אני עם דמעות בעיניים.. זה פרידה.. פרידה ממקום שפרחתי בו.. הילדים לקחו בסבבה אבל פשוט לא מבינים מה זה עונה לי..
אף אחד לא נכנס לי ללב כמו שהם נכנסו.. הם לימדו אותי ככ הרבה.. הם עשו אותי מאושרת.. לא הייתי כזאת מאושר הרבה זמן..
בזכותם למדתי להעריך את עצמי יותר, למדתי להכיר את הכוחות שבי..
למדתי ש"כל ישראל אחים" זה פשוטו כמשמעו..
הדמעות שלי בעיניים מעורבות בשמחה ובעצב..
שמחה כי טוב לי ואני שמחה שמצאתי מקום כזה ושקיבלתי ממנו ככ הרבה.. ועצב כי עצוב לעזוב מקום כזה, עצוב שאני כבר לא חלק משם..
אני גאה בעצמי שהייתי מי שאני, שנתתי לעצמי לזרום במקום הזה. ושבאמת לא וויתרתי לעצמי ושניסיתי לתת ובאמת שבזכות זה קיבלתי. קיבלתי טוב