אחרי סקירת מערכות- הצייללללווזאת שלצידך

היי בנות, אשמח לעזרתכן.

עשיתי סקירת מערכות שבוע 23

והיו כמה תוצאות מדאיגות

1. אגן כליה אחד מורחב (7 סמ)

2. אגן כליה שני מודגש

3.מעיים מודגשים

4. חדר שמאלי במוח גדול יותר מחדר ימני.

 

אני בלחץ מטורררףף..

מקיאה ובלי מצב רוח.

 

 

כ"כ מפחדת!!!

הרופאה הפנתה אותי למלא גורמים בינהם בדיקת מי שפיר סקירה ממוקדת וגניטיקאי

 

אוף

 

יכולה לומר לך שגם לי בסקירה אמרו ממצאים והכל עורבא פרחחניתה

שלחו אותי גם לגנטי, אקו לב- עובר ועוד, ממוקדת ועוד דברים כבר לא זוכרת.

 

את הרוב לא עשיתי... רק מה שהיה לי כח וקרוב. יעוץ גנטי היה נראה לי מיותר. ומי שפיר אמרתי מראש שאין מה להפנות אותי לזה.

 

בכל מקרה התינוק שלי בריא ושלם.

 

בסקירה השניה לא מצאו את מה שראו בראשונה, ומצא משהו אחר. בכל מקרה אם זה נכון אם לא אין לזה שום משמעות מבחינה תפקודית בריאותית.

לא הייתי מזלזלת בזה כל כךזהות כפולה
גם אח הניסיון שלך הוא אחר, מתוארת פה שורה של נורות אדומות, וממש לא הייתי ממהרת להכריז שהכל שטויות.

לא סתם עושים בדיקות כאלה ואחרות בהריון, זה בדיוק בשביל לאתר מוקדם ככל האפשר דברים כאלה, ולברר אם הם אכן מצביעים על בעיה כלשהי (חמורה יותר או פחות), כדי לדעת איך לפעול במקרה הצורך.

ולפותחת היקרה, קודם כל חיבוק, כי זה בטח נורא מלחיץ.
אני גם חושבת שכדאי להתייעץ עם מכון פוע״ה, ולשאול אותם עם איזה רופאים כדאי להמשיך את הבירור.
לא מבינה בזה בכלל רק חיבוק גדולמיואשת******

אולי כדאי להתקשר למכון פועה ולהתייעץ איתם בטח יוכלו לעזור לך

נשמע ממש קשה ולא קל כשמפחידים ככה עם כל מיני ממצאים

שילך בקלות והלוואי שהכל יתברר כטעות.

בהצלחה!

בראשונה לא ראו את הממצאים ?מצפה להריון
תעשי מי שפיר ככה תהיי רגועה בעזרת ה שהכל בסדר
לא עשיתי מוקדמת רק מאוחרתזאת שלצידך


מי עשה את הסקירה, רופא מומחה?רימון א"י
שלב ראשון כדאי לחזור על הסקירה ביום יומיים הקרובים אצל מומחה לאולטרסאונד,
שלב שני לברר עם מומחה מה אומרים הממצאים האלה.
שקיפות עורפית עשית?
כדאי לפנות למכון פועה שיפנו למומחים באזור מגורייך...
ד"ר יפעת גדות...זאת שלצידך


היא נחשבת למומחית...רימון א"י
דיברת עם מכון פועה, מה הם ממליצים לעשות?
הממצאים שמצאו אצלך נקראים סימנים רכים שמעלים את הסיכוי לתסמונת כולשהי, אבל עד כמה שידוע לי לא בהרבה אחוזים,
השאלה אם חיבים לעשות מי שפיר, או שאפשר להסתפק בניפט...
לא כ"כ יודעת מה להגיד למכון פועהזאת שלצידך

חושבת קודם לעשות את הבדיקות ואז לדבר איתם.

אקו לב עוברי, וסקירה ממוקדת

חשוב לעשות סקירה ממוקדת אצל הכי מומחה....רימון א"י
בהצלחה, ובשורות טובות.
תגידי להם מה הממצאיםפאזאחרונה
הם יוכלו לייעץ גם מה איפה ואיך מהבדיקות שצריך לעשות
ולומר לך מה המשמעות של הממצאים
אוי, מלחיץ באמת!בארץ אהבתי
ב"ה אני לא מנוסה בנושא, אבל בכל זאת חשבתי לשתף בכמה מחשבות-

לסקירות ולבדיקות במהלך ההריון יש כמה סיבות ומטרות- מצד אחד יש בדיקות שמטרתן לגלות אם התינוק לוקה בכל מיני תסמונות (בחברות מסוימות הרבה נשים עושות ץ הבדיקות מתוך מטרה להפיל ובמידה ויתברר שישנה בעיה).
מצד שני, יש בדיקות שמטרתן לבדוק אם קיימות בעיות שחשוב לדעת עליהן כי אם מגלים אותם בזמן יש אפשרות לטפל באופן יעיל יותר (אם במהלך ההריון ואם מיד אחרי הלידה).

רוב בדיקות הסקר (שקיפות עורפית, חלבון עוברי) ובדיקות אחרות שהממצאים שלהם כבר יותר מדויקים (מי שפיר, סיסי שיליה, ניפט) מיועדים למטרה הראשונה. אמנם יש הרבה נשים שעושות אותן לא מתוך מטרה להפיל במידה ויתברר שישנה בעיה, אלא פשוט בשביל לדעת ולהיות מוכנים, אבל למעשה אין לבדיקות האלו השלכה מעשית אם לא מתכוונים להפיל.

הסקירות הן בשביל לבדוק באופן מפורט את הגוף של העובר. למוקדמת אין משמעות רצינית מלבד לדעת מוקדם יותר שהכל בסדר (או להילחץ מוקדם יותר אם יש בעיה), והמאוחרת היא המשמעותית יותר ובה בין השאר אפשר לראות אם יש דברים שאפשר לטפל בהם במהלך ההריון או לאחר הלידה, אם יש צורך.

חוץ מהדברים האלו, אפשר לראות בסקירה המאוחרת גם כל מיני דברים שפני עצמם לא מעידים על בעיה, אבל מופיעים בשכיחות גבוהה יותר אצל תינוקות עם תסמונות. זה ממש לא מחייב שיש תסמונת, ולא חסרים סיפורים מלחיצים שבסוף הכל היה בסדר, וזה בעצם דומה לבדיקות המוקדמות יותר (שקיפות עורפית, חלבון עוברי) שמחשידים שאולי יש בעיה אבל בעצם שום דבר לא וודאי והסיכוי שהכל בסדר הוא לרוב גבוה משמעותית מהסיכוי שבאמת יש בעיה.

אז ממה שאני מבינה (לא מומחית בנושא) הממצאים שאת קיבלת הם בעצם מהסוג הזה- לא בעייתיים בפני עצמם אבל מעלים את הסיכון לקיום של תסמונת.
אז ברור שזה מלחיץ, וברור שקשה להירגע מזה, אבל תנסי לנשום עמוק ולזכור שמאוד יכול להיות שהתינוק בריא לגמרי והכל בסדר.
ללכת לגנטיקאי זה בהחלט כדאי, כי הוא יוכל לתת לך את התמונה המלאה, מה בדיוק המשמעות של הממצאים שקיבלת, מה הסיכוי שזה באמת בעייתי, ומה בעצם האפשרויות שלך. רק חשוב לזכור שאנשי המקצוע חייבים כל הזמן לכסות את עצמם ולהבהיר לך כל הזמן מה הסיכון, כדי שאם ח"ו ייוולד תינוק עם תסמונת לא יתבעו אותם שלא אמרו מראש. זה לא אומר שזה מה שצריך להיות לך בראש כל ההריון.
ולגבי מי שפיר- את יכולה לבדוק גם אפשרות לבדיקת ניפט (בדיקת דם עם תוצאות ברמת דיוק מאוד גבוהה, בלי סיכון לעובר).

בהצלחה רבה!

(רק מסייגת ואומרת שמה שכתבתי זה לא מתוך ידע מקצועי, וייתכן שלא דייקתי בחלק מהדברים, מקווה שלא הטעיתי בשום דבר משמעותי)
ואיי ממש תודה על התגובהזאת שלצידך

קודם כל ממש הסברת נכון את כל הדברים.

באמת שאני נמצאת עכשיו בשלב של בירור.

נלך מחר בעז"ה לרופא נשים ונראה מה הוא יגיד.

לגבי ההמשך טיפול בנושא

מנסיוןרק עונה עכשיו
חשוב מאוד שתמצאי רופא אמין ובראש שלך שילווה אותך בהמשך ההריון.
ככל הנראה צפויות לך כל מיני בדיקות ומעקב יותר מוגבר וחשוב שיהיה לך נח ותחושי אמון בצוות שמלווה אותך.
לצערי יש רופאים שמאוד מלחיצים ומתוך רצון לכסות את עצמם כל הזמן רואים שחורות ומנבאים את האפשרויות הכי גרועות..

חיבוק ובשורות טובות!
ותזכרי שה' לא שם לאף אחד נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו ומכל נסיון כזה בסוף מתרוממים ועולים..
בהצלחה רבה!בארץ אהבתי
אני בדיוק גם עשיתי את הסקירה המאוחרת (וזו הבדיקה הראשונה שעשיתי מלבד כמה אולטרסאונדים רגילים בדרך) ובאמת שאלתי את עצמי מה אני עושה אם התוצאות לא יהיו תקינות... למעשה חילקתי לעצמי בין שתי האפשרויות האלו, והחלטתי שאם ה'לא תקין' זה מסוג הדברים שמעלים את הסיכון לחשש לתסמונת אז כמו שמראש לא עשיתי את בדיקות הסקר כדי לא להיכנס ללחץ, גם מהתוצאות האלו אני לא רוצה להיכנס ללחץ. ואם יש משהו באמת לא תקין, אז בשביל זה למעשה אני עושה את הבדיקה ולפי הבעיה נראה מה בדיוק עושים. (בסופו של דבר בדיקה הייתה תקינה, ב"ה אלף פעמים...)
זה קל להחליט מראש לא להלחץ...מעין אהבה
אבל בפועל..אם יש ממצאים מחשידים ורופאים מלחיצים..קשה לא להלחץ

גם אני בהריון הקודם כשיצאתי מהסקירה שהתגלו בה כמה ממצאים מחשידים.. אמרתי לעצמי- אני לא אכנס ללחץ הזה..אני אברר מה כדאילי לפעול בקטע מעשי אבל אני לא אלחץ
ו...זאת היתה משימה קשה.
כי זה לא פחד שאפשר לומר לעצמך- טוב נו.. מקסימום יהיה חולה...

זה לא משהו שקל לנו לקבל

ולפותחת- ליבי איתך
ה' הזמין אותך למסע ..
מסע של אמונה
מסע של ללמוד לעמוד מול הפחד אבל לא לתת לו להשתלט על הכל
מסע לא להבהל מהעולם בחוץ
מסע לחשוב טוב
מסע להשתדל מעשית במה שצריך
מסע של להסכים לאבד שליטה ולהתמסר לקב''ה

הוא לא קל..
היו לי המון רגעים קשים (נשארתי בחוסר ידיעה עד הלידה)
אבל הוא העביר אותי המון
וגם הקשר לילדה נהיה כל כך מיוחד אח''כ

לאט לאט אל תחשבי רחוק
תפעלי בהתחלה טכנית- מה עכשיו נדרש ממני
אל תשתגעי אחרי כ-ל בדיקה
ריבוי בדיקות לרוב לא מביא את הנחת המיוחלת
אבל כן תבדקי מה שצריך באמת
ברור שזה הרבה יותר קשה במציאות...בארץ אהבתי
ואני זוכרת שסיפרת פה בפורום על מה שהיה אצלך, וגם שבעקבות זה החלטת בעתיד לא לעשות גם את הסקירה.
שאלתי את עצמי אם אני רוצה בכל זאת לעשות את הבדיקה ולהסתכן בלהכניס את עצמי למצב כזה של לחץ, והחלטתי שהחשיבות של הבדיקה הזו כן משמעותית לי, כי יש דברים שבהם היא יכולה לעזור למעשה. אבל הכנתי את עצמי למצב שבו התוצאות רק יכניסו למצב של יותר לחץ וספקות בלי שיש לזה השלכה מעשית אמיתית, כדי להיות מוכנה ליחס שאני רוצה לתת לתוצאות כאלו.
לא יודעת איך הייתי מתמודדת בפועל עם תוצאות כאלו, אני בטוחה שזה לא פשוט, וברור לי שגם אני הייתי מתקשה בזה, אבל אני חושבת שההבנה שאת הבדיקה עשיתי בשביל מטרה אחרת, ואת הדברים האלה מראש הייתי בוחרת לא לדעת בשביל לא להילחץ, כן היו יכולים לעזור לי ברמה כזו או אחרת.
ואני מאוד מעריכה את כל מה שאת מספרת שעברת בהריון הזה, את ממש גיבורה בעיני...
תודה רבהזאת שלצידך

זה קשה מאוד לביצוע.

מקווה שהקב"ה יתן לי כוחות

לי היה רק ממצא אחדאנונימית200
חשוב לדעת שרוב הבדיקות זה לוודא שבאמת ראו טוב בסקירה (הסקירה הממוקדת, אקו לב...) ורק אם גם בהם מגלים בעיה אז זה מעלה את הסיכון.
אותי שלחו לכל זה גם כן (ורק על דבר אחד!) ובסקירה המכוונת לא ראו בעיה אז וויתרתי על מי שפיר ושאר הבדיקות אני עושה ליתר בטחון וכי לא אכפת כי הן לא פולשניות...
בעז"ה קובעת בימים אלו תוריםזאת שלצידך


סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.אחרונה

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך