זה נראה לי מצריך להבין קצת מה היחס בין עונ"ש לבין השבת עצמה. אולי נשאל את עצמנו האם יש מצוה לענג את השבת דהיינו להוסיף באוכל והשינה וכדו' או שיש דין להימנע מכל דבר שלא מסב לי עונג בשבת. אולי לפי ההבנה השניה זה סותר את מלאכות שבת אבל לפי ההבנה הראשונה זה לא סותר. (סתם משהו שחשבתי עליו עכשיו וממש לא מבוסס והגיוני מאוד שהוא נסתר מהרבה מקומות) וזה בלי להתייחס לדין הזה שהוא כנראה בגדר דברי קבלה שהוא פחות חמור מדיני דאורייתא של מלאכות שבת וכו' וכו'.

שאת אולי לא מבינה מה זה עונג שבת. אולי כל המצווה היא רק להוסיף דברים שיענגו אותי אבל אין מצווה לצאת מכל מצב שלא מענג אותי, ולכן אין סתירה בין האיסור למרוח ג'ל שמשאיר אותי במצב לא מעונג לבין המצווה להוסיף באכילה ושינה בשבת.   

במקרה הזה...

 

ובכלליות מצווה הבאה בידי עברה לא נקראת מצווה

סתם הערה, כמו שאם יציבו לי איזו נוסחה באנטומיה פיזיולוגית ואני לא אצליח למצוא פיתרון לה, אני לא אקבע שלנוסחה\תרגיל הזה אין פיתרון, ככה ,אני חושבת שזה בכל עניין ,גם בענייני הלכה\אמונה, זה שמשו לא נראה לי הגיוני או עם סיבה מובנת, לא אומר שאין לו תשובה ופיתרון, 

אז ,א. אני צריכה להשתדל לשאול שאלות ובכלל לחיות מתוך נקודת הנחה שלא הכל ידוע לי ויש לי עוד המון מה ללמוד (יעני, קצת ענווה לא תזיק לי ,לחכות,לשאול,ללמוד, לברר עם אנשים גדולים,מבינים.)

ב. להושיב בשכל ת'ידיעה שלא כל דבר יכול להיתפס בשכל האנושי והמוגבל שלי, בייחוד ענייני בורא עולם וכו..

 

(סליחה על החפירה, היה דורש)

אבל היא לא כל כך קשורה למה ששאלתי

אתם בטח חושבים עכשיו שאני ממש ממש גויה. ושזה לא סתם המצאה שהלבשתי על עצמי.




ובכל זאת.. אשמח לתשובה

מצוות עונג שבת לא דוחה שמירת שבת


שמירת שבת זה עדות לכך שה' ברא את העולם
ומי שלא מעיד את זה הוא בעצם אומר שלא אלוקים ברא את העולם

ממילא לעולם אין מטרה, ממילא אין לחיים ערך ...

ואז מה הבעיה לרצוח?!



בואי נשאל את השאלה שלך אחרת

"למה אסור להרוג את מי שמפריע בעונג שבת? "

לא מכחישה את המצאותו של אלוהים.

אני פשוט מרגישה שאהיה יותר מחוברת לשבת אם לא יהיו כל מיני דברים שמפריעים לעונג של השבת

את תופסת את ההלכה בצורה נשית מובקת ומדגימה למה נשים לא יכולות ללמוד גמרא ...



נניח ואני מרגיש שהכי טוב זה לקחת קולפן ולגרד את עור ידי עד העצם, למי אכפת?!

הקישור בין רגש למוסר הוא פשוט לא נכון ומעוות

אני ממש לא חושבת שנשים לא יכולות ללמוד גמרא.



אז אתה אומר בעצם שלעשות הכל כי ככה צריך ולא חשוב אם אני מחוברת למצווה הזאת או לא?!
מאוד חכם מה אני אגיד לך. אז אני גם אתפלל למרות שאני לא מתחברת לטקסט הזה ומרגישה שאני קוראת את אותו ספר כל יום מחדש. ואני ילך צנוע ויראה לעולם כמה שאני דוסית למרות שאני ממש לא מאמינה בזה.
ככה אתה חושב שהעולם צריך להתקיים? אני חושבת שככה שום דבר לא מחזיק! ומי שאומר שכן אז הכל בולשיט וזה יתפוצץ לו מול העיניים יום אחד.
הדבר המינימלי בעיניי שצריך זה להיות מחובר למה שאנחנו עושים.


כמו התנדבות/עבודה. אם עושים את זה בלי להיות מחוברים לתפקיד אז העשייה והתוצאות בהתאם. וגם רואים את זה כלפי חוץ

צריך להתחבר עם שכל, לא רגש ...


אסור להתנהג לפי רגשות בלבד, זה גם מטומטם וגם תוך 24שעות גג מעצר

כשאנחנו קובעים הלכה אנחנו מתנתקים מהרגש ושואלים
"מה הקב"ה רוצה שנעשה?"

אגב, זה לא רק הוא, כי האדם הפרטי והמציאות כולה כל כולה משתוקקת לקירבת אלוקים ככה שהתשובה של מה ה' רוצה תואמת להפליא את השאלה "מה אני באמת רוצה בלי השפעות חיצוניות"


הקב"ה גילה את רצונו דרך התורה שבכתב ושבע"פ


זה לא מסתדר לך על הרגש?
א. למי אכפת?!
ב. תבדקי מאיפה מגיע הרגש הזה ותפתרי את זה...

לא מתחברת פשוט להמון מהדברים ביהדות. לפעמים כי חלק מהם ניראים לי ממש מטופשים ומיותרים (תסלחו לי על המילים..) וזה הכי שכלי שיש.
ולפעמים סתם כי קשה לי לבצע/להקפיד.



ובקשר לעניין השבת.. אני רוצה לקיים את שבת. ומבחינתי שבת היא יום מנוחה לחלוטין! פשוט להתענג על הנחת והרוגע. ולא רואה שום בעיה בלעשות דברים שיעיפו/ימנעו את הדברים שמפריעים לי בעונג השבת.

כמו צומות, ברית מילה, טבל עורלה שביעית, ריבית וכו...



אה, כן.

כי ככה ה' אמר

אמרתי ש*לי* ספציפית קשה לעשות אותם

הגשמיות חשובה מהרוחניות, בהכל, המעשה חשוב מהכוונה, הגוף חשוב מהנפש, העולם הזה חשוב מהעולם הבא, הכל.

ובין השאר, המעשה חשוב מהכוונה, זה יהיה נהדר שתתחברי למצוות, ממש יופי של דבר.

אבל אסור בשום פנים ואופן שזה יעלה על חשבון המעשים, רק אחרי שאת מקיימת את המצוות בשלמותם יש מקום לכוונה.

 רוצה שזה יהיה אחרת, עופי לנצרות!

שמה הרוחניות חשובה מהגשמיות.

אם העולם הזה יותר חשוב אז אני אעשה מה שבאלי ולא אקיים מצוות כי ככה אני יותר נהנת כרגע.

אם העולם הזה פחות חשוב מהעולם הבא תעשי מה שבאלך, כמו בנצרות, כי העיקר שאת מאמינה בדברים הנכונים.

ומי אמר שההנאה שלך כרגע היא מה שחשובה? מה שה' אומר הוא מה שחשוב.

אבל לא על שבת, זה להתענג על חילול שבת..

זה לצורך עונג שבת. זה לא שאני מתענגת על זה. אחרי זה אני יוכל להתענג בצורה יותר טובה על שבת.

לא למרוח את הג'ל/המשחה.

יש הרבה מקרים שיש סתירה בין מצווה לאיסור ויש כללים מה עושים.

 

לגבי עונג שבת-

יש מקרים שחכמים התירו לעבור על איסורים שלהם כדי לא להצטער.

אבל הם קבעו מה נחשב צער, לא כל אחד יכול להחליט שהוא מצטער ממשהו ולכן יכול לחלל שבת.

חכמים אסרו אפילו לשים את המשחה על הפצע שמא ימרח, אבל במקום צער התירו לשים, בלי למרון בכלל.

או בנושא אחר:
סתם כך אסור לומר לגוי לעשות בשבילנו מלאכה אסורה, אבל אם מאוד מצטערים אז מותר לומר לו לעשות מלאכה שאסורה מדברי חכמים.

חכמים לא אמרו בדיוק מה נחשב צער, זה כן תלוי בבני אדם. אבל יש רק איסורים מסויימים שהתירו.

אהה ועוד משהו-
צער קובעים לפי רוב העולם.
אא"כ מדובר על איסטניסט.

אשכרה.

קפוץ לי