שחרור מחבלים מבתי הכלא היא בקשה מספר אחת של הפלשתינים, הראשונית בסל העדיפויות, ומנהיגיהם נבחנים ביכולתם להשיג מטרה זו. היא חשובה יותר בעיניהם אפילו מקביעת גבולות, כך אומר אלוף במיל' אורן שחור לשעבר מתאם פעולות הממשלה ביש"ע בראיון לעוזי ברוך בערוץ 7.
ישראל מצד שני, רואה בסוגיה זו כסוגיה רגישה ביותר שתמיד העמידה קושי בפני מקבלי החלטות. לדבריו גם יצחק רבין ז"ל בזמנו התקשה לקבל החלטה לשחרר מחבלים עם דם על הידיים כשדרשו זאת הפלשתינים.
באשר למחבלים אחרים הסוגיה לדבריו פשוטה יותר וזאת משום שברש"פ יש פוטנציאל גדול של מחבלים מתאבדים "מילדים צעירים ועד נערות ואחרים", והם אינם נזקקים ל"יבוא משוחררים". הבעיה כאמור היא עם מחבלים עם דם על הידיים.
שחור מוסיף כי לדעתו סוגיה זו אינה על הפרק לפי שעה משום שזה שלב מתקדם במו"מ. כמו כן הוא מוסיף, יש לזכור כי חלקה הגדול של הנהגת הרש"פ מעורבת בפיגועים "שלא לדבר על ערפאת שהיה עם דם רב על ידיו, ובכל זאת נשאנו ונתנו איתו".
"למרות שכל אחד מההנהגה היה מעורב בטרור, ישראל נושאת ונותנת עם אויב מר שעשה פיגועים רבים וכרגע יש צורך להתקדם ולחפש דרך אחרת. זהו המשא המוטל על כתפי ראש הממשלה. זוהי אחריותו האישית והמיוחדת וגם של השרים שסביבו".
לדבריו לחימה אינה פותרת את הבעיה ואין צורך להיות אסטרטג מלחמתי כקלאוזביץ כדי להסביר שלחימה היא כלי להביא אנשים לשולחן המו"מ.
למו"מ לדבריו יש כללים, תמורה והדדיות, כשישראל צריכה לקבל בתמורה בטחון ושקט, ובכך למנוע רצח חפים מפשע בעתיד.
שחור אומר כי אבו מאזן נבחן, מנסה לעשות ויש לו גם הישגים מסוימים, אך ההתקדמות הראשונה שבה ייבחן היא סיום שיגור הטילים, והשניה היא מלחמה טוטאלית בטרור ושליטה של הפלשתינים במה שהם עושים. אבו מאזן צריך ללחום בטרוריסטים וברוצחים וככל שהוא מתקדם יש לחזקו, מוסיף שחור, וההישג הכי חשוב מבחינת אבו מאזן כלפי הציבור שלו הוא שחרור פלשתינים מהכלא.
לדבריו תפיסתה של ישראל היא התפיסה שהובילה את אוסלו לפיה עם ישראל כולו שוחר שלום ומחפש כל דרך שלא לשלוט על עם אחר, "הישות הפלשתינית אינה רק טרוריסטים אלא מליוני אנשים, ויש צורך בפתרון.
אני בעד לשקול היטב לפני משחררים מחבלים עם דם על הידיים והדבר צריך להעשות מול הישגים ממשיים בשטח. אבל ברור שככל שתהיינה תוצאות, יגיעו לסוגיה ויצטרכו להתחבט בה".
ישראל מצד שני, רואה בסוגיה זו כסוגיה רגישה ביותר שתמיד העמידה קושי בפני מקבלי החלטות. לדבריו גם יצחק רבין ז"ל בזמנו התקשה לקבל החלטה לשחרר מחבלים עם דם על הידיים כשדרשו זאת הפלשתינים.
באשר למחבלים אחרים הסוגיה לדבריו פשוטה יותר וזאת משום שברש"פ יש פוטנציאל גדול של מחבלים מתאבדים "מילדים צעירים ועד נערות ואחרים", והם אינם נזקקים ל"יבוא משוחררים". הבעיה כאמור היא עם מחבלים עם דם על הידיים.
שחור מוסיף כי לדעתו סוגיה זו אינה על הפרק לפי שעה משום שזה שלב מתקדם במו"מ. כמו כן הוא מוסיף, יש לזכור כי חלקה הגדול של הנהגת הרש"פ מעורבת בפיגועים "שלא לדבר על ערפאת שהיה עם דם רב על ידיו, ובכל זאת נשאנו ונתנו איתו".
"למרות שכל אחד מההנהגה היה מעורב בטרור, ישראל נושאת ונותנת עם אויב מר שעשה פיגועים רבים וכרגע יש צורך להתקדם ולחפש דרך אחרת. זהו המשא המוטל על כתפי ראש הממשלה. זוהי אחריותו האישית והמיוחדת וגם של השרים שסביבו".
לדבריו לחימה אינה פותרת את הבעיה ואין צורך להיות אסטרטג מלחמתי כקלאוזביץ כדי להסביר שלחימה היא כלי להביא אנשים לשולחן המו"מ.
למו"מ לדבריו יש כללים, תמורה והדדיות, כשישראל צריכה לקבל בתמורה בטחון ושקט, ובכך למנוע רצח חפים מפשע בעתיד.
שחור אומר כי אבו מאזן נבחן, מנסה לעשות ויש לו גם הישגים מסוימים, אך ההתקדמות הראשונה שבה ייבחן היא סיום שיגור הטילים, והשניה היא מלחמה טוטאלית בטרור ושליטה של הפלשתינים במה שהם עושים. אבו מאזן צריך ללחום בטרוריסטים וברוצחים וככל שהוא מתקדם יש לחזקו, מוסיף שחור, וההישג הכי חשוב מבחינת אבו מאזן כלפי הציבור שלו הוא שחרור פלשתינים מהכלא.
לדבריו תפיסתה של ישראל היא התפיסה שהובילה את אוסלו לפיה עם ישראל כולו שוחר שלום ומחפש כל דרך שלא לשלוט על עם אחר, "הישות הפלשתינית אינה רק טרוריסטים אלא מליוני אנשים, ויש צורך בפתרון.
אני בעד לשקול היטב לפני משחררים מחבלים עם דם על הידיים והדבר צריך להעשות מול הישגים ממשיים בשטח. אבל ברור שככל שתהיינה תוצאות, יגיעו לסוגיה ויצטרכו להתחבט בה".