אנחנו מתנדנדים כבר שעות
בין להשתגע
או לא להשתגע.
ואולי הנדנוד
הוא שגעון בעצמו?

אנחנו פצע פתוח, מדמם
מוגלתי
ששורף בבשר
ובציפורניים השחורות.

אין כמו הסיפוק הזה
בין להשתגע
או לא להשתגע.
אין כמו חכמים שאומרים-
כל הזמן הזה הייתי לבד.

והדבורים שחולות מעליי
הכנרת השוזפת עצמה תחת השמש
הפצע הפתוח, המדמם,
הפנים שלי.

אנחנו מתנדנדים כבר שעות
בין שני שגעונות שונים.
להיות יפה ובלתי מסופקת
או להיות מדממת
על חוף האבנים
והפנים.