שלום אנשים יקרים,
מבקש עצתכם בשאלה מטלטלת שעלתה תוך כדי התקדמות רגשית משמעותית בשידוך ולקראת דיבור על חתונה.
לפני חודשיים וחצי בערך נהייתי ברוך ה' בן 40.
כיוון שהבחורה המדהימה עוד חודשיים בת 44 אני מאד מתלבט לגבי סיכויי הפיריון.
האם ערך האהבה במיוחד לשני רווקים כמונו שנכספו לצאת מכלא הבדידות- יותר חשוב כרגע מנושא הילודה?
האם בקבלת ההחלטה להתחתן במקרה הזה אני גוזר על עצמי כניסה להתמודדות קשה אחרי החתונה על הבאת ילד לעולם?
וודאי שמכח האהבה אני מוכן ללכת רחוק ולתמוך באשתי בתהליכים השונים והכל בידי שמיים- אבל האם אינני הולך ראש בקיר לקראת צער עמוק שאינני יודע כעת להעריך לא את עוצמתו ולא את יכולתנו כזוג להתמודד איתו?


