מה העניין הזה?
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד. שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות שחורות כעורב.
במי אתה מוצאן...רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב.
כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו אמר לה מי שלימו קורמי באגמא
הרי תמיד מלמדים שאדם צריך קודם לדאוג לאישתו ולילדים (ככה הבנתי לפחות)
יש לך תשובה אחרת? (אל תשכח שאני זה ששואל פה את השאלות, חוצפן 
)
זה לא נכון לפטור כל סתירה לכאורה בחז"ל כ'מחלוקת'. חז"ל הדגישו צדדים שונים במקומות שונים.
אף אחד לא יגיד שיש מצווה להיות אכזרי. לא צריך אפילו לומר את זה. כוונת המאמר היא שלפעמים צריך לוותר על צרכים מסויימים שאינם הכרחיים, להתפרנס בצמצום, כדי שיהיה אפשר להתמסר לתורה.
בעניין הסיפור על רב אדא בר מתנה, אתה בטח קורא אותו כך, שהוא הולך ללמוד ואשתו הדומעת שואלת אותו "ואיך בדיוק אתה רוצה שנחיה"? והוא עונה לה במבט אטום: "תסתדרו לבד. אף אחד לא ימות פה".
אפשר לקרוא את זה אחרת: אשתו אומרת לו: בעלי היקר, חשוב לי מאוד שתלך ללמוד תורה, אך בכל זאת מהיכן נתפרנס"? והוא עונה" אשתי היקרה אני יודע שזה לא יהיה קל, אבל תוכלו למצוא פרנסה באופן כזה וכזה, והרי אנחנו מוכנים לוותר בשביל ההתמסרות לתורה.."
מבקש אמונהוכמו שזה נכון בימינו זה היה נכון גם בתקופת הגמרא
וכאן בלשון האמוראית המליצית והמוגזמת, הוא מנסה להגיד דבר ברור, שהתורה יכולה להתקיים רק אצל מי שלא מעוות אותה בגלל שככה נוח לו.
והדוגמא הקיצונית לאינטרסים, היא בוודאי הדאגה לילדים.
הכוונה לא "אל תתפרנס ותעסוק רק בתורה" , זה לא עיקרון שהיה קיים אצל האמוראים.
הכוונה היא "אל תסלף את התורה, כדי לעצמך או לילדים שלך."
סבבה?
והרבנים למדו מסכת עירובין וגם הרבה מסכתות אחרות , והלימוד לא שינה את ההתנהגות שלהם .
זו המציאות, לומדים , מלמדים, משקרים מסלפים ועליהם אמרו חז"ל "דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו,"
חז''ל ראו בלימוד התורה ערך עליון שדוחה את רוב ככל העניינים והחובות האחרים, כזה שצריך כמעט למסור את הנפש עליו. כן, כולל להגיע לחרפת רעב, ואפילו ע"ח ילדיו וב''ב. יש לזה המון מקורות.
אז נכון שזה אידיאל וזו מדרגה של בודדים, ומי שלא נמצא במקום הזה של מסירות נפש והעדפה טוטלית של הרוח על החומר יהיה לו קשה להבין את זה, אבל זה לא מצופה ממנו, להפך - המצופה ממנו לעמוד בחובות האחרות שלו.
אם כי מאכל בזוי. בזה טמונה כל התשובה
ויש מספיק דוגמאות הפוכות על עשירי עולם שהיו גאוני הדור.
מה שאני אומר זה שזה לא האידאל, אלא שאם ככה נכפתה המציאות על האדם אע"פ הוא צריך להתגבר.
הסברתי למטה ביותר בהירות (נראה לי)
קח בחשבון שלא כתוב שם שהוא נתן להם למות ברעב, אלא העדיף שיתפרנסו ממועט דמועט והעיקר שילמד תורה בלא הפרעה.
הסיבה שזה מביא לעמקות הזאת של התורה היא כי אדם צריך להיות ממוקד כל כולו בלימוד התורה, לפחות באידאל.
הנקודה כאן היא לאו דווקא על זה שיאכלו ירקות מהנהר, אלא שהאדם יקריב את הנוחות שלו ואת הרחמנות היתירה על בני ביתו בשביל התורה.
רב אדא, שהיה עני כמובן כאן, היה במדרגה כזאת שבמקום ללכת לקבץ נדבות בשביל להרגיש בסדר עם עצמו העדיף שהם ילכו ללקט ירקות בנהר
אותו הדבר יהיה במליארדר שיוותר על עסקה של כמה מליוני דולרים בשביל ללמוד תורה, לקול מחאתם של כל בני ביתו ואוהביו.
ככה נראה לי בפשטות. בשום מקום לא נאמר שחובה לאכול פת במלח ומים במשורה, אלא שאם זאת הברירה היחידה, בחר בה כדי לקנות את התורה באמת.
ברור שאם ה' שלח לך עשירות אז תזרוק אותם לפח כדי ללמוד תורה? לא נכתב בשום מקום דבר כזה.
הרבה מאוד מחכמינו היו עשירים גדולים והיו גדולים גם בסתרי תורה.
דוגמא שעולה לי מהזיכרון היא רבי עקיבא שמוזכר הרבה בהיכלות, וכתב את אותיות דרבי עקיבא, והיה רבו של רשב"י ואחרי שגדל בתורה היה עשיר גדול, וכידוע דרש תילי תילים של הלכות על כל קוץ וקוץ.
הקרוב קרוב קודם, ואדם קרוב אצל עצמו, וקרוב אצל עצמו יותר מלאשתו ובניו, לפיכך, אם משים עצמו אכזרי כעורב גם על עצמו, אז זה הוא אדם אמיתי שעושה זאת לשמה, וכל אחד לפי דרגתו
מישהו יודע מתי ואיפה יערוך הרבי מסטוטשין את הטיש של ט"ו באב?
אבל אתה מכיר את האתר הזה?
https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.
ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.
בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.
…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.
כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונה