שאלתי ואת הטבעת את עצמך בטלפון שלך.
מה איתך? שלחתי ,ואת באלגנטיות שלך התחמקת.
מה א י ת ך!??? עם הלב מיוחד שלך??? הנשמה השברירת שבך???
אני רואה אותך,מתבוננת בך מהצד.
רואה אותך דועכת ורוצה רק שתקשיבי לשאלתי ותעני לעצמך,אבל אין לך אומץ לתת לשאלות לצוף.
ואני כל כך מבינה אותך,מותר לך יקירה.
אז הפסקתי לשאול אותך.
ואותך אבא אני עוד יכולה לשאול-מה איתה??
אני צופה בה מבעד לבועת זכוכית השקופה שאטמה את עצמה,
מבעד לקרח רושף קרירות מציב חומות של הגנה וחסינות.
לא התייאשתי ממך-רק דואגת באין ספור אהבה והערכה, נותרה בידי רק תפילה.