1. לדעתי שלוש או ארבע שנים.
2. החיים הביאו אותי לזה. לא ספר, לא שיעור, ולא שיחה עם חבר. צרות ללבי הרחיבו והייתי צריך את ההוא שיאזין. בדרך ממש הגיונית (או שלא) הלכתי לאבא שבשמיים והייתי מדבר איתו מתחת לסמיכה בלי שאף אחד ישמע, אפילו בקושי אני. במהלך הזמן הייתי מדבר איתו יותר ושהייתי הולך לקנות משהו במכולת או סתם לאיזה סיבוב ברחוב הייתי מדבר עם ה'. עם הזמן הסיבוב הזה קיבל את השם "התבודדות" וכמובן שהתחלתי ללמוד על זה.
3. אין מקום קבוע. בקושי ביער או בשדה.. פחות מדבר אלי בתקופה הזו (אם כי כן היו תקופות שמצאתי עצמי ביער). לרוב בכביש שבסוף הרחוב, בדרך לערבית או מנחה ובחזרה, מתחת לסמיכה לפני שאני הולך לישון, בדרך לאיזה חבר ביישוב. כמעט בכל הליכה שלי לבד אני מוצא את עצמי פולט מילים לה'.
3. אף פעם לא הצלחתי להתבודד בזמנים קבועים. אין יום שאני לא מתבודד אבל אף פעם לא קבעתי שעה ביום שמוקדשת להתבודדות, אף פעם לא חשבתי שאני יצליח לעמוד בזה...
4. כן, ישתבח שמו אני מצליח. אסביר בסעיף 6.
5. מאוד נחמד, זה כיף לדעת שיש משהו בעולם שמקשיב לך וכמו שכתוב בהשתפכות הנפש שה' לכאורה עוצר באמצע העיסוקים שלו ומתפנה להאזין לבנו. וכמה שהוא מתגעגע ומשתוקק וכוסף ומתענג לכל ועל כל מילה שיוצאת לנו מהפה...
6. איך אני מצליח לפרש שיחתי? אז ככה, אני מצליח בזכות עובדה אחת שאני שומר בליבי שלמדתי פעם. העובדה שאני צריך לדבר עם ה' כמו חבר, כמו אבא שמקשיב ומעניין אותו כל דבר. ואתן לכם דוג', אחרי מאמצים רבים ושכנועים רבים של חברי השבוע ראיתי את הסדרה "בשבילה גיבורים עפים". כן כן, ראיתי את זה. באמצע הסדרה, אולי אחרי פרק 4 היו לי כאבי ראש אז יצאתי החוצה. חשבתי על זה שאולי זה לא הכי טוב לעבודת ה' שלי לראות את הסדרה הזו אבל אני כבר רואה אותה ולא יעזור לי לבכות עכשיו. וההפך אולי, זה אפילו מעניין אותי הסדרה הזו, ומרתק אותי. אז הלכתי לכביש בסוף הרחוב והתחלתי לספר לה' את כל עלילת הסדרה. הסברתי לו כל פרט בכל פרק, כל דמות, כל סצנה. והוא, למרות שאולי זה לא הכי רצונו שאני יראה את הסדרה הזו, הוא האזין ושמע לכל מילה. למה? כי הוא אוהב אותי, ואוהב לשמוע אותי.
אז מה אני רוצה להגיד פה? לא שחס ושלום תראו את הסדרה הזו, אלא בסך הכל שתזכרו שה' הוא אבא שלכם, ואתם חשובים לו, והוא שם בשבילכם תמיד. כמו ילד שחוזר הביתה מהגן ואבא מקשיב לכל מה שהם עשו, איך הם שרו עם הגננת ומי היה אבא של שבת... הכל מעניין את אבא, הוא רק מחכה שנצא אליו....
בהצלחה! ואשריינו!...