היום הפגנתי ליד תפוח מערב ליד מקום שפינו שם משפחות לפני כמה ימים... הפגנתי על מה שבוער בי..היו שם בנות שנעצרו ונלחמו למען הארץ ומסרו את נפשם ועכשיו הן במעצר/ שכבר השתחררו.. אבל אתם יודעים זה אפילו לא משנה.. מה שמשנה זה שבהפגנה הזאת הרגשתי שיש לי לב שמבין, שעצוב ושכואב לו שעם ישראל במצב שכזה.. שמחתי שיש לי לב.. היום שם שוטרים חיילים שלא היה להם אכפת, מבחינתם רק לפנות את הדרך למחבלים הארורים האלה ובדרך לרמוס.. לדרוך על ילדה בת 11 שבא להראות שאכפת לה.. לדחוף אישה עם תינוק בלי שום רגש ובלי מיצמוץ.. לגרור בנות על הרצפה ולשרוט.. וכל זה בשביל מה?? בשביל שלמחבלים האלה יהיה דרך לנסוע לבית "שלהם" שנמצא בארץ שלנו.. שעומד על אדמת ארצינו המובטחת, הארץ שה' נתן לנו..
היתה שם חיילת שאמרתי לה:" יש לי לב אני מרגישה אותו הוא כואב אבל איפה שלך? לך יש לב?" היא עמדה הסתכלה דחפה ולא מצמצה ואמרה:" למדתי באולפנה אז אני יודעת מה שאת מרגישה" אמרתי לה שאולי היא למדה באולפנה אבל השאלה מה היא קיבלה.. השאלה איפה הערכים שלה?!
כאב לי לראות ככה שוטרים וחיילים דוחפים מרביצים ותומכים בפשע תומכים בטרור תומכים באנשים שרוצחים אנשים שהעיזו לדקור נערה 9 דקירות שהעיזו על הארץ שלנו..
אתם יודעים מה אני חושבת? שאנחנו לא מספיק מרגישים שאנחנו ראויים לזה ורק בגלל זה הארץ שלנו נמסרת.. אנשים תזעקו על זה.. תזעקו על המחדל הנוראי הזה.. תהיו עם לב.. תרגישו אותו..
שנזכה לביאת הגואל במהרה!