השיתוף הוא משהו שרק את יכולה בגדול להחליט ולהרגיש למי לספר....
אני יכולה להגיד שאני דווקא בפעם הזו (היתה לפי הפלה ראשונה ואח"כ 4 הריוניות בריאים) סיפרתי לכמעט כל המשפחה . התחיל מההורים ועבר לאחים ואחיות שלי עוד לפני הגרידה
אחרי הגרידה סיפרתי לגיסות שלי וגם לא לכולן איך שהרגיש לי...
קודם כל השיתוף נתן לי הרבה מקום לפרוק.
מעבר לזה שרציתי גם עזרה בייעוץ מה לעשות וכו
והכי חשוב מבחינתי הקטע של העזרה - ידעתי שאני אצטרך עזרה בימים הראשונים ואם לא הייתי מספרת אז אני בטוחה שגם אם הייתי מבקשת עזרה כי "סתם אני צריכה" היו עוזרים לי אבל הרגשתי נכון וטוב לא להלחם גם על ההסתרה בקטע הזה .
וזהו מי שלא סיפרתי לה באותו הזמן כבר לא סיפרתי....
לחברות -סיפרתי לבינתיים רק לאחת שאני בקשר טוב איתה
סה"כ לי השיתוף עשה מממש טוב!! גם אם לא שיתפתי את כולם ברגשות האישיים שלי לגבי ההפלה עצם זה שפרקתי את התהליך זה עזר לי להתמודדות....
וגם אחרי שסיפרתי פתאום גיליתי כל מיני שבעצם עברו את זה גם.... זה הקל מעליי בידיעה שזה דבר שקורה ועובר והנה לכולן יש אח":כ ילדים וכו.
לילדים כמובן לא סיפרנו - הגדול שלי בן 12 אבל בכ"א לר ראיתי צורך לשתף אותו בנושא שגם ככה הוא לא מספיק "מעורה" בו - הם גם לא ידעו על ההריון (אם כי, הגדולים כן הרגישו - הוא אמר לאחותי שלאמא יש תינוק בבטן ולא היתה לו שום דרך לדעת את זה... והקטנה בת 3 מסתבר גם הרגישה כי היא אמרה לי כל הזמן "נכון עוד מעט יהיה לנו תינוק?? (היא מאוד אוהבת תינוקים) אבל בכ"א הארוע עבר יחסית קל מבחינה פיזית והילדים לא ממש שאלו מה קורה מבחינה נפשית זה משהו אחר.....
בעבודה לא סיפרתי למה לקחתי ימי מחלה- למרות שהם מאווד מכילים וקשובים לא ראיתי לנכון לשתף את הבוסים שלי לגבי התכנונים שלי (אבל שוב לכול אחת יש הרגשה אחרת בעניין) והם גם לא שאלו וחקרו....
כל זה נכון לפעם הזו- בהריון ראשון שהיה כמה חודשים אחרי החתונה- לא סיפרנו לאפחד מלבד ההורים....
לסיכום- ההרגשה שלך היא זו שקובעת את צריכה להרגיש בנוח עם כל דבר שאת עושה ולדעת שיש לפעמים תגובות שלא תמיד תחלמי לקבל אותם לטוב ולרע 
בכ"א מאחלת לך שתעברי הכול בקלות ובמהירות ותשכחי הכול מהר מהר.....
וגם כמובן אם נוח לך ונעים לך את יכולה לשאול אותנו ....
