התכוונתי שברגע הראשון עלולים להרגיש ערעור, כאילו - איזה מן אמא אני שלא מצליחה להאכיל את הילד שלי ואיזה כשלון...
אבל זה לא נכון, כי הנקה זה לא תמצית ההורות, זה רק שלב מסויים מאוד בחיים
ובכלל, הנקה לא תלויה רק בך, אלא גם בתינוק, ובעוד נתונים.
וזה בסדר גמור לא להניק.
לי יש ילד שלא ינק. כי אני העדפתי להפסיק ולא להלחם על זה. כי רציתי ילד בריא ואמא שמחה ומחלימה.
מי זוכר היום בכלל שהוא לא ינק. ..?
זה עוד פרט ביוגרפי שרק אמא ואבא שלו יודעים ואכפת להם ממנו. לילד עצמו ממש לא מעניין אם הוא ינק או או לא.
ואגב, הוא ילד בריא מאוד מאוד, בקושי חולה. לידו במעון היו ילדים יונקים שחלו יותר והרבה יותר ממנו.
והוא גם מאוד חכם.
אז כמו שאומרים- יאללה יאללה.
ההורות היא הרבה, הרבה יותר מזה
ואלף בית בהורות זה להזיז הצידה את כל החלומות שיש לנו בשביל הילד שלנו, וכל מה שהיינו רוצים שהוא יהיה,
ולראות *אותו*.
את הצורך שלו
את הרצון שלו
את ההעדפה שלו
את הבריאות והשמחה שלו
ולכבד את זה.
ולתת אמון בכוחות החיים שלו.
ולאפשר. לאפשר. לאפשר.
להיות קרקע שבה הוא יצמח בטבעיות להיות אדם אמיתי
ולא להכריח אותו להתאים לציפיות.
וכן, זה מתחיל לגמרי כבר בינקות, בהנקה.
אני איתך, מק"ר