שלום לכולן.. האמת שרק עכשיו נחשפתי לפורום הזה וחבל שרק עכשיואמא לנסיך קטן
אני לא ככ יכולהSARITDO
לתת לך עצה - כי אני עדיין לא שם. עברתי גרידה לפני חודש וחצי ולבינתיים לא ידוע לי על הריון...
מה שכן, זו הפלה שניה שלי (לא ברצף)
הראשונה היתה ההריון הראשון ולאחריו 4 הריונות תקינים ככה, שזו סיבה לאופטימיות ושיהיה טוב....
אני חושבת שזה מאוד נורמלי מה שאת מרגישה ועם הזמן זה יעבור .
תוך כדי אולי כדי להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום... (אולי אחרות פה ידעו לענות לך...)
בכ"א חיבוק!!
אני גם בכזה מצב - צריך כ"כ לחשוב טובאמא ל2 אוצרות
אז בעצם רק משתתפת בתחושותייך, אני כן משתדלת להכניס לי לראש שהכל בסדר והגוף שלי מסוגל לעבור את זה ככה כאילו כלום, בעזרת השם!!
יש אבן חן שקורים לה תקומה שחברה נתנה לי שטוענת שאותה חברה עברה 3 הפלות ואז היא שמעה על האבן... וגם החברה אמרה שיש זריקות שכל תחילת הריון מיד היא מבקשת מהרופא ואומרת שזה ממש מכניס לגוף להחזיק את ההריון, זה זריקות פרגניל משו כזה... הורמון פרוגסטרון.
קבעתי תור לרופא שבוע הבא, מקווה שיתן לי את הזריקות האלו
קיבלתי אותם בהריון של הבן..אמא לנסיך קטן
חיבוק, מזדהה לגמרי..אמא_מאושרת
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
ואני חייבת להוסיף..אמא_מאושרת
אני עברתי את ההפלות עוד לפני שבוע 11 (בשבוע 8 כבר לא היה דופק אצל שניהם..)
מההרגשה שלי, זה לא ממש מוריד מגודל האובדן
היה לי ילד, ואז לא היה.
נכון שזה היה בשלב שעוד לא ראו, ולא סיפרתי לכל העולם, אז היה קל יותר להתמודד מהבחינה הזאת שלא צריך להתחיל לדווח לכולם מה קרה
מצד שני יש בזה גם קושי, כי לאף אחד אין בעצם מושג שהיה לי פעם ילד שלא יהיה עוד. שניים.
וזה לא ממש משנה לי בהקשר הזה באיזה שלב הם נלקחו ממני
בדיקת קרישיות לא עשיתי..אמא לנסיך קטן
ואגב האם מישהי יודעץ למה זה קורה??אמא לנסיך קטן
בעיקרון זה נכון..אמא_מאושרת
ברוב המקרים ההפלות הללו הן פשוט עניין של סטטיסטיקה.. דברים שקורים והרפואה עדיין לא יודעת להסביר למה
סברה מאוד רווחת היא שברוב ההריונות האלה העובר פגום וגם ככה לא היה יכול להתפתח ולחיות, ולכן הגוף פועל בעצמו לסיום ההריון.
יש גם ענין של קרישיות יתר, כשהגוף נוטה לייצר יותר מדי קרישי דם (לא מבינה בזה ממש, לא מהתחום) ואז הקרישים מפריעים להתפתחות תקינה של העובר וגורמים להפלה.
אם כבר ילדת תינוק בריא בזמן (לא פג) ובמשקל תקין (לא נמוך מדי), הסיכוי שזה המצב הוא לא גדול.
עוד פרמטר זה גיל ההפלות- הפלות מאוחרות בשלבים מתקדמים יכולים להצביע יותר על APLA, שגורמת לקרישיות יתר. הפלות בשלב מוקדם יותר של ההריון פחות מעלות נורה אדומה.
בכל אופן נראה שרוב הסיכויים הם שזה לא המצב אצלך.
עדיין, בגלל שהבדיקה של העניין פשוטה (ב. דם רגילה, אבל לוקח חודש לקבל תוצאות), לענ"ד (וזאת דעתי בלבד, רוב הרופאים חולקים עליי..) שוה לעבור אותה, כדי לחסוך את הסיכון
בהנחה וקיימת APLA מטפלים בזה עם כדורי אספירין וזריקות קלקסן לדילול הדם.
אני מקווה שאני לא מלחיצה אותך. לפי כל הפרמטרים נראה שזה לא המצב אצלך.
סתם בגלל שהבדיקה פשוטה נראה לי שכדאי ללכת לבדוק. אבל כמובן שזה כבר תלוי באיזה שבוע את, כי בכל אופן לוקח לתוצאה חודש להגיע.
אעשה לך (ולכן) מעט סדר בדברים.ציפי כהן
קודם כל, חיבוק גדול על המתח של ההריון הנוכחי. המתח והחרדה מובנים מאוד- היו לך שתי הפלות, נקשרת אל העובר, היו לך מחשבות וחלומות ורגשות ותכנונים ומחשבות של עתיד... (אם אפשרת להן להיות)- ואז החלום התנפץ. הכאב הינו כאב גדול, במיוחד לאחר היקשרות לעובר.
המחקרים אומרים כי ככל שישנה יותר היקשרות רגשית לעובר- כך האבל על האבדן גדל בהתאמה.
לכן הגיוני שכואב מאוד לאחר הפלה, כפי שכתבה כה יפה @אמא_מאושרת. הכאב הוא על אבדן הילד שהיה יכול להיות לך, אבדן חלומות ועוד דברים נוספים.
לכן ישנו קושי אמיתי להיקשר לעובר שמגיע בהריון שלאחר הפלה.
הפחד מההיקשרות החוזרת, החרדה מהכאב שנפשי שעלול להיגרם אם חלילה יקרה משהו להיריון- גורם לקושי אמיתי להיקשר שוב.
זה נורמלי וטבעי.
הייתי ממליצה לעבוד על עיבוד ההפלות הקודמות (ישנן דרכים שונות) ועל חיזוק יכולות ההרגעה בהיריון הנוכחי.
ישנן דרכים רבות לעבוד על הרגעה- החל מנשימות עמוקות אל הבטן, מוסיקה מרגיעה, דמיון מודרך חיובי, אימון בחשיבה חיובית וכלה בתמיכה חיצונית של איש מקצוע או של אנשים בסביבתך שיעזרו לך לפרק את תחושותייך ורגשותייך.
לגבי קרישיות יתר- אלה בדיקות שעורכים בדרך כלל לאחר שאישה חוותה 3 הפלות. במיוחד אם הן קרו בשליש הראשון של ההריון.
עורכים אותן לפני הריון, לא תוך כדי. כי הערכים משתנים במהלך ההריון.
הבדיקות הללו בודקות את רמת הקרישיות בדם- כי ישנן טענות (שגובו במחקרים רפואיים) שרמה גבוהה של קרישה בדם עלולה לגרום להפלות מוקדמות.
זה אומר שעלולים להיווצר קרישי דם במערכת המקשרת בין השילייה לבין גוף העובר, ואז עלול להיווצר מעין "פקק" והוא לא מקבל את ההזנה המתאימה לו.
זוהי המחשבה, מאוד בגדול. לכן בודקים קרישיות לאחר כמה הפלות- כדי לבדוק האם ישנו פקטור מסוים בדם שיוצר קרישיות יתר.
אם אכן מתגלה קרישיות יתר בדם- לקראת ההריון הבא יתנו לאישה הוראה לקחת תרופות מדללות דם בהיריון, וכך ההפלה נמנעת במקרים רבים.
כרגע, בעיניי, מאחר ואין לך מידע רפואי לגבי קרישה בדם שלך ובאופן עקרוני הגיוני שיכולות להיות נסיבות שכאלה (במיוחד לאור היפרדות הקרומים בשבוע 35 שתיארת, בהיריון הראשון)- אני ממליצה לך ללכת לחוות דעת של מומחה לענייני הריון בסיכון.
אני ממליצה על פרופ' קופרמינץ, מנהל מחלקת הריונות בסיכון באיכילוב,
או פרופ' סמואלוב, מנהל מחלקת הריונות בסיכון בשערי צדק.
ישנו גם פרופ' כארפ- מתל השומר, אישית מעולם לא פגשתי אותו אך שמעתי את שמו בהקשר הזה.
אם ישנן שאלות נוספות אשמח לענות.
מאחלת המשך בריא וטוב, עם יכולות הרגעה ועם שמחה בהריון הקיים.
מחבקת מאוד!!!
ציפי
קודם כל תודה רבה על ההסבר וההבנה זה ממש מעודדאמא לנסיך קטן
ושוב תודה💕
הבדיקה אינה פשוטה כל כך...ציפי כהן
כלומר, מבחינת הפרוצדורה זו אכן בדיקת דם פשוטה.
אך העלות שלה לקופות החולים היא גדולה. ולכן לא ממהרים לתת אותה לכל אחת.
הסטנדרטים שנקבעו הינם נתינת הבדיקה לאחר 3 הפלות, אך לפעמים יש רופאים שנותנים גם לאחר שתי הפלות (מעטים...).
נוסף על כך, גם בבדיקה זו יש כמה סוגים. יש סוג של בדיקה רגילה ויש בדיקה מקיפה יותר. ישנם נשים שמפנים אותן רק לשלב הראשון, וזה גם לא עולה הרבה כסף. אך ישנה בדיקה נוספת שעולה כ-1000 ש"ח (ואיני בטוחה אך נראה לי שהקופה משתתפת בהחזר הוצאות אם יש ביטוח משלים, לא זוכרת), והיא בדיקה יקרה ומקיפה יותר.
איך נחשפת לפורום?ציפי כהן
חיטטתי באתר ונתקלתי..אמא לנסיך קטן
באהבה!ציפי כהןאחרונה
מחשבות קשותאנונימי (פותח)
ילדתי את הבן המת שלי השבוע
אני במחשבות נוראיות
הוא היה כזה מתוק ושלם ותינוק אמיתי שהרגשתי פתאום שעשיתי טעות ואולי לא הייתי צריכה לעשות שום דבר ופשוט לחכות.
אני יודעת שמציאותית זה לא משנה כי הוא היה מת ברחם בהמשך או יותר גרוע- נולד חי סובל ומת אחרי שבועות/חודשים.
אבל משהו בזה שאני עשיתי משהו אקטיבי ובגללו התינוק שלי מת פשוט הורג אותי מבפנים
אני חושבת עליו בלי הפסקה, הוא כבר לא איזה עובר עלום, היו לו פנים מתוקות ושקטות והחזקתי אותו ואני כועסת נורא שלא יכולתי להמשיך להחזיק
פתאום אני מבינה את כל הסיפורים הקריפיים האלו על אמהות שלא הצליחו לשחרר ועשו כל מיני דברים הזויים
אני פשוט מרגישה שהיה לי ילד. ונשבר לי הלב נשבר ואני לא יכולה להסביר את זה באמת לאף אחד
זה ממש מובןoo
המחשבות
והכעס
זה אובדן
אולי אפילו כפול
על שהוא איננו
ועל שהיית צריכה לבחור בזה
תני לעצמך את הזמן להתאבל לכעוס ולחשוב
חיבוק גדולמתיכון ועד מעון
המחשבות שלך מובנות מאוד.
ממליצה ממש ללכת לעיבוד של החוויה, יכול מאוד לעזור
איזה אובדן עצוםכל היופי
צער ענק.
לבי איתך.
כן, היה לך ילד.
ואת עשית את הבחירה הנכונה בשבילו כאמא, את מה שיכולת לעשות בשבילו - גידלת אותו אצלך בבטן וכשהבנת שהוא יסבול עשית מה שאת יכולה בשביל שלא יסבול, אפילו ש*לך* זה יצר תחושה קשה מאוד.
❤️🫂
אני לא מכירה אותך אבל עם דמעות בעיניים, בטח שנשבר לך הלב.
איבדת ילד. זה נורא.
כן חושבת שכדאי לשתף מישהו גם מחוץ לפורום בעולם האמיתי.
לבכות ביחד, לקבל חיבוק. הבדידות מקשה על זה עוד יותר.
תודה על המיליםאנונימי (פותח)
אני משתפת אבל אני מרגישה שאנשים לא מצליחים להבין את זה. את זה שזה היה ילד שלי ולא רק חלום. שזה שהוא נולד מת לא משנה את החוויה שלי שאיבדתי אותו ממש. מרגישה שאנשים יותר רואים את הכאב של אובדן ההריון. והחלום שהתנפץ אבל מתייחסים לזה כמו עובר, הכי הרבה אל מערכת היחסים שהיתה בינינו כשהוא היה עובר וההיקשרות אליו והפרידה מהחלום
אבל אני אבל עליו ממש. על הגוף הקטן שנלקח ממני. על הפנים שהבטתי בהם. על זה שרציתי להחזיק אותו עוד ועוד ועוד ולא היה אפשר
על זה שהוא ממש היה. אבל בו זמנית גם לא.
ולכן האשמה. כי הוא היה כל כך תינוק ולא עובר בדקה הזאת שהחזקתי אותו, שרק אז הבנתי שהפסקתי לו את החיים באופן יזום.
וברור שזה בשביל שלא יסבול. וברור שהיה קשה יותר אם היה נולד לתוך סבל ואת אחרי שסבל. וכנראה שאז הייתי יותר מאשימה את עצמי. אבל עדיין. אני חתמתי על מסמך ששם קץ לחייו. והייתי שם כשזה קרה. ובחרתי בזה.
וזה לא נותן לי מנוח.
תודה גם לשאר המגיבות היקרות על התגובה זה עוזר לי לפרוק את זה ולשמוע הד בצד השני.
וברור שאלך גם לטיפול ועיבוד בשלב מסויים.
אני אגיד רק לגבי תגובה של אנשיםכל היופיאחרונה
להרבה אנשים קשה להיות ליד הצער.
אז הם ינסו לברוח ממנו (נגיד להעביר נושא או להתחמק ממך), או לעבור למישור שיותר קל להם להתמודד, למשל לתת עצות או לעזור פיזית, או להקטין אותו, כמו להגיד "לפחות יש לך (זוגיות, ילדים, את בריאה" וכו') או להגיד שזה לא היה תינוק אלא רק אובדן של חלום.
וזו הדרך שלהם להתמודד.
את נשארת עם הצער הגדול שלך וזה לא פשוט.
כי חלק מהאבל ומההתמודדות איתו היא להכיר בו ולהרגיש אותו, ולא שיבטלו אותו או יקטינו אותו.
ואני מבינה את רגשות האשמה, ואני לא יודעת אם מה שאני אומרת עוזר.
אבל את עשית באמת באמת את מה שהיה נכון בשבילו.
הוא עבר את המסע הזה כאן בעולם מסיבה מסוימת, הנשמה שלו הייתה טהורה והייתה כנראה צריכה רק לחלוף פה בעולם כך.
תחשבי אחרת, אם הוא היה נולד וסובל, גם היית מרגישה רגשות אשמה. נכון?
האימהות מולידה איתה בור של רגשות אשמה... וזה טבעי ומעיד בעיקר על הלב הטוב שלך והרצון שלך להיות האמא הכי טובה בשבילו.
וזה מה שעשית, למרות שקשה לך להרגיש את זה.
שולחת לך חיבוק מרחוק.
במה קורה?אנונימי (פותח)
בנות הסיפור שלי כואב ממשש...
התחתנתי לפני שלוש שנים..
ניסינו בערך חצי שנה להיכנס להריון ולי כאב ממש הלכתי לרופא היא אמרה שיש מחיצה ברחם בנרתיק משהו גדול קיצר עברתי חמש היסטרוסקופיות להסיר אותה ונכנסתי להריון ישר אחרי הפלה שבוע שש הפלה עברתי פעמיים ציטוטק ואז חיכינו שבעה חודשים להיכנס להריון נכנסתי והפלה שבוע שמונה וזה הלך יותר קשה להוציא כי נשאר שאריות והייתי צריכה לעבור גרידה..
חיכינו חודש ובה התבשרנו על הריון..
כול הבדיקות תקינות הכל טוב עוד בדיקה שראינו דופק ועוד אחת קיצר הגענו לבדיקה שבוע עשרים נכנסו לרופאה אין דופק..
בנות עברתי לידה ןגרידה ואיפילו לראות אותה לא יכולתי כי התינוקת יצאה מעוכה כולה..
אני פחות משבוע אחרי ואני שבורה ומפורקת ...
אשכרה יש לי שלושה ילדים אבל הם לא פה..
💗💗💗שימושית
אין לי מילים לנחם, אבל אני יכולה להיות איתך בכאב האינסופי
אז תדעי שאיפהשהוא בארץ יש אישה שמרגישה אותך ומתפללת עלייך לטוב מתוק ומואר וללב מנוחם.
💗💗💗💗💗💗
אוי יקרהכל היופי
איזה כואב זה 🫂🫂
בטח שאת שבורה ומפורקת.
זה כואב כל כך ❤️
תראי אם יש מישהי במציאות שאת יכולה לשתף אותה, זה טיפה מקל כשאת לא סוחבת את זה לבד בלב.
הפסקת הריון- עובר פגועאנונימית בהו"ל
הלב שלי גמור
אני בשבוע 20
לעובר שלי גילו במי שפיר טריזומיה 18
שזה או תמותה ברחם או כמה חודשים של סבל מחוץ לרחם ואז מוות
לא רואה שאלה בכלל בקשר להמשך הריון אבל כואב לי מאוד שאני צריכה לבצע את זה בעצמי (אומרת לעצמי שזה למנוע ממנו את הסבל וזה בשבילו הדבר הכי נכון)
הרופאה אמרה לי שהפרוצודרה היא גרידה בלי אופציה אחרת.
חושבת לבצע את הגרידה בשבוע 22 כדי לקבל חופשת לידה ולהשתקם נפשית מהאירוע המטלטל הזה.
מישהי כאן ביצעה גרידה בשלב כזה מאוחר?
הרופאה אמרה לי שאין סיכון גדול יותר בין 20 ל22 וזה פחות משנה (בכל מקרה זה לא יהיה לפני 20+4)
אשמח לכל תובנה שהיא אם יש כאן כאלו שעברו דבר דומה
אין לי עצה או משהו, אבל חיבוק ושה' ישלח לך נחמהשימושית
ואור מהר מהר
חיבוק❤️ קשה ממשנעמי28
חיבוק גדול, זה סבל כל כך גדולאנונימי (2)
לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה
)
הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה
לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)
יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️
אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים
כן זה מה שהעוסית בבית חולים אמרה ליאנונימית בהו"ל
אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי
נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע
לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.
מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.
תבררי בבית חולים, רופאים בקופה לא מביניםאנונימי (2)
ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה
באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי
(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)
באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו
), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️
מצטערת לשמוע על החוויה שלךאנונימית בהו"ל
נשמע ממש קשוח.
תודה על התגובות והעזרה
אני עברתי גרידה בשבוע 19 )גם הפסקת הריון(אנונימי (3)
זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..
אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..
בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.
(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)
כותבת לך גם כאןאפונה
אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.
גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).
מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.
כןאפונה
האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.
אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.
אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.
סליחה שחופרת אבל יש לי עוד שאלהאנונימי (4)
לגבי הילדים שבבית
הגדול בן חמש וחכם מאוד
מה לספר לו? הוא לא יודע בכלל על ההריון אבל זה מאוד מוזר כי אני ממש גדולה והוא לא שואל, אני מרגישה שהוא יודע באיזה שהוא רובד ופשוט מבין שהוא לא אמור לדעת אז לא שואל
לא יודעת מה לספר לו בעלי חושב שממש לא לספר לו על זה ויותר להגיד משהו מרגיע שאני הולכת לרופא כדי שיעזור לי בבטן ואני חושבת שאולי זה לא מספיק בשביל החכם והרגיש שלי. וצריך מענה יותר רציני שיבין את הימים שאחרי .
את יכולה לספר לואפונה
שהתחיל בגוף שלך היריון, אבל בהיריון לא התפתח לתינוק, או לתינוק בריא - כמו שלא כל פרח על העץ הופך לפרי...
אז הרופאים יעזרו לך לסיים את ההיריון.
גם אצלנו לא סיפרנו על ההיריון, והעו"סית המליצה לספר באופן הזה (להרחיק, לא לדבר על תינוק).
בדיעבד אני מצטערת שסיפרתי ככה, אבל הילדים שלי היו גדולים יותר.
חייבת להוסיף שהשתתפתי בקבוצה לנשים לאחר לידה שקטה, היו שם שתי נשים שלא סיפרו לילדים שלהן בכלל ושתיהן היו במצב ממש לא טוב.
את בטוחה שזה קשור?אנונימי (2)
כלומר לא לספר מיד
אני לא מסתירה שעברתי הפלות (זה באמת עושה לא טוב)
אבל לא סיפרתי מיד, צריך המון כוח כדי לספר לילדים קרוב לתאריך, ובד"כ אין את הכוח הזה. כשהייתי צריכה לספר לחברות כי שיתפתי על הריון זה היה לי נורא ואיום ברמות בלתי נסבלות, אז לספר לילד שצריך אמא מוחזקת נשמע לי יותר גרוע
כך שמוזר לי אם זה קשור
יש כ"כ הרבה גורמיםמתיכון ועד מעון
שיכולים לגרום לאשה להרגיש גרוע אחרי לידה שקטה, אני לא יודעת אם זה בהכרח קשור
גם אני לא יודעתאפונה
רק יכולה לספר שהיינו 7 נשים בקבוצה,
ורובנו היינו בשלבים כאלה ואחרים של התאוששות.
היו 2 נשים שממ שהיו בשפל עמוק ולאורך הזמן (כמה שבועות) לא היתה שם תנועה של החלמה... לפחות מבחוץ.
שתיהן היו חרדיות ושתיהן לא סיפרו לילדים על ההיריון. אחת מהן עברה לידה שקטה בשבוע 22, וסיפרה לילדים שעברה איזה ניתוח בבטן וצריכה לנוח. השניה בשבוע 40! יצאה ללידה בלילה עם עובר חי וילדה תינוק מת. חזרה הביתה למחרת והמשיכה כרגיל לא סיפרה לילדים כלום.
שתיהן הופתעו לשמוע משאר הקבוצה שדיברו עם הילדים וסיפרו להם. הראשונה התבשלה עפ זה קצת ואחרי כחודש וחצי החליטה לשתף את הילדים, ולפחות בעיני אחר כך חל מפנה והיא התחילה להשתפר.
השניה לא סיפרה וכשנפרדנו היא עדיין היתה כבויה מאד, תפקדה על אוטומט בבית ובעבודה, והיה ברור שהיא לא בטוב בכלל.
לצערי אני מכירה נשים נוספות שהעובר שלהן מת בסוף ההיריון/בלידה, כולל מהקבוצה ההיא. זה נורא! אבל זה לא תמיד ככה ונשים כן משתקמות. לי ברור שהחוסר יכולת להתאבל בבית מפריע להתאוששות.
לי עברה שנה וחצי ולא החלמתי באמתאנונימי (2)
אבל אין קשר לזה שלא סיפרתי, כי אולי לא סיפרתי לילד אבל אני גם לא מסתירה לרגע, התאבלתי המון בבית וגם אמרתי לו אחרי זמן משהו כללי, כשהייתי מסוגלת לדבר על זה, וכל הסביבה יודעת גם.
הסתרה זה גרוע, אבל לא חייבים להסתיר מילד בן 5 שום דבר כדי לא לספר לו, בשלב כזה שלא ממש רואים (שבוע 40 זה מוגזם)
אולי אצלן הן ממש הסתירו וזה גובה כוחות, אבל ממש יש הבדל אם הילד קטן או לא. וגם, יש הבדל בין להסתיר לבין לא לשתף, או לשתף רק בזמן שאת מסוגלת ולא חובה מיד כשאין כוח
וכמובן כן להתאבל בבית, זה ברור שקריטי
(אצלי לא התאוששתי כי זו הפלה שלישית, מתוך 4 הריונות, כלומר רק אחד שרד, וגם אחרי שבוע סוף קיוויתי שיש לי איך לעצור את ההפלות וגיליתי שזה לא עובד וכמה מסירות נפש שאני אעשה לא יעזור כי יכול להיות שהעובר לא בריא, וזה די כיבה לי את התקווה שפעם יהיה טוב וכשאין תקווה אי אפשר להתאושש)
שימושית
מתפללת בשבילך לכוחות, לנחמה ולטוב מתוק ומואר
אמן!אנונימי (2)
זו הבעיה שאני צריכה טיפולים בשביל זה, ומתה מפחד להתחיל
(וגם רצוי שאעשה דיאטה שגם זה דבר שאני לא באמת מסוגלת אחרי מה שעברתי)
וגם לא יודעת מה לעשות אם יצליח יצא חיובי, כי עד עכשיו היו לי דימומים משבוע מוקדם ממש (האחרון התחיל משבוע 5!) והרופאים לא עושים עם זה כלום, מבחינתם שיגמר בהפלה ואני לא מסוגלת לעבור עוד הפלה, הגוף והנפש כבר הרוסים מזה
חיבוק ענק יקרהאפונה
את צריכה להחלים מהרבה יותר מאשר לידה שקטה...
זה באמת ניפוץ של דרך ארוכה ואובדן נוסף בשרשרת של אובדנים, יחד עם חרדה מההמשך.
זה חתיכת דבר ובהחלט דורש עיבוד רציני בשביל לשמור על הנפש שלך❤️🩹
הלוואי שתמצאי שליחים טובים בדרך...
התכוונתי לטיפולים נפשיים,לעזור לעצמיאנונימי (2)
על טיפולי פוריות כתבתי בהודעה אחרת (וכן, מדובר על הפחות שהגיעו אחרי שנות ציפייה, לא הריונות שהגיעו בקלות)
מדובר בכמה בעיות, חלק הרופאים יודעים וחלק לא ברור, בכל אופן לא יודעים מה אפשר לעשות שלא יחזור (וגם הרופאים לא ממש משתפים פעולה עם דברים כמו מנוחה מרובה שחד משמעית קריטית אצלי)
זה באמת יכול להיותאפונה
דרך ארוכה מאד.
יש לי איזו מחשבה שאולי תוכל לתת לך כיוון
אם תרצי ויתאים לך, מתי שיתאים לך, מוזמנת באישי...
הייתי מנסהאפונה
התמקדות (focusing).
צריך לראותאפונה
מה יאפשר לך או אפילו לבעלך לעשות את זה.
בייחוד אם כפי שכתבת את מאמינה שהילד יודע ולא מדבר איתך על זה...
את מצטערת שסיפרת ככהאנונימי (4)
כי זה מרחיק?
אני נוטה לספר על זה שיש לי משהו בבטן והרופא יוציא אותו ואני ארגיש טוב מעניין ההקשר בין לספר לילדים להחלמה. נראה לי שאולי הנשים שאת מתארת לא סיפרו בכלל?
כי אצלי כל החברות וכל המשפחה יודעות ורק הילדים לא.
אני חושבת שלהסביר להם איך שהעוסיות אמרו זה לא כזה מרחיק אלא דווקא שם את הכול בפרצוף תוהה אם להתמודד עם כזה כאב בגיל 5 זה נכון.
אני לא יודעת איך אהיה אחרי. ואולי זה משהו רלוונטי. אם אהיה עצובה וכבויה ליד הילדים או שאצליח שלא. כי עד עכשיו בזמן בין הבשורה ללידה אנחנו ממש משדרים לילדים שמחה ואהבה (להיפך כל היום מחבקים ומנשקים ושמחים ואומרים שהם המתנות שלנו)
אני לא שלמה עם שום דבר ומחרתיים כבר מתאשפזת.
אולי באמת נספר אחרי ולא לפני.
אני הצטערתיאפונה
כי הרגשתי בדיעבד שהיה יותר טוב אם יכולנו לדבר בחופשיות על התינוק שאיננו (הילדים גם שאלו שאלות שיצאו מתוך הנחה שיש תינוק, למרות נסיון ההרחקה, ולא יכלנו לתת להן מענה כי אז היינו מסתבכים בשקר של עצמנו).
תסתכלי מה כתבתי למתיכון ועד מעון..
את כנראה תהיי כבויה ולא מאד מוחזקת בחלק מהזמנים אחרי הלידה, ובעיני הרבה יותר פשוט כשאת בוכה והילד שואל אותך למה? לענות לו: אני עצובה בגלל התינוק... ואפשר לבכות ביחש וככה לאט לאט זה מחלחל ומתאוששים טוב יותר מאשר כשלא עוברים דרך זה.
סליחה שאני רואה רק עכשיו...מתיכון ועד מעון
עברתי הפסקת הריון בשלב דומה, אצלי זה היה הלידה ולא בגרידה...
לגבי הילד, אם הוא לא ידע על ההריון לא הייתי מספרת לו בכלל...
אני סיפרתי רק לגדולים ביותר (אצלי הגדול היה בן 18) וזה היה חוויה קשה ביותר, שהייתי מעדיפה לוותר עליה אם הייתי יכולה, אז באמת לא רואה טעם אם ילד לא יודע להכניס אותו לסרטים.
אפשר להגיד שאמא קצת חולה, זה לא נראה לי משהו חריג במיוחד...
אני נעדרתי מהבית בסך הכל ליום אחד
כשעשיתי מי שפיראפונה
כבר ידעתי שבלי קשר לתוצאות הבדיקה אנחנו הולכים להפסיק את ההיריון.
אחותי באה איתי ואחר כך הסתובבנו בקניון של עי"כ ופגשנו שם חברה שלה מפעם, אשה בת 50 פלוס.
דיברנו, והיא סיפרה שבהיריון האחרון שלה היא תגננה לספר לילדים אחרי הסקירה ואז לא זוכרת כבר אם זו היתה הפלה ספונטית או הפסקה יזומה, בכל אופן היא עברה הפלה בשבוע 18. ומאחר ולא סיפרה על ההיריון גם לא סיפרה על ההפלה ופשוט המשיכה את החיים כרגיל.
מפה לשם כשהילדים בגרו והנושא עלה, התברר לה שכל הילדים ידעו, לא בהכרח שהיתה הפלה אבל לכולם היה ברור שקרה שם משהו והיה ברור להם גם שזה סוד ואסור לדבר על זה.
אחר כך כשנחשפתי קצת לקונסטלציה משפחתית זה עוד יותר התחבר לי.
תודה על התגובהאנונימי (4)
אני חושבת באמת שכרגע לא אספר אלא אגיד משהו רפואי אבל מרגיע. אבל קודם כל היום אנסה לדבר איתו לראות מה הוא חושב ורואה ויודע. ואם בהמשך אראה שהוא בחרדה או בלבול אני אספר לו איך שהוא. אני חושבת שהוא קטן מדי מכדי לשמוע על זה. בייחוד שהעניין של ההרחקה לא חושב. שיעזור לילד רגיש וחכם כמוהו.
כשהייתי ילדהאנונימי (5)
בערך בת 8 אמא שלי עברה לידה שקטה
היא נסעה בשבת ואבא שלי חזר במוצש
וסיפר לנו שהיה תינוק והוא נפטר בבטן
נתן לנו לשאול קצת שאלות
לנו זה היה מאוד טוב
תקופה קצרה אחר כך חברה של אמא שלי פגשה אותי
ושאלה אותי אם אמא שלי ילדה כבר
אם לא היו מספרים לי הייתי ממש מתבלבלת
אבל קיבלתי את זה מאוד בהבנה
שלפעמים קורה שהתינוק נפטר בבטן
היו לי גם אחים גדולים יותר ואחות קטנה יותר
אני לא יודעת איך הם קיבלו את זה
יש לי זיכרון דומה עם חוויה שונהמתיכון ועד מעון
אמא שלי עברה לידה שקטה בחודש שמיני, הייתי בת 5 וחיכיתי מאוד לתינוק, הייתה לי רק אחות אחת שהייתה גדולה ממני.
אני זוכרת שאבא שלי הגיע בערב שהיינו במיטות ואמר שהתינוק מת, אני זוכרת שנכנסתי למיטה של אחותי ושתינו הפננו לאבא שלי את הגב התחבקנו ובכינו.
כמבוגרת אני חושבת שזה נורא מה שעשינו לאבא שלי אבל כילדה לא הייתי כנראה מסוגלת למשהו אחר
כשהייתי בערך בת 11 היה לדודה שלישימושיתאחרונה
לידה שקטה, אמא שלי סיפרה לנו, ואני חושבת שזה היה מאוד חכם- ידענו איך להתנהל עם הבני דודים שלנו וסוג של תמיכה חברתית בשביל הילדים.
אבדן הריון גרידהJoyS
היי
עברתי גרידה לאחר שהייתי בשבוע 12 והעובר נצפה באולטרסאונד בשבוע 8 ללא דופק
(נצפה עם דופק בשבוע 6…)
זה היה ההריון הראשון ומאוד התרגשנו
כמה זמן לוקח לדימום להפסיק? אני כבר 10 ימים אחרי והדימום נרגע ליום/ יומיים ואז ממשיך
היי חיבוק חזק על האבדןעל הנס
ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.
כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.
אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.
לי לקח ארבע שבועותעדי7אחרונה
וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך
חיבוק גדול♥️♥️ואילו פינו
שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות
אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.
(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)
לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...
אני רק חיבוקעדי7
איזה קשהמתיכון ועד מעוןאחרונה
עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?
הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.
בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.
איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.
בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...
שק הריון בלי עוברmiren301
היום בבדיקת האולטראסונד המיוחלת גיליתי שאין דופק ואין עובר, נצפה רק שק הריון ושק חלמון, אני אמורה להיות שבוע 8 כנראה שהיה ביוץ מאוחר אבל ב6/8 כבר היתה בטא חיובית מה שכנראה מעיד בהחלט על הריון לא תקין, הרופאה לא הסכימה להפנות למיון בשביל הפלה עד בדיקה חוזרת עוד כשבוע, מבאס שזה יוצא גם עם ראש השנה. צריכה להתכונן לחג ...מה הייתן עושות.
ציטוטקmiren301אחרונה
רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..
היי שאלה דחופהTst
עברתי יום רביעי הפלה בשאיבה
יש לי כאבים דמוי מחזור התכווצויות למטה מורגשים
דימום אין אבל יש כמו הפרשה חומה בהירה
האם מישהי חוותה האם זה תקין ?
יומים אחריי שאיבה דימום קלTst
וכאבי מחזור
האם זה בסדר ? משהי מניסיון