הוא אמר בסוף הספר/סרט, שלכולנו מגיע שימחאו לנו כפיים.
והוא צודק. כי לכל אחד יש סיפור, כל אחד עובר משהו. ברגעים אלו ממש.
גם אם הוא לא בוכה בקול, גם אם הוא לא מבקש עזרה. כולנו צריכים להתנהג ברחמים ובסובלנות כלפי הסביבה.
ולכן, אני חוזרת בי מהמכתב שכתבתי. מ"כללי ההתנהגות" שמסתבר שפגעו בכמה אנשים.
נכון, זה נעים יותר שכולנו מדברים באותה רמה, אבל זה לא יכול לקרות.
וזה לא שאדם שמגיב בחוסר טאקט הוא ברמה פחותה ממני או נעלה ממני, הוא פשוט שונה.
אתם יכולים להמשיך להקפיץ את השרשור ההוא, אבל אני לא עומדת מאחוריו.
הבנתי שיותר מדי אנשים נפגעו.
אז התנצלותי הכנה. אני לא יודעת במי פגעתי ולכן אם השרשור הזה לא עוזר להקל על הפגיעה, בבקשה תאמרו לי באישי כדי שאוכל להתנצל.
אני אוהבת את המקום הזה. ואנחנו, כולנו, עושים אותו למה שהוא.
אז בואו נחבק אחד את השני, נכיל ונאהב.
שיהיה לנו חופש נעים, מוצלח ופורה.

כמה עדכונים:
- אני מנסה להכין סדנת כתיבה ווירטואלית למהלך החופש. יש מעוניינים?
- אני לא בטוחה שאני באמת כאן. יכול להיות שאיעלם לכמה ימים, יכול להיות שלא. תזרמו איתי.
- אתם נהדרים, כולכם.