלא מתנגד כשמישהו מפעיל נגדו כח וכו,

מצד שני אני כבר רואה עליו שהוא מנצל את ההגנה שלי יותר מדי וגם כשהגדול כבר מתחיל להרגע הוא ממשיך לחמם את האוירה ואם הוא לא היה מרגיש שאני חד צדדית הוא לא היה מעיז. מסובך.

מה דעתך?

 

והבעיה הגדולה - ברגע שאת מגלה שהתעורר קונפליקט ביניהם – כל קונפליקט שהוא, בכל סדר גודל, מכיוון כל אחד מהם – לעצור אותם ולהודיע שאת לא מוכנה להמשך התפתחות טבעי של המשבר. הם יכולים לבחור אם לפנות כרגע לחדרים נפרדים או לברר את המחלוקת ביניהם בתיווכך

כאן יש לי בעיה טכנית - הגדול יש לו פתיל קצר, הוא נדלק בשניה ואין עם מי לדבר, הוא כאילו לא רואה בעינים, שום דיבור שלי לא עוצר אותו, לעצור אותו פיזית זה כמעט בלתי אפשרי, הוא יותר חזק ממני - איך אני יכולה לעצור את הקונפליקט בשעת מעשה??

 

בקשר לטיפול - המקסימום שמתאים לי בהקשר הזה זה הדרכה הורית ואת זה אני מנסה בינתיים לפתור ע"י "תשועה ברוב יועץ" פה בפורום. לא כי אני נגד טיפול אלא כי אני חושבת שיעיל יותר ובריא יותר שהם יקבלו את ההכוונה והגבולות מההורים. ופה אני מנסה למצוא את הדרך איך להתמודד איתם נכון

אני לא שוללת טיפול במידה ולא נצליח להסתדר בכוחות עצמינו אבל זה בשלב יותר מאוחר אם יהיה צורך..

כן, מבינה...בהתהוות

 

מצד אחד הנטייה הטבעית והבריאה, לתת לילד הנהגה הורית, להיות אַת מובילת הדרך - מצד שני הקושי העצום, שמצטייר שבזמני קושי האפשרות שלך לעצור אותו מהתנהגות לא מקובלת, היא די מוגבלת.

דילמה לא פשוטה, באמת.

לא יודעת מה הייתי בוחרת במקומך.

 

יש רק דבר אחד שברור לי בהקשר הזה - אם בהמשך הדרך, כדברייך, תגיעי למסקנה שאכן יש כאן צורך בהכוונה של איש מקצוע, תבחרי בפינצטה איש מקצוע שמאמין גם הוא בלב שלם שההכוונה צריכה להגיע מההורים. ששיטת העבודה שלו מגדילה את המקום שלך ולא מקטינה אותו. זו נקודה חשובה מאוד.

 

לצערי אין לי עוד מה לתרום לבעיה הטכנית... רק אהדה עד אינסוף.

 

 

 

בקשר לקטן - את צודקת. זה נפלא. כל הכבוד לו שעשה את הצעד הגדול הזה! וכל הכבוד לכם ההורים, שמן הסתם נתתם תחושת קרקע יציבה תחת הרגליים, שאפשרה לו את הצמיחה הזאת.

נשמע שבמוקדם או במאוחר יגיע הזמן לעשות עוד צעד... על פי המתווה שמרבים לצטט מהרמב"ם - קודם קיצוניות א', אח"כ קיצוניות ב', אח"כ דרך האמצע, שהיא היעד הנכסף. לרכוש כלים לעמוד על שלו, להעז, תוך כבוד כלפי עצמו וכלפי מי שמולו. זו באמת מדרגה נעלה. בע"ה... מחיל אל חיל.

 

 

השאלה אם מה שחשוב זה מה מתאים לך, או הצלת הילדיםהסטורי
אם ח"ו הילדים יגיעו לפגיע אמיתית, את לא תסלחי לעצמך ש'לא התאים לך' ייעוץ מקצועי.
צריך להפנים אחת ולתמיד - יעוץ מקצועי ואפילו טיפול, זה לא מילה גסה. בדיוק כמו שעם בעיה רפואית משמעותית הולכים לרופא, ולא סומכים על ספקולציות של כל מינח אנונימיים בפורום ומי שלא הולך - הוא הבעייתי. כך עם בעיה התנהגותית.

ככל שההתנהלות תהיה בהכונה מקצועית מוקדם יותר - יש יותר סיכוי שהם יחזרו להתנהגות סבירה. אחרת זה רק ילך ויחמיר.
לכל מטבע יש שני צדדים ואפילו יותראנונימית555

צריך להפנים שטיפול או יעוץ מקצועי זה לא מילת קסם. לא תמיד נופלים על מישהו טוב או שהוא כן טוב אבל לא מתאים

 

טיפול זה לא "אם לא יועיל לא יזיק" לצערי אני מכירה מקרוב מקרים שטיפול מקצועי הזיק מאד. לפעמים מדובר בנזקים שקשה מאד לתקן אחר כך

 

פסיכולוג הוא לא אלוקים ומסוכן לייחס לו יכולות בלתי מוגבלות

 

כל אדם שפונה לטיפול צריך לזכור להקשיב ללב שלו ולתת אמון זהיר יחד עם בחינה בעינים פקוחות וריאליות, לא לתת אמון עיוור ולא להשתיק חששות שעולים לך ביחס לטיפול או המטפל, קצת בבחינת "כבדהו וחשדהו"

 

לאורך זמן ומנסיוני בחיים הגישה שלי די הוכיחה את עצמה, התייעצות והכוונה לפעמים עם מחנכים בעלי נסיון או עם נשים חכמות שהן אמהות מבוגרות ממני ומנוסות ממני - הביאה תועלת הרבה יותר ממה שהיה מביא טיפול מקצועי.

 

ועוד נקודה חשובה - אנחנו ההורים אנחנו בני אדם, עם חולשות אנושיות ועם מידות שצריך לתקן. ובדר"כ נקודות החיכוך עם הילדים הם למעשה נקודות פנימיות שעלינו לתקן בתוך עצמינו, לפעמים בתום לב ובחוסר מודעות מוחלט אנחנו אלה שמייצרים את הבעיות של הילדים שלנו, צריך לא מעט בגרות וענווה כדי להכיר בזה, אבל בהרבה מקרים נכון לומר שמה יועיל לקחת ילד לטיפול רגשי, אם בכל שאר הזמן שלנו איתו אנחנו ממשיכים לייצר את הבעיה שוב ושוב. זה כמו "טובל ושרץ בידו" 

 

ברוב המקרים, עבודה פנימית של ההורים עם עצמם בהקשר לקשיים שהם חווים עם הילד - לפעמים ההורים נדרשים לעזרה מקצועית אם לא מצליחים לעשות לבד את העבודה הזאת וזה יכול להיות מבורך אבל כמו שאמרתי לשים לב טוב מי היועץ/מטפל ואיך מתנהל הקשר איתו - זה תהליך שמביא מרגוע וריפוי לבעיה של הילד

 

 

 

מנסה מניסיון שליl666

ברגע שמתחילים לריב את דורשת להפסיק, אחרת את מענישה שניהם. 

למצוא להם עיסוקים רחוק אחד משני. 

לדרוש מגדול לענות במילים על הצקה מילולית. 

לא להרשות לקטן להציק. אם הוא זה שמתחיל ואת מגנה עליו אז לא פלא שגדול משתגע. הוא צריך להבין שתגני עליו רק אם הציקו לו ולא כל פעם שבא לו.   הגנה גורפת שלך רק תזיק לו. הרי בבית ספר ובחצר את לא תגידי שאת מעלה לילד שלך בטחון עצמי בצורה כזאת? בסוף מישהו ירביץ לו חזק.  או אח גדול ירביץ לו כשאת לא נמצאת. 

לא הבנתי מה זה משנה שגדול יותר חזק פיזית ממך, מה הוא יזיז אותך וימשיך לתת מכות לאחים כשאת נמצאת שם גם אם את מתערבת? אם זה המצב אז כן דרוש פה ייעוץ מקצועי. נשמע שכן חסר לו גבולות. אבל גם חסר לו שיתייחסו אליו בכבוד כאח גדול.

איפה אבא בעניין? מה הוא אומר? 

 

זהו שזה לא בדיוק שהוא מתחילאנונימית555

פשוט כל מילה הכי קטנה שהקטן יגיד לו ישר הוא נדלק

למשל הקטן יכול לשאול אותו - X אפשר בפנס שלך? אז הגדול ישר יגיד - לא!! וגם שלשום ראיתי שלקחת לי בלי רשות, וטראח - נותן בעיטה.

 

אז זה נקרא שהקטן התגרה בו?

 

וכן, יש מצבים שאני מנסה פיזית לעצור אותו ולא לתת מכות אז הוא נותן מכה לי. והפרצוף שלו מתעוות כזה כאילו הוא מרגיש שהוא עושה משהו אסור ולא שולט בעצמו 

 

איך מלמדים גבולות לילד בן 13?

 

 

טעות שלי, לא הבנתי נכון את התיאורl666

אם ככה רק ייעוץ מקצועי.  במיוחד אם הוא באמת לא שולט בעניין.

ועוד נקודה בענייןאנונימית555

אני יודעת שבתוך תוכו הוא ילד טוב ומאד קשה לו לשלוט בעצמו

 

עוד נקודה שבחוץ הוא עוצר את עצמו יפה מאד. בבית ספר ובחברה הוא לגמרי בסדר

 

אז הוא מגיע הביתה וכאילו מוריד את המסכות ומתפרק בבית

 

איזה סוג של ייעוץ צריך לחפש פה?

כנראה הנחיית הורים פרטנית או פסיכולוג ילדיםl666

אבל אם בחוץ הוא יודע להתנהג יפה סימן שגם בבית הוא יכול. אי-אפשר לדעת כלום בלי להכיר. מה אבא אומר? לדעתי הוא עבר גבול אדום כשהרים עלייך יד. 

לשנינו קשה. לבעלי יש יותראנונימית555

אפשרות פיזית להציב לו גבול כי בקטע הפיזי - הוא פשוט יכול להחזיק אותו חזק, לשים אותו בחדר ולהגיד לו שככה לא מתנהגים. נקודה.

במקביל הוא גם מאד משקיע בו, פעילות משותפת, לימוד משותף (הבן מעונין בלימוד הזה, הרצון בא ממנו) 

כשהילד עובר את הגבול הוא מאד תקיף איתו

 

אבל אני לא כל כך רואה תהליך שמוביל להתקדמות, אנחנו כל הזמן סביב עצמינו עם אותם סיטואציות

 

בעלי לא כל כך בקטע של הנחית הורים או פסיכולוג. אם ייעוץ זה עלול להיות אני לבד שאלך לייעוץ. אולי זה עדיף על כלום, לא יודעת.

לא מסכימה עם משפטאמאשוני
אי אפשר להשוות בין המצב בחוץ למצב בבית,
המצב בחוץ לא מעיד על כלום
המקום הנפשי שונה לחלוטין, ומכאן נובעת התנהגות שונה.
ברוב רובם של המקרים הנוהגים באלימות יתייחסו לאחרים במתק שפתיים ויהיו רגועים ומקסימים.

צריך לרדת לעומק הבעיה ולא לביטוי החיצוני שלה, ומשם לטפל.
היתי עם בעיה כזאתכלה נאה
רק בבן ובת.
בן 13 ובת 9
כל מילה שאמרה ולא ניראת מחטיף או דוחף או יורד עליה מילולית .
והיא בוכה וצועקת. ואני גם הגנתי עליה בהתחלה כי היא בת..
היא פשוט ניצלה את זה והתחילה לענות לו ולהתגרות ונהיה בלאגן.
ניסיתי בטוב וכלום.
יום אחד החלטתי שאני עושה סוף!
פה בבית לא מרביצים ולא משנה מה!!!.
תבוא תגיד לי ואני יטפל בה.
אם תרביץ אני יחזיר לך באותו צורה.
ואני לא מרימה ידים בבית!

ואל תגני על הקטן זה לא נכון.
ואל תראי לגדול שאת מפחדת ממנו
שתיהם מנצלים את זה !
את חיבת להיות תקיפה שאת לא מוכנה להמשיך כך!
והרבה שיחות על אהבה שצריכה להיות בין האחים.
בהתחלה השתגעתי כמעט. היו מלשינים אחד על השני והיתי צריכה לשפוט מי צודק ומה לעשות. ואם לא התיחסתי כראוי לטעמו שוב קיטורים. אבל באיזה שלב הם נרגעו ב"ה.
שמחה לשמוע ותודה על השיתוףאנונימית555


נסי כאן:ערשק בהעלותך

ייעוץ פרטני - Life Center

יש להם גישה טובה.

 

בהצלחה!

גם אנחנו בדיוק בסיטואציה הזאתאמאשוני
רק שאצלנו הם הרבה יותר קטנים (6 ו4) אז הכל הרבה יותר בראשיתי.

בכל אופן שני דברים שנראה לי להגיד לך זה:
א. בשיחה עם הגדול להגיד לו שאם הקטן "מתחיל" איתו הוא יכול לבוא ולומר לך את זה, ואת תעצרי את ההתגרות גם ללא צורך במכות.
ואם הוא בכל זאת לא מתאפק ונותן מכות אז הוא בעצמו מביא על עצמו את האשמה באופן מיידי. (מן כללי משחק כאלו שיש בהם חוקים, אבל ברגע שעושים מהלך מסויים, מפסידים את כל הקופה מיידית) ככה הוא לא יוכל לבוא בטענות שאת מגינה רק על הקטן כי הוא בעצמו עשה מהלך שטרף את כל הקלפים.

ב. לקחת את הגדול לטיפול מקצועי, אולי דרך ספורט או אומנות לחימה- לדעת להציב גבולות לכוח הפיזי שעומד להתפרץ,
ובנוסף לדעת לשחרר את הקיטור בהדרגה כדי לא להגיע למצב הר געש שמאיים להתפרץ. (תוך כדי טיפול לאתר מה הנקודה שמתסיסה אותו כ"כ)

אצלנו ספיציפית למשל, שמתי לב שהימים ה"רעים" האלו מגיעים תמיד בצמידות לתקופה לא טובה בגן שהוא מרגיש מנוצל או מנודה חברתית, הוא מביא את הקשיים הביתה ופורק את התסכול על מי שחלש ממנו.

זה רק טיפה בים, ההתמודדות היא עצומה,
מאחלת לך מכל הלב שתצליחו להתגבר ולמצב בבית את הכוחות למקומות חיוביים.
הרבה כוחות!!
עלתה לי עוד נקודהאמאשוני
לחזק את הגדול בהזדמנויות אחרות כמה שהוא ילד טוב, מקסים ורגיש.
ממש לומר לו את זה המון.
בכל הזדמנות שמתאים- להחמיא לו על כך.
לחזק לו את הנקודה שיאמין בעצמו שהוא טוב.
יש לו קטע כזהאנונימית555

שאם אני מחמיאה לו על משהו הוא מפסיק לעשות את זה. כאילו היא אומר - אני יעשה את זה כי אני רוצה, לא בשביל שאת תחמיאי לי. ואז המחמאה שלי חוסמת אותו.

תודה על ההבנהאנונימית555

אני צריכה לנסות שיחה עם הגדול. 

הבעיה שהטענה שלו שהוא אומר לי ואני לא עושה כלום אז הוא צריך לעשות בעצמו

 

אולי אני צריכה לשוחח איתו שיחה יותר עמוקה. סישביר מה יעזור לו להרגיש שטיפלתי בהתגרות של הקטן 

 

אבל שוב הבעיה  - שהקטן לא באמת מתחיל, הוא מדמיין את זה כאילו הוא מתחיל איתו, זה פרשנות מעוותת שלו. ואז הוא מיד מרביץ לקטן או מתעלל בו מילולית ואז כשהקטן מחזיר הוא בא ואומר לי שהקטן אמר לו ככה וככה ואחר כך יש לו טענות שאני לא עושה לקטן כלום.

לדעתי את חיבת לקחת את הגדול לפסיכולוגית ילדיםסיה

כדי שתישבי את והוא יחד עם הפסיכולגית ותביני למה הוא מתנהג ככה

את אולי תופתעי בכלל לגלות מה הסיבות ותדעי איך לפעול

יתכן שזה דימוי עצמי נמוך או קנאה באח. אבל קודם פסיכולגית שתדבר איתו ותבין למה . מה מציק. מה כואב.

אח"כ אפשר להמשיך בטיפולים ריגישם כמו ספורט וכו. אבל קודם חוות דעת מאשת מקצוע

פסיכולוג, לא פסיכולוגית!הסטורי
מדובר על נער מתבגר, לא שייך ולא בריא שישב לשיחות ארוכות עם אשה.


אבל בהחלט פסיכולוג נוער!
האמת שכן אם הוא בן 13 אז פסיכולוגסיה
אבל היתי אומרת שאמא או אבא ישבו גם בחדר
אפשר מידי פעם פגישה משותפתהסטורי
אבל באופן כללי, הצלחת הטיפול תלויה בזה שיהיה לו חופש לדבר על מה שמרגיש, בייחס לבית וכד'. זה נכון בוודאי בגיל 13ונכון גם קודם.


אבל, על מה אנחנ מתווכחים, הכי חשוב שיסכימו בכלל לקחת לטיפול.
רעיונותמיואשת******

קודם כל הנחיית הורים פרטנית שלך זה גם מצוין. מנסיון. את יכולה לשתף את בעלך בתובנות שעלו לך ולבקש שיתוף פעולה שלו בנסיון לשנות.

 

חוץ מזה מנסה לתת עוד כמה כיוונים שיעזרו

 1 - אם לגדול יש כזה כח פיזי למצוא לו מקום לנצל את זה, כמו חוגי לחימה, או אולי בניה, עזרה בבית כשאת צריכה מישהו עם כח פיזי להרים להזיז וכו לבקש ממנו ולשבח אותו מאד

2 - נשמע שהשם שניהם פונים לקבל תשומת לב ממך וזה מטרת המריבות, אז לנסות למצוא מקום לתת לו כמה שיותר תשומת לב חיובית או זמן של שניכם ביחד , אולי הליכות משותפות פעמיים בשבוע או משהו כזה

3- כמו שאמרה אמא שוני, כללי משחק. ברגע שאתה מרביץ איבדת את הזכות להתלונן על מה שאחיך עשה לך כי פשוט לא מרביצים אצלינו. בשום צורה ואופן. זה לוקח זמן להפנים ודורש עקביות וכח רצון

 

שולחת לך הרבה חיזוק, זה מאד לא קל ומתיש

בהצלחה רבה!

ממש קשה...מתואמת

לא התנסיתי במצב ברמה כזו, אבל בכל זאת אנסה לכתוב כמה נקודות מהניסיון שכן חוויתי:

1. נשמע שהבעיה העיקרית היא עם הגדול יותר. יכול להיות שיש משהו ספציפי בקטן ש"מדליק" אותו, אבל הוא זה שצריך את הטיפול.

2. אפשר לנסות לעשות איתו "זמן אישי" - עדיף פעם ביום, אבל אפשר פעם קבועה בשבוע. בזמן הזה (עשר דקות-רבע שעה בערך) עושים איתו מה שהוא רוצה (פעילות נחמדה כלשהי, שיחה על משהו אם הוא רוצה, קריאה או לימוד משותף). הרעיון הוא שיהיה לו "זמן ביטחון" עם הוריו, שהוא ירגיש שאוהבים אותו בלי תנאי, שמוכנים להשקיע בו בלי תנאי.

3. כשהקטן בא להגנה מפניו - לא לחבק אותו יותר מדי ולא להראות יותר מדי כעס כלפי הגדול. כמה שאפשר בפנים חתומות - להוביל את הקטן הרחק מידיו של הגדול ובכך לסיים את ההצקה הנוכחית.

4. טיפול נפשי. לדעתי אין מנוס... אפשר אולי גם חוג אומנות לחימה או ספורט כלשהו, אבל עדיף עם מורה בעל הבנה בנפש האדם. טיפול יכול להיות פסיכולוגי או תרפיסטי (תרפיה באומנות, תרפיה בבעלי חיים, תרפיה במוסיקה, פסיכודרמה...). בע"ה שהוא יסכים ושזה יעשה לו טוב...

המון כוח!!

הגדול מתנהג בבריונות ואפילו את מפחדת ממנוסודית
תניחי לקטן, גם אם הוא מתגרה, לגדול אסור לענות על זה פיזית.
מה יהיה כשיתחתן? ירביץ לאשתו כי לא דברה אליו יפה?
שימו לו גבול מהר- ואם אתם לא יודעים איך, לכו להדרכה.
הצלחה רבה
מעדכנת ומשתפתאנונימית555

אתמול בעקבות שלל הרהורים שעלו לי בעקבות ההתייעצות פה בפורום, ישבתי איתם לשיחה אחרי הצהריים

 

התחילה איזשהיא מריבה ועצרתי אותה ולימדתי את שניהם כמה כללי משחק חדשים,

קודם נתתי את האפשרות לכל אחד מהם לשפוך את כל התסכול והעצבים שלו - בדיבור בלבד. בלי מכות ובלי מילות גנאי. 

אחרי ששניהם הרגישו ששומעים אותם באמת ושאני מכילה את נקודת המבט של כל אחד מהם ואכפת לי מכל אחד מהם באמת כבר היתה אוירה יותר רגועה ואז אמרתי להם שאנחנו נכנסים למהלך של לבחון את ההתנהלות פה בבית.

השבוע אני אנהל פנקס - כל אחד שיהיו לו טענות על השני יאמר לי ואני ארשום בפנקס בדיוק את התנהלות הדברים, מי התחיל, מי עשה מה למי וכולי 

בסוף השבוע אנחנו נבחן את מה שהצטבר לנו בפנקס ונשים לב לדפוסים, נראה מה יצא לנו, נגלה שאולי אחד מרגיז את הגדול בלי לשים לב, אולי נגלה שהגדול מגיב ברגישות יתר ומייחס לקטן כוונות שלא היו לו, אולי נגלה כל מני הפתעות.

העיקר שסכמנו על שיתוף פעולה למשך שבוע שאחריו נשב לחשיבה מחודשת עם יותר מידע ביד.

 

זהו בינתיים

ואני מודה לכל אחד ואחת שהגיבו לי, כולכם עזרתם לי לאוורר את המתחים שהיו לי מהסיטואציות האלה, להשתחרר ולהפתח לתהליך בונה עם הילדים. עם המון המון תפילות להצלחת התהליך

 

וואו, איזה צעד ענק!בהתהוות

 

כל כך כל כך שמחה בשבילך. ובשבילם. איזה מזל יש להם שאת אמא שלהם פרח

כתבת פה דברים חכמים מאוד (וגם בעוד מקומות בשרשור). לוקחת לי.

 

 

מה שמדהים אותי כל פעם מחדשאנונימית555

זה איך הדיבור על הדברים משחרר מועקות ומאפשר התחלה חדשה עם מוטיבציה וכוחות לעשות שינוי

אפילו שהופורום אנונימי, ואני לא מכירה את מי שמגיב לי, עדיין - הכתיבה, הצורך לנסח במילים תחושות ורגשות מעורפלים כבר יש לזה השפעה. 

התגובות שמקבלים מאנשים אחרים - יש תגובות שמאירות לי צורות הסתכלות שלא חשבתי עליהם, יש תגובות שאני מסכימה איתם ויש גם תגובות שאני לא מסכימה איתם וגם הם מביאים תועלת כי כשאני מרגישה את ההתנגדות ומנסחת אותה אני מגיעה לעוד בהירות ועוד הבנה

 

באמת שאני ממש מודה לכולם!

וואו, איזו מדהימה!מתואמת

איזה רעיון נהדר ואיזו שליטה!

זו התקדמות ענקית, הלוואי שמפה יהיה רק טוב ורק שלווה ואחווה.

את מקבלת בעיניי את תואר "אם השנה"!

 

 

 

 

 

(עדיין אני חושבת שכדאי להעצים את הילד הגדול בחוג אישי או בטיפול מקצועי, כדי להצליח לשמר את ההצלחה הנוכחית...)

תודה על המילים הטובות, זה נותן כח.אנונימית555


וואו כל הכבוד!!אמאשוני
מרגש!
רק מלנסות לשמוע ולתת מקום לכל אחד נגמר לי האוויר...
מדהים שהצלחתם בערב אחד להצליח להקשיב לכולם.
סתם מסקרנות כדי ללמוד, נתת מקום גם לתחושות שלך?
עונה לךאנונימית555

את התחושות שלי אווררתי פה בפורום. לשיחה איתם כבר הגעתי ממקום הרבה יותר נקי.

פחות חוששת, לא מפחדת. 

לא מותשת ולא מיואשת, עם כוחות חדשים להבנה שככה זה בחיים, לפעמים צריך להשקיע בשביל שיהיה לנו טוב אבל זו השקעה משתלמת - דרך ארוכה שהיא קצרה. 

התחושות שלי היו משהו שהייתי צריכה לעבד עם עצמי ובשביל זה פתחתי את השרשור

לא הרגשתי שזה הדבר הנכון להכניס להם את התחושות שלי, הם היו טעונים מדי ומה שהיה חשוב לי זה לטפל בתחושות שלהם. בסופה של שיחה כשכולם היו רגועים הרגשתי כל כך טוב, לדבר על התחושות שלי היה מיותר..

 

קטע מצחיק שהיה בשיחה - אחרי שנתתי מקום לתחושות של שניהם והם היו קצת יותר רגועים הגדול כזה התלונן - למי יש כח לכל הדיבורים האלה ולמה אני צריך לסבול בגללו... (לסבול הכוונה לדבר על רגשות, בכל זאת גבר צעיר ) לא עניתי ישירות למילים אלא לתחושות. אמרתי לו - תכלס כולנו טובים. אני טובה ואתה טוב והוא טוב אבל לפעמים צריך להשקיע בשביל שילך לנו טוב ביחד. נכון יהיה לנו יותר כיף כשיהיה פה פחות מריבות? אז תן לי להוביל את המהלך הזה, תזרום איתנו.. 

אז הוא ענה לי - טוב טוב יאלה נו בסדר הבנתי הבנתי

הוא היה ממש מתוק

 

ועל הקטן הרגשתי רגיעה כזאת שנתתי לו דרך להתנגד למה שהגדול עושה לו (בשלב זה זה הדיווח והרישום) יחד עם זה שאני מצפה ממנו להיות שותף לתהליך שכל אחד לוקח אחריות על הצד שלו

 

יש עוד דרך לפנינו, אני לא נחה על זרי הדפנה, זה דורש ערנות מתמדת ולא קל בכלל אבל מודה לה' על מה שכבר השגנו ומתפללת בלי סוף על ההמשך

תודה רבה על הפירוט!אמאשוני
עזרת לי ממש!
וואו מדהימה! איזה אמא נהדרתמיואשת******

כמה כוחות וכמה השקעה. אין כמוך!

ממליצה בסוף השבוע לצאת איתם לגלידה בתור פרס או משהו כזה, כיף שלך ושלהם ביחד

זה בטח יהיה תהליך ארוך ולא כזה קל אבל נשמע שאת משקיעה את הנשמה ואת האהבה והם ירגישו את זה ואת תצליחי!

תודה. אמן.אנונימית555


אפשר קצת להרוס לך?l666

בעיניי בעיה היא לא מריבות בין האחים כי לפי תיאור שנתת קטן שלך לא עושה כלום . בעיה שגדול שלך משום מה החליט שכוח הוא דרך להגיע למה שהוא רוצה.  אתם צריכים משהו מעבר. עד כמה שאני תאורטית לא אוהבת יועצים ופסיכולוגים אבל אתם באמת במצב לא נורמלי, במצב שנער מפעיל כוח פיזי ומחזיק בפחד את אימא שלו ואח שלו ואולי עוד אחים. הוא חייב שיחזירו אותו למקום הטבעי שלו. ואתם צריכים להבין מאיפה זה בא. 

אני מניחה שלא תגלי איזה דפוס מעניין. כנראה הוא פשוט פורק לחץ על אח קטן כי הוא חלש, זה הכל. ולא עושה כלום בבית כי את חלשה. והוא לא מייחס לקטן כוונות שלא היו לו, הוא סתם משקר כדי שיהיה הסבר בשבילך למה הוא מרביץ לו ומקבל גם הרבה צומי. 

בהצלחה בכל אופן

אני קוראת אותך בתשומת לבאנונימית555

למרות שיש הרבה הגיון במה שאת אומרת אני חושבת שבכל זאת זה לא לגמרי נכון

לא מדויק שהקטן לא עושה כלום כי הקטן למד שאפשר "ללחוץ על הכפתור" לעצבן את הגדול ולברוח לאמא שתגן עליו. אז גם הוא צריך לעבור שינוי, אבל - בלי לגרום לו להכנע לבריונות.

 

אני לא סגורה על זה שהוא סתם משקר כדי שיהיה הסבר בשבילי יותר נראה לי שהוא משכנע את עצמו שאני תמיד מגינה רק על הקטן ותמיד מאשימה רק אותו, ובמובן מסוים זה אכן הדפוס שנקלענו אליו. 

 

נכון שהוא פורק לחץ על קטנים וחלשים ממנו וזה לא בסדר ואנחנו צריכים לרסן אותו והכל אבל בכל זאת לא נראה לי שאנחנו במצב כל כך לא נורמלי

בהרבה בתים נורמליים יש תקופות שיש מריבות יותר חריפות ותקופות שפחות

התחושה שלי שבדרך הזאת שלנו אנחנו כן מתקדמים איתו כל הזמן, מקווה שאני לא משלה את עצמי... כנראה שלא (בת אחרת שלי אמרה לי לא מזמן בשקט שרואים עליו שהוא משתפר זה היה משעשע, תובנות של ילדים)

 

 

רק את יכולה לדעת את המצב האמיתימיואשת******

אני לא חושבת שהדפוס הוא החשוב אלא התשומת לב שלך לפתור את זה והשיחות איתם זה החלק החשוב ואני כן מאמינה שאת יכולה להוביל הרבה שינוי. תמיד יש גם מקום להתייעץ על התהליך עם מנחת הורים (מנסיוני הם יותר טובים ומועילים מפסיכולוג מצוי באינטראקציות משפחתיות)

למישהו מבחוץ על סמך כמה משפטים בפורום לקבוע שאתם במצב לא נורמלי והוא סתם משקר זה הצהרה מרחיקת לכת.

 

1666 צודקת בכל מילהרפואה שלמהאחרונה
אני לא מומחית וזה לגמרי לא עיצה מקצועיתנוגהאדר22

אבל לדעתי ברגע שזה מתחיל להגיע להרמות ידיים ואלימות כלשהי אין מקום לא לא להתערב. ולא משנה מי התחיל ברגע שהרביצו אז שניהם נענשים. זו לא הדרך בבית צריך להבהיר בצורה חד משמעית ואם יש בעיות הם לא מצליחים לפתור בעצמם שיבואו אלייך. כנראה אין להם יכולת להסתדר לבד במקרה הזה

הצעה קצת אחרתבת 30
לא יודעת אם זה ילך- אבל אולי לתת לשניהם יחד, רק לשניהם איזה פרויקט מיוחד לקיץ?
משהו בבית, בחצר, בניה של משהו, אחריות משותפת על משהו עבור כל המשפחה. .ילך?
יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

הבת שלי שאלה אותי. אבא למה יש לך קוויםאדם פרו+

היא מתכוונת קווים בעור.

אני חושב שאלו קמטים.


מה עונים לה?

אולי יעניין אותך