שרשור שיריםריעות.
איך הוא שר/ דני רובסריעות.
הנרות הדולקים ריח ערב שבת שוב עולה
איך כולם התגאו בו הילד עם קול הזהב
והסוף כמו בקרב אבוד, סוגר עליו
ואימו לחשה לתינוק שרעד ובכה
עוד תראה לכולנו תהיה גאוה מקולך
חום ידו של אביו כששר והאש בעיניו
והסוף, כמו בקרב אבוד, סוגר עליו
איך הוא שר, איך הוא שר,
הם רקדו מסביבו בטירוף, הוא היה מאושר
איך הוא שר, איך הוא שר,
מה נשאר מהזוהר, מכל השירים, מה נשאר
הם סגדו לו כמו אל הוא היה סך הכל בן אדם
הקולות ששמע בשכונה, נמוגים לאיטם
רק הפחד ההוא, הלבן בעורקיו מתפתל
הוא חשב שימריא איתו, לא, והוא נופל
איך הוא שר, איך הוא שר...
איך הוא שר, איך הוא שר,
הם רקדו מסביבו בטירוף, הוא היה מאושר
איך הוא שר, איך הוא שר,
מה נשאר מהזוהר, מכל השירים, מה נשאר
מה נשאר מהזוהר, מכל השירים, מה נשאר
מה נשאר מהזוהר, מכל השירים שהוא שר
השיר שלנו/ אביב גפןריעות.
הגלים ביקשו אל החוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
אז התחלתי ללכת
לך אמרתי שיצא לי לחלוף
אך אני ביקשתי את ליבך לקטוף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
זה רק הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר שורף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
לא תדעי שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך
אני אדליק ת'שמיים
הכוכבים יאירו לך בלי סוף
כי אני ביקשתי את ליבך לקטוף
פרפר ביקש אל החופש
הציפורים ביקשו אל המעוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
לא זה לא יהיה השיר שלנו...
רבות הדרכים/ דניאל סלומון ודנה עדיניריעות.
אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי
והסיפור אותו סיפור של מוות ופרידה
שלום געגועים להתראות לאהבה
הזכרונות מאחורי ישארו קפואים
חנות של מזכרות אקנה לי כמה חדשים...
ובטיסה אל תוך שמיים שצבועים שחור
אני נשבעת אף פעם לא להביט אחור
אתה וודאי ישן אז בטח לא תשמע אותי
אנ'לא בוכה צועקת ולא נשברת, לא חוזרת בי
החברים מאחורי ישארו שלך
במילא הם היו תמיד שם ורק בשבילך...
רבות הדרכים לאהוב אותך
ארוכה ביותר הדרך לשכוח
אהבנו עמוק
אהבנו פתוח
אבל הכי בטוח זה מרחוק...
בכל סיום יש התחלה של משהו חדש
ומרחוק אפשר לראות את זה לא מטושטש
האהבה שלך אלי היתה לאזיקים
סגורה בתוך קופסא
נשארת תלויה כמו בובת חוטים
הכאבים מאחורי ישאירו בי סימן
רבות הן הדרכים וארוכות...אבל לאן?
רבות הדרכים לאהוב אותך...
שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שלי
אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי
אתה וודאי ישן אז בטח לא תשמע אותי
אנ'לא בוכה צועקת ולא נשברת, לא חוזרת בי
הכאבים מאחורי ישאירו בי סימן
רבות הן הדרכים וארוכות...אבל לאן?
כן הכי בטוח זה מרחוק...
כן הכי בטוח זה מרחוק..
רבות הדרכים לאהוב אותך...
הלילה יעבור/ יפתיריעות.
אבל כתבתי לך שיר
אני יושב בחדר והשעה כבר מאוחרת,
מסתכל לך בעיניים
אבל את לא מדברת
והשקט הזה שמשתלט על האהבה
שפעם פעמה
אני לא יודע מה קרה
אז למה לבכות
תמיד אפשר לנסות
אם תנגבי ת'דמעות
אני פה
אז נדבר על הכל,
פתאום הזמן יעצור
ואת תראי שהלילה יעבור
כי כשרוצים באמת,
פתאום יש דרך לתת
ואת תראי שהלילה יעבור
אני לא בקטע של לריב
אז מותק בואי נדבר,
בואי נראה מה קורה בינינו
ולא נוותר
נכון ששנינו כועסים עכשיו
וקל לזרוק הכל לפח
שלום נפתח
לגמור כמו קשר לא מוצלח
אבל תביטי פנימה ללב
תראי אותי מחייך מבפנים
תראי ששווה להילחם בשדים
אנחנו לא נכנעים
אני לא מוכן לוותר
מי את חושבת שיהיה פה כשהכל ייגמר
אמרנו שזה אני ואת מול העולם
את לא יכולה להשאיר אותי לבד מול כולם
אני מוכן להתנצל אם את רוצה לסלוח
ואני מוכן לזכור אם רוצה לשכוח
אז למה לבכות
תמיד אפשר לנסות
אם תנגבי ת'דמעות
אני פה
אז נדבר על הכל,
פתאום הזמן יעצור
ואת תראי שהלילה יעבור
כי כשרוצים באמת,
פתאום יש דרך לתת
ואת תראי שהלילה יעבור
אז כתבתי לך שיר
וחשבתי הרבה על מה אני רוצה להגיד לך
אבל בסופו של דבר אני פשוט מתגעגע
אז למה לבכות
תמיד אפשר לנסות
אם תנגבי ת'דמעות
אני פה
אז נדבר על הכל,
פתאום הזמן יעצור
ואת תראי שהלילה יעבור
כי כשרוצים באמת,
פתאום יש דרך לתת
ואת תראי שהלילה יעבור
אז נדבר על הכל,
פתאום הזמן יעצור
ואת תראי שהלילה יעבור
כי כשרוצים באמת,
פתאום יש דרך לתת
ואת תראי שהלילה יעבור
הגשמה עצמית/ אריק ברמןריעות.
אני הולך לרחוץ ידיים בביצה המקומית,
אני אשים פתק או שניים בחומה האלוהימית
אבל לא לשם שמיים אלא לשם הגשמה עצמית.
אני אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית,
יכתבו אלי בדואר, אני אחתום להם את שמי,
לאסיר בבית-הסוהר, לחולה הסופנית,
אבל לא בשם הטוהר אלא בשם הגשמה עצמית.
איזו אישה פעם אמרה לי שבכלל זה לא כדאי לי,
אבל מה היא מבינה? אני עוד שנייה נוגע!
"תשמור את החלומות לעצמך וללילות,
כדי שתוכל להתעורר, אחרת תשתגע...".
אני אבוא לתוכנית אירוח ואחייך לצלמים,
המיקרופון לא יהיה פתוח אבל יראו לי את הפנים,
לשמאלי סוכן ביטוח, לימיני איזו דוגמנית
היא תדבר על החיבור לרוח ועל הגשמה עצמית.
אני אביא איזו זמרת שתשיר לי בתקליט,
אני אכתוב שיר על כדורגל, עם פזמון כזה קליט,
נערבב עם קורט רגש שיר מולדת עממי,
אבל לא בשם הדגל אלא בשם הגשמה עצמית.
איזו אישה פעם אמרה לי...
אני אשיר שיר לשלום על הכיכר הלאומית,
אני אצביע לשלום על הכיכר המהומית,
אני אצדיע לשלום על הכיכר הנאומית,
אני אביא את השלום! כן, הגשמה עצמית.
אני אשיר לך סרנדה למרפסת הדרומית,
זאת תהיה כזו בלדה עם הלחן הממיס,
שיוריד אותך למטה, את לא תרגישי בתרמית
וניסע אלי הביתה לקצת הגשמה עצמית.
איזו אישה פעם אמרה לי...
נדמה לי שאמא פעם אמרה לי...
היא יודעת/ נינט טייבריעות.
אנשים רק מתערבים לה
מה ללבוש, מה לאכול
מה נכון, מה לא נכון
מלחשים מה הם חושבים לה
משתפים מה הם רוצים לה
איך אסור, כמה מותר
אם אפשר או אי אפשר
תעשי ותלכי, תלמדי
ותראי איך ברגע, ברגע כובשים ת'עולם
תצרחי, תשתקי
רק תבואי, בואי חזרי אלי
כן, היא יודעת
שהוא תמיד מקשיב לה
שהוא זה שמראה לה
מראה את האמת, מה לקחת מה לתת
ואם אתה שומע אולי אתה יודע
איך ממשיכים מכאן
תעשי ותלכי, תלמדי...
שיר אהבה אינדיאני/ עלמה זהרריעות.
עדיין ישנה, אני עונה מתוך שיעול.
לא שומעים כל כך טוב, זו כנראה שיחה מחו"ל.
הלו? הלו?
Mi amor, it's Miguel,
I'm calling you in Israel
Just to say that I love you,
Just to say that I love you.
Did I wake you up? Are you sleeping alone?
Is that a man's voice I hear on the phone?
You know that I love you.
מי? מיגל?
זה נוחת עלי כמו מכה,
לילות טרופים בטיפי ודיג עם חכה,
אהבה שאפשרית רק בארץ רחוקה.
ואני מליון שנות אור משם, עמוק בתוך בלבול,
עוד לא התאפסתי מאז שחזרתי מחו"ל.
אתמול ניתקו את החשמל, חודשיים אין לי גז,
עדיין מנגנת אבל שום דבר לא זז.
Mi amor, it's Miguel,
I'm calling you in Israel
Just to say that I love you,
Just to say that I love you.
לרגע זה נשמע לי כל כך אפשרי,
פשוט להמריא,
I'm coming, אני אומרת לו,
למה לא?
החיים הם סרט,
אני אשה משוחררת.
Did I wake you up? Are you sleeping alone?
Is that a man's voice I hear on the phone?
You know that I love you.
לך תסביר לו שאני ואתה זה שריטה של שנים,
שפה מלחמה ומיתון וחמסין.
הוא בכלל אינדיאני, מה הוא מבין?
השיחה מתנתקת, אני משתתקת,
אתה מתיישב במיטה בפרצוף רציני,
עכשיו זה אמיתי.
"מאמי, זה משה.
תקשיבי, או ש.. או ש.."
את איתו, או שאת איתי.
Did I wake you up? Are you sleeping alone?
Is that a man's voice I hear on the phone?
You know that I love you.
I love you! Hello? Baby...
Did I wake you up? Are you sleeping alone?
Is that a man's voice I hear on the phone?
You know that I love you.
I Love you.
ליד הגורל/ בית הבובותריעות.
הלכת בוקר אחד ומאז לא חזרת אלי
השארת לי לב שבור כן...
נשמה פצועה
השארת לי בית הרוס ויונה לבנה בגינה
איך השארת לי ילד קטן בוכה וילדה קטנה עצובה
השארת לי בית הרוס ברחוב קטן זה דיזינגוף 25
ליד המכולת הכי גדולה
ליד האנשים הכי שמחים
ליד הרגעים הכי יפים....
ליד הגורל... ליד הגורל...
ליד הגורל... ליד הגורל...
עכשיו אני יושבת לבד
וחושבת עלייך לבד
אתה בטוח לא חושב עלי לא אומר מילה
אתה נמצא במקום אחר, כן...
וזה רחוק מכאן
נמצא עם איזו מישהי צעירה בטח מאושר
ולי השארת ילד קטן...
מלאכים (הסתה)/ מטרופוליןריעות.
אני כאן איתך, ממש בינתיים
להחזיק ת'ראש מעל המים
לראות הכל, לעצום עיניים
כמה דאגה וכמה סכנה את מביאה
וכמה אהבה.
כמה את יפה וכמה תאווה את מגלה
ואיזו הסתה...
אין בכלל מלאכים בשמיים
אני כאן איתך, ממש בינתיים
להחזיק ת'ראש מעל המים
לראות הכל, לעצום עיניים
אין בכלל מלאכים בשמיים
אני כאן איתך, ממש בינתיים
להחזיק ת'ראש מעל המים
אין בכלל אנשים עם כנפיים
כמה דאגה וכמה סכנה את מביאה
וכמה אהבה.
כמה את יפה וכמה תאווה את מגלה
ואיזו הסתה
ואיזו אכזבה ואיזו אכזבה.
אין בכלל מלאכים בשמיים.
הרוח תשנה את כיוונה/ הראל סקעתריעות.
אני יורד אל הקפה שבפינה
מביט אל התנועה שלא עוצרת
גם כשמשהו קורה במדינה
אני כמו עלה נידף מכל אירוע
אבל מזמין עוד כוס קפה לשולחן
על מה אני עומד אם כל שבוע
כל אחד יכול לטרוף את העולם.
אני יודע שבסוף, יימוג הצער אולי
אולי מחר, אולי בעוד שנה
הרוח ההודפת את השחר
בסוף עוד תשנה את כיוונה.
ולפעמים כשתל-אביב אינה נרדמת
אני צועד עם הקצב של העיר
מתחת לרגלי היא מהמהמת
צלילים שירקמו בסוף בשיר
ניחוח של קפה בא מכל עבר
כולם אומרים דברים רעים על העתיד
ואיכשהו הכל יהיה בסדר
מעט יותר, פחות מדי, כמו תמיד.
אני יודע שבסוף...
הרוח הנושבת על בתינו
מערבלת עננים של סערה
רחמי מעט, רחמי מעט עלינו
הביאי לנו יום של רגיעה.
אני יודע שבסוף...
הכאפה המצלצלת/ הדג נחשריעות.
להתפרנס ממוזיקה זה לא דבר קל
אם זה אצלך בדם מעבר לתחביב
למען מוזיקה את עצמך אתה מקריב
זה אצלך לא פאזה זה מיין אוונס זה אופי
ברוך הבא למחלה אתה נדבקת יופי
בשלב הראשוני בוא נקרא לו שלב החלומות
אתה עוד ילד מתבגר לומד את הגבולות
רוצה על גיטרה או על תוף לנגן
להרשים ת'בחורות ולהתחיל כבר לזמר
אם יש לך מזל ולהורים זה בא קל
וכסף לא אזל ויש גם חוג פירגון דחיפה
אתה נישאב נישאב פנימה רוצה מהר קדימה
להראות לכולם שאתה תיתן להם באמאמא
ובמסיבת סיום יא הקמת להקה אפילו
קיבלת מחמאה זה לא מזיז לך כאילו
נשאר רק לדפוק פוזות מול המראה
לדמיין ת'הצלחה לחלום לכבוש ת'מדינה
והופ הגעת לשלב הכאפה המצלצלת
כי רוב המוזיקאים אוכלים בצה"ל וואחד סרט
תגידו לא לא - לא רוצים אותו דבר
תגידו די די - כי כזה שמעתם כבר
תשימו סופ סופ- תשימו סוף לאשליות
כי מה שאתם רואים ב- MTV זה בלוף
כל מוזיקאי מוצא ת'עצמו מתוסכל
להתפרנס ממוזיקה זה לא דבר קל
יצאת מהצבא אתה רוצה להתפתח
ממעגל האבטלה לצאת ולנצח
מוזיקה תמיד היתה עיניין של טעם וריח
עם חוסר ההצלחה שלך כבר אי אפשר להתווכח
כל מה שתעשה סביר להניח עשו כבר קודם
מהחלומות לכבוש את העולם נשאר רק מודם
גרף האמביציה שלך מתנדנד עולה ויורד
ולפעמים שקשה מדי חושב אולי להתמסד
ואתה גם שאתה בטופ וגם שאתה בתחתית הבור
תן לו רק במוזיקה ותן להמשיך ליצור
לא בחור טיפש גם לא אחד שממהר להתייאש
מזה שוואלה לא סגור מה יהיה הלאה
מנסה להישאר פיכח להיות מודע
אבל לא כלכך ידוע מה יהיה בשלב הבא
תגידו לא לא...
יאנג מוזיקאי אין יותר שלבים בדרך
הבחירה שלך להיות יוצר טפל או בעל ערך
כי אם יותר אומנים יתחילו ליצור קודם מהלב
ולא במטרה שיטחית רק על הרדיו להתחבב
אל תחשבו רק על לגזור קופונים
לשיר על פלאפונים לבצע חידושים מונוטנים
שירי ארוויזיונים ושאר הקלישאות
אולי אם תתמיד את השינוי נחיל לראות
איסמע מוזיקאי מני מה אני אמרתי
שלא תבוא אחר כך ותגיד
אופס לא ידעתי
תגידו לא לא...
גלגל ענק/ חלב ודבשריעות.
מלילו ויומו
ובסופה עזה, ממש בן רגע
הוא חרב, כן, חרב עולמו.
עוד שנה ועוד שנה
הזמן הוא גלגל ענק
ומחר עוד יום שממרומיו
נדאה למרחק.
מעגל נפתח בכל שנה
ומעגל נסלח בכל שנה
ואם דבר לא השתנה
מחר ודאי נצחק.
מעלה כשזה טוב
ולא נורא כשמטה, אם זה רע -
תמיד יש עוד ברירה -
הזמן הוא כמו גלגל ענק.
אדם אוהב תמיד בתום ולהט
ביומו ולילו
פתאום כמו רוח פרא לא נודעת
נעלם, נעלם חלומו.
עוד שנה ועוד שנה...
דמעות/ מירי מסיקהריעות.אחרונה
כמה דמעות על הלחיים
כל עולמך נהרות
כל הנהרות שבעים ממים
משהו גדול חייב לקרות מחר
או מחרתיים
עם מה אתה מתמודד
למה לבד
ממה הפחד
ואם אתה מפחד
בוא תן לי יד נפחד ביחד
משהו גדול עוד ייוולד מזה
עוד צעד
למה זולגות הדמעות על הלחיים
כל עולמך נהרות שבעים ממים
אם לא תצליח לראות
אני אהיה לך עיניים
בוא ושחרר מלבך אנחה אחת שקטה
אני אמצא אותך כשתאבד שליטה
ולנצח אקבל אותך בדיוק
כמו שאתה
..זית שמן ודבש
קירשנר רצחה את אלברטו ניסמן
פעם היה פההמפוזר מהכפר
הרבה יותר מעניין
איפה כולם???
..זית שמן ודבשאחרונה
הלכו
התבלבלתיאיגנוטוס פברל
כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית?
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?
וואו זה מורכבשִׁירָהאחרונה
..זית שמן ודבש
כל הכבוד לה!
למרות שלא קראתי את זה.
..זית שמן ודבש
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה
היום יש תהיות.
תהיותשִׁירָה
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
תהיות נוספותשִׁירָה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
תהיות נוספות נוספותשִׁירָה
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משה
קוראים לזה מובחנות
ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
לא צריך "הכשרה"משה
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
הנה אמרת לעצמך את האמתמשה
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
להבנתי את המציאותמשה
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה
כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)
ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.
ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.
כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?
אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.
אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......
אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.
פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה.
בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?
בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.
אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.
ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.
אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.
ובכלללללל
אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?
אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.
((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.
ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.
והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!
ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))
אני חושב שאני מסכיםמשהאחרונה
לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.
צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.
שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.
(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).
אגב,
אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.
איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?
אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
את עובדת במקום של גברים דוסים?משה
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה
כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו
אז דיברנו
ושאלתי
והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב
ואמרתי שיענה מה שהוא חושב
והוא הסביר
והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך
וניסיתי להבין ככל יכולתי
בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת
ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה
ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר
אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית
ואולי זה גם האופי
ושוב הקשתי
ושוב ניסה לתרץ
אז בסדר נו הבנתי
אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה
..זית שמן ודבש
זה חרא