"משל לאב הלוקח את בנו ומעלהו לפסגת ההר,
שיראה משם מראות מרהיבות,
אך אח"כ מוריד אותו ואומר לו,
מעתה אם רצונך במחזות אלו,
עליך לעלות להר בכוחות עצמך צעד אחרי צעד.
כך האדם בתחילת הכנסו בעבודת ה' מרגיש התעלות...
אבל אח"כ לוקחים ממנו את זה
וצריך לעמול הרבה עד שמרגיש משהו."
(האדמו"ר מסלונים|נתיבות שלום)

תינוק נולד,
ומקבל הכל ישר אליו.
הופך לילד,
שנדרש לדעת לבקש.
נעשה לנער,
שזקוק לעצמאות,
והנה הוא איש,
שצועד צעד צעד..
את דרכו לפסגת ההר.

והתינוק? קיבל הכל אך לא ידע שהבננה אכן גדלה על עץ..ורק כך היא מגיעה אליו.
והילד שידע היכן גדלה אותה בננה,
לא ידע כמה היא עולה ואינה באה בחינם.
והנער שידע שהוריו קנו את הבננה,
לא ידע את מחירה האמיתי וכיצד יכול גם הוא לרכוש.
והאיש?
האיש שלא ידע.
צריך היה לעבוד ולאסוף שקל לשקל כדי שגם הוא יוכל לרכוש לו את שברצונו.

וקשה הדבר וקשה הדרך,
אך רק כך ניתן לראות שוב את אותם מראות מרהיבים.

והירידות שבדרך..
הירידה הרוחנית מסתבר,
כן. גם היא.
לשם העלייה.
אבא מוריד אותו,
אחרי שכבר טעם טעם מרהיב ומופלא.
אבא מוריד..
ומבקש מבנו,
תעלה.
תעלה בכוחות עצמך..למעלה.
צעד אחרי צעד, תתאמץ.
ותזכה לראות מראות מרהיבות.

"הזורעים בדמעה,ברינה יקצורו"