שכאנחנו היינו קטנים ,
אמא הייתה קונה שמהו מיד היינו אומרים תודה הייתי מרגישה את התודה בלב,
הערכתי כמעט כל טיול כל נתינה ,
עכשיו לוקחים את הילדים לטיול וצריך לגרד את התודה , וגם אז בסוף יכולים לבכות על מה בדיוק הם לא הספיקו או שלא הספיק להם
מדובר על ילדה בת ארבע וחצי , אני רוצה לפתוח לה את הלב להרגיש תודה ,
איך עושים את זה ?
אבל אני מדברת על טיול בסטנדרט שיוצאים לגינה יותר מרוחקת עם גלידה או משהו , לא איזה יום טיולים מטורף... וגם אז תמיד משהו היה לא כיף וצריך להזכיר לה שאומרים תודה לאבא ואמא וכו'...
** סתם על הנקודה שהעילת אני זוכרת שאבא שלי לקח אותנו בתור ילידם קטנים לאיזה טיול די יקר... ונכון בתור ילדה בגיל גן לא ממש הערכתי את היקור אבל כל חיי הטיול הזה מלווה אותי ונותן לי זיכרון מתוק , ככה שגם אם ילד לא תמיד יודע לעריך עכשיו חשוב להטעין אותו בחוויות טובות שמטעינות לכל החיים (ודברים כאלה אני הרבה יותר זוכרת מאשר סתם יציאה לגינה מתחת לבית למרות שהגינה מתחת לבית בטח קרתה הרבה יותר פעמים )
אצלי בבית (בן 4 ובת שנתיים וחצי) התחלנו להנהיג שאומרים תודה מפורטת. כשאומרים רק 'תודה' זה לפעמים נבלע בשיחה ולא שמים לב לזה. אני ובעלי מפרטים אחד לשני כל הזמן על מה אנחנו מודים במשפטים מפורטים: 'תודה אבא שהבאת לי כוס מים' 'תודה אמא שגיהצת לנו בגדים\שהכנת ארוחת ערב' 'תודה אבא ששטף כלים, כל כך נעים שהבית נקי...' העיקרון הוא להשתמש בהרבה מלל שהילדים לא יכולים 'לפספס' את השיחה שמתנהלת.
בלי להגיד לילדים כלום- הוא התחיל להודות כמעט כל הזמן- תודה שעשית לי אמבטיה\הכנת עוגה טעימה לשבת\לקחת אותנו לגינה...
דווקא אנחנו די מעריכים בקול ודי אומרים תודה בקול ממש חלק מהחיים שלנו ,
אבל היא לא מודה על כל דבר ממש לא..
וחוץ מזה הרבה פעמים גם כשמודה משאירה בסוף איזה מירמור על מה שרצתה ולא קיבלה
והיא ילדה כיפית ושמחה ומלא גילגולי צחוק לא מרירה בטבעי אבל ביציאה או בטיול (ואני מדברת על ללכת לגן משחקים יותר מרוחק וחדש לנו + גלידה לדוגמא) היא תמיד תזכור שרצתה עוד גלידה או טעם אחר או שלא הספיקה איזה מתקן
שיש אנשים שאומרים תזכי למצוות ,
אבל לך בתור בן אדם שיש לו חיוב הכרת הטוב למי שהיטיב איתו את חיבת להגיד תודה . ולא תזכי למצוות !
מעניין הייתי בהרצאה שלמה שמדברת ההיפך,
וגם אישית בכלל לא חושבת שזה נימוס אם כל הזמן אנשים לא מרגישים שעושים להם טובות אלא כל טובה תשולם שכרך משמים וזה בינך לבין הקב"ה??!!- נשמע שאין הכרת הטוב בעמ"י וזה רק נימוס חוץ מהעניין של דרך ארץ קדמה לתורה
* אבל את צודקת בעניין הילדה שכנראה זו רמה קצת גבוהה של דרישה של מחשבה פנימית שכזו ...
אבל הרעיון שלך שאני מודה להקב"ה שנתן לי ככה להנות איתכם יחד בטיול אני חושבת שהאמץ את זה !
שהדבר שגורם לילדים לא להעריך הוא
שההורים ממלאים את מבוקשם של הילדים מיד (מתוך טוב לב) ואז הם שוכחים שיש גם אפשרות של סירוב.
הוא מספר על עצמו
שתמיד כשהילדים שלו ביקשו משהו, הוא תמיד הקפיד להראות שהוא מהרהר בבקשה כמה שניות, ואז הסכים.
והוא אומר שזה עובד ממש טוב.
כמובן, חוץ ממה שכתבו פה שיש גם דוגמא אישית
תקטיני ציפיות..
ילדה בת ארבע וחצי לא אמורה להיות אסירת תודה ביוזמתה..
תתני דוגמה אישית וזהו..
היא סך הכל בת ארבע וחצי.
אני מדריכה לכיתה ו' ובדיוק רציתי להתחיל שרשור בנוער על איך לגרום לחניכות להעריך את מה שעושים להם ולא להתלונן על כל דבר. ואז ראיתי את השרשור הזה שאגב התגובות עזרו גם לי אבל רק רציתי להגיד שאני חושבת שזה משהו שכן צריך לחנך ולצפות אליו מאז שהילדים קטנים כי אחר כך זה ממשיך איתם לכל החיים ואם לא אז נפגשים עם הבעיה הזאת כשהם גדלים..
אילת השחרכל אחת האירה לי פן אחר
ונתן לי להבין הרבה דברים בהסתכלות בציפיות ומה נכון יותר לעשות ולנהוג,
תודה.
בית ששלוש המילים הללו הן ביסודו. הכרת הטוב בו מונחלת באופן טבעי. הכוונה אין שום דבר מובן מאליו. ושמירה על הכבוד הבסיסי של כל בני הבית בלא יוצא מהכלל.
הרבה ממה שאמרו נכון וצודק, אצל הילדים שלי- הם קטנים, אני רואה שעובד להזכיר לומר תודה לאח או אחות והרבה דוגמא אישית. חוץ מזה בסוף יום בגן כשאומרים שלום אז"רוצ/י לומר תודה לגננת לפני שהולכים" וחיבוק ותודה לסבתא לפני שיוצאים ובסוף שנה ובהזדמנות כזו- לספר שהכנו או קנינו משהו ל..כי אנחנו רצים לומר תודה ואז מה אתה רוצה להגיד וכו- לפחות אצלנו- עובד..
בהצלחה
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
