השופט בדימוס אורי שטרוזמן, המכהן כיו"ר ועדת הבחירות של הליכוד העולמי, בהרצאה בחיפה בפני חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, אומר כי ישראל מצויה כעת בפני מציאות יחידה במינה שבה חל היפוך בדעותיו של נבחר ציבור, ראש הממשלה, אך הוא מסרב "לנהוג כג'נטלמן ולהעמיד להצבעה את דעתו החדשה". בכך נוצר מצב "שהוא, ולא רק הוא, אלא גם השרים וחברי הליכוד התומכים בו, גנבו את קולותינו".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי שטרוזמן משווה את המצב שנוצר באשר למעמדו של נבחר ציבור שחל מהפך בדעותיו למצב שבו "באחד הימים יחזור בתשובה השר טומי לפיד והוא יפעל בממשלה ובכנסת להחלת דיני ההלכה על משפט המדינה. הדעת איננה נותנת שעל מצביעי שינוי להמתין לסוף תקופתה של הכנסת כדי להחליפו באחר".
לאמיתו של דבר במצב שבו ראש הממשלה "הגיע למסקנה המחייבת הנתקות צריך היה להתפטר מהכנסת או לגרום לבחירות חדשות ולא לנצל את בחירתו על פי מצע מסויים כדי לבצע את היפוכו". על השרים וחברי הכנסת שבדעותיהם חל מהפך היה "לנהוג על פי אמות מידה מוסריות ולהתפטר מהכנסת".
הוא מוסיף כי "גם ההגונים שבאנשי השמאל מודים, בפה מלא או ברמז, בחוסר התקינות של החקיקה הנוכחית והחלטות הממשלה לנסיגה. אבל, הם מוסיפים ואומרים שכל עוד הממשלה והעומד בראשה מיישמים את תכנית הנסיגה לגבולות 1967 הם מרוצים מכך ולא יטענו נגד חוקיות החוק", אומר שטרוזמן.
את התירוצים לדחייתו של משאל עם מכנה שטרוזמן כמגוחכים". לדבריו "הטענה שהמשאל יקרע את העם היא כה תמוהה עד שקשה להאמין שאנשים רציניים טוענים אותה. הרי העם קרוע עתה. משאל עם ימקד את המחלוקת לא בקרע החל בעם אלא בטיבה של תוכנית ההתנתקות, אם טובה היא לישראל או לאו. לדעתי, שרון איננו מעוניין במשאל עם, כי הויכוח על הצורך בו מסיט את הדיון מהסוגייה האמיתית, על צדקת דרכו החדשה".
"התרוץ שמשאל עם איננו הולם את השיטה הדמוקרטית, כי הוא פוגע בבחירות ובכנסת, מתגלה כחסר טעם כאשר אנו יודעים על משאלי עם שהתקיימו במדינות אירופה הדמוקרטיות בדבר כניסתן לשוק המשותף, לאיחוד המטבע וכדומה".
הטענה כי "מתנגדי ההתנתקות לא יקבלו את תוצאתו. אינה הגונה, כי הצורך האמיתי במשאל עם איננו נובע מהטעם הפרקטי של צינון המתנגדים להתנתקות מלהט התנגדותם אלא בעיקר בגלל הצורך בקיום דמוקרטיה כהלכתה, שאיננה אמורה לסבול ממשלה נבחרת בקולות הבוחרים של חבריה פועלת ליישום התוכנית המדינית של המפלגה היריבה ומוחזקת ע"י קולות חברי הכנסת של אותה מפלגה יריבה".
שטרוזמן מוסיף כי הוא מעדיף בחירות על פני משאל עם, כיון שהן מאפשרות הקמת ממשלה ע"י איזונים קואליציוניים. יש בהן כדי להפחית את המתח בעם ויש בהן סיכוי שלא יינתן לקול הערבי להכריע בשאלת הנסיגה.
החקיקה שעברה בכנסת בנושא ההתנתקות, אומר שטרוזמן "איננה יכולה לעמוד על מכונה, כאילו היא נחקקה כהלכה", "ביסוסה הוא על חברי כנסת ושרים שהפרו את מצע מפלגתם והבטחותיהם לבוחריהם, שפעילותם של הנבחרים היא בניגוד לרצון שולחיהם".
שטרוזמן מצטט דברי הפילוסוף רדברוך המובאים בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין אייכמן, לפיהם חלה חובת ציות לחוק "גם כאשר הוא בלתי צודק ובניגוד לרווחת הכלל", למעט כאשר המחוקקים פועלים בניגוד לשליחות שהוטלה עליהם ביום הבחירות.
" אין לי ספק שההליך החקיקה הנוכחי מהווה הפרה גסה ובלתי נסבלת של הצדק ולכן גם החוק הוא בלתי לגיטימי מהבחינה הנורמטיבית. הוא 'lowless law'. משמע, על פי השקפתי, לא פקודת הנסיגה, לכשעצמה, היא בלתי חוקית אלא מעמדם של נותני הפקודה, של הכנסת והממשלה המונעים ע"י נבחרים שמעלו בשליחותם, הוא בלתי חוקי ולכן חקיקתם והחלטותיהם על הנסיגה וגרוש המתנחלים ניתנו ללא סמכות כדין".
"התוצאה של מעילת נבחרי העם וראש הממשלה באמון שניתן להם ע"י בוחריהם, סרובם להעמיד את דרכם החדשה למבחן העם וניצול הכח הנמצא בידם לממש את דרכם החדשה בכוח הצבא והמשטרה ובחקיקה ע"י חברי כנסת שבחירתם יועדה למטרה שונה – מחייבת את אזרחי המדינה שגנבו את קולותיהם, בחיפוש הדרך לסיכול החקיקה הבלתי לגיטימית", אומר שטרוזמן.
הדרך שבה "טיפל" בג"ץ בנושא "האי היווני" מובילה לתחושתו כי משם לא יקבל הציבור את הסעד הדרוש לו שכן "בבג”צ זה אושרה עמדת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לא להעמיד לדין את ראש הממשלה, בנו גלעד שרון ודודי אפל בגלל חוסר ראיות, למרות שהראיות זעקו כמעט מכל פרק בחוות דעתו".
יתירה מכך, השופט מצא בנמקו את החלטותו שלא לבטל את החלטת היועץ המשפטי, כתב: "אכן, אין צריך לומר, כי ראש ממשלה המבצע עבירה צריך ליתן את הדין על עבירתו; ודינו לעניין זה אינו יכול להיות שונה מדינו של "אחד האזרחים".... ואולם העמדתו לדין של ראש ממשלה תביא, קרוב להניח באורח מיידי, לשינויים בסדרי השלטון במדינה, ולכך עלולה להיות השפעה דרמטית על המדיניות הנוהגת לפחות בחלק מתחומי העשייה הפוליטית והציבורית, וממילא גם על מצבם של אנשים רבים מקרב הציבור".
"כלומר, החשש מפגיעה במהלך המדיני-בטחוני הנוכחי של ראש הממשלה מנע את כב' השופט מצא מהסקת המסקנות המחייבות את העמדתו לדין", מדגיש שטרוזמן.
"על כן חוזרת השאלה בדבר אפשרות הפעולה המתחייבת, מחוסר ברירה, בפני אזרחי המדינה במסגרת של אי ציות אזרחי, והאפשרות הניצבת בפני חייליה ושוטריה, שאף הם נמנים על אזרחי המדינה, - לסרוב פקודה. המחשבה על כך מעלה בדעתי את דברי היועץ המשפטי הקודם (השופט בדימוס) מיכאל בן יאיר, במאמרו בעתון "הארץ" מ- 3.3.02 על "היום השביעי של המלחמה – אבדן הבסיס המוסרי של ישראל בתום מלחמת ששת הימים נותן הכשר לסרבנות", בו הצדיק את הסרוב לשרת בשטחי הכיבוש בגלל עשיית מעשים בלתי מוסריים הנעשים שם לפי דעתו".
בן יאיר שאל אז: "איזו דרך יש לנו, שגנבו את קולותינו, לסכל את העריצות המועלית במסווה של תקינות "דמוקרטית". בהעדר בחירות או משאל עם אין לגיטימיות לחקיקה ולפעולות הממשלה, ובהעדר לגיטימיות יש הצדקה לעשות את "מה שנראה בעיני צודק".
"אם אמשיך את קו המחשבה של בן יאיר", אומר שטרוזמן, "אזי ההליך הדמוקרטי, הנחזה עתה כדמוקרטי, איננו מאפשר למתנגדי הנסיגה לקום להתנגד לחקיקה, כי קולות הבוחרים משמשים את הנבחרים למטרות הפוכות.
מה יעשו הבוחרים, יראו בכליון עיניים את מעשי ידיהם אובדים והם יגידו שירה ? או יתקוממו ע"י אי ציות אזרחי וסרבנות בגלל הגזילה אשר נגזלו ביום הבחירות?".
דברי שטרוזמן לערוץ 7: שרון הפר חוזה עם הבוחר
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי שטרוזמן משווה את המצב שנוצר באשר למעמדו של נבחר ציבור שחל מהפך בדעותיו למצב שבו "באחד הימים יחזור בתשובה השר טומי לפיד והוא יפעל בממשלה ובכנסת להחלת דיני ההלכה על משפט המדינה. הדעת איננה נותנת שעל מצביעי שינוי להמתין לסוף תקופתה של הכנסת כדי להחליפו באחר".
לאמיתו של דבר במצב שבו ראש הממשלה "הגיע למסקנה המחייבת הנתקות צריך היה להתפטר מהכנסת או לגרום לבחירות חדשות ולא לנצל את בחירתו על פי מצע מסויים כדי לבצע את היפוכו". על השרים וחברי הכנסת שבדעותיהם חל מהפך היה "לנהוג על פי אמות מידה מוסריות ולהתפטר מהכנסת".
הוא מוסיף כי "גם ההגונים שבאנשי השמאל מודים, בפה מלא או ברמז, בחוסר התקינות של החקיקה הנוכחית והחלטות הממשלה לנסיגה. אבל, הם מוסיפים ואומרים שכל עוד הממשלה והעומד בראשה מיישמים את תכנית הנסיגה לגבולות 1967 הם מרוצים מכך ולא יטענו נגד חוקיות החוק", אומר שטרוזמן.
את התירוצים לדחייתו של משאל עם מכנה שטרוזמן כמגוחכים". לדבריו "הטענה שהמשאל יקרע את העם היא כה תמוהה עד שקשה להאמין שאנשים רציניים טוענים אותה. הרי העם קרוע עתה. משאל עם ימקד את המחלוקת לא בקרע החל בעם אלא בטיבה של תוכנית ההתנתקות, אם טובה היא לישראל או לאו. לדעתי, שרון איננו מעוניין במשאל עם, כי הויכוח על הצורך בו מסיט את הדיון מהסוגייה האמיתית, על צדקת דרכו החדשה".
"התרוץ שמשאל עם איננו הולם את השיטה הדמוקרטית, כי הוא פוגע בבחירות ובכנסת, מתגלה כחסר טעם כאשר אנו יודעים על משאלי עם שהתקיימו במדינות אירופה הדמוקרטיות בדבר כניסתן לשוק המשותף, לאיחוד המטבע וכדומה".
הטענה כי "מתנגדי ההתנתקות לא יקבלו את תוצאתו. אינה הגונה, כי הצורך האמיתי במשאל עם איננו נובע מהטעם הפרקטי של צינון המתנגדים להתנתקות מלהט התנגדותם אלא בעיקר בגלל הצורך בקיום דמוקרטיה כהלכתה, שאיננה אמורה לסבול ממשלה נבחרת בקולות הבוחרים של חבריה פועלת ליישום התוכנית המדינית של המפלגה היריבה ומוחזקת ע"י קולות חברי הכנסת של אותה מפלגה יריבה".
שטרוזמן מוסיף כי הוא מעדיף בחירות על פני משאל עם, כיון שהן מאפשרות הקמת ממשלה ע"י איזונים קואליציוניים. יש בהן כדי להפחית את המתח בעם ויש בהן סיכוי שלא יינתן לקול הערבי להכריע בשאלת הנסיגה.
החקיקה שעברה בכנסת בנושא ההתנתקות, אומר שטרוזמן "איננה יכולה לעמוד על מכונה, כאילו היא נחקקה כהלכה", "ביסוסה הוא על חברי כנסת ושרים שהפרו את מצע מפלגתם והבטחותיהם לבוחריהם, שפעילותם של הנבחרים היא בניגוד לרצון שולחיהם".
שטרוזמן מצטט דברי הפילוסוף רדברוך המובאים בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין אייכמן, לפיהם חלה חובת ציות לחוק "גם כאשר הוא בלתי צודק ובניגוד לרווחת הכלל", למעט כאשר המחוקקים פועלים בניגוד לשליחות שהוטלה עליהם ביום הבחירות.
" אין לי ספק שההליך החקיקה הנוכחי מהווה הפרה גסה ובלתי נסבלת של הצדק ולכן גם החוק הוא בלתי לגיטימי מהבחינה הנורמטיבית. הוא 'lowless law'. משמע, על פי השקפתי, לא פקודת הנסיגה, לכשעצמה, היא בלתי חוקית אלא מעמדם של נותני הפקודה, של הכנסת והממשלה המונעים ע"י נבחרים שמעלו בשליחותם, הוא בלתי חוקי ולכן חקיקתם והחלטותיהם על הנסיגה וגרוש המתנחלים ניתנו ללא סמכות כדין".
"התוצאה של מעילת נבחרי העם וראש הממשלה באמון שניתן להם ע"י בוחריהם, סרובם להעמיד את דרכם החדשה למבחן העם וניצול הכח הנמצא בידם לממש את דרכם החדשה בכוח הצבא והמשטרה ובחקיקה ע"י חברי כנסת שבחירתם יועדה למטרה שונה – מחייבת את אזרחי המדינה שגנבו את קולותיהם, בחיפוש הדרך לסיכול החקיקה הבלתי לגיטימית", אומר שטרוזמן.
הדרך שבה "טיפל" בג"ץ בנושא "האי היווני" מובילה לתחושתו כי משם לא יקבל הציבור את הסעד הדרוש לו שכן "בבג”צ זה אושרה עמדת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לא להעמיד לדין את ראש הממשלה, בנו גלעד שרון ודודי אפל בגלל חוסר ראיות, למרות שהראיות זעקו כמעט מכל פרק בחוות דעתו".
יתירה מכך, השופט מצא בנמקו את החלטותו שלא לבטל את החלטת היועץ המשפטי, כתב: "אכן, אין צריך לומר, כי ראש ממשלה המבצע עבירה צריך ליתן את הדין על עבירתו; ודינו לעניין זה אינו יכול להיות שונה מדינו של "אחד האזרחים".... ואולם העמדתו לדין של ראש ממשלה תביא, קרוב להניח באורח מיידי, לשינויים בסדרי השלטון במדינה, ולכך עלולה להיות השפעה דרמטית על המדיניות הנוהגת לפחות בחלק מתחומי העשייה הפוליטית והציבורית, וממילא גם על מצבם של אנשים רבים מקרב הציבור".
"כלומר, החשש מפגיעה במהלך המדיני-בטחוני הנוכחי של ראש הממשלה מנע את כב' השופט מצא מהסקת המסקנות המחייבות את העמדתו לדין", מדגיש שטרוזמן.
"על כן חוזרת השאלה בדבר אפשרות הפעולה המתחייבת, מחוסר ברירה, בפני אזרחי המדינה במסגרת של אי ציות אזרחי, והאפשרות הניצבת בפני חייליה ושוטריה, שאף הם נמנים על אזרחי המדינה, - לסרוב פקודה. המחשבה על כך מעלה בדעתי את דברי היועץ המשפטי הקודם (השופט בדימוס) מיכאל בן יאיר, במאמרו בעתון "הארץ" מ- 3.3.02 על "היום השביעי של המלחמה – אבדן הבסיס המוסרי של ישראל בתום מלחמת ששת הימים נותן הכשר לסרבנות", בו הצדיק את הסרוב לשרת בשטחי הכיבוש בגלל עשיית מעשים בלתי מוסריים הנעשים שם לפי דעתו".
בן יאיר שאל אז: "איזו דרך יש לנו, שגנבו את קולותינו, לסכל את העריצות המועלית במסווה של תקינות "דמוקרטית". בהעדר בחירות או משאל עם אין לגיטימיות לחקיקה ולפעולות הממשלה, ובהעדר לגיטימיות יש הצדקה לעשות את "מה שנראה בעיני צודק".
"אם אמשיך את קו המחשבה של בן יאיר", אומר שטרוזמן, "אזי ההליך הדמוקרטי, הנחזה עתה כדמוקרטי, איננו מאפשר למתנגדי הנסיגה לקום להתנגד לחקיקה, כי קולות הבוחרים משמשים את הנבחרים למטרות הפוכות.
מה יעשו הבוחרים, יראו בכליון עיניים את מעשי ידיהם אובדים והם יגידו שירה ? או יתקוממו ע"י אי ציות אזרחי וסרבנות בגלל הגזילה אשר נגזלו ביום הבחירות?".
דברי שטרוזמן לערוץ 7: שרון הפר חוזה עם הבוחר