אבל אני מדברת על טיול בסטנדרט שיוצאים לגינה יותר מרוחקת עם גלידה או משהו , לא איזה יום טיולים מטורף... וגם אז תמיד משהו היה לא כיף וצריך להזכיר לה שאומרים תודה לאבא ואמא וכו'...

** סתם על הנקודה שהעילת אני זוכרת שאבא שלי לקח אותנו בתור ילידם קטנים לאיזה טיול די יקר... ונכון בתור ילדה בגיל גן לא ממש הערכתי את היקור אבל כל חיי הטיול הזה מלווה אותי ונותן לי זיכרון מתוק , ככה שגם אם ילד לא תמיד יודע לעריך עכשיו חשוב להטעין אותו בחוויות טובות שמטעינות לכל החיים (ודברים כאלה אני הרבה יותר זוכרת מאשר סתם יציאה לגינה מתחת לבית למרות שהגינה מתחת לבית בטח קרתה הרבה יותר פעמים )

אצלי בבית (בן 4 ובת שנתיים וחצי) התחלנו להנהיג שאומרים תודה מפורטת. כשאומרים רק 'תודה' זה לפעמים נבלע בשיחה ולא שמים לב לזה. אני ובעלי מפרטים אחד לשני כל הזמן על מה אנחנו מודים במשפטים מפורטים: 'תודה אבא שהבאת לי כוס מים' 'תודה אמא שגיהצת לנו בגדים\שהכנת ארוחת ערב' 'תודה אבא ששטף כלים, כל כך נעים שהבית נקי...' העיקרון הוא להשתמש בהרבה מלל שהילדים לא יכולים 'לפספס' את השיחה שמתנהלת.

בלי להגיד לילדים כלום- הוא התחיל להודות כמעט כל הזמן- תודה שעשית לי אמבטיה\הכנת עוגה טעימה לשבת\לקחת אותנו לגינה...

דווקא אנחנו די מעריכים בקול ודי אומרים תודה בקול ממש חלק מהחיים שלנו ,

אבל היא לא מודה על כל דבר ממש לא..

וחוץ מזה הרבה פעמים גם כשמודה משאירה בסוף איזה מירמור על מה שרצתה ולא קיבלה 

והיא ילדה כיפית ושמחה ומלא גילגולי צחוק לא מרירה בטבעי אבל ביציאה או בטיול (ואני מדברת על ללכת לגן משחקים יותר מרוחק וחדש לנו + גלידה לדוגמא) היא תמיד תזכור שרצתה עוד גלידה או טעם אחר או שלא הספיקה איזה מתקן

שיש אנשים שאומרים תזכי למצוות ,

אבל לך בתור בן אדם שיש לו חיוב הכרת הטוב למי שהיטיב איתו את חיבת להגיד תודה . ולא תזכי למצוות !

מעניין הייתי בהרצאה שלמה שמדברת ההיפך,

וגם אישית בכלל לא חושבת שזה נימוס אם כל הזמן אנשים לא מרגישים שעושים להם טובות אלא כל טובה תשולם שכרך משמים וזה בינך לבין הקב"ה??!!- נשמע שאין הכרת הטוב בעמ"י וזה רק נימוס חוץ מהעניין של דרך ארץ קדמה לתורה

* אבל את צודקת בעניין הילדה שכנראה זו רמה קצת גבוהה של דרישה של מחשבה פנימית שכזו ...

אבל הרעיון שלך שאני מודה להקב"ה שנתן לי ככה להנות איתכם יחד בטיול אני חושבת שהאמץ את זה !

שהדבר שגורם לילדים לא להעריך הוא

שההורים ממלאים את מבוקשם של הילדים מיד (מתוך טוב לב) ואז הם שוכחים שיש גם אפשרות של סירוב.

הוא מספר על עצמו

שתמיד כשהילדים שלו ביקשו משהו, הוא תמיד הקפיד להראות שהוא מהרהר בבקשה כמה שניות, ואז הסכים.

והוא אומר שזה עובד ממש טוב.

כמובן, חוץ ממה שכתבו פה שיש גם דוגמא אישית

תקטיני ציפיות..

ילדה בת ארבע וחצי לא אמורה להיות אסירת תודה ביוזמתה..

תתני דוגמה אישית וזהו..

היא סך הכל בת ארבע וחצי.

אני מדריכה לכיתה ו' ובדיוק רציתי להתחיל שרשור בנוער על איך לגרום לחניכות להעריך את מה שעושים להם ולא להתלונן על כל דבר. ואז ראיתי את השרשור הזה שאגב התגובות עזרו גם לי אבל רק רציתי להגיד שאני חושבת שזה משהו שכן צריך לחנך ולצפות אליו מאז שהילדים קטנים כי אחר כך זה ממשיך איתם לכל החיים ואם לא אז נפגשים עם הבעיה הזאת כשהם גדלים..

כל אחת האירה לי פן אחר 

ונתן לי להבין הרבה דברים בהסתכלות בציפיות ומה נכון יותר לעשות ולנהוג,

תודה.

בית ששלוש המילים הללו הן ביסודו. הכרת הטוב בו מונחלת באופן טבעי. הכוונה אין שום דבר מובן מאליו. ושמירה על הכבוד הבסיסי של כל בני הבית בלא יוצא מהכלל.

הרבה ממה שאמרו נכון וצודק, אצל הילדים שלי- הם קטנים, אני רואה שעובד להזכיר לומר תודה לאח או אחות והרבה דוגמא אישית. חוץ מזה בסוף יום בגן כשאומרים שלום אז"רוצ/י לומר תודה לגננת לפני שהולכים" וחיבוק ותודה לסבתא לפני שיוצאים ובסוף שנה ובהזדמנות כזו- לספר שהכנו או קנינו משהו ל..כי אנחנו רצים לומר תודה ואז מה אתה רוצה להגיד וכו- לפחות אצלנו- עובד..

בהצלחה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....