@סתם 1...

יש לך תשובה אחרת?  (אל תשכח שאני זה ששואל פה את השאלות, חוצפן )

זה לא נכון לפטור כל סתירה לכאורה בחז"ל כ'מחלוקת'. חז"ל הדגישו צדדים שונים במקומות שונים.

אף אחד לא יגיד שיש מצווה להיות אכזרי. לא צריך אפילו לומר את זה. כוונת המאמר היא שלפעמים צריך לוותר על צרכים מסויימים  שאינם הכרחיים, להתפרנס בצמצום, כדי שיהיה אפשר להתמסר לתורה.

@מבקש אמונה

בעניין הסיפור על רב אדא בר מתנה, אתה בטח קורא אותו כך, שהוא הולך ללמוד ואשתו הדומעת שואלת אותו "ואיך בדיוק אתה רוצה שנחיה"? והוא עונה לה במבט אטום: "תסתדרו לבד. אף אחד לא ימות פה".

אפשר לקרוא את זה אחרת: אשתו אומרת לו: בעלי היקר, חשוב לי מאוד שתלך ללמוד תורה, אך בכל זאת מהיכן נתפרנס"? והוא עונה" אשתי היקרה אני יודע שזה לא יהיה קל, אבל תוכלו למצוא פרנסה באופן כזה וכזה, והרי אנחנו מוכנים לוותר בשביל ההתמסרות לתורה.."

@מבקש אמונה

וכמו שזה נכון בימינו זה היה נכון גם בתקופת הגמרא

וכאן בלשון האמוראית המליצית והמוגזמת, הוא מנסה להגיד דבר ברור, שהתורה יכולה להתקיים רק אצל מי שלא מעוות אותה בגלל שככה נוח לו.

והדוגמא הקיצונית לאינטרסים, היא בוודאי הדאגה לילדים.

הכוונה לא "אל תתפרנס ותעסוק רק בתורה" , זה לא עיקרון שהיה קיים אצל האמוראים.

הכוונה היא "אל תסלף את התורה, כדי לעצמך או לילדים שלך."

סבבה?

והרבנים למדו מסכת עירובין וגם הרבה מסכתות אחרות , והלימוד לא שינה את ההתנהגות שלהם .

זו המציאות, לומדים , מלמדים, משקרים מסלפים ועליהם אמרו חז"ל  "דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו,"

חז''ל ראו בלימוד התורה ערך עליון שדוחה את רוב ככל העניינים והחובות האחרים, כזה שצריך כמעט למסור את הנפש עליו. כן, כולל להגיע לחרפת רעב, ואפילו ע"ח ילדיו וב''ב. יש לזה המון מקורות.

אז נכון שזה אידיאל וזו מדרגה של בודדים, ומי שלא נמצא במקום הזה של מסירות נפש והעדפה טוטלית של הרוח על החומר יהיה לו קשה להבין את זה, אבל זה לא מצופה ממנו, להפך - המצופה ממנו לעמוד בחובות האחרות שלו.

אם כי מאכל בזוי. בזה טמונה כל התשובה

ויש מספיק דוגמאות הפוכות על עשירי עולם שהיו גאוני הדור.

מה שאני אומר זה שזה לא האידאל, אלא שאם ככה נכפתה המציאות על האדם אע"פ הוא צריך להתגבר.

הסברתי למטה ביותר בהירות (נראה לי)

קח בחשבון שלא כתוב שם שהוא נתן להם למות ברעב, אלא העדיף שיתפרנסו ממועט דמועט והעיקר שילמד תורה בלא הפרעה.

הסיבה שזה מביא לעמקות הזאת של התורה היא כי אדם צריך להיות ממוקד כל כולו בלימוד התורה, לפחות באידאל.

הנקודה כאן  היא לאו דווקא על זה שיאכלו ירקות מהנהר, אלא שהאדם יקריב את הנוחות שלו ואת הרחמנות היתירה על בני ביתו בשביל התורה.

רב אדא, שהיה עני כמובן כאן, היה במדרגה כזאת שבמקום ללכת לקבץ נדבות בשביל להרגיש בסדר עם עצמו העדיף שהם ילכו ללקט ירקות בנהר

אותו הדבר יהיה במליארדר שיוותר על עסקה של כמה מליוני דולרים בשביל ללמוד תורה, לקול מחאתם של כל בני ביתו ואוהביו.

ככה נראה לי בפשטות. בשום מקום לא נאמר שחובה לאכול פת במלח ומים במשורה, אלא שאם זאת הברירה היחידה, בחר בה כדי לקנות את התורה באמת.

ברור שאם ה' שלח לך עשירות אז תזרוק אותם לפח כדי ללמוד תורה? לא נכתב בשום מקום דבר כזה.

הרבה מאוד מחכמינו היו עשירים גדולים והיו גדולים גם בסתרי תורה.

דוגמא שעולה לי מהזיכרון היא רבי עקיבא שמוזכר הרבה בהיכלות, וכתב את אותיות דרבי עקיבא, והיה רבו של רשב"י ואחרי שגדל בתורה היה עשיר גדול, וכידוע דרש תילי תילים של הלכות על כל קוץ וקוץ.

הקרוב קרוב קודם, ואדם קרוב אצל עצמו, וקרוב אצל עצמו יותר מלאשתו ובניו, לפיכך, אם משים עצמו אכזרי כעורב גם על עצמו, אז זה הוא אדם אמיתי שעושה זאת לשמה, וכל אחד לפי דרגתו

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום