לדברי מזוז "הסוגיה שבנדון, באשר להפעלת הוראות החוק על נכסים של תושבי אזור יהודה והשומרון (להלן - איו"ש) המצויים במזרח-ירושלים, התעוררה כבר בסמוך לאחר מלחמת ששת הימים, לאחר שכפועל יוצא, כנראה לא מתוכנן, של הרחבת גבולותיה של ירושלים על שטחים שהיו חלק מאיו"ש, הפכו נכסים של תושבי איו"ש המצויים במזרח ירושלים לנכסים 'נפקדים' ".
עם זאת קובע מזוז כי "הנפקדות של נכסי תושבי איו"ש במזרח ירושלים היא טכנית באופיה, שכן הם הפכו לנפקדים בשל פעולה חד-צדדית שנקטה מדינת ישראל למטרה שונה, כאשר הן הנכסים והן בעליהם היו תחת שליטתה של מדינת ישראל. מדובר למעשה ב"נפקדים נוכחים", שזכויותיהם ברכושם נשללו עקב ניסוחו הטכני הרחב של החוק".
בהמשך הנמקת מזוז את החלטתו הוא מבהיר כי "יתרה מזו, לגבי תושבי איו"ש שנכסיהם שבתחומי מזרח ירושלים הפכו לנפקדים, התוצאה קשה במיוחד, שכן החלת החוק משמעה שלילת רכושם ללא כל פיצוי, שכן חוק נכסי נפקדים (פיצויים), התשל"ג-1973 העניק פיצויים רק לנפקדים שהיו תושבי מדינת ישראל בעת חקיקתו".
מזוז מזכיר בחוות דעתו כי מלכתחילה הוגדרו גם תושבי מזרח ירושלים כ"נפקדים נוכחים", ונכסיהם שבמזרח ירושלים עצמה הוגדרו כנכסים נפקדים, אולם הגדרה זו תוקנה בשנת 1970.
חוות דעתו של היועץ מזוז דוחה את את החלטת השרים שהתקבלה לפני כחצי שנה על ידי השרים שרנסקי ואורלב ולפיה "בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים נתונות הסמכויות על-פי סעיף 19 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 ובכללן ביצוע, העברה, מכירה או החכרה של נכס מקרקעין במזרח ירושלים לרשות הפיתוח".
מזוז, השולל, כאמור, את ההחלטה אומר כי "החלטה זו קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 8.7.04, בהעדר ערר. לצערי, בשל תקלה, לא הובאו הדברים לידיעתי באותה עת, ונודע לי על ההחלטה רק לאחרונה עקב פניות אלי בנושא. החלטה זו לא יכולה לעמוד. אין זה מסמכותה של ועדת השרים לעניני ירושלים ליתן פרשנות משפטית באשר לגדרי סמכותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ואין זה מתפקידיה לעסוק בקביעת מדיניות לשימוש בסמכויות לפי חוק נכסי נפקדים".
יתרון חשוב רואה מזוז בהחלטתו שכן, לדבריו, "מדובר בנושא מובהק שבו האינטרס של מדינת ישראל הוא להימנע מפתיחת חזיתות חדשות בזירה הבינלאומית בכלל, ובתחום המשפט הבינלאומי בפרט".
השלכותיה של חוות הדעת של מזוז היא בקביעתו ש"חלקים של גדר ההפרדה מוקמים על אותם נכסים, והקמתה מפרידה ועומדת להפריד בין הנכסים ובין תושבי איו"ש ("הנפקדים") שהחזיקו ועיבדו את הקרקע. מפניות שהגיעו למשרדנו עולה, כי היו לאחרונה מקרים בהם בקשות להיתרי כניסה למרחב התפר לשם עיבוד האדמות ומסיק זיתים בשטחים אלה נענו בשלילה בטענה שהקרקע אינה שייכת עוד ל"נפקד". בדיון עם גורמי מערכת הביטחון המופקדים על הקמת הגדר הייתה תמימות דעים, כי יש להמשיך ולאפשר למי שהחזיקו והשתמשו במשך שנים רבות בנכסים במזרח ירושלים להוסיף ולהשתמש בהם גם לאחר הקמת הגדר. אשר על כן אבקשך", כותב מזוז לנתניהו, "להורות על הפסקה מיידית של הפעלת חוק נכסי נפקדים על נכסים במזרח ירושלים של תושבי איו"ש".
כמו כן הודיע מזוז לנתניהו כי "תימשך עבודת מטה, שכבר החלה, מול כל הגורמים הנוגעים בדבר, כדי לגבש כללי פעולה אופרטיביים, בעיקר בכל הנוגע לבעיות המעשיות המתעוררות עקב הקמת גדר ההפרדה בשטחים הרלבנטיים או בסמוך להם".
(ש)
עם זאת קובע מזוז כי "הנפקדות של נכסי תושבי איו"ש במזרח ירושלים היא טכנית באופיה, שכן הם הפכו לנפקדים בשל פעולה חד-צדדית שנקטה מדינת ישראל למטרה שונה, כאשר הן הנכסים והן בעליהם היו תחת שליטתה של מדינת ישראל. מדובר למעשה ב"נפקדים נוכחים", שזכויותיהם ברכושם נשללו עקב ניסוחו הטכני הרחב של החוק".
בהמשך הנמקת מזוז את החלטתו הוא מבהיר כי "יתרה מזו, לגבי תושבי איו"ש שנכסיהם שבתחומי מזרח ירושלים הפכו לנפקדים, התוצאה קשה במיוחד, שכן החלת החוק משמעה שלילת רכושם ללא כל פיצוי, שכן חוק נכסי נפקדים (פיצויים), התשל"ג-1973 העניק פיצויים רק לנפקדים שהיו תושבי מדינת ישראל בעת חקיקתו".
מזוז מזכיר בחוות דעתו כי מלכתחילה הוגדרו גם תושבי מזרח ירושלים כ"נפקדים נוכחים", ונכסיהם שבמזרח ירושלים עצמה הוגדרו כנכסים נפקדים, אולם הגדרה זו תוקנה בשנת 1970.
חוות דעתו של היועץ מזוז דוחה את את החלטת השרים שהתקבלה לפני כחצי שנה על ידי השרים שרנסקי ואורלב ולפיה "בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים נתונות הסמכויות על-פי סעיף 19 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 ובכללן ביצוע, העברה, מכירה או החכרה של נכס מקרקעין במזרח ירושלים לרשות הפיתוח".
מזוז, השולל, כאמור, את ההחלטה אומר כי "החלטה זו קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 8.7.04, בהעדר ערר. לצערי, בשל תקלה, לא הובאו הדברים לידיעתי באותה עת, ונודע לי על ההחלטה רק לאחרונה עקב פניות אלי בנושא. החלטה זו לא יכולה לעמוד. אין זה מסמכותה של ועדת השרים לעניני ירושלים ליתן פרשנות משפטית באשר לגדרי סמכותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ואין זה מתפקידיה לעסוק בקביעת מדיניות לשימוש בסמכויות לפי חוק נכסי נפקדים".
יתרון חשוב רואה מזוז בהחלטתו שכן, לדבריו, "מדובר בנושא מובהק שבו האינטרס של מדינת ישראל הוא להימנע מפתיחת חזיתות חדשות בזירה הבינלאומית בכלל, ובתחום המשפט הבינלאומי בפרט".
השלכותיה של חוות הדעת של מזוז היא בקביעתו ש"חלקים של גדר ההפרדה מוקמים על אותם נכסים, והקמתה מפרידה ועומדת להפריד בין הנכסים ובין תושבי איו"ש ("הנפקדים") שהחזיקו ועיבדו את הקרקע. מפניות שהגיעו למשרדנו עולה, כי היו לאחרונה מקרים בהם בקשות להיתרי כניסה למרחב התפר לשם עיבוד האדמות ומסיק זיתים בשטחים אלה נענו בשלילה בטענה שהקרקע אינה שייכת עוד ל"נפקד". בדיון עם גורמי מערכת הביטחון המופקדים על הקמת הגדר הייתה תמימות דעים, כי יש להמשיך ולאפשר למי שהחזיקו והשתמשו במשך שנים רבות בנכסים במזרח ירושלים להוסיף ולהשתמש בהם גם לאחר הקמת הגדר. אשר על כן אבקשך", כותב מזוז לנתניהו, "להורות על הפסקה מיידית של הפעלת חוק נכסי נפקדים על נכסים במזרח ירושלים של תושבי איו"ש".
כמו כן הודיע מזוז לנתניהו כי "תימשך עבודת מטה, שכבר החלה, מול כל הגורמים הנוגעים בדבר, כדי לגבש כללי פעולה אופרטיביים, בעיקר בכל הנוגע לבעיות המעשיות המתעוררות עקב הקמת גדר ההפרדה בשטחים הרלבנטיים או בסמוך להם".
(ש)