מריבות קיצוניות בין שני אחיםאנונימית555

זקוקה לתובנותיכם ועצותיכם 

אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. אנסה לפרוש את התמונה עם כמה שיותר פרטים 

 

יש לי הרבה ילדים ברוך ה', שניים מתוכם נמצאים בלופ שאני לא יודעת איך לנתק אותו - בן 13 ובן 9, זה כמו השאלה מה קדם למה - הביצה או התרנגולת. אני לא יודעת מה קדם למה - אם הקטן מתגרה בגדול ולכן הגדול מרביץ לו או שהגדול מרביץ לקטן סתם כי הוא עצבני עליו בלי סיבה מיוחדת ולכן הקטן ממשיך להתגרות בו כי אין לו עליונות גופנית עליו אז הוא מנסה להחזיר לו בעקיצות "כוחו בפיו"

 

המציאות היא שמספיק שהגדול מדמיין שהקטן עשה לו משהו או אמר עליו משהו וכבר הוא מרביץ, וכשהוא מרביץ זה מפחיד כי הוא גדול וחזק מאד מכפי גילו ומרביץ עם כל הכוח, לי זה נראה ממש מסוכן. והקטן מחפש את ההגנה שלי. פיזית הגדול יותר חזק ממני ולפעמים זה ממש מפחיד, אני יכולה לנסות לעצור אותו ולא להצליח.

 

נוצרה דינמיקה שהקטן מתגרה בו ורץ אלי ואני לא יכולה להרשות מכות כאלה מסוכנות אז אני נאלצת להגן על הקטן למרות שגם לדעתי הוא מתגרה בו יותר מדי, אבל מה אני יכולה לעשות?

 

אני יכולה להגיד לקטן שאני לא מתערבת ואם הוא מתגרה בו הוא נושא בתוצאות אבל אני פוחדת שהוא יבדוק את הגבולות ובאמת יחטוף יותר מדי ואני גם פוחדת שיהרס לו הדימוי העצמי אם הוא יהפוך לקרבן של אח גדול ואלים

 

הגדול מתלונן כל הזמן שאני מצדיקה רק את הקטן אפילו שהקטן מציק לו ולמרות שיש צדק מסוים בדבריו מפריע לי שהוא מתעלם מהעובדה שהוא הרבה יותר חזק ממנו ואלים,

באיזשהוא מקום הוא מטיל את חיתתו גם על שאר האחים שנאלצים להשלים עם העובדה שיש להם אח אלים ופרזיט שצריך להזהר לא לעצבן אותו, כולם עוזרים בבית ורק הוא לא כי לא מתחשק לו ושמישהו יצליח להפעיל אותו.......

 

המעניין הוא והאמת היא שמתחת למסכה הזאת באמת מסתתר ילד רגיש עם לב רגיש ורואים את הרכות שלו ביחס לתינוק, התינוק שמראה לו אהבה בלי תנאים - איתו הוא רך ועדין ומתחשב. 

 

אשמח לשמוע מהורים מנוסים או ממה שאתם זוכרים את עצמכם כילדים

 

 

בהחלט קיצוניהסטורי
קודם כל, נשמע שאולי יש צדק עם הגדול - אבל זו סכנת נפשות מיידית. לכן, חייבים להציב גבול ברור - אין אצלנו מכות!

אח"כ לקחת את שנייהם לטיפול
וואו! לא פשוט בכללבהתהוות

 

לבי לבי לך. את ניצבת מול אתגר הורי גדול.

אני יודעת על בשרי שהמקומות הכי קשים בהורות הם גם המקומות הכי מצמיחים....

מנסה לחשוב איתך ביחד איך תוכלי לצמוח מהמקום הזה, עם ילדייך האהובים.

הסברת היטב מה הבעיה בלא להתערב, והסברת היטב מה הבעיה בהגנה על הקטן בלבד. נשמע לי שמה שנשאר הוא להגן על שניהם... אמנם ברור מאליו למה המכות הן קו אדום בעינייך יותר מכל דבר אחר, אבל אפשר בהחלטה מודעת להכניס עוד סעיפים לגבולות הקו האדום. לכלול בו גם התגרות והצקות. מה דעתך?

את יכולה, למשל, ברגע שאת מגלה שהתעורר קונפליקט ביניהם – כל קונפליקט שהוא, בכל סדר גודל, מכיוון כל אחד מהם – לעצור אותם ולהודיע שאת לא מוכנה להמשך התפתחות טבעי של המשבר. הם יכולים לבחור אם לפנות כרגע לחדרים נפרדים או לברר את המחלוקת ביניהם בתיווכך (אם תרצי אפרט איך תיווך כזה יכול להיראות).

אפשר לחכות לשעת אמת, או דווקא ליזום שיחה מקדימה בעיתות רוגע – לספר להם שהגעת למסקנה שההתנהלות הנוכחית בעייתית מדי, ועל כן החלטת שמעתה והלאה הכללים משתנים.

נראה לך שזה יכול לעבוד אצלכם?

 

וחוץ מזה... כשאת מרגישה שאת מפחדת מהבן הגדול שלך – בין אם זה פחד פיזי כפשוטו (עלייך או על ילדייך האחרים) ובין אם זה פחד של מה הוא יגיד ואיך הוא יפרש אותך – תפילה מלב נשבר לא חוזרת ריקם... זוזי הצידה לרגע אחד של 'אוי, טאטע...' תפילה מעומקא דליבא, נשימה עמוקה, שוב ושוב להיזכר בדברים הנפלאים שכתבת בפסקה האחרונה, ולהרגיש איך הפחד מפנה מקום לאהבה ולאמונה.

 

כתבו פה למעלה 'טיפול'. אני מניחה שגם לך עברה מתישהו המחשבה הזאת בראש. איך את ביחס אליה? נראה לך שזה נצרך כרגע? נראה לך שיש לכם יכולת להתמודד לבד עם המצב שנוצר, או שצריך כאן יד מסייעת?

 

 

 

תודה על התגובהאנונימית555

האמת שחיכיתי לתגובה ממך ולא אכזבת...

(אני ניק מוכר פה, פתחתי אנונימי להתיעצות הזאת מחשש לאאוטינג)


עכשיו לגבי מה שהצעת - לגבי הקו האדום. 

לגבי ההתגרות וההצקות, יש לי חשש ואני לא בטוחה אם הוא נכון או שגוי - הקטן הזה בעבר הלא רחוק לא היה מעיז לפתוח את הפה, היה סופג מהגדול בשקט, הולך ובוכה, חסר אונים. עצם העובדה שהוא קיבל אומץ לענות לו נראה לי שיש לזה צד חיובי. ואני חוששת שאם אני אציב לו גבולות לגבי ההתגרות אני אגרום לו לאבד את הבטחון העצמי, חוששת שאגרום לו להיות ילד שנכנע לאלימות, חוששת מהשלכות יותר רחבות ורחוקות של זה, שהוא יסגל דפוס לא בריא גם בחברה ח"ו של ילד שלא מתנגד כשמישהו מפעיל נגדו כח וכו,

מצד שני אני כבר רואה עליו שהוא מנצל את ההגנה שלי יותר מדי וגם כשהגדול כבר מתחיל להרגע הוא ממשיך לחמם את האוירה ואם הוא לא היה מרגיש שאני חד צדדית הוא לא היה מעיז. מסובך.

מה דעתך?

 

והבעיה הגדולה - ברגע שאת מגלה שהתעורר קונפליקט ביניהם – כל קונפליקט שהוא, בכל סדר גודל, מכיוון כל אחד מהם – לעצור אותם ולהודיע שאת לא מוכנה להמשך התפתחות טבעי של המשבר. הם יכולים לבחור אם לפנות כרגע לחדרים נפרדים או לברר את המחלוקת ביניהם בתיווכך

כאן יש לי בעיה טכנית - הגדול יש לו פתיל קצר, הוא נדלק בשניה ואין עם מי לדבר, הוא כאילו לא רואה בעינים, שום דיבור שלי לא עוצר אותו, לעצור אותו פיזית זה כמעט בלתי אפשרי, הוא יותר חזק ממני - איך אני יכולה לעצור את הקונפליקט בשעת מעשה??

 

בקשר לטיפול - המקסימום שמתאים לי בהקשר הזה זה הדרכה הורית ואת זה אני מנסה בינתיים לפתור ע"י "תשועה ברוב יועץ" פה בפורום. לא כי אני נגד טיפול אלא כי אני חושבת שיעיל יותר ובריא יותר שהם יקבלו את ההכוונה והגבולות מההורים. ופה אני מנסה למצוא את הדרך איך להתמודד איתם נכון

אני לא שוללת טיפול במידה ולא נצליח להסתדר בכוחות עצמינו אבל זה בשלב יותר מאוחר אם יהיה צורך..

כן, מבינה...בהתהוות

 

מצד אחד הנטייה הטבעית והבריאה, לתת לילד הנהגה הורית, להיות אַת מובילת הדרך - מצד שני הקושי העצום, שמצטייר שבזמני קושי האפשרות שלך לעצור אותו מהתנהגות לא מקובלת, היא די מוגבלת.

דילמה לא פשוטה, באמת.

לא יודעת מה הייתי בוחרת במקומך.

 

יש רק דבר אחד שברור לי בהקשר הזה - אם בהמשך הדרך, כדברייך, תגיעי למסקנה שאכן יש כאן צורך בהכוונה של איש מקצוע, תבחרי בפינצטה איש מקצוע שמאמין גם הוא בלב שלם שההכוונה צריכה להגיע מההורים. ששיטת העבודה שלו מגדילה את המקום שלך ולא מקטינה אותו. זו נקודה חשובה מאוד.

 

לצערי אין לי עוד מה לתרום לבעיה הטכנית... רק אהדה עד אינסוף.

 

 

 

בקשר לקטן - את צודקת. זה נפלא. כל הכבוד לו שעשה את הצעד הגדול הזה! וכל הכבוד לכם ההורים, שמן הסתם נתתם תחושת קרקע יציבה תחת הרגליים, שאפשרה לו את הצמיחה הזאת.

נשמע שבמוקדם או במאוחר יגיע הזמן לעשות עוד צעד... על פי המתווה שמרבים לצטט מהרמב"ם - קודם קיצוניות א', אח"כ קיצוניות ב', אח"כ דרך האמצע, שהיא היעד הנכסף. לרכוש כלים לעמוד על שלו, להעז, תוך כבוד כלפי עצמו וכלפי מי שמולו. זו באמת מדרגה נעלה. בע"ה... מחיל אל חיל.

 

 

השאלה אם מה שחשוב זה מה מתאים לך, או הצלת הילדיםהסטורי
אם ח"ו הילדים יגיעו לפגיע אמיתית, את לא תסלחי לעצמך ש'לא התאים לך' ייעוץ מקצועי.
צריך להפנים אחת ולתמיד - יעוץ מקצועי ואפילו טיפול, זה לא מילה גסה. בדיוק כמו שעם בעיה רפואית משמעותית הולכים לרופא, ולא סומכים על ספקולציות של כל מינח אנונימיים בפורום ומי שלא הולך - הוא הבעייתי. כך עם בעיה התנהגותית.

ככל שההתנהלות תהיה בהכונה מקצועית מוקדם יותר - יש יותר סיכוי שהם יחזרו להתנהגות סבירה. אחרת זה רק ילך ויחמיר.
לכל מטבע יש שני צדדים ואפילו יותראנונימית555

צריך להפנים שטיפול או יעוץ מקצועי זה לא מילת קסם. לא תמיד נופלים על מישהו טוב או שהוא כן טוב אבל לא מתאים

 

טיפול זה לא "אם לא יועיל לא יזיק" לצערי אני מכירה מקרוב מקרים שטיפול מקצועי הזיק מאד. לפעמים מדובר בנזקים שקשה מאד לתקן אחר כך

 

פסיכולוג הוא לא אלוקים ומסוכן לייחס לו יכולות בלתי מוגבלות

 

כל אדם שפונה לטיפול צריך לזכור להקשיב ללב שלו ולתת אמון זהיר יחד עם בחינה בעינים פקוחות וריאליות, לא לתת אמון עיוור ולא להשתיק חששות שעולים לך ביחס לטיפול או המטפל, קצת בבחינת "כבדהו וחשדהו"

 

לאורך זמן ומנסיוני בחיים הגישה שלי די הוכיחה את עצמה, התייעצות והכוונה לפעמים עם מחנכים בעלי נסיון או עם נשים חכמות שהן אמהות מבוגרות ממני ומנוסות ממני - הביאה תועלת הרבה יותר ממה שהיה מביא טיפול מקצועי.

 

ועוד נקודה חשובה - אנחנו ההורים אנחנו בני אדם, עם חולשות אנושיות ועם מידות שצריך לתקן. ובדר"כ נקודות החיכוך עם הילדים הם למעשה נקודות פנימיות שעלינו לתקן בתוך עצמינו, לפעמים בתום לב ובחוסר מודעות מוחלט אנחנו אלה שמייצרים את הבעיות של הילדים שלנו, צריך לא מעט בגרות וענווה כדי להכיר בזה, אבל בהרבה מקרים נכון לומר שמה יועיל לקחת ילד לטיפול רגשי, אם בכל שאר הזמן שלנו איתו אנחנו ממשיכים לייצר את הבעיה שוב ושוב. זה כמו "טובל ושרץ בידו" 

 

ברוב המקרים, עבודה פנימית של ההורים עם עצמם בהקשר לקשיים שהם חווים עם הילד - לפעמים ההורים נדרשים לעזרה מקצועית אם לא מצליחים לעשות לבד את העבודה הזאת וזה יכול להיות מבורך אבל כמו שאמרתי לשים לב טוב מי היועץ/מטפל ואיך מתנהל הקשר איתו - זה תהליך שמביא מרגוע וריפוי לבעיה של הילד

 

 

 

מנסה מניסיון שליl666

ברגע שמתחילים לריב את דורשת להפסיק, אחרת את מענישה שניהם. 

למצוא להם עיסוקים רחוק אחד משני. 

לדרוש מגדול לענות במילים על הצקה מילולית. 

לא להרשות לקטן להציק. אם הוא זה שמתחיל ואת מגנה עליו אז לא פלא שגדול משתגע. הוא צריך להבין שתגני עליו רק אם הציקו לו ולא כל פעם שבא לו.   הגנה גורפת שלך רק תזיק לו. הרי בבית ספר ובחצר את לא תגידי שאת מעלה לילד שלך בטחון עצמי בצורה כזאת? בסוף מישהו ירביץ לו חזק.  או אח גדול ירביץ לו כשאת לא נמצאת. 

לא הבנתי מה זה משנה שגדול יותר חזק פיזית ממך, מה הוא יזיז אותך וימשיך לתת מכות לאחים כשאת נמצאת שם גם אם את מתערבת? אם זה המצב אז כן דרוש פה ייעוץ מקצועי. נשמע שכן חסר לו גבולות. אבל גם חסר לו שיתייחסו אליו בכבוד כאח גדול.

איפה אבא בעניין? מה הוא אומר? 

 

זהו שזה לא בדיוק שהוא מתחילאנונימית555

פשוט כל מילה הכי קטנה שהקטן יגיד לו ישר הוא נדלק

למשל הקטן יכול לשאול אותו - X אפשר בפנס שלך? אז הגדול ישר יגיד - לא!! וגם שלשום ראיתי שלקחת לי בלי רשות, וטראח - נותן בעיטה.

 

אז זה נקרא שהקטן התגרה בו?

 

וכן, יש מצבים שאני מנסה פיזית לעצור אותו ולא לתת מכות אז הוא נותן מכה לי. והפרצוף שלו מתעוות כזה כאילו הוא מרגיש שהוא עושה משהו אסור ולא שולט בעצמו 

 

איך מלמדים גבולות לילד בן 13?

 

 

טעות שלי, לא הבנתי נכון את התיאורl666

אם ככה רק ייעוץ מקצועי.  במיוחד אם הוא באמת לא שולט בעניין.

ועוד נקודה בענייןאנונימית555

אני יודעת שבתוך תוכו הוא ילד טוב ומאד קשה לו לשלוט בעצמו

 

עוד נקודה שבחוץ הוא עוצר את עצמו יפה מאד. בבית ספר ובחברה הוא לגמרי בסדר

 

אז הוא מגיע הביתה וכאילו מוריד את המסכות ומתפרק בבית

 

איזה סוג של ייעוץ צריך לחפש פה?

כנראה הנחיית הורים פרטנית או פסיכולוג ילדיםl666

אבל אם בחוץ הוא יודע להתנהג יפה סימן שגם בבית הוא יכול. אי-אפשר לדעת כלום בלי להכיר. מה אבא אומר? לדעתי הוא עבר גבול אדום כשהרים עלייך יד. 

לשנינו קשה. לבעלי יש יותראנונימית555

אפשרות פיזית להציב לו גבול כי בקטע הפיזי - הוא פשוט יכול להחזיק אותו חזק, לשים אותו בחדר ולהגיד לו שככה לא מתנהגים. נקודה.

במקביל הוא גם מאד משקיע בו, פעילות משותפת, לימוד משותף (הבן מעונין בלימוד הזה, הרצון בא ממנו) 

כשהילד עובר את הגבול הוא מאד תקיף איתו

 

אבל אני לא כל כך רואה תהליך שמוביל להתקדמות, אנחנו כל הזמן סביב עצמינו עם אותם סיטואציות

 

בעלי לא כל כך בקטע של הנחית הורים או פסיכולוג. אם ייעוץ זה עלול להיות אני לבד שאלך לייעוץ. אולי זה עדיף על כלום, לא יודעת.

לא מסכימה עם משפטאמאשוני
אי אפשר להשוות בין המצב בחוץ למצב בבית,
המצב בחוץ לא מעיד על כלום
המקום הנפשי שונה לחלוטין, ומכאן נובעת התנהגות שונה.
ברוב רובם של המקרים הנוהגים באלימות יתייחסו לאחרים במתק שפתיים ויהיו רגועים ומקסימים.

צריך לרדת לעומק הבעיה ולא לביטוי החיצוני שלה, ומשם לטפל.
היתי עם בעיה כזאתכלה נאה
רק בבן ובת.
בן 13 ובת 9
כל מילה שאמרה ולא ניראת מחטיף או דוחף או יורד עליה מילולית .
והיא בוכה וצועקת. ואני גם הגנתי עליה בהתחלה כי היא בת..
היא פשוט ניצלה את זה והתחילה לענות לו ולהתגרות ונהיה בלאגן.
ניסיתי בטוב וכלום.
יום אחד החלטתי שאני עושה סוף!
פה בבית לא מרביצים ולא משנה מה!!!.
תבוא תגיד לי ואני יטפל בה.
אם תרביץ אני יחזיר לך באותו צורה.
ואני לא מרימה ידים בבית!

ואל תגני על הקטן זה לא נכון.
ואל תראי לגדול שאת מפחדת ממנו
שתיהם מנצלים את זה !
את חיבת להיות תקיפה שאת לא מוכנה להמשיך כך!
והרבה שיחות על אהבה שצריכה להיות בין האחים.
בהתחלה השתגעתי כמעט. היו מלשינים אחד על השני והיתי צריכה לשפוט מי צודק ומה לעשות. ואם לא התיחסתי כראוי לטעמו שוב קיטורים. אבל באיזה שלב הם נרגעו ב"ה.
שמחה לשמוע ותודה על השיתוףאנונימית555


נסי כאן:ערשק בהעלותך

ייעוץ פרטני - Life Center

יש להם גישה טובה.

 

בהצלחה!

גם אנחנו בדיוק בסיטואציה הזאתאמאשוני
רק שאצלנו הם הרבה יותר קטנים (6 ו4) אז הכל הרבה יותר בראשיתי.

בכל אופן שני דברים שנראה לי להגיד לך זה:
א. בשיחה עם הגדול להגיד לו שאם הקטן "מתחיל" איתו הוא יכול לבוא ולומר לך את זה, ואת תעצרי את ההתגרות גם ללא צורך במכות.
ואם הוא בכל זאת לא מתאפק ונותן מכות אז הוא בעצמו מביא על עצמו את האשמה באופן מיידי. (מן כללי משחק כאלו שיש בהם חוקים, אבל ברגע שעושים מהלך מסויים, מפסידים את כל הקופה מיידית) ככה הוא לא יוכל לבוא בטענות שאת מגינה רק על הקטן כי הוא בעצמו עשה מהלך שטרף את כל הקלפים.

ב. לקחת את הגדול לטיפול מקצועי, אולי דרך ספורט או אומנות לחימה- לדעת להציב גבולות לכוח הפיזי שעומד להתפרץ,
ובנוסף לדעת לשחרר את הקיטור בהדרגה כדי לא להגיע למצב הר געש שמאיים להתפרץ. (תוך כדי טיפול לאתר מה הנקודה שמתסיסה אותו כ"כ)

אצלנו ספיציפית למשל, שמתי לב שהימים ה"רעים" האלו מגיעים תמיד בצמידות לתקופה לא טובה בגן שהוא מרגיש מנוצל או מנודה חברתית, הוא מביא את הקשיים הביתה ופורק את התסכול על מי שחלש ממנו.

זה רק טיפה בים, ההתמודדות היא עצומה,
מאחלת לך מכל הלב שתצליחו להתגבר ולמצב בבית את הכוחות למקומות חיוביים.
הרבה כוחות!!
עלתה לי עוד נקודהאמאשוני
לחזק את הגדול בהזדמנויות אחרות כמה שהוא ילד טוב, מקסים ורגיש.
ממש לומר לו את זה המון.
בכל הזדמנות שמתאים- להחמיא לו על כך.
לחזק לו את הנקודה שיאמין בעצמו שהוא טוב.
יש לו קטע כזהאנונימית555

שאם אני מחמיאה לו על משהו הוא מפסיק לעשות את זה. כאילו היא אומר - אני יעשה את זה כי אני רוצה, לא בשביל שאת תחמיאי לי. ואז המחמאה שלי חוסמת אותו.

תודה על ההבנהאנונימית555

אני צריכה לנסות שיחה עם הגדול. 

הבעיה שהטענה שלו שהוא אומר לי ואני לא עושה כלום אז הוא צריך לעשות בעצמו

 

אולי אני צריכה לשוחח איתו שיחה יותר עמוקה. סישביר מה יעזור לו להרגיש שטיפלתי בהתגרות של הקטן 

 

אבל שוב הבעיה  - שהקטן לא באמת מתחיל, הוא מדמיין את זה כאילו הוא מתחיל איתו, זה פרשנות מעוותת שלו. ואז הוא מיד מרביץ לקטן או מתעלל בו מילולית ואז כשהקטן מחזיר הוא בא ואומר לי שהקטן אמר לו ככה וככה ואחר כך יש לו טענות שאני לא עושה לקטן כלום.

לדעתי את חיבת לקחת את הגדול לפסיכולוגית ילדיםסיה

כדי שתישבי את והוא יחד עם הפסיכולגית ותביני למה הוא מתנהג ככה

את אולי תופתעי בכלל לגלות מה הסיבות ותדעי איך לפעול

יתכן שזה דימוי עצמי נמוך או קנאה באח. אבל קודם פסיכולגית שתדבר איתו ותבין למה . מה מציק. מה כואב.

אח"כ אפשר להמשיך בטיפולים ריגישם כמו ספורט וכו. אבל קודם חוות דעת מאשת מקצוע

פסיכולוג, לא פסיכולוגית!הסטורי
מדובר על נער מתבגר, לא שייך ולא בריא שישב לשיחות ארוכות עם אשה.


אבל בהחלט פסיכולוג נוער!
האמת שכן אם הוא בן 13 אז פסיכולוגסיה
אבל היתי אומרת שאמא או אבא ישבו גם בחדר
אפשר מידי פעם פגישה משותפתהסטורי
אבל באופן כללי, הצלחת הטיפול תלויה בזה שיהיה לו חופש לדבר על מה שמרגיש, בייחס לבית וכד'. זה נכון בוודאי בגיל 13ונכון גם קודם.


אבל, על מה אנחנ מתווכחים, הכי חשוב שיסכימו בכלל לקחת לטיפול.
רעיונותמיואשת******

קודם כל הנחיית הורים פרטנית שלך זה גם מצוין. מנסיון. את יכולה לשתף את בעלך בתובנות שעלו לך ולבקש שיתוף פעולה שלו בנסיון לשנות.

 

חוץ מזה מנסה לתת עוד כמה כיוונים שיעזרו

 1 - אם לגדול יש כזה כח פיזי למצוא לו מקום לנצל את זה, כמו חוגי לחימה, או אולי בניה, עזרה בבית כשאת צריכה מישהו עם כח פיזי להרים להזיז וכו לבקש ממנו ולשבח אותו מאד

2 - נשמע שהשם שניהם פונים לקבל תשומת לב ממך וזה מטרת המריבות, אז לנסות למצוא מקום לתת לו כמה שיותר תשומת לב חיובית או זמן של שניכם ביחד , אולי הליכות משותפות פעמיים בשבוע או משהו כזה

3- כמו שאמרה אמא שוני, כללי משחק. ברגע שאתה מרביץ איבדת את הזכות להתלונן על מה שאחיך עשה לך כי פשוט לא מרביצים אצלינו. בשום צורה ואופן. זה לוקח זמן להפנים ודורש עקביות וכח רצון

 

שולחת לך הרבה חיזוק, זה מאד לא קל ומתיש

בהצלחה רבה!

ממש קשה...מתואמת

לא התנסיתי במצב ברמה כזו, אבל בכל זאת אנסה לכתוב כמה נקודות מהניסיון שכן חוויתי:

1. נשמע שהבעיה העיקרית היא עם הגדול יותר. יכול להיות שיש משהו ספציפי בקטן ש"מדליק" אותו, אבל הוא זה שצריך את הטיפול.

2. אפשר לנסות לעשות איתו "זמן אישי" - עדיף פעם ביום, אבל אפשר פעם קבועה בשבוע. בזמן הזה (עשר דקות-רבע שעה בערך) עושים איתו מה שהוא רוצה (פעילות נחמדה כלשהי, שיחה על משהו אם הוא רוצה, קריאה או לימוד משותף). הרעיון הוא שיהיה לו "זמן ביטחון" עם הוריו, שהוא ירגיש שאוהבים אותו בלי תנאי, שמוכנים להשקיע בו בלי תנאי.

3. כשהקטן בא להגנה מפניו - לא לחבק אותו יותר מדי ולא להראות יותר מדי כעס כלפי הגדול. כמה שאפשר בפנים חתומות - להוביל את הקטן הרחק מידיו של הגדול ובכך לסיים את ההצקה הנוכחית.

4. טיפול נפשי. לדעתי אין מנוס... אפשר אולי גם חוג אומנות לחימה או ספורט כלשהו, אבל עדיף עם מורה בעל הבנה בנפש האדם. טיפול יכול להיות פסיכולוגי או תרפיסטי (תרפיה באומנות, תרפיה בבעלי חיים, תרפיה במוסיקה, פסיכודרמה...). בע"ה שהוא יסכים ושזה יעשה לו טוב...

המון כוח!!

הגדול מתנהג בבריונות ואפילו את מפחדת ממנוסודית
תניחי לקטן, גם אם הוא מתגרה, לגדול אסור לענות על זה פיזית.
מה יהיה כשיתחתן? ירביץ לאשתו כי לא דברה אליו יפה?
שימו לו גבול מהר- ואם אתם לא יודעים איך, לכו להדרכה.
הצלחה רבה
מעדכנת ומשתפתאנונימית555

אתמול בעקבות שלל הרהורים שעלו לי בעקבות ההתייעצות פה בפורום, ישבתי איתם לשיחה אחרי הצהריים

 

התחילה איזשהיא מריבה ועצרתי אותה ולימדתי את שניהם כמה כללי משחק חדשים,

קודם נתתי את האפשרות לכל אחד מהם לשפוך את כל התסכול והעצבים שלו - בדיבור בלבד. בלי מכות ובלי מילות גנאי. 

אחרי ששניהם הרגישו ששומעים אותם באמת ושאני מכילה את נקודת המבט של כל אחד מהם ואכפת לי מכל אחד מהם באמת כבר היתה אוירה יותר רגועה ואז אמרתי להם שאנחנו נכנסים למהלך של לבחון את ההתנהלות פה בבית.

השבוע אני אנהל פנקס - כל אחד שיהיו לו טענות על השני יאמר לי ואני ארשום בפנקס בדיוק את התנהלות הדברים, מי התחיל, מי עשה מה למי וכולי 

בסוף השבוע אנחנו נבחן את מה שהצטבר לנו בפנקס ונשים לב לדפוסים, נראה מה יצא לנו, נגלה שאולי אחד מרגיז את הגדול בלי לשים לב, אולי נגלה שהגדול מגיב ברגישות יתר ומייחס לקטן כוונות שלא היו לו, אולי נגלה כל מני הפתעות.

העיקר שסכמנו על שיתוף פעולה למשך שבוע שאחריו נשב לחשיבה מחודשת עם יותר מידע ביד.

 

זהו בינתיים

ואני מודה לכל אחד ואחת שהגיבו לי, כולכם עזרתם לי לאוורר את המתחים שהיו לי מהסיטואציות האלה, להשתחרר ולהפתח לתהליך בונה עם הילדים. עם המון המון תפילות להצלחת התהליך

 

וואו, איזה צעד ענק!בהתהוות

 

כל כך כל כך שמחה בשבילך. ובשבילם. איזה מזל יש להם שאת אמא שלהם פרח

כתבת פה דברים חכמים מאוד (וגם בעוד מקומות בשרשור). לוקחת לי.

 

 

מה שמדהים אותי כל פעם מחדשאנונימית555

זה איך הדיבור על הדברים משחרר מועקות ומאפשר התחלה חדשה עם מוטיבציה וכוחות לעשות שינוי

אפילו שהופורום אנונימי, ואני לא מכירה את מי שמגיב לי, עדיין - הכתיבה, הצורך לנסח במילים תחושות ורגשות מעורפלים כבר יש לזה השפעה. 

התגובות שמקבלים מאנשים אחרים - יש תגובות שמאירות לי צורות הסתכלות שלא חשבתי עליהם, יש תגובות שאני מסכימה איתם ויש גם תגובות שאני לא מסכימה איתם וגם הם מביאים תועלת כי כשאני מרגישה את ההתנגדות ומנסחת אותה אני מגיעה לעוד בהירות ועוד הבנה

 

באמת שאני ממש מודה לכולם!

וואו, איזו מדהימה!מתואמת

איזה רעיון נהדר ואיזו שליטה!

זו התקדמות ענקית, הלוואי שמפה יהיה רק טוב ורק שלווה ואחווה.

את מקבלת בעיניי את תואר "אם השנה"!

 

 

 

 

 

(עדיין אני חושבת שכדאי להעצים את הילד הגדול בחוג אישי או בטיפול מקצועי, כדי להצליח לשמר את ההצלחה הנוכחית...)

תודה על המילים הטובות, זה נותן כח.אנונימית555


וואו כל הכבוד!!אמאשוני
מרגש!
רק מלנסות לשמוע ולתת מקום לכל אחד נגמר לי האוויר...
מדהים שהצלחתם בערב אחד להצליח להקשיב לכולם.
סתם מסקרנות כדי ללמוד, נתת מקום גם לתחושות שלך?
עונה לךאנונימית555

את התחושות שלי אווררתי פה בפורום. לשיחה איתם כבר הגעתי ממקום הרבה יותר נקי.

פחות חוששת, לא מפחדת. 

לא מותשת ולא מיואשת, עם כוחות חדשים להבנה שככה זה בחיים, לפעמים צריך להשקיע בשביל שיהיה לנו טוב אבל זו השקעה משתלמת - דרך ארוכה שהיא קצרה. 

התחושות שלי היו משהו שהייתי צריכה לעבד עם עצמי ובשביל זה פתחתי את השרשור

לא הרגשתי שזה הדבר הנכון להכניס להם את התחושות שלי, הם היו טעונים מדי ומה שהיה חשוב לי זה לטפל בתחושות שלהם. בסופה של שיחה כשכולם היו רגועים הרגשתי כל כך טוב, לדבר על התחושות שלי היה מיותר..

 

קטע מצחיק שהיה בשיחה - אחרי שנתתי מקום לתחושות של שניהם והם היו קצת יותר רגועים הגדול כזה התלונן - למי יש כח לכל הדיבורים האלה ולמה אני צריך לסבול בגללו... (לסבול הכוונה לדבר על רגשות, בכל זאת גבר צעיר ) לא עניתי ישירות למילים אלא לתחושות. אמרתי לו - תכלס כולנו טובים. אני טובה ואתה טוב והוא טוב אבל לפעמים צריך להשקיע בשביל שילך לנו טוב ביחד. נכון יהיה לנו יותר כיף כשיהיה פה פחות מריבות? אז תן לי להוביל את המהלך הזה, תזרום איתנו.. 

אז הוא ענה לי - טוב טוב יאלה נו בסדר הבנתי הבנתי

הוא היה ממש מתוק

 

ועל הקטן הרגשתי רגיעה כזאת שנתתי לו דרך להתנגד למה שהגדול עושה לו (בשלב זה זה הדיווח והרישום) יחד עם זה שאני מצפה ממנו להיות שותף לתהליך שכל אחד לוקח אחריות על הצד שלו

 

יש עוד דרך לפנינו, אני לא נחה על זרי הדפנה, זה דורש ערנות מתמדת ולא קל בכלל אבל מודה לה' על מה שכבר השגנו ומתפללת בלי סוף על ההמשך

תודה רבה על הפירוט!אמאשוני
עזרת לי ממש!
וואו מדהימה! איזה אמא נהדרתמיואשת******

כמה כוחות וכמה השקעה. אין כמוך!

ממליצה בסוף השבוע לצאת איתם לגלידה בתור פרס או משהו כזה, כיף שלך ושלהם ביחד

זה בטח יהיה תהליך ארוך ולא כזה קל אבל נשמע שאת משקיעה את הנשמה ואת האהבה והם ירגישו את זה ואת תצליחי!

תודה. אמן.אנונימית555


אפשר קצת להרוס לך?l666

בעיניי בעיה היא לא מריבות בין האחים כי לפי תיאור שנתת קטן שלך לא עושה כלום . בעיה שגדול שלך משום מה החליט שכוח הוא דרך להגיע למה שהוא רוצה.  אתם צריכים משהו מעבר. עד כמה שאני תאורטית לא אוהבת יועצים ופסיכולוגים אבל אתם באמת במצב לא נורמלי, במצב שנער מפעיל כוח פיזי ומחזיק בפחד את אימא שלו ואח שלו ואולי עוד אחים. הוא חייב שיחזירו אותו למקום הטבעי שלו. ואתם צריכים להבין מאיפה זה בא. 

אני מניחה שלא תגלי איזה דפוס מעניין. כנראה הוא פשוט פורק לחץ על אח קטן כי הוא חלש, זה הכל. ולא עושה כלום בבית כי את חלשה. והוא לא מייחס לקטן כוונות שלא היו לו, הוא סתם משקר כדי שיהיה הסבר בשבילך למה הוא מרביץ לו ומקבל גם הרבה צומי. 

בהצלחה בכל אופן

אני קוראת אותך בתשומת לבאנונימית555

למרות שיש הרבה הגיון במה שאת אומרת אני חושבת שבכל זאת זה לא לגמרי נכון

לא מדויק שהקטן לא עושה כלום כי הקטן למד שאפשר "ללחוץ על הכפתור" לעצבן את הגדול ולברוח לאמא שתגן עליו. אז גם הוא צריך לעבור שינוי, אבל - בלי לגרום לו להכנע לבריונות.

 

אני לא סגורה על זה שהוא סתם משקר כדי שיהיה הסבר בשבילי יותר נראה לי שהוא משכנע את עצמו שאני תמיד מגינה רק על הקטן ותמיד מאשימה רק אותו, ובמובן מסוים זה אכן הדפוס שנקלענו אליו. 

 

נכון שהוא פורק לחץ על קטנים וחלשים ממנו וזה לא בסדר ואנחנו צריכים לרסן אותו והכל אבל בכל זאת לא נראה לי שאנחנו במצב כל כך לא נורמלי

בהרבה בתים נורמליים יש תקופות שיש מריבות יותר חריפות ותקופות שפחות

התחושה שלי שבדרך הזאת שלנו אנחנו כן מתקדמים איתו כל הזמן, מקווה שאני לא משלה את עצמי... כנראה שלא (בת אחרת שלי אמרה לי לא מזמן בשקט שרואים עליו שהוא משתפר זה היה משעשע, תובנות של ילדים)

 

 

רק את יכולה לדעת את המצב האמיתימיואשת******

אני לא חושבת שהדפוס הוא החשוב אלא התשומת לב שלך לפתור את זה והשיחות איתם זה החלק החשוב ואני כן מאמינה שאת יכולה להוביל הרבה שינוי. תמיד יש גם מקום להתייעץ על התהליך עם מנחת הורים (מנסיוני הם יותר טובים ומועילים מפסיכולוג מצוי באינטראקציות משפחתיות)

למישהו מבחוץ על סמך כמה משפטים בפורום לקבוע שאתם במצב לא נורמלי והוא סתם משקר זה הצהרה מרחיקת לכת.

 

1666 צודקת בכל מילהרפואה שלמהאחרונה
אני לא מומחית וזה לגמרי לא עיצה מקצועיתנוגהאדר22

אבל לדעתי ברגע שזה מתחיל להגיע להרמות ידיים ואלימות כלשהי אין מקום לא לא להתערב. ולא משנה מי התחיל ברגע שהרביצו אז שניהם נענשים. זו לא הדרך בבית צריך להבהיר בצורה חד משמעית ואם יש בעיות הם לא מצליחים לפתור בעצמם שיבואו אלייך. כנראה אין להם יכולת להסתדר לבד במקרה הזה

הצעה קצת אחרתבת 30
לא יודעת אם זה ילך- אבל אולי לתת לשניהם יחד, רק לשניהם איזה פרויקט מיוחד לקיץ?
משהו בבית, בחצר, בניה של משהו, אחריות משותפת על משהו עבור כל המשפחה. .ילך?
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך