ראיתי המון זוגות במצבים האלה, והרבה מהם באים ומספרים על קרובי משפחה/ חברים שאמרו להם כך וכך ונולד ילד בריא.

אסור(!!) להסיק ממקרה למקרה, יש לך מושג באיזה תסמונת מדובר? מה היו הממצאים? מה הסיכויים?

וככה (גם בגלל הפחדות מיותרות של רופאים) אישה עם סיכון של 1:200 לתסמונת דאון שהפחידו אותה מעודדת אישה עם סיכוי של 1:4 לתסמונת אחרת הרבה יותר קשה (לא רוצה לנקוב בשמות, כדי לא להפחיד, אבל לצערי יש בלי סוף) שהרי במקרה של האישה הראשונה מדובר בחצי אחוז, ככה שזה ממש לא מפתיע שהילד נולד בריא, אבל היא חוותה את זה כהריון מפחיד עם סיכון גבוה.

בקיצור, העניין ברור...

יש להיזהר עם סיפורים.

מכירה מישהי שאמרו לה שסיכוי גבוה שיש ילד עם תסמונת דאון.

והיא התכוננה לזה כל ההריון

ואמרה לי שסוג של התאכזבה כשבסוף נולדה ילדה בריאה. (האמת, עד היום לא מבינה איך, אבל זה מה שהיא אמרה לי)

ומכירה אנשים שדבר כזה יכול לשבור אותם ואת משפחתם. מכל מיני סיבות. 

אז כן, יש מצבים שנכון להפיל בהם.

ורבנים מתוודעים לכל הסיטואציה לפני נתינת הפסיקה. 

ועם הכל, מקווה מאוד שה' לא יעמיד אותנו בניסיון. 

תסתכלי בכל מכתב של יועצת גנטית, עשו איזשהו חישוב כללי של כל הגילאים גם יחד, ובהכללה גסה הגיעו למספר 3% לכל הריון ומבהירים אותו לכל זוג שבא להתייעץ.

ברור שבגילאים מבוגרים הסיכון לדאון ולמחלות נוספות עולה, וישנה עקומה ממש על פי כל גיל וגיל (לא רוצה לזרוק מספרים סתם, זה תלוי מה זה 40+).

יחד עם זאת, צריך לזכור שרוב הילדים בריאים.

ולכן כתב הרב אליעזר מלמד פסק שמתיר לבדוק על מנת למנוע מצב שהרבה נשים ימנעו מהריון בגילאים האלה ובכך נפסיד את הרוב הבריא שהיה נולד גם ככה, לא מביעה את עמדתי בנוגע לפסק, רק מביאה אותו.

בהקשר של פסק זה, ישנם רבנים שממליצים על סיסי שלייה, פרוצדורה הרבה יותר מוקדמת.

בהצלחה בהחלטות, שיהיה החלטות טובות!

זה לא משנה כמה נשים מעל גיל ארבעים יולדות, תמיד זה ישאר 99% של ילד בריא, רק שככל שיש יותר נשים האחוז האחד כולל יותר ילדים. אך זה עדיין 99% לילד בריא!

שהעניין הוא לא הגיל אלא הכוחות שלכם. אם גם ככה יש נשאות של משהו ואתם על גבול הכוחות שלכם אז לא כדאי. צריך לבחון עד כמה באמת תוכלי לתמרן בין ילדים שכבר יש כולל זה עם נשאות ובין תינוק חדש. הרי ביחד עם שמחה הוא מביא גם הרבה עבודה ועומס. 

נשמע ממש ממש קשה.

אולי הדרכת הורים שתתן לכם דרך וגישה אליו?!

בגדול אני מרגישה שבתור אמא עברתי דברים לא פשוטים עם חלק מהילדים ובנוסף יש לנו גם את הסיפור המשפחתי שלנו

וסה"ב אני יודעת להתמודד עם קושי מול הילדים וכל מיני התנהגויות והתנהלויות שלהם

ואכשהו איתו אני מרגישה שלא עוזר כלום 

נשמעת לא מאד חריגה

קצת מזכיר התנהלות של קש"ר

נשמע מההודעות שלך שיש לך עומס גדול בחיים

והתוספת של הקשיים מולו זה הקש ששובר את גב הגמל

זה לא רק הוא

ולא רק ההתמודדות מולו

זה המכלול

כשיש עומס יתר בחיים גם גפרור קטן יכול להצית שריפה

אז ברור שאש גדולה מציתה אותה

הפתרון מתחיל מהבנה עמוקה של הבעיה

ולא בהכרח שיש פתרון מיידי לעומס יתר אלא תהליך הדרגתי לאורך זמן

כי עלו לנו בעבר מחשבות לגביו על קושי בקשב וריכוז

אולי באמת אנסה לברר את העניין הזה

וגם יכול להיות משהו דומה/ אחר

אבל

לא יעזור רק לחפש את הבעיה שלו (זה אכן טוב להבין בעיה ולטפל בה)

אלא להבין שרוב הבעיה לא נמצאת אצלו/ סביבו 

שני דברים,

דבר ראשון- זה שעכשיו זה ככה לא אומר שזה תמיד יהיה ככה. מכירה מקרוב מאוד מקרה שהילד שכבר לא ככ ילד עכשיו, הוא בחור נדיר זהב מתוק נעים. (וזה לא תמיד היה ככה בכלל בכלל)

דבר שני, נשמע שגם הוא במצוקה. שמשהו קשה לו, אולי למצוא את עצמו במרחבים שונים (כשיש הרבה אחים בבית, כשיש רק את הקטנים, וכו)

אז נראה לי שכן כדאי טיפול כלשהו.

אציין בקצרה שאם הוא במערכת החינוך, את יכולה לדבר עם היועצת והמורה ולבקש פסיכולוג מטעם משרד החינוך (זה קיים וזה בחינם וזה אחלה).

ואז גם הפגישות יכולות להיות בבית הספר וזה פחות השקעה להסיע אחהצ ופה ושם.

אבל לדעתי לפחות הדרכת הורים, אפילו בזום, אפילו אם את ובעלך ביבשות שונות, תצטרפו שניכם. 

אנשים, בטח בקשר של הורים וילדים, מרגישים אנרגיה, כלומר גם בלי להגיד לו שאת מרגישה אליו דברים שליליים, הגיוני שהוא איפשהו מרגיש את זה או מגיב לזה. 

ואז גם את מרגישה אותו וזה מעגל. 

וקשה לצאת מהמעגל וגם לא כיף בו בכלל בכלל. 

ולפעמים צריך התערבות שתעצור רגע את הסחרור ותעזור לחזור למסלול. וגם להתאים את המסלול.

באמת יכול להיות שעוד כמה חודשים את תרגישי שהילד מלאך. באמת. תאמיני בזה. תצעדי לשם. אתם תגיעו!

אני באמת צריכה להזכיר את זה לעצמי יותר

אני כן אוהבת אותו מאוד, הא חשוב ויקר לי ואני משקיע בו המון, בדברים מסוימים הרבה יותר ממה שאני משקיעה בילדים האחרים

אני גם אומרת לו הרבה שאני אוהבת אותו ומקווה מאוד שהוא כן מרגיש ככה

באמת המחשבה שלי כל הזמן היא לכיוון שיום אחד זה ישתפר וכבר עברתי דברים לא קלים עם חלק מהילדים והגדולים עכשיו כולם ילדים מדהימים וטובים

לגבי מערכת החינוך- לצערי אין מענה בבית הספר שלו, ממש שום דבר (מנסיון)

בהדרכת הורים כבר היינו. סה"כ אני מרגישה אנחנו הורים טובים ויודעים בגדול איך להתמודד עם דברים של הילדים ואיכשהו איתו זה עדיין לא הולך

אבל באמת באמת כל ילד כל כך שונה

ומה שהיה הכי טוב בעולם עם ילד אחד יכול להיות קטסטרופה עם אחד שנולד שנה אחריו.

רציני. זה לא קל. לעניות דעתי (הבלתי מקצועית לחלוטין), זה לא שיש ממוצע של כמה אתם הורים טובים סה"כ לכלל ילדיכם.

לדעתי ההפך. עם כל אחד זה שוב מדליה. באמת. (אומרת כמי שבאה מבית שבו כל אחד רץ לכיוון אחר לחלוטין. והיינו טפו חמסה לא מעט)

פסיכולוגים של משרד החינוך, ז"א של בתי הספר הרבה פעמים לא יטפלו בילד בתוך בית הספר מהרבה סיבות, אבל בהחלט יתכן שניתן לקבל טיפול דרך השרות הפסיכולוגי העירוני בחינם לעיתים או במחיר מעט מוזל

ונשמע שהגעת לקצה, אז אולי תרצי משהו אחר ...

תעשי גוגל ל"קונסטלציה משפחתית"

במצב דומה אך קצת שונה עשה אצלנו פלאים.

גם מוח אחד.

אבל חשוב לבחור מטפלים מעולים עם ניסיון והמלצות.

בגדול, בשתי השיטות אומרים שיש דברים ש"מנהלים" אותנו. לא בהכרח במודע. זה יכול להיות משפט פנימי, משקע מהלידה ואפילו משהו במשפחה לא בדור שלנו.

וכשנותנים לדבר הזה מקום ומענה, הכל משתחרר.

לדוג' שרון ברתל, שהיא מטפלת קונסטלציה ידועה סיפרה שהיה במשפחה שלה בעיית קור רצינית. היא, אמא שלה והאחיות שלה - תמיד קר להן.

ובמהלך הטיפול גילו שהסבא הסתתר בתקופת השואה במקום ביער, הכל היה שלג, הקור היה מאוד חזק

וכשהיא נתנה מקום מודע לחוויה החזקה הזו הפסיק להיות לה קר בצורה קיצונית.

אולי אנסה לבדוק את זה

אני פשוט מרגישה שעם העומס של החיים אני לא מספיקה כלום ואותה ללכת איתו על בטוח

אם זה מרגיש לך כיוון טוב הייתי הולכת.

בקונסטלציה הטיפול הוא חד פעמי, מפגש אחד.

האם הוא עבר אי פעם אבחון מסודר?

כי נשמע די בבירור שהוא במצוקה גדולה שנובעת מקושי גדול כלשהו. וברור שגם אתם במצוקה גדולה, ובטח לא מצליחים לחשוב בהיגיון איך לעזור לו...

הטיפול שהוא היה בו היה אצל פסיכולוג קליני? כי אם לא, אז ממש כדאי להתחיל שם. אפילו כרגע בלי הילד, לתאר בדיוק את כל הקשיים שלו, ולקבל כיוונים לאבחון.

אחרי שיהיה אבחון מדויק בע"ה (וזה יכול לקחת זמן...) תדעו באיזה כיוון לטפל בו ואיך לעזור לו ולעזור לכם.

וחוץ מזה, אם אפשר, תנסו לדאוג לעצמכם לאוורור, זוגי או אישי, כי מן הסתם גם המצב איתו וגם המצב שמסביב שתיארת משפיעים מאוד על הנפש שלכם, ובאמת קשה לצאת ככה מהלופ של התסכול...❤️

חוץ מפגישות אצל המטפלת שאצלה טופל שכמובן היא לא פסיכולוג קליני כי אנחנו גרים במקום די מרוחק שאין בו כמעט שום אפשרויות

איך מתחילים טיפול כזה? למי פונים? דרך קופת חולים?

מבאס שהאפשרויות אצלנו כל כך מעטות

מקווה שיש מענה מספיק טוב ומהיר אצלכם...

מצטרפת לכיוון של לבדוק קשב וריכוז - יחסית זה אבחון קל. אבל גם אם יוצא שאין לו קשיי קשב - אל תרפו, ותמשיכו לנסות לאבחן כיוונים אחרים.

מקווה ממש שתעלו על הקושי ושתצליחו לעזור לו ולכם.

(ואל תאשימי את עצמכם בשום אופן! גם להורים הכי טובים שיש יכול להיות פתאום ילד מאתגר במיוחד שיהפוך את כל המערכת... וזה לא בהכרח קשור לכל מה שמסביב - לא למה שאתם מתמודדים איתו ולא למספר הילדים שלכם❤️)

את נשמעת לי כמו מישהי ללמוד ממנה.

קודם כל בית עם משפחה ברוכה, זה אתגר גדול מאוד, שבעיניי מי שלוקחת את זה על עצמה, כבר מגיעה לה המון הערכה.

דבר שני- זה ממש לא נשמע שמשהו דם חסר אצלכם, מבחינה רגשית או שכלית. נשמע שיש פה שני הורים מודעים וגידים מאוד, שמתמודדים בצורה יפה מאוד עם מציאות של הרבה משתנים והרבה צרכים בבית אחד.

זה וואו גדול מאוד.

אין לי ילדים בגיל הזה. אבל אני מאמינה שלפעמים צריך להיות כנים מול הילד. גם ככה הוא מרגיש את זה.

לא להגיד לו- אנחנו סובלים ממך

אלא להגיד את האמת- ההתנהגות שלך מעייפת אותנו, היא מאתגרת אותנו כל כך שכבר אין לנו כוח. אנחנו מרגישים שאין לנו דרך להגיע אליך, ואנחנו כל כך רוצים.

עצוב לנו לראות שאתה בוחר להציק לאחים שלך, ואנחנו לא מבינים למה.

כשאתה בטוב עם האחים שלך, זה כל כך פותח לנו את הלב, זה נותן לנו אור בנשמה. זה פשוט נותן כוח.

התקווה שלנו היא שיום אחד פשוט תתעורר להבין איך כדאי לך להתנהג,

אבל בינתיים זה ממש לא פשוט לנו הסיפור הזה.

ניסיתם פעם להביא את עצמכם ככה מולו? 

משתדלת מאוד שזה יהיה בצורה מכובדת (וברגעי שבירה לא תמיד מצליחה..)

אבל אני מרגישה (וגם האחים שלו אומרים כך) שאין עם מי לדבר

הוא כאילו לא מקשיב או לא קולט.  כל דבר כמעט שהוא אומר (הכוונה לתלונות) הוא חוזר עליו כמה פעמים, שוב ושוב ושוב.

אני מסבירה לו ששמעתי אותו, משקפת את הדברים שלו, או עונה לו על מה שאומר וכלום לא עוזר, הוא חוזר וחוזר על הדברים (שזה גם יכול להוציא מהדעת)

למשל  אם הוא יציק עם משחק מסויים לאח ואני אגיד לו שאם הוא ממשיך אני אקח לו את המשחק כשאני אקח אותו הוא יצעק שוב ושוב "אבל אתם רק רוצים שאני אסבול!!!"

שום הסברים לפני, אחרי או אפילו הרבה זמן אחרי, כשהוא  כבר רגוע, לא יעזרו

שהוא סובל בחברה בבית הספר/שהוא סובל מאיזה קושי נפשי כמו חרדה?

נשמע שיש לו עולם פנימי סוער, שלאו דווקא מתכתב עם מה שבחוץ. הוא יצירתי במשהו?

האם בעלך יותר חזק מנטלית ממך? לו הוא כן שומע?

כי לי נשמע שהוא שואב ממך הרבה אנרגיה ומחשבות, ואת צריכה כוחות גם בשבילו, גם בשביל האחרים ובעיקר בשביל עצמך.

הייתי מנהלת לי מחברת שבו אני כותבת את המסע הזה מולו ומתעדת. זו כבר הקלה נפשית- לדעת שבסוף היום אני אשפוך את זה למחברת...

הכי חשוב זה שתאמיני שאת לא יכולה לעשות עבורו הכל,

ושגם אם קשה לו עכשיו, ייתכן מאוד שהוא בעצמו ילמד אחף להתגבר

נשמע שהוא מאד לא מווסת

הסברים זה הדבר האחרון יכול לעזור במצב כזה

להיפך, זה רק מעמיס

וגם מוריד עוד יותר את הדימוי העצמי הנמוך ממילא

אצל ילדים עם התנהגות מאתגרת.

יכולות ויסות ואינטגרציה שהיית מצפה להן בגיל 11 לא התפתחו אצלו כמצופה, והבשלות הרגשית שלו היא נניח כמו של ילד בן 5.

מה שהייתי עושה (ואכן עושה, גם אצלי יש ילד מאתגר בסגנון הזה)

פועלת בכמה כיוונים:

1. מנהלת את העניינים כדי לצמצם טריגרים בתקופה הקרובה (במילים אחרות, מנגישה את הסביבה למוגבלות שלו כדי לאתגר אותו ואתכם פחות).

2. פעולות לעידוד הבשלה.

3. הרבה פעילות אגרסיבית לפריקת תסכולים, עדיף בשיתוף איתך או עם דמות בטוחה אחרת אם יש.

ממליצה מאד שתהיו מלווים ע"י. הדרכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית.

מתחברת להצעה להפחית טריגרים.

האם יש לך רעיונות לפעילויות לעידוד הבשלה? אולי יתאים אצלנו. 

את באמת חושבת שהילד סוחט את אמא שלו בכוונה?

מה יצא לו מזה?

ילד צריך אמא יציבה להשען עליה, זה צורך הישרדותי

להתיש את ההורים זה גול עצמי.

אז למה הוא מתנהג ככה?

כי הוא לא מצליח אחרת.

תארי לך שילד יושב בכסא גלגלים ח"ו,

מה כדאי שישמע מאמא שלו -

הנכות שלך מעייפת אותי, אין לי כח לסחוב אותך יותר?

עצוב לי שאתה לא מתקדם?

אני כל כך אשמח שתדע ללכת, זה יעשה לי אור בעיניים?

או שעדיף שישמע:

מותק שלי, אני רואה כמה אתה רוצה ללכת. אנחנו איתך ונמשיך לעזור לך כמה שצריך. אנחנו מוכנים להתאמץ ולעזור לך ככל שתצטרך. גם אם זה יקח שנים, אנחנו פה בשבילך.

הדבר האחרון שילד צריך לדעת היא שהוא מעייף את ההורים שלו. אם ההורים מתעייפים (והם מתעייפים, בוודאי, וקשה להם, וצריך הרבה תמיכה בהורות) הם צריכים להיתמך במקור אחר, לא ע"י הילדים.

אני כותבת היה בעבר, כי היום אנחנו במקום אחר

גם ניסינו הדרכת הורים שלא ממש עזרה

ובסוף מה שחולל אצלנו התחלה של שינוי זה טיפול בשיטת המכלול

אח''כ כן עברנו ועדין הדרכת הורים

אבל קודם כל צריך משהו שיחרר מהשורש

ממליצה לך בחום 

יכול להיות שהוא צריך יותר יחס והכלה מילדים קודמים אליו,

עדיין הכל נשמע לי כמו דבר טבעי ורגיל, כולל זה שאת מרגישה על הקצה לגביו.

הוא קורא לך בדרך שהוא יודע, הוא לא יודע להגיד אמא אני זקוק לך, בבקשה תראי אותי כמיוחד. בבקשה שהגדולים לא יעשו לי צל.

אז הוא מוציא את זה בדרך שעוד יותר לא עושה לך חשק לעזור לו.

אבל הוא משיג את מה שהוא זקוק לו. את חושבת עליו, את מוטרדת מההתנהגות שלו, את חיה חיי סבל.

אפשר לצאת מהלופ הזה.

קודם כל להפנים שהוא קורא לך לעזרה בהתנהגות שלו, ואז לטפל.

הוא לא אשם שהחיים עמוסים, והוא מסמן לכם כבר בגיל הזה שהרגיל לא מספיק טוב בשבילו.

כדאי לתת לו מענה עכשיו ולא שבגיל 15 הוא יעשה דברים שבכלל לא תמצאי את עצמך איך לגשת לזה. עדיך כל עוד הוא מוגן בבית והוא בגיל שיש לו הרבה תקשורת איתכם ההורים, לנצל את זה עכשיו כדי לתת מענה למצוקה שלו ושהוא יעלה על דרך המלך.

לא יודעת איזה טיפול ניסיתם, עושה רושם שמשהו שמשלב הדרכת הורים וטיפול רגשי ביחד יכולים לעזור פה.

לגבי הדרכת הורים, גם אם אתם ההורים הכי מנוסים שמכירים את כל ההדרכות,

כשיש קושי ספציפי עם ילד מסויים, בהדרכה לומדים לפתור את הקושי הספציפי. בסוף בדינמיקה של הורה וילד זה לא אובייקטיבי ואנחנו מביאים מטען מסויים לקשר, ובהדרכה חיצונית (עם מישהו שרואה את התמונה מזווית קצת אחרת) לומדים לזהות את הדפוסים שגורמים לקושי באופן נקודתי, ולכן זה יעיל גם כשמכירים את כל ההדרכות ויש לכם ניסיון גדול בהורות.

בהצלחה!

אני משתדלת מאוד לתת לכל ילד את הזמן שלו וראו את מה שהוא צריך בלי קשר לאחרים והוא באמת מקבל הרבה יחסית לעומת האחרים כי אני מרגישה שזה מה שהוא צריך

יש לנו במהלך השבוע זמנים שבהם הגדולים (כולם בחטיבה ומעלה) עוד בבתי הספר וגם הקטנים במסגרות ורק הוא נמצא איתי

ברור לי שהוא זועק לעזרה, אבל אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות עם זה. הדרכת הורים לא הרגשתי שהועילה יותר מידי (איתו. בעבר הלכנו לגבי ילד אחר ועזר לנו ממש)

כדאי לנסות טיפול והדרכת הורים למרות שניסיתם בעבר ולא הועיל.

האם ההתנהגות אז והיום הייתה חופפת?

גם אם כן, בתקופות שונות בחיים הבשלות משתנה ואולי מה שלא עבד פעם קודמת יעבוד הפעם. לפעמים אין מספיק כימיה עם המטפל.

לפעמים ילד צריך לשמוע מאיתנו משהו מסויים ולכן זה לא רק פונקציה של זמן איתו, אלא מה הוא שומע ולומד על עצמו בזמן הזה.

לכן כדאי שילוב של הדרכת הורים וטיפול כדי לשנות את התפיסה שלו לגבי עצמו ולגבי היחס של הסביבה אליו.

נגיד לפעמים ילד בטוח שיש לו אח יותר מוצלח ממנו ואז לא משנה מה המציאות, כל דבר שקורה מחזק את התפיסה הזאת.

נגיד הם משחקים משחק והאח מנצח- הוכחה שהאח מאפיל עליו,

משחקים שוב והפעם הוא מנצח- האח הפסיד לו בכוונה כדי שירגיש טוב עם עצמו, שוב האח מאפיל עליו.

אוספים אותו הוא קטן.

לא אוספים אותו- לא דואגים לו..

כלומר עד שלא מטפלים לעומק במה שגורם לו להרגיש את מה שהוא מרגיש, כל מציאות ולא משנה מה היא, מחזקת את מה שהוא ממילא מרגיש..

איך הוא במסגרת?

איך הוא עם חברים?

איך היה בתור ילד?

השאלות האלה חשובות כי הן יכולות לסייע להבדיל בין קושי אישי (קשב וריכוז/ קשיים תקשורתיים/ קשיים רגשיים/ קשיים אישיותיים וכו')

לבין קושי בהתנהלות מולכם (גבולות / מעגל קסמים של גיל ההתבגרות/ המקום שלו בבית) וכו'

כמובן שהרבה פעמים זה גם וגם וגם

בהצלחה

לא פשוט בכלל

לק"י

גם יהודיות...

אבל כן מקפידים על שעות הביקור, אז רוב היום לא הומה מבקרים.

והמחלקה לא מפריעה לי, יותר חשוב לי צוות טוב ואנושי.

הם דווקא לא עשו איזה רעש מרהיב היתה איתי בחדר במחלקה מישהי מהפזורה והיא היתה בין השקטות שנתקלתי

אני לא יודעת מי עכשיו בחדרי לידה אבל אם השתנה משהו זה בטוח לטובה כי אני זוכרת שהמיילדות שהיו לי (הייתי 20 שעות החדר לידה)

לא היו משהו

השאלה מה חשוב לך?

(והתכוונת שהחברה לא פנטסטית?).

לק"י

יצא לי להיות עם יהודיה, שאמא שלה והיא חפרו *לי* כל הזמן, לא רק דיברו ביניהן (אבל היה נראה שלשתיהן יש בעיה).

ואחר כך נכנסה בדואית. והיה שקט רוב הזמן.

באשפוז האחרון, שנמשך 5 ימים, הייתי רק עם יהודיות.

יש מצב שמנסים להפריד מראש.

הייתי מנסה לברר על הצד המקצועי, איך הם בלידה תאומים וכו'.

(ותחשבי גם על אשפוז רחוק מהבית, כשיש ילדים. והאם זה שווה במקרה הזה).

אבל פגשתי שם 2 רופאות, איריס שוהם ואפרת שפיגל, והן היו נשמעות ממש מקצועיות ונחמדות, קראתי שיש שם רופאה מומחית לתאומים, גלי פריינטה.

מה בדיוק היית מבררת? 

לק"י

אולי רופאת הנשים שלך תוכל לעזור לך? אולי היא מכירה?

או תדע להגיד לך מה חשוב?

(אני אגיד לך מה, ניקיון ושקט תלוי בעיקר במי שאיתך בחדר... בעיני זה פחות מה שחשוב).

מה שעלול לקרות בתאומים, אז חשוב לקחת בחשבון את עניין הפגיה-האם יש שם פגיה טובה או לא.

אני לא מכירה את סורוקה. אבל שווה לברר.

הבנתי שהפגיה בתל השומר כן מומלצת.

למרות שבירושלים אוכל לישון אצל ההורים

לא שזה כזה נחמד... מעדיפה בית

לא מבחינת יחס וממש לא מבחינת מקצועיות

ומכירה עוד הרבה הרבה הרבה הרבה שלא .בקיצור לא ממליצה בכלל...

לעומת זה על הדסה אני ממש ממליצה וגם הפגייה שם מצויינת!

מוקדמת... בכלל לא בטוח שתגיעי לזירוז.

ואם היא מוקדמת וצריך פגייה, ממש לא הייתי נוסעת לבית חולים רחוק מדי מהבית כי גם ככה פגיה זה קשוח.

אלא א"כ, מדובר בפגות צעירה ממש שאז יש משמעות גדולה למומחיות של הפגייה. ואז מומלץ להרחיק- אם אכן יש אופציה מבחינת זמנים.

אם אכן תלדי בזמן/בזירוז

אם הלידות שלך הן לידות יחסית מהירות- לא הייתי מתרחקת. לידת תאומים חייבת להיות בפיקוח.

ותמיד לידת תאומים מזמנת אליה את כל הצוות המומחה כך שבטוח תרגישי עטופה יותר.

סיטואציה. לקחנו רופא פרטי בהדסה ללידה של התאומות. הגענו אליו לפגישת ייעוץ לפני הלידה, שילמנו כסף רב, תיאמנו איתו.

בסוף הייתי צריכה זירוז ביוםX והוא לא יכל. אמר שיש לו כנס רפואי שנחפש רופא אחר.

נתקענו....

הלכנו לרופא פרטי אחר בבית חולים אחר

היתה לנו חוויה מושלמת

רופא מעולה

צוות מעולה

פגייה מס' 1

הכל היה פשוט מדויק עבורנו.

אז ממש מסכימה עם @יעל מהדרום 

לפני הכל ואחרי הכל- רק להתפלל שנזכה לשליחים טובים

שיהיה בבריאות, שבמחה ובידיים מלאותתתתת

אין כמו תאומים בעולם!!!!!!!!!!

הלוואי שאזכה לעוד

מאז המלחמה עם איראן שנהרס שם מבנה, לא הכל אותו דבר. לא יודעת פרטים מדויקים, אבל כדאי לראות בעיניים.

קחי בחשבון אולי אם תצטרכו פגייה אז עדיף קרוב לבית.

לגבי הנסיעות, יש מישהו אחר שיוכל לתמוך בך אחרי הלידה במקומו במהלך האשפוז?

או לקחת בחשבון מראש נסיעות במונית שיוכל לישון בדרך?

כי עם כל ההבנה לקושי של המרחק, את צריכה להרגיש שאת בידיים טובות במהלך הלידה כי זה הכי חשוב אמא בריאה ותינוקות בריאים.

אם יש לך קרובי משפחה בירושלים או במרכז אולי אפשר שבעלך יהה שם עם הילדים בזמן האשפוז?

ילדתי שם לפני אחרי, לא זוכרת הבדל.

אבל יש בית ספר, גן, מי יישאר איתם במהלך היום

העלתי את האופציה שהוא פשוט לא יבקר אותי והוא אמר שאני משוגעת, שגם הוא ירצה לראות אותם

יהיו היא לא חייבת לך תנשמי תתקדמי ותשלמי את

אבל תדמיינו סיטואציה שיש לכן ארון בחדר

שהוא אומנם שבור .. אבל יש ארון שעושה את העבודה והיא מתעקשת שהוא כבר מתפרק ולא מתאים אז תלך תזמין לכם חדש ותגיד שזאת המתנה שלה

מקדמה שולמה ועכשיו צריך את כל היתרה

זה שלא שמדובר במליונים אבל עדיין.. היה ארון וזה לא שדחוף להחליף אז למה????? זאת דוגמה אחת מתוך כמה לצעריייייי

הייתי מסכימה איתך.

ומה זה הדבר הזה שומרים על אמא שלא תשלם, למה אתם גנבים ונוכלים שבאים לשנורר ממנה כסף?

הייתי מתפוצצת, רותחת ובהחלט שהייתי פותחת את זה עם האחים או לכל הפחות איתה.

היא לא יכולה מצד אחד להיות איתך ביחסים ומצד שני להרוז מאחורי הגב.

לא ולא.

והאמת שלא הבנתי את החלק שהייתם בשיחת ועידה ושמעתם, אבל את העיקרון הבנתי.

הייתי כותבת דוגרי בקבוצת המשפחה

א. שהיא החליטה שהיא רוצה להזמין את הדברים האלו,  אתם לא ביקשתם

ב. זה ממש פוגע כל ההתנהלות שלהם

והייתי מנתקת איתה (עם הגיסה) ואיתם (האחים המגעילים של בעלך שמתערבים לאמא שלהם ולא מציעים עזרה בעצמם גם) קשר או לפחות מתרחקת מאוד

מה זה עניינם?

אל תעדכני אותם יותר בכלום ואל תעני להם

וגם אומרת לה שזה הכסף שלה והיא הבטיחה אז הא לקיים

בהחלט הייתי רבה על זה

אמא שלי עוזרת לאחים שלי בכל מיני דברים

בטח שמעצבן אותי לפעמים שזה בא על חשבונה אבל בחיים לא אמרתי ולא אגיד מילה, זכותה.

זה באמת מעצבן ממש ממש והייתי מעלה את זה בפני האחים 

לפעמים קשר צמוד מידי לא בריא.

איזה שמתקשרת מליון פעם בשעה לא ממש תקין מבחינתי.

התנהגות שתלטנית.

שמרו מרחק, רחוק- מתוק. 

אבל אני אישית, לאור מה שסיפרת הייתי אומרת שהיא תסגור את הנושא עם הספקים. שתיקח אחריות עם מה שהיא התחילה, זה לא עניין שלך וזה לא באחריותך גם אם היא הזמינה כל כך הרבה. את לא צריכה לשלם על זה. היא התעקשה לקנות לכם ושהיא תישא בתוצאות.

הייתי אומרת לאחים שתבטל את זה ושלא ביקשנו ולא קניתם כי אין לכם את היכולת כרגע. 

זה לא "סיפורי גיסות"

זה סיפור מאד לא תקין. מה זאת אומרת אוסרים על אמא שלהם לשלם ? מה זה ללות אותה לכספומט? זו התנהלות אלימה במידה מסויימת. ממתי הילדים מחליטים על ההורים? (כל עוד לא מדובר במצב שההורים כבר לא מתפקדים )

זה חתיכת סיפור

אני הולכת עם נייד במסגרת תפקיד והשבת יצאתי איתו בכיס של הסוודר, שהיה קטן יחסית והנייד נראה לי הציץ (לרוב לובשת מעיל, אבל לא היה קר מספיק) וזה ממש הטריד אותי מה חושבים עליי. בעלי טען, כמוכן, שכל מי שרואה יודע שיש לי תפקיד שמחייב וזה לא כי אני מחללת שבת

מיילדת, רופאה, צוותי חירום וכו

או אפילו דולה שיש לה יולדת על הכוונת..

ומשתדלת ממש לשים אותו מראש בתיק של העגלה.

לפעמים זה קצת מוזר שאני איתו בכל מקום (נגיד- יצאתי לשיעור נשים בלי הילדים ואני עם התיק של העגלה...), אבל לי זה יותר נעים מאשר רק הטלפון כמו שהוא.

נותן לי יותר לשכוח שהוא שם ומרגישה לי יותר 'שבתי'.

היום יש אפליקציות שמודדות את מד הסוכר דרך הפלאפון.

חובה לשאת בשבת.

בעבר הייתי גרה בבני ברק ותמיד הצחיק אותי המבטים המתפלאים

אבל אני תמיד הולכת עם מדים אז קצת שונה 

יש את "פיית המגירות " שעושה כאלה דברים

בעבר צפיתי בכמה סרטונים שלה ביוטיוב , אני אוהבת את הגישה שלה. והבית שלי עוד שואף להגיע לשם ;)

ממליצה לקנות סלסלאות ולשים בכל סלסלה ערמת בגדים.

לקחת לפני זה מידות של המדף- עומק,רוחב וגובה

ולקנות בהתאם שיהיו מספר סלסלאות לפי הצורך והמקום.

זה לא פותר את הבלגן של הבגדים, אבל הוא נשאר בתוך הסלסלה ולא נשפך מהארון .

פני אלי בפרטי. מ

זה לתלות כל מה שאפשר על קולבים

זה כמעט ולא מתבלגן

וגם אפשר לתלות ככה לייבוש וזה חוסך תליה וקיפול

לק"י

אני ילדתי את הגדול בקיסרי חירום בגלל מצוקה עוברית, ואחריו ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות ב"ה.

לא עשיתי כלום מיוחד.

זה כן משפיע על זה, שלפני לידות אני חושבת שמחתימים על טופס שאת מודעת לסיכונים, שיש ניטור רציף במשך כל הלידה, שאם צריך זירוז- לא נותנים כל זירוז (יש לזה גם פלוסים, שלא יזרזו "סתם").

בטח יש עוד דברים.

בעז"ה שיילך בקלות, בריאות ובידיים מלאות ובריאות!!

מהפורום פה קיבלתי המלצות מאוד חמות לקחת דולה.

ואצלי היא באמת מאוד מאוד עזרה לי וקידמה את הלידה.

אז לדעתי כן כדאי לקחת דולה, במיוחד בלידה כזאת שהיא בכל זאת קצת יותר מורכבת.

אני קראתי הרבה סיפורי לידת ויב"ק באתר קיסר נולד אני חושבת

זה נתן לי כח להבין מה זה לידת ויב"ק, מה שונה בה.

ולקחת מזה המלצות וטיפים ללידה שלי.

יכולה לשתף בשתי החלטות שלקחתי לעצמי לקראת הלידה השניה שלי:

1. לא רציתי לדעת מה הפתיחה לכל אורך הלידה. כדי לא להילחץ ולא להיתקע.

2. רציתי להיכנס לחדר לידה כמה שיותר מאוחר,

הפרוטוקול הרפואי בלידת ויב"ק היא ניטור רצוף בחדר לידה.

ואצלי מכיוון שעברו לניתוח עקב ירידות בדופק יש לי קצת טראומה מהניטור

אז בחרתי להיכנס לחדר לידה מאוד מאוחר, את מרבית הלידה העברתי במחלקה (הגעתי בתחילת הלידה עקב דימום והציעו להתאשפז ולחכות שהלידה תתפתח, אחרת הייתי מתעכבת בבית)

לק"י

מהזמן (לפני הניטור הרציף). אלו היו 2 הלידות הראשונות שאחרי הקיסרי. 

אבל אני לא יודעת במה זה היה תלוי... אולי בפתיחה, אולי במיילדת.

(בלידה אחת לא הרגשתי שזה מיקל, בשניה ממש כן).

(וכל הארבע לידות היו באותו בית חולים).

אז תמיד שווה לשאול אם זה אפשרי.

כל הזמן עד הלידה עצמה

לק"י

אולי באחת שהייתי במקלחת המיילדת עוד לא נכנסה לחדר לידה, אז בזמן שחיכיתי לה נכנסתי לשם ופשוט לא יצאתי.

באחת אחרת, זוכרת שהמיילדת הציעה לי להכנס למקלחת. נראה לי אחרי מוניטור.

ילדת יותר מלידה אחת אחרי הקיסרי?

יכול להיות שבלידה הראשונה שאחרי הקיסרי מקפידים יותר?

(למרות שבשתי האחרונות שלי דוקא ניטרו מההתחלה. אבל אני לא אחת ששואלת הרבה או מנסה לבקש משהו אחר).

הייתה לי לידה קיסרית ראשונה ואחכ ילדתי 3 טבעי,  לא לקחתי דולה.

בלידה החמישית היה סיבוך ושוב היה קיסרי.

אחר כך לקחתי דולה וילעתי בחסדי ה' עוד 3 טבעי.

היום במבט לאחור- הצטערתי שלפני כן לא לקחתי דולה, כי הפער בין הטבעי שהתמודדתי לבד לבין הטבעי עם דולה היה שמיים וטרץ. זה הפך מלידות סבל ללידות חלומיות ומדהימות. (למרות שאת 2 הקיסרי אף דולה לא יכלה למנוע..( 

ממליצה בחום על דולה,  לא כי אי אפשר ללדת לבד אלא גם זו חוויה אחרת לגמרי

בשביל להכנס להיון לא צריך להיות ביחד דוקא ברגע הביוץ, גם לא ביממה שלפניו.

לילה אחד של היעדרות סביב הביוץ ישאיר לכם סיכויי יפים מאד להיקלט

שיהיה בהצלחה ובשעה טובה!

גם אם הטיול רק לילה אחד... יש התרגשות לפני ועייפות אחרי.

מותר לסרב 

זה סיבה מאוד מאוד חשובה. 

תגידי שיש לך משהו חשוב 

וזהו. 

אם הוא לא יותר מ2 לילות אין סיבה שזה יפגע בכניסה להריון.

זרע מחזיק בגוף 3 ימים ויותר...

ואם לא תצאי עכשיו, יכול להיות שזה יצא בזמן אחר שיהיה לא נוח.

אם זה טיול יומי אז נשמע לי סביר לצאת, אם זה דורש שינה אולי לבקש להגיע בבוקר ולחזור בערב?

השאלה איפה זה פוגש אתכם...

אם באחך לצאת ויהיה לך כיף וחוויתי, לצאת ללילה אחד נשמע שלא דרמטי , וימלא אותך

אבל אם זה מבאס קצת את בעלך או שילחיץ אותך אז עלול לרוקן ולהשאיר טעם רע...

אני חושבת שהעריכה לא טובה.

היא לא כתבה שהיא לא הצליחה לעצור אותו, היא כתבה שהוא השתמש בכוח פיזי עם הידיים שלו כדי שלא תוכל לצאת או לברוח. זה הבדל משמעותי.

ממש לא את.

הוא עשה משהו שלא רצית עד שהקאת, ואת עוד זאת שצריכה להתנצל ולהסביר??

גם בין בני זוג שאוהבים מאוד מאוד יש גבולות, והוא חצה גבול ומפיל את זה עלייך...

הוא עשה מעשה לא לגיטימי ואת ממש לא הצד הפוגע כאן.

יכול להיות שהוא כועס על עצמו ומוציא את זה עלייך? או שמרוב בושה הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו?

אם זו אלימות מינית

אבל זה בטוח התנהלות חסרת רגישות ולא נעימה בעליל

את לא צריכה להסכים לזה

(והוא לא אמור לעשות את זה)

על החלק שלך יש לך אחריות והשפעה מלאה

זה לא נשמע לי מוגזם בכלל.

אלא אם כן נעשה בשימוש בכח.

אפ זה בעדינות זה דווקא מתוק

היא כתבה בכוח

חבל להקטין בעיה

להכניס מחשבה אולי זה בסדר

כשזה לא בסדר אדום בוהק 

גבול שלא אמורים לעבור

זה הזמן

לכעוס

לבקש התנצלות והבהרה

ולשים גבול חדש

לא להיכנס לסיטואציה דומה

כי יש לו בעיה

ואף אחד לא צריך לסבול ממנה

וזה שהוא נעלב

זה כבר סימן אזהרה למניפולציה

אבל וזה אבל גדול,הוא עשה משהו בכוח הוא לא היה רגיש כלפיך ולא ראה אותך,ובטח לא ראה את הגבול שלך ובסוף הוא נפגע?

זה נשמע לי ממש מניפולטיבי,

אז קודם כל חשוב ממש לשקף את זה זה מעשה ותוצאה זה לא עניין של אהבה בכלל,

להעמיד גבולות ברורים,את נפגעת כאן פיזית והוא דורש התנצלות?

גם בתוך זוגיות אוהבת ושבגדול יש רצון הדדי לקרבה גופנית, יש עניין של הסכמה.

זה שאת אשתו לא אומר שהוא יכול לעשות מה שבא לו, בטח כשאת מתנגדת או שהוא עוצר בכוח.

אני כן אציין משהו שאני לא יודעת כמה הוא בשיח בסביבתך.

יש כאלו שנהנים מ"שליטה" בזמן האישות. וזה בסדר גמור כששני הצדדים רוצים. אבל אם אצלכם זה ככה, חשוב שתהיה מילה שהיא מבטאת - לעצור ומיד. כדאי שזו תהיה מילה איזוטרית שלא הייתה יוצאת סתם ככה. (טרקטור, לא יודעת, משהו).

אם לפעמים את נהנית מזה ולפעמים לא- אז זה משהו חשוב שיהיה.

אם את בכלל לא בקטע- אז לא ולא. אם את רוצה להפסיק, אז מפסיקים. ככה פשוט. (כן, גם אם זה ממש ממש באמצע. בכל שלב. גם אם הוא כבר בפנים או לא משנה מה).

ואת ממש לא צריכה להתנצל

כדאי לדבר על זה ולהגדיר גבולות גזרה. ולגיטימי לא לרצות כל דבר

דבר אחד ששניכם צריכים לדעת קודם כל פיזיולוגי.

רפלקס הקאה לא נוצר רק מגועל אלא אלא גם מהכנסה של כלי לעומק הגרון וזה בלתי נשלט ובלתי רצוני.

אני על סף הקאה בצילומי שיניים כשמכניסים לי את הפלסטיקים האלו, יש לי ילד שתמיד על סף הקאה כשרופא מכניס לו את המקל עץ.

אז להתנצל ברור שאין עניין שלא לדבר על זה שזה נעשה בכוח.

יש מקום לשיחה, יש מקום להתנצלות מאוד מאוד רצינית מצידו.

מהצד שלי נראה לי אפילו שמדובר אפילו בחצי מניפולציה מצידו, אבל את מכירה אותו יותר מאיתנו. 

נניח שבזמן מעשה הוא לא חשב על איך זה מרגיש לך,

אבל לפחות בדיעבד הוא היה צריך להבין את הטעות שלו ולהתנצל.

נראה לי זה מצריך בירור רציני מולו על מה עושים ומה לא עושים.

ושאסור לו למנוע ממך פיזית לסגת מפעולות שלא מתאימות לך גם אם זה מאוד מאוד מבאס אותו.

זה בסדר שהוא מנסה לייצר מגע, אבל שתמיד תהיה לך האפשרות להימנע אם לא מתאים לך וזה לא משנה אם הבטחת קודם או שזה משהו שהוא רגיל שכן מתאים לך וכד'.

הגוף מבין יותר מהר מהשכל מה מתאים ומה לא, בשביל זה יש אינסטינקטים ואסור לו למנוע ממך להשתמש בהם, אלא אם את מבקשת ממנו במפורש שימנע ממך להתנגד.

אני ממש מצטערת שזה מה שאת עוברת 

נכון שזה משהו לא נעים בכלל

אבל לפי הפירוט שקראתי לפני שנמחק

זה משהו שיכול לקרות ולא חריג

ברור שהיא לא צריכה להתנצל

וברור שהוא זה שצריך להתנצל

ולהבין שעבר גבול

אבל זה עדין נשמע בגבולות הנורמה

איך עוד אפשר להגדיר את זה?

אני לא חושבת שצריך להיות עם יד קלה על ההדק בשימוש במילה הזו, במיוחד לא בין בני זוג נשואים, אבל בסופו של דבר יש גבול, והוא לגמרי נחצה כאן. 

מטריד מאוד שהפותחת מרגישה צורך להתנצל, ולא חושבת שהוא הבעיה.

איך במקום להיות הנפגעת הוא הפך אותך לעמדת הפוגעת?

זאת נקודה שצריך לבדוק.

בגדול יש לנו נטייה לא לדבר על איך לעשות מין ולתת לגוף לדבר בתקשורת לא מילולית.

אבל זה לא נכון, יש מה לדבר וזה משפר המון, ועדיף לפני ולא רק תוך כדי.

תסכמו לפני מה הציפיות, חלומות וגבולות אדומים של כל אחד.

ערכנו בכוונה הודעות שהיו מפורטות מידי.

את מקסימה שהתנצלת אבל לא עשית משהו לא בסדר,

ואני מאמינה שהוא לא התכוון לפגוע.

לפני שעושים משהו כדאי לדבר על רצונות ופנטזיות באופן חופשי לגמרי.

בלי לשפוט, ובלי להבהל.

נשמע שיש בינכם פער מיני, ואולי יש דברים שלא תרצי לעשות ואל תרגישי חייבת.

אבל- ככל שתדברו יותר בפתיחות תבדקי עם עצמך אולי יש דברים שתוכלי לנסות לאט לאט ואולי להפתח אליהם ואולי זה יהיה נחמד לבדוק גבולות,

ואולי תרגישי שלא.

כרגע הוא מרגיש דחוי ואולי גם מתוסכל,

תנסו לדבר פתוח ותסבירי לו שאת מבינה למה הוא פגוע וכמה שאת נמשכת אליו.

זאת יכולה להיות התחלה טובה להתקרב יותר.