תמיד כשאני מגיעה לשעה שכזאת אני שואלת את עצמי למה אני ערה?
וואלה היום אני לא יודעת לענות.. זה כאילו שמשו מושך אותי לחכות.. שיקרה משו.. אם בכלל יקרה..
אני מרוגשת..שמחה..מאושרת..
וכאילו שקט בחוץ..
הרוחות בחוץ מנשבות כאילו אין אף עובר ברחוב.. את השקט שבפנים אפשר לקטוע עם חוט השערה..
זה מדהים כמה ששקט..
אני עדין לא מעיזה לומר אתזה.. עד שזה לא יקרה אני לא יאמין.
יאללה מחכים למחר מעניין מה יקרה..
ה' יתברך שומר.. הוא שומע..